עושה חדשות כתב:קי"ל בשיעור ההמתנה בין אכילת בשר לחלב שהוא שש שעות, כדעת הר"מ והרבה ראש', וכנפסק בשו"ע, וכן המנהג גם לדעת הרמ"א.
ויש כאלו שמקילים כבר בתוך שעה שישית, או עכ"פ אחרי רוב שעה שישית,
ומקורם (גם) מהמאירי בחולין שכתב: שיעור שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה,
אבל במגן אבות המאירי כותב להדיא ב' שיטות האם שש שעות או חמש, וממילא קשה לבנות מדבריו למאי דקי"ל שש, דסגי בקרוב לזה. ובפרט דלש' השו"ע הוא שש שעות ותו לא מידי. (ורק לש' הר"מ הוא "כמו שש", וכבר האריכו בזה הפוס' האם כוונתו להקל בקצת פחות משש שעות שלימות, או לפי שעות זמניות, ואכמ"ל).
לכאו' בס' הנייר משמע דהשיעור הוא 4 שעות - שליש היום.
ובס' או"ה לרבינו ירוחם נמצא מקור למנהג של 3 שעות. (הביאו בדי השולחן במילואים).
המאירי והנייר ורי"ו מועתקים בקש"ק חולין בסמיכות, ומצו"ב.
אבל באמת בלשונו של רבינו ירוחם בס' או"ה נראה שיש קצת שיבוש, וממילא שמחתם של הנוהגים 3 שעות לענ"ד קצת מוקדמת.
גם זו לטובה כתב:א' האם כוונתך שמה שכתב המאירי או קרוב לזה הכוונה חמש שעות?
ב' דברי הרי"ו ידועים כט"ס
ג' דברי ספר הניר מחודשים, אבל אין בהם שום נפקותא לענין דינא
ד' קצת קשה לומר שבזמן חז"ל והראשונים הקפידו על שש שעות בדיוק [לא היו להם שעונים כ"כ מדוייקים]
איפה?בברכה המשולשת כתב:לעניין של שעות זמניות התייחס הפר"ח (כפי שנאמר לעיל)
ניים ושכיב כתב:איפה?בברכה המשולשת כתב:לעניין של שעות זמניות התייחס הפר"ח (כפי שנאמר לעיל)
עושה חדשות כתב:גם זו לטובה כתב:ד' קצת קשה לומר שבזמן חז"ל והראשונים הקפידו על שש שעות בדיוק [לא היו להם שעונים כ"כ מדוייקים]
ד. צ"ע האם יש להקל בספק או להחמיר, (דבר שיל"מ, ועוד סברות). אם לקולא, הרי מחוסר מידע הקילו מספק, ואם לחומרא, הרי החמירו. ומה זה נוגע לנו דבקיאין טובא בדקות ושניות.
משולש כתב:זכור לי שלפי דעת פוסקי אשכנז וצרפת אינו שיעור זמן אלא החלפת סעודה.
אבל נהגו בני אשכנז ופולין להחמיר ולהמתין שעה, כמבואר ברמ"א. וממהרש"ל ואילך החליפו רובם לשש/שלוש שעות.
בברכה המשולשת כתב:משולש כתב:זכור לי שלפי דעת פוסקי אשכנז וצרפת אינו שיעור זמן אלא החלפת סעודה.
אבל נהגו בני אשכנז ופולין להחמיר ולהמתין שעה, כמבואר ברמ"א. וממהרש"ל ואילך החליפו רובם לשש/שלוש שעות.
מצ"ב מש"כ בזה בספרי (הקודם) בס"ד (יש לי גם מאמר על דעת רבותינו האחרונים, אך הוא אבד לי בעוה"ר בגלל בעיות מיחשוב)
עדיאל ברויאר כתב:כפי שציין הרב בברכה יש טעות באו"ה לרי"ו, אמנם טעות זאת נמצאת כבר בחלק מכתה"י.
בעצם יש שלושה נוסחים בעניין זה בכתה"י של החיבור - באחד כתוב ו' שעות, בשני ג' שעות, בשלישי כתוב רק "שעות" בלי לציין את המספר (יוצא שכתוב משהו בסגנון "והשעור שעות כרש"י". נוסח זה נמצא כנראה דווקא בשני עדי הנוסח הקדומים של החיבור).
תוך כדי דיבור כתב:ואגב כך, ארצה לעורר על דבר שראיתי הרבה כותבים שטעו בו בדורנו (ולע"ע לא הבאתיו בדפוס). המדובר לגבי המנהג הידוע ע"ש היקים להמתין ג' שעות, שאליו כפי הנראה כוונת החיי אדם (שהזכיר המקילים להמתין "איזה שעות"), ובפשוטו אינו אלא פשרה שנהגו מדעתם בין שתי הקצוות. ובדורנו התאמצו למצוא לפשרה זו סמך בפוסקים, והעלו שני דברים:
א', שבספר איסור והיתר (המיוחס בטעות לרבינו ירוחם), נכתב שזמן ההמתנה הוא ג' שעות.
ב', שבספר מזמור לדוד למהר"ד פארדו, כתב שע"פ השיטה שהובאה בפר"ח שהעיקר הוא משך הזמן בין סעודה לסעודה כלשון הגמ', וא"כ בחורף שהימים קצרים וגם משך הזמן בין הסעודות קצר יותר שפיר הוי (אפילו שהוא מתקרב לד' שעות) - מזה נמשך המנהג בכמה מקומות להמתין רק ג' שעות אפילו בקיץ, שכיוון שכן הוא בחורף א"כ מוכח דסגי להו בהכי.
ובאמת שני הסימוכין הללו אינם כלום: ראשית מה שכתוב בספר איסור והיתר, תמהני שלא קדמני אדם בהערה זו, אבל הדבר ברור בלא שום ספק שאין זו אלא טעות סופר וצ"ל ו' שעות. חדא שכותב זאת ע"פ טעמו של רש"י, והרי רש"י כהרי"ף כתב הזמן שבין סעודה לסעודה. ותרתי שמביא העניין בשם רבנו פרץ, ובר"פ בהגהות סמ"ק מפורש ו' שעות. (ובמכון לתצלומי כת"י יש לפחות שני כתבי יד של ספר זה, ובטוחני שהבודק בהם ימצא הגירסה הנכונה). ושנית מה שמובא במזמור לדוד, הוא תימה לענ"ד, וכי יש מקום בעולם שאוכלים בימי החורף ג' סעודות בתוך ו' או ז' שעות (והפר"ח הביא הנ"ל אגב לשיטתו הידועה דמיירי בשעות זמניות, והרי אין מציאות שתתקצר השעה הזמנית עד כדי כך), א"כ אפילו לשיטה זו היכן הסמך וצע"ג. אבל גם מי שירצה להישען על שיטה זו, לענייננו הרי זה בטל ומבוטל כי אינו שייך אלא במקום שאצלם זמן מסעודתא לסעודתא כך הוא!
ומבורר שהמביאים שני המקורות הללו כסמך אינם אלא טועים.
ואחתום א"ה.
jonkarni כתב:ומה עם כך שבה"ג ורס"ג (המובא בפירוש לרי"ף מתימן) האומרים שאין צורך לחכות ודי בהחלפת הסעודה?
jonkarni כתב:
jonkarni כתב:א. בתימן רס"ג תפס מקום חשוב, וסביר מאוד שהיו לפניהם כתבים שיאנם לפנינו.
ב. מחבר הספר הזה החזיק (כפי הנראה) תשובות גאונים רבות שאינם לפנינו.
ג. בנושא זמן ההמתנה הייתה מחלוקת בתימן באותה התקופה. אחד מהטוענים הביא את רס"ג.
לצורך הדברים המחבר העתיק את הדברים מרס"ג (והתימנים ידועים בהיותם אספנים של דברי תורה...).
אז לענ"ד יש לפנינו ציטוט של רס"ג מכלי שני שמוחזק כמקפיד על העתקותיו.
וידוע כיום שנוסח רס"ג שלפנינו מאוד לוקה בחסר, אז לא ראינו בקטעי גניזה אינה ראיה...
בברכה המשולשת כתב:אינני יודע ערבית, אבל מהלשון בתרגום אני שומע שהרב מחבר הפירוש פקפק בנכונות הייחוס לרס"ג.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כג עמוד ב
אמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה - אין מדדה יותר מנ'. בעי ר' ירמיה: רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא.
תוספות מסכת בבא בתרא דף כג עמוד ב
ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא - אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא.
ישראל אליהו כתב:מזה שהשו"ע שינה, משמע שכך הבין ברמב"ם.
יואל שילה כתב:ישראל אליהו כתב:מזה שהשו"ע שינה, משמע שכך הבין ברמב"ם.
במחילה, לכאורה לא כך יש ללמוד שו"ע.
אין זה ספר החתום שממציא המצאות, אלא ספר הכרעות בין הראשונים, כלומר בין ההבנות השונות בביאורי הגמרות.
לימוד שלא יכול לצאת מחז"ל - ממילא גם לא נמצא בראשונים, וגם לא יתכן שאליו התכוון השו"ע.
כמובן שידוע שיש בזה גישות שונות, ויש שכן התייחסו לדיוקי הלשון במנותק מהמקורות בראשונים, וממילא הגיעו לחידושים מפליגים בכוונת השו"ע, אך המסלול של הש"ך הגר"א וכו' בהבנת השו"ע - בודאי היה כפי שכתבתי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים