6 5 4 3 שעות בין בשר לחלב

[עושה חדשות]

קי"ל בשיעור ההמתנה בין אכילת בשר לחלב שהוא שש שעות, כדעת הר"מ והרבה ראש', וכנפסק בשו"ע, וכן המנהג גם לדעת הרמ"א.
ויש כאלו שמקילים כבר בתוך שעה שישית, או עכ"פ אחרי רוב שעה שישית,
ומקורם (גם) מהמאירי בחולין שכתב: שיעור שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה,
אבל במגן אבות המאירי כותב להדיא ב' שיטות האם שש שעות או חמש, וממילא קשה לבנות מדבריו למאי דקי"ל שש, דסגי בקרוב לזה. ובפרט דלש' השו"ע הוא שש שעות ותו לא מידי. (ורק לש' הר"מ הוא "כמו שש", וכבר האריכו בזה הפוס' האם כוונתו להקל בקצת פחות משש שעות שלימות, או לפי שעות זמניות, ואכמ"ל).

לכאו' בס' הנייר משמע דהשיעור הוא 4 שעות - שליש היום.
ובס' או"ה לרבינו ירוחם נמצא מקור למנהג של 3 שעות. (הביאו בדי השולחן במילואים).
המאירי והנייר ורי"ו מועתקים בקש"ק חולין בסמיכות, ומצו"ב.

אבל באמת בלשונו של רבינו ירוחם בס' או"ה נראה שיש קצת שיבוש, וממילא שמחתם של הנוהגים 3 שעות לענ"ד קצת מוקדמת.

[גם זו לטובה]

קי"ל בשיעור ההמתנה בין אכילת בשר לחלב שהוא שש שעות, כדעת הר"מ והרבה ראש', וכנפסק בשו"ע, וכן המנהג גם לדעת הרמ"א.
ויש כאלו שמקילים כבר בתוך שעה שישית, או עכ"פ אחרי רוב שעה שישית,
ומקורם (גם) מהמאירי בחולין שכתב: שיעור שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה,
אבל במגן אבות המאירי כותב להדיא ב' שיטות האם שש שעות או חמש, וממילא קשה לבנות מדבריו למאי דקי"ל שש, דסגי בקרוב לזה. ובפרט דלש' השו"ע הוא שש שעות ותו לא מידי. (ורק לש' הר"מ הוא "כמו שש", וכבר האריכו בזה הפוס' האם כוונתו להקל בקצת פחות משש שעות שלימות, או לפי שעות זמניות, ואכמ"ל).

לכאו' בס' הנייר משמע דהשיעור הוא 4 שעות - שליש היום.
ובס' או"ה לרבינו ירוחם נמצא מקור למנהג של 3 שעות. (הביאו בדי השולחן במילואים).
המאירי והנייר ורי"ו מועתקים בקש"ק חולין בסמיכות, ומצו"ב.

אבל באמת בלשונו של רבינו ירוחם בס' או"ה נראה שיש קצת שיבוש, וממילא שמחתם של הנוהגים 3 שעות לענ"ד קצת מוקדמת.

א' האם כוונתך שמה שכתב המאירי או קרוב לזה הכוונה חמש שעות?
ב' דברי הרי"ו ידועים כט"ס
ג' דברי ספר הניר מחודשים, אבל אין בהם שום נפקותא לענין דינא
ד' קצת קשה לומר שבזמן חז"ל והראשונים הקפידו על שש שעות בדיוק [לא היו להם שעונים כ"כ מדוייקים]

[עושה חדשות]

א' האם כוונתך שמה שכתב המאירי או קרוב לזה הכוונה חמש שעות?
ב' דברי הרי"ו ידועים כט"ס
ג' דברי ספר הניר מחודשים, אבל אין בהם שום נפקותא לענין דינא
ד' קצת קשה לומר שבזמן חז"ל והראשונים הקפידו על שש שעות בדיוק [לא היו להם שעונים כ"כ מדוייקים]

א. בחידושי חולין הוא כותב שש או קרוב לזה, ובמגן אבות הוא כותב שש או חמש.
ב. זה חיפשתי, האם כבר העירו שיש שם שיבוש לשון? --"והוא ג' שעות כרש"י"
ג. נכון. אם כי יש טעם בזה כמבו' בדבריו.
ד. צ"ע האם יש להקל בספק או להחמיר, (דבר שיל"מ, ועוד סברות). אם לקולא, הרי מחוסר מידע הקילו מספק, ואם לחומרא, הרי החמירו. ומה זה נוגע לנו דבקיאין טובא בדקות ושניות.

[בברכה המשולשת]

יעויין במאמר בנושא בקובץ הכי אתמר ג (מצוי באוצר) עמ' 81 ואילך
כמו כן, הואיל ודעת רש"י היא ו' שעות ברור שיש טה"ד ברבינו ירוחם (ואכן כך הוא ע"פ עדי הנוסח)

[ניים ושכיב]

עוררתם נושא ששנים לא הבנתי.
חשבתי שזה כתוב במפורש איפשהו, אבל לא כתבתם זאת.

למיעוט ידיעתי, פירוש המונח 'שעות' בדברי חז''ל הוא תמיד שעות זמניות.
חלוקת היממה לשעות קבועות בגודלן היא המצאה שהתחדשה עם השעון המכני, שנועדה לתת זמן ממוצע לשעה שיתאים לכל השנה.

אז למה כאן מתייחסים לשעות הממוצעות?

[ניים ושכיב]

מצד שני, תהליך העיכול לא אמור להיות תלוי בעונות השנה, והזמן בין סעודה לסעודה אמור להיות בערך קבוע.
אבל בכל זאת, הראשונים משתמשים בלשון "שעות", שבזמנם מובנו היה רק שעות זמניות.

[בברכה המשולשת]

לעניין של שעות זמניות התייחס הפר"ח (כפי שנאמר לעיל)

[עדיאל ברויאר]

כפי שציין הרב בברכה יש טעות באו"ה לרי"ו, אמנם טעות זאת נמצאת כבר בחלק מכתה"י.
בעצם יש שלושה נוסחים בעניין זה בכתה"י של החיבור - באחד כתוב ו' שעות, בשני ג' שעות, בשלישי כתוב רק "שעות" בלי לציין את המספר (יוצא שכתוב משהו בסגנון "והשעור שעות כרש"י". נוסח זה נמצא כנראה דווקא בשני עדי הנוסח הקדומים של החיבור).

[ניים ושכיב]

לעניין של שעות זמניות התייחס הפר"ח (כפי שנאמר לעיל)

איפה?

[מה שנכון נכון]

לעניין של שעות זמניות התייחס הפר"ח (כפי שנאמר לעיל)

איפה?

סימן פט ס"ק ו.
וראה במצ"ב סיכום דעות הפוסקים בנקודה זו.

אוצר דברי הפוסקים.PDF

(255.58 KiB) הורד 311 פעמים

[ניים ושכיב]

יש"כ.

עדיין לא תפסתי איך מדדו "שעות גמורים" (או "ו' שעות מיום שהוא י"ב שעות") בזמן הראשונים.
האם היו נפוצים אז שעונים של שעות קבועות אצל העם שבשדות?

(גם לא ראיתי איפה נכתב על הפר''ח לעיל באשכול)

[בברכה המשולשת]

אולי מדדו עם שעון חול
(ולגבי הפר"ח- טעות שלי. אני חשבתי שראיתי שהוזכר לעיל באשכול)

[גם זו לטובה]

ד' קצת קשה לומר שבזמן חז"ל והראשונים הקפידו על שש שעות בדיוק [לא היו להם שעונים כ"כ מדוייקים]

ד. צ"ע האם יש להקל בספק או להחמיר, (דבר שיל"מ, ועוד סברות). אם לקולא, הרי מחוסר מידע הקילו מספק, ואם לחומרא, הרי החמירו. ומה זה נוגע לנו דבקיאין טובא בדקות ושניות.

שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן ד

ובזמנים הראשונים לא היה מורה שעות מצוי, ובודאי שהיו מקילים באומדנא. וידוע דכל תוך חצי שעה חשיב סמוך, וכמ"ש רשב"ם פסחים (קז:), אבל יותר מזה חשיב כמופלג, ולכן ה"נ יש להקל בתוך חצי שעה הסמוכה לשש שעות. ובנ"ד לא שייך לומר כמ"ש בכתובות (קד) כל שיעורי חכמים כן הוא, שהרי לא נזכר בגמ' אלא מסעודתא לסעודתא, ועכ"פ בבשר עוף יש להקל בזה, וביחוד כשיש צורך קצת, ויש מקום להתלות בזה בדברי המאירי הנ"ל. והן אמת כי הגנת ורדים בגן המלך (אות קנ"ד) כתב, דבעינן שש שעות בדיוק, כמו ארבעים סאה במקוה טהרה, שאם חסר קורטוב אינו טובל וכו'. וכ"כ הפרח שושן (כלל א סי' א). ע"ש. אך אין דבריהם מוכרחים. והמאירי בס' מגן אבות (סי' ט עמוד מז) כתב: חמש שעות או שש שעות. וע' בשו"ת משה האיש (חיו"ד סי' יד וט"ו). ע"ש. ומיהו למעשה יש להחמיר בזה. וכמ"ש רבינו ירוחם אות כח דבעינן שישהה לכל הפחות שש שעות. ע"ש. ומיהו המיקל בזה בשעת הדחק יש לו על מה שיסמוך. הנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.

[גם זו לטובה]

ראיתי מביאים- בדעת קדושים כתב דהנך ו' שעות אין הכוונה בצמצום ממש אלא בערך, אולם במקדש מעט (על הדעת קדושים), בדרכי תשובה סי' פט סק"ו בשם החמודי דניאל, ובקובץ בית לוי יו"ד עמ' לד כתבו דבעינן ו שעות בדיוק.

ראיתי למי שכתב - וכן ידוע שהח"ח היקל בישיבתו לסמוך על תוך שעה שישית, וכן ידוע בשם הג"ר אהרן קוטלר דדי בחמש שעות ומחצה,

דעת הגריש"א -ישא יוסף אוח ב,קכא – "שמעתי מהגריש"א שמה שאפשר לדון להקל הוא בהפסק של יותר מחמש שעות וחצי כלומר קרוב לו' שעות ולשון הרמב"ם כמו שש שעות" [וראיתי מביאים שדברי חכמים עמ' קעא ובאבני ישפה ח"ה ס' קא ספר הכשרות י,עו– כתבו בשמו דמעיקר הדין די חמש ומשהו]

מטו ומשמיה דהגרמ"ש שפירא שהורה להמתין חמש שעות וארבעים וחמש דקות.

[בחיי אדם כלל קכז ס"י כתב - במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט':]

וכמד' שהרב הנקין האריך טובא בהאי דינא.

[משולש]

זכור לי שלפי דעת פוסקי אשכנז וצרפת אינו שיעור זמן אלא החלפת סעודה.
אבל נהגו בני אשכנז ופולין להחמיר ולהמתין שעה, כמבואר ברמ"א. וממהרש"ל ואילך החליפו רובם לשש/שלוש שעות.

בפשטות השעות הם זמניות, שהרי בפסחים הגמ' משווה את זמן סעודה לזמן אכילת ושריפת חמץ, ובזה כו"ע מודים שזה תלוי בשעות זמניות. והרי שיעור שש שעות מסעודה לסעודה גם הוא נלמד מזמני סעודה הנ"ל. (וכן בריש ברכות משמע שכל אדם אוכלים סעודת ערבית בתחילת הלילה בין בקיץ בין בחורף).

[בברכה המשולשת]

זכור לי שלפי דעת פוסקי אשכנז וצרפת אינו שיעור זמן אלא החלפת סעודה.
אבל נהגו בני אשכנז ופולין להחמיר ולהמתין שעה, כמבואר ברמ"א. וממהרש"ל ואילך החליפו רובם לשש/שלוש שעות.

מצ"ב מש"כ בזה בספרי (הקודם) בס"ד (יש לי גם מאמר על דעת רבותינו האחרונים, אך הוא אבד לי בעוה"ר בגלל בעיות מיחשוב)

[משולש]

זכור לי שלפי דעת פוסקי אשכנז וצרפת אינו שיעור זמן אלא החלפת סעודה.
אבל נהגו בני אשכנז ופולין להחמיר ולהמתין שעה, כמבואר ברמ"א. וממהרש"ל ואילך החליפו רובם לשש/שלוש שעות.

מצ"ב מש"כ בזה בספרי (הקודם) בס"ד (יש לי גם מאמר על דעת רבותינו האחרונים, אך הוא אבד לי בעוה"ר בגלל בעיות מיחשוב)

תודה.
יש בזה שתי דעות כמו שהבאת וכתב מהרי"ל שהמנהג להמתין שעה.

[גם זו לטובה]

כפי שציין הרב בברכה יש טעות באו"ה לרי"ו, אמנם טעות זאת נמצאת כבר בחלק מכתה"י.
בעצם יש שלושה נוסחים בעניין זה בכתה"י של החיבור - באחד כתוב ו' שעות, בשני ג' שעות, בשלישי כתוב רק "שעות" בלי לציין את המספר (יוצא שכתוב משהו בסגנון "והשעור שעות כרש"י". נוסח זה נמצא כנראה דווקא בשני עדי הנוסח הקדומים של החיבור).

ואגב כך, ארצה לעורר על דבר שראיתי הרבה כותבים שטעו בו בדורנו (ולע"ע לא הבאתיו בדפוס). המדובר לגבי המנהג הידוע ע"ש היקים להמתין ג' שעות, שאליו כפי הנראה כוונת החיי אדם (שהזכיר המקילים להמתין "איזה שעות"), ובפשוטו אינו אלא פשרה שנהגו מדעתם בין שתי הקצוות. ובדורנו התאמצו למצוא לפשרה זו סמך בפוסקים, והעלו שני דברים:
א', שבספר איסור והיתר (המיוחס בטעות לרבינו ירוחם), נכתב שזמן ההמתנה הוא ג' שעות.
ב', שבספר מזמור לדוד למהר"ד פארדו, כתב שע"פ השיטה שהובאה בפר"ח שהעיקר הוא משך הזמן בין סעודה לסעודה כלשון הגמ', וא"כ בחורף שהימים קצרים וגם משך הזמן בין הסעודות קצר יותר שפיר הוי (אפילו שהוא מתקרב לד' שעות) - מזה נמשך המנהג בכמה מקומות להמתין רק ג' שעות אפילו בקיץ, שכיוון שכן הוא בחורף א"כ מוכח דסגי להו בהכי.
ובאמת שני הסימוכין הללו אינם כלום: ראשית מה שכתוב בספר איסור והיתר, תמהני שלא קדמני אדם בהערה זו, אבל הדבר ברור בלא שום ספק שאין זו אלא טעות סופר וצ"ל ו' שעות. חדא שכותב זאת ע"פ טעמו של רש"י, והרי רש"י כהרי"ף כתב הזמן שבין סעודה לסעודה. ותרתי שמביא העניין בשם רבנו פרץ, ובר"פ בהגהות סמ"ק מפורש ו' שעות. (ובמכון לתצלומי כת"י יש לפחות שני כתבי יד של ספר זה, ובטוחני שהבודק בהם ימצא הגירסה הנכונה). ושנית מה שמובא במזמור לדוד, הוא תימה לענ"ד, וכי יש מקום בעולם שאוכלים בימי החורף ג' סעודות בתוך ו' או ז' שעות (והפר"ח הביא הנ"ל אגב לשיטתו הידועה דמיירי בשעות זמניות, והרי אין מציאות שתתקצר השעה הזמנית עד כדי כך), א"כ אפילו לשיטה זו היכן הסמך וצע"ג. אבל גם מי שירצה להישען על שיטה זו, לענייננו הרי זה בטל ומבוטל כי אינו שייך אלא במקום שאצלם זמן מסעודתא לסעודתא כך הוא!
ומבורר שהמביאים שני המקורות הללו כסמך אינם אלא טועים.

ואחתום א"ה.

[בברכה המשולשת]

כבר כתבתי בס"ד שהמקור למנהג יוצאי גרמניה בזה הוא לענ"ד בדברי תו"פ (קופפר) ורבינו הרקח

[משולש]

כתבתי לעיל ואחזור שוב שמא ר' גמזו לא קרא את דברי:
היות ולאשכנזים שש שעות הוא רק חומרא בעלמא ומעיקר הדין סברו שמספיק שעה. (וכך נהגו רוב העולם באשכנז ופולין עד המהרש"ל). לכן לא עשו בה חומרא על חומרא להמתין שש שעות שוות והקלו בשעות זמניות קצרות של חורף. וגם מהגמ' משמע ששעות הסעודות נמדדות בזמניות מהגמ' (שבת י') שזמן סעודת ת"ח בשישית, ובשעה י"ב רוב בני אדם נכנסים להסב לארוחת הערב. (ברכות ב) זאת אומרת שיש שש שעות זמניות מסעודה לסעודה. ובימים הקצרים באשכנז ו' שעות יוצא פחות מד' שעות. (ואולי עיגלו למטה כמו שנוהגים הרבה שלא להמתין שש שעות שלמות).

[משולש]

מצאתי אצלי:

[בברכה המשולשת]

בסוף הערה 85 מדובר על בשר אחר גבינה ואז זו חומרא גדולה

[jonkarni]

ומה עם כך שבה"ג ורס"ג (המובא בפירוש לרי"ף מתימן) האומרים שאין צורך לחכות ודי בהחלפת הסעודה?

[בברכה המשולשת]

ומה עם כך שבה"ג ורס"ג (המובא בפירוש לרי"ף מתימן) האומרים שאין צורך לחכות ודי בהחלפת הסעודה?

דברי הבה"ג נדונו לעיל במה שהבאתי לעיל.
לגבי דברי רס"ג- לא ראיתים- אנא יעלה כת"ר את הדברים לכאן, בבקשה

[jonkarni]

IMG-20190311-WA0007.jpg (221.57 KiB) נצפה 6453 פעמים

[בברכה המשולשת]

IMG-20190311-WA0007.jpg

מלשון הדברים נראה שזה משהו שטען מישהו שכתוב בסידור רס"ג (האם מצאו את זה מאז באחד מקטעי הגניזה של הסידור או בחיבור כלשהו של רס"ג מהמצויים כיום בידינו?), והרב מחבר הפירוש התייחס לדברים כאילו הם דברי רס"ג.

[jonkarni]

א. בתימן רס"ג תפס מקום חשוב, וסביר מאוד שהיו לפניהם כתבים שיאנם לפנינו.
ב. מחבר הספר הזה החזיק (כפי הנראה) תשובות גאונים רבות שאינם לפנינו.
ג. בנושא זמן ההמתנה הייתה מחלוקת בתימן באותה התקופה. אחד מהטוענים הביא את רס"ג.
לצורך הדברים המחבר העתיק את הדברים מרס"ג (והתימנים ידועים בהיותם אספנים של דברי תורה...).
אז לענ"ד יש לפנינו ציטוט של רס"ג מכלי שני שמוחזק כמקפיד על העתקותיו.
וידוע כיום שנוסח רס"ג שלפנינו מאוד לוקה בחסר, אז לא ראינו בקטעי גניזה אינה ראיה...

[בברכה המשולשת]

א. בתימן רס"ג תפס מקום חשוב, וסביר מאוד שהיו לפניהם כתבים שיאנם לפנינו.
ב. מחבר הספר הזה החזיק (כפי הנראה) תשובות גאונים רבות שאינם לפנינו.
ג. בנושא זמן ההמתנה הייתה מחלוקת בתימן באותה התקופה. אחד מהטוענים הביא את רס"ג.
לצורך הדברים המחבר העתיק את הדברים מרס"ג (והתימנים ידועים בהיותם אספנים של דברי תורה...).
אז לענ"ד יש לפנינו ציטוט של רס"ג מכלי שני שמוחזק כמקפיד על העתקותיו.
וידוע כיום שנוסח רס"ג שלפנינו מאוד לוקה בחסר, אז לא ראינו בקטעי גניזה אינה ראיה...

אינני יודע ערבית, אבל מהלשון בתרגום אני שומע שהרב מחבר הפירוש פקפק בנכונות הייחוס לרס"ג.
בכל מקרה, גם אם נניח כדברי כתר"ה, הרי שגם אם זו דעת רס"ג, היא לא הייתה ידועה לרבותינו הראשונים וממילא הם לא התייחסו אליה, ולענ"ד גם אם היו הדברים עומדים בפניהם זה לא היה משנה את ההכרעה, שהרי בה"ג (שהיה מוחזק אצל חכמי אשכנז וצרפת כחיבור של רב יהודאי גאון) לא הכריע את הדיון, אז גם רס"ג לא היה מכריע את הדברים.

[הוגה ומעיין]

אינני יודע ערבית, אבל מהלשון בתרגום אני שומע שהרב מחבר הפירוש פקפק בנכונות הייחוס לרס"ג.

מה שיש ללמוד לכאורה מהמובאה הזו ומהניסוח המפקפק של הבאתה, שגם בתימן, ולא רק במצרים, ספרד, אשכנז וצרפת, הילכו סידורי רס"ג עם תוספות של חכמים מאוחרים ששולבו בתוך הטקסט. ראה אצל וידר, התגבשות, ב, עמ' 561 והלאה. כמדומה שבנוגע לתימן יש בכך מן החידוש.

[יואל שילה]

באשכול https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=9682 כתבתי זאת:
לשונות ראשונים רבים מורים שהמתנת שש שעות בין בשר לחלב אינה בדוקא שש שעות מלאות אלא די שימתין עד שעה ששית [רמב"ם (מאכ"א ט' כ"ח) 'מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף - לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח'; האגור (הלכות סעודה רכ"ג) 'המנהג אשר ראיתי אני המחבר מן המורים ששוהין כמו שש שעות, וכן נוהגין בעלי נפש מאשכנז'; המאירי (חולין ק"ה.) 'ולא מצינו בשהייה זו פחות משיעור שבין סעודה לסעודה - והוא שש שעות או קרוב לזה'; אמנם הפמ"ג (משב"ז פ"ט א') כתב שהוא בדוקא 'והני שש שעות הם חלק מכ"ד מעת לעת לא זמניות', ובשיורי ברכה (לחיד"א יו"ד פ"ט) הביא שנחלקו האחרונים אם די בימים הקצרים להמתין כמו שממתינים מסעודה לסעודה אף שהוא כארבע שעות, או שצריכים שש שעות, והוסיף 'גם לשון הרמב"ם שכתב כמו שש שעות משמע דלאו דוקא, והרוצה להחמיר יחמיר' וסיים שלדידן פשטה ההוראה כרמב"ם להמתין שיעור מסעודה לסעודה, וראה ביביע אומר (א' יו"ד ד') שהמקיל בשעה"ד יש לו על מה שיסמוך עכ"פ בבשר עוף, וביחוד כשיש צורך קצת - כי לשון המאירי (מגן אבות ט' עמ' מ"ז) 'חמש שעות או שש שעות' אך רבינו ירוחם (אות כ"ח) כתב שישהה לכל הפחות שש שעות].

[ישראל אליהו]

הגרב"צ א"ש זצ"ל [אול"צ ח"ה כת"י] טען שכוונת הרמב"ם שצריך שש, ומ"ש כמו שש, היינו שא"צ להיות בטוחים שעבר שש, ואם אינו בטוח במאת האחוזים (כיון שבזמנם לא היו שעונים) אסור לאכול, אלא אם כנראה עברו שש, מותר לאכול.
ואדרבה, מזה שהשו"ע שינה מלשון הרמב"ם וכתב "שש", משמע שכך הבין ברמב"ם, ושינה בכדי שלא נטעה בלשונו.

[יואל שילה]

למה לומר כך?
אין מקור בגמ' ל'שש שעות' אלא מקסימום להפרש שבין סעודה לסעודה, וראה בביאור הגר"א (פ"ט ב') שמצא את המקור בכך שמאכל של ת"ח בשעה חמישית - [מן הסתם כוונתו שמשם עד סעודת הערב הוא שש שעות], וברור ששיעור זה איננו על הדקה.

[ישראל אליהו]

מזה שהשו"ע שינה, משמע שכך הבין ברמב"ם.

[עקביה]

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כג עמוד ב
אמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה - אין מדדה יותר מנ'. בעי ר' ירמיה: רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא.

תוספות מסכת בבא בתרא דף כג עמוד ב
ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא - אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא.

נ"ל שמדברי תוס' אלה יש ללמוד שבמקום שחכמים לא נתנו שיעור מדויק, כי אז באמת אין כוונתם לשיעור מדויק. ולכן בבשר וחלב שלא אמרו שש שעות אלא מסעודה לסעודה, הכוונה לשיעור מקורב בלבד.

[יואל שילה]

מזה שהשו"ע שינה, משמע שכך הבין ברמב"ם.

במחילה, לכאורה לא כך יש ללמוד שו"ע.
אין זה ספר החתום שממציא המצאות, אלא ספר הכרעות בין הראשונים, כלומר בין ההבנות השונות בביאורי הגמרות.
לימוד שלא יכול לצאת מחז"ל - ממילא גם לא נמצא בראשונים, וגם לא יתכן שאליו התכוון השו"ע.
כמובן שידוע שיש בזה גישות שונות, ויש שכן התייחסו לדיוקי הלשון במנותק מהמקורות בראשונים, וממילא הגיעו לחידושים מפליגים בכוונת השו"ע, אך המסלול של הש"ך הגר"א וכו' בהבנת השו"ע - בודאי היה כפי שכתבתי.

[ישראל אליהו]

מזה שהשו"ע שינה, משמע שכך הבין ברמב"ם.

במחילה, לכאורה לא כך יש ללמוד שו"ע.
אין זה ספר החתום שממציא המצאות, אלא ספר הכרעות בין הראשונים, כלומר בין ההבנות השונות בביאורי הגמרות.
לימוד שלא יכול לצאת מחז"ל - ממילא גם לא נמצא בראשונים, וגם לא יתכן שאליו התכוון השו"ע.
כמובן שידוע שיש בזה גישות שונות, ויש שכן התייחסו לדיוקי הלשון במנותק מהמקורות בראשונים, וממילא הגיעו לחידושים מפליגים בכוונת השו"ע, אך המסלול של הש"ך הגר"א וכו' בהבנת השו"ע - בודאי היה כפי שכתבתי.

יש ב' הבנות בדברי הרמב"ם, או שכוונתו לחמש וחצי [ולא לא ניסח כך, אלא "כמו שש"?]
או שיש להמתין שש, ו"כמו שש" היינו דסגי שכנראה עברו שש וא"צ לילך לחומרא על כל ספק קל.

בא השו"ע וידע שיהיו כאלו שידייקו ברמב"ם כההבנה הא', ולכן שינה מלשונו של הרמב"ם, וע"י שינה את ההבנה ברמב"ם.

דבר זה מצוי בשו"ע [ובפרט בדברי הרמ"א. ואכמ"ל].