החילוק בין אבא לאמא

[עושה חדשות]

רמב"ם הל' איסו"ב פ"ב - הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה.
השגת הראב"ד - אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים.

ונלאו המפרשים לבאר למה רק 'לקוברו' והרי ב' איסורים חלים בב"א, ולא נאמר אין איסור חל על איסור אלא בזאח"ז.

ושמעתי מחכ"א שליט"א ביאור נפלא.

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

וא"כ ודאי דאיסור 'בתו' קדים לאיסור בת אשתו, ואאחע"א, ונפק"מ רק לקוברו בין רשעים גמורים.

פשוט מדהים!

[שברי לוחות]

עיין מה שהקשה על זה בבית אהרן וישראל גליון יד עמ' עט

[צונאמי]

הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

פשוט מדהים!

לעצם החילוק בין אב לאם
- אף דלכאורה צריך להיות להיפך,
שאצל האם העובר ירך אמו,
משא"כ באב שזה בנפרד מגופו!

[נוטר הכרמים]

לכאורה ב' הסברות עולות בקנה אחד בריאות וטובות, הסברא שהביא עושה חדשות היא כלפי היחוס של הוולד, יחוס הוולד לאביו הוא רק בעיבור ולא בלידה, ופשוט, ואילו אצל האם זה יכול להיות רק בלידה. ולסברת צונאמי, הנושא של ירך אמו הוא לא בנוגע ליחוסו אלא בנוגע להגדרתו העצמית, שעד הלידה יתכן שאין לו הגדרה עצמית אלא נחשב כחלק מאמו.

[צונאמי]

ר' נוטר, ייש"כ.
מזכיר את הבדיחה מדוע כבוד אב קודם לכבוד אם,
והרי האם היא מכח ודאי והאב מכח חזקה?
והתשובה, שאין לך בזיון גדול מזה...
(ויל"ע בבן ט' לראשון)

[סתם יהודי]

בחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

מפשט הגמרא שם (עוד לפני שמעיינים ברש"י) משמע, שאפילו אחרי שהעז ילדה את הגדי - היא עדין אינה נחשבת אמו - עד שתניק אותו. ואטו סבירא לך דדין זה הוי - לא רק בעז - אלא נמי באשה?

אמנם מרש"י שם ד"ה שלא, משמע דמפרש דהגמ' מיירי דווקא בעז שעדין לא ילדה; ומיהו לפירושו צ"ב אמאי קאמר הגמ' "שלא הניקה", הול"ל "שלא ילדה".

עכ"פ: אפילו פירוש רש"י הנ"ל - לא איתמר אלא לגבי עז, אבל לגבי אשה - נראה בפשטות שגם המעוברת נחשבת אמו של העובר, ויש לזה כמה הוכחות:
א. מהלשון המובא טובא בגמ' לגבי מחלוקת האמוראים אי "עובר ירך אמו", מוכח דמיהא "אמו" הויא...
ב. בגמ' (ב"ב קמב סע"א וערכין ז ע"א ונדה מד ע"א) איתא, דאמר רב ששת - דהא דעובר אינו יורש את אמו - ה"ט משום (דמחד גיסא) "איהו מיית ברישא" מקמי אימיה (ומאידך גיסא קיי"ל דהמת הערירי אינו יורש את אמו), ולטעמיך - אמאי נדחק רב ששת לאוקמה ב"דאיהו מיית ברישא" - הא אפילו תימא דהוא חי מ"מ לא יירשנה משום שאינה אמו...
ג. קי"ל (רמב"ם תרומות ח ב לפי מסקנת הגמרא ביבמות), דהא דבת-זר המעוברת מכהן שנתאלמנה אינה אוכלת בתרומה - ובת כהן המעוברת מזר שנתאלמנה אוכלת בתרומה - ה"ט משום "שנאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה פרט למעוברת", ולטעמיך הול"ל בקצרה "משום שאינה אמו" של העובר - ואייתר לה קרא...

[בן הרב]

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

וכן מוכח מדברי רש"י במגילה.

[סתם יהודי]

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

וכן מוכח מדברי רש"י במגילה.

?

[מה שנכון נכון]

הוא מתכוין לרש"י מגלה יג. על נתעברה מת אביה וכו'.
אמנם יתכן שהכונה שם על דרך רש"י בראשית ד,יח.

[עושה חדשות]

אדרבה, הא דעובר ירך אמו זה גופא הסברא דל"ח 'אם' עד הלידה, וכמבו' במהר"ל באור חדש על אסתר, וכד' רש"י במגילה.

[סתם יהודי]

אדרבה, הא דעובר ירך אמו זה גופא הסברא דל"ח 'אם' עד הלידה, וכמבו' במהר"ל באור חדש על אסתר, וכד' רש"י במגילה.

אבל הרי עצם מחלוקת האמוראים - אי אמרינן עובר ירך אמו - לא הוכרעה בפוסקים, ויש ראשונים שפסקו דלאו ירך אמו - כגון ר"ת בסנהדרין פ ע"ב תוד"ה עובר: "ור"ת מפרש דבכל דוכתי קי"ל דלאו ירך אמו" - וכן מוכח לכאורה מרמב"ם פסולי המוקדשין ד ו (אלא שממקומות אחרים ברמב"ם מוכח לכאורה דפסק להפך).

מה עוד: שגם מי שפוסק ד"עובר ירך אמו" - מודה דמיהא "אמו" הויא, דאי לא תימא הכי - א"כ מאי "אמו" דקאמר...

עכ"פ, אם באת להביא ראייה לדבריך שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משילדה אותם, אינך צריך להביא ממרחק לחמך - להישען על דברי רש"י בחולין ובמגילה - אשר מאן לימא לן דקי"ל כוותיה הלכה למעשה, אלא תוכל להביא לדבריך ראייה מהגמ' עצמה ומההלכה עצמה, כגון מהא דקי"ל - ברמב"ם ובש"ע - ע"פ הגמ' עצמה, שמי שהוריו התגיירו אחרי ההיריון ולפני הלידה (דהיינו "מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה"), מתייחס רק אחרי האשה שילדה ולא אחרי האיש שהרה; ובשלמא אי נימא - דהאיש נעשה אביהם של העוברים כבר משעת הריון - בעוד שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משעת לידה, א"ש חילוק זה - שבין אי-התייחסותם אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - לבין התייחסותם אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת: והיינו דמחד גיסא א"ש אמאי אינם מתייחסים אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - דהא אע"פ שהאיש היה אביהם עד הגיור הרי סו"ס בשעת הגיור הופקע היחס שבין האיש לבינם - דהא קי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומאידך גיסא נמי א"ש אמאי הם כן מתייחסים אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת - שהרי היא נעשתה אמם רק אחרי שילדה וממילא רק אחרי שנתגיירה (כי הגיור היה כאמור לפני הלידה) - וא"כ מה לי אדם (בין אם איש ובין אם אשה) שהתגייר ואח"כ הרה עוברים (שנהרו מישראלית) ואח"כ ילד אותם (דבכה"ג קיי"ל דהוולדות מתיחסים אחריו אפילו אם הוא איש) ומה לי אשה שהתגיירה ואח"כ ילדה.

ומ"מ אין לשכוח, שעדין ישנן גם ראיות הפוכות - גם כן מההלכה עצמה - המוכיחות שהמעוברת היא כן אמו של העובר, כפי שהראיתי בהודעתי הלפני קודמת, ע"ש: viewtopic.php?f=17&t=24830&p=250382#p250248

לפיכך, אכתי לא מיכרעא מילתא, לענ"ד (אע"פ שבשאלה זו תלויות כמה שאלות מעשיות, כולל בסוגיית אֵם-פונדקאית: מי אמרינן דחשיבא אמו לפחות אחרי שילדה אותו - דבזה נחלקו האחרונים - לא עת האסף).

[עושה חדשות]

ע"ע viewtopic.php?f=7&t=6196#p54040

[גם זו לטובה]

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

דנו בזה באריכות לעניין אם פונדקאית והמסתעף, וישנם ג' אפשריות א' ביצית ב' הריון ג' לידה.

[עושה חדשות]

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

דנו בזה באריכות לעניין אם פונדקאית והמסתעף, וישנם ג' אפשריות א' ביצית ב' הריון ג' לידה.

אפרש שיחתך.
הנה אין סיבה אמיתית שהאמהות לא תיקבע מההתחלה כמו האבהות, הרי כמו שהאב מזריע כן האם מזרעת וכו', אלא שיש מניעה הנקראת עובר ירך אמו, ולכן האב שהתנתק מהזרע אחרי הביאה, יכול לחול כלפיו יחס של אבהות מיד, ואילו האם הרי נשארת מחוברת עם הזרעתה כי עובר ירך אמו. משא"כ בנמסר לפונדקאית, הרי האמהות תיקבע מיד כמו האבהות. ואמנם זה גם נכון שעובר ירך אמו אינו תלוי ביחס האמהות, אלא גם כלפי פונדקאית העובר הוי כיריכה. וראיה לדבר, דאל"ה היה לנו למנות את הלידה והגדלות של האי ולד עוד לפני לידתו ויציאתו מהפונדקאית, כי היא אינה אלא אינקובטור בעלמא, עי' כאן - viewtopic.php?f=17&t=26228 ודו"ק.

[עושה חדשות]

ע"ע רמב"ן פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יב.

[גם זו לטובה]

ע"ע רמב"ן פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יב.

וז"ל

האנכי הריתי את כל העם הזה - על דעת אונקלוס כמו על ברכות הורי (בראשית מט כו), כי האב יקרא הורה מפני שנותן ומזמין ההריון, יאמר אם אני אביהם, או אמם שילדתי אותם. ובעלי הפשט אמרו בהפך, האנכי אמם שהייתי הרה בהם ויולדת. וכן ותהר את מרים ואת שמי (דה"י א ד יז) שהרתה וילדה אותם, או אנכי אביהם שילדתיהו, כמו ויולד נח (בראשית ו י), לאביך זה ילדך (משלי כג כב), וזולתם. ואמר כאשר ישא האומן את היונק - האב או האם

[קנין דעת]

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

וכן מוכח מדברי רש"י במגילה.

?

עי' בזה עוד בתוי"ט וברש"ש ריש מכות על דברי רש"י בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד דמוכח דקאי אאב. ודו"ק

[קנין דעת]

ר' נוטר, ייש"כ.
מזכיר את הבדיחה מדוע כבוד אב קודם לכבוד אם,
והרי האם היא מכח ודאי והאב מכח חזקה?
והתשובה, שאין לך בזיון גדול מזה...
(ויל"ע בבן ט' לראשון)

ר' צונאמי אל תצחק כל כך, הבדיחה שלך מופיעה בחדושי הגר"ח (סטנסל) על הש"ס יחד עם התשובה.
כמובן שמכיון שהשאלה לא שאלה והתשובה לא תשובה, במהדורות הנדמ"ח זה לא מופיע...

[עוד יהודי]

עכ"פ, אם באת להביא ראייה לדבריך שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משילדה אותם, אינך צריך להביא ממרחק לחמך - להישען על דברי רש"י בחולין ובמגילה - אשר מאן לימא לן דקי"ל כוותיה הלכה למעשה, אלא תוכל להביא לדבריך ראייה מהגמ' עצמה ומההלכה עצמה, כגון מהא דקי"ל - ברמב"ם ובש"ע - ע"פ הגמ' עצמה, שמי שהוריו התגיירו אחרי ההיריון ולפני הלידה (דהיינו "מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה"), מתייחס רק אחרי האשה שילדה ולא אחרי האיש שהרה; ובשלמא אי נימא - דהאיש נעשה אביהם של העוברים כבר משעת הריון - בעוד שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משעת לידה, א"ש חילוק זה - שבין אי-התייחסותם אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - לבין התייחסותם אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת: והיינו דמחד גיסא א"ש אמאי אינם מתייחסים אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - דהא אע"פ שהאיש היה אביהם עד הגיור הרי סו"ס בשעת הגיור הופקע היחס שבין האיש לבינם - דהא קי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומאידך גיסא נמי א"ש אמאי הם כן מתייחסים אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת - שהרי היא נעשתה אמם רק אחרי שילדה וממילא רק אחרי שנתגיירה (כי הגיור היה כאמור לפני הלידה) - וא"כ מה לי אדם (בין אם איש ובין אם אשה) שהתגייר ואח"כ הרה עוברים (שנהרו מישראלית) ואח"כ ילד אותם (דבכה"ג קיי"ל דהוולדות מתיחסים אחריו אפילו אם הוא איש) ומה לי אשה שהתגיירה ואח"כ ילדה..

זה לא ראיה אלא שאף הלידה גורמת, מ"מ שפיר י"ל שכל עת ועת שהעובר בבטן אימו הוא כבר מתייחס לאימו.

[עושה חדשות]

מענין לענין, האם ה'מכחישים' עסקו בזה?
(זכור לי שקראתי ע"ז פעם איזה מאמר, מוכר לכם?)

הנה:

העיטור.png (51.47 KiB) נצפה 7871 פעמים

שער החדש.png (53 KiB) נצפה 7871 פעמים

ובספר האשכול - רצב"א, זה כבר מובא בסיכום:

האשכול - רצב''א.png (41.06 KiB) נצפה 7871 פעמים

ובאמת הראש' האריכו בזה בכמה מקומות, (כמו בפי' בעה"ת עה"ת ועוד), למה בשחיטת מעוברת אין איסור של אותו ואת בנו, עי"ש, אבל כאן אני לומד שישנו איזה ויכוח נסתר עם המכחישים בהגדרת 'בנים' קודם הלידה, ומה"ט האב"ע דקדק לכתוב ד'ויתרוצצו הבנים' נקרא על שם סופו.

מה תוכלו לקדם אותי עוד בנושא הזה?

[אבןטובה]

אם נקרא אב בהריון וכפי מה שמסביר בס' ריח דודאים לבעל בני יששכר מגילה יג דאב כבר גמר פעולתו מעת ההריון משא"כ האם עדיין עושית פעולתה עד הלידה א"כ אסור להאב לבא על אשתו מעוברת כיון שבא על בתו

[אוצר החכמה]

היינו מחמת דהיא וולדה נרבעו וזו קושית הרע"א בסימן קע"ב ותירץ שאינה ראויה לביאה והאריכו באחרונים ליישב בדרכים אחרות ג"כ.

[עושה חדשות]

מה שציינתי לעיל מהאשכול - רצב"א, כ"ה גם במהד' אלבק,
"וכתב חד מן רבוותא להשיב את המינין הכי, ועל השליל הנמצא בבהמה דינו שיהא ניתר בשחיטת אמו ואין בו משום אותו ואת בנו וקורעו ומוציא את דמו ומותר באכילה, שאין קרוי בן עד שיצא ממעי אמו, וכן הוא אומר כי אם בנך היוצא מחלציך, וכן בדוד הוא אומר הנה בני היוצא ממעי, וכן הוא אומר הנך הרה ויולדת בן, שאין קרוי בן עד שיולד ויצא לאויר העולם, ובבהמה עצמה כתיב שור או כשב או עז כי יולד, שאין קרוי שור או כשב או עז עד שיולד, וכן זה שכתוב בו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, לאחר לידה קרוי בן, במעי אמו אינו קרוי בן ומותר".

ומה שזכרתי שהמכחישים עסקו בזה, כנראה צלצל לי קו' הרעק"א שהוזכרה בהודעות האחרונות, וכידוע ענן שר"י כתב כך, ראה כאן.

[עזריאל ברגר]

רמב"ם הל' איסו"ב פ"ב - הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה.
השגת הראב"ד - אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים.

ונלאו המפרשים לבאר למה רק 'לקוברו' והרי ב' איסורים חלים בב"א, ולא נאמר אין איסור חל על איסור אלא בזאח"ז.

ושמעתי מחכ"א שליט"א ביאור נפלא.

הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.

ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.

וא"כ ודאי דאיסור 'בתו' קדים לאיסור בת אשתו, ואאחע"א, ונפק"מ רק לקוברו בין רשעים גמורים.

פשוט מדהים!

א. בפשטות שני האיסורים אינם חלים עד שתגיע הבת לגיל ג שנים ויום אחד.
ב. אפילו לדבריך: גרושה שנישאת בזוו"ש - בבנותיה יהיה איסור בתו ובת אשתו לבעלה השני משום איסור כולל שנכלל עם בעלה הראשון, ונשארנו בקושיא על הראב"ד.

[עושה חדשות]

במש"כ לעיל על איסור אותו ואת בנו בשחיטת מעוברת, הנה לש' הר"מ הוא "מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא", ועי"ש באו"ש. ואולי יהיה נפק"מ בין התירוצים השונים באופן של שחיטת מעוברת עם אבי הולד (למ"ד חוששין לזרע האב) ביום אחד, או נפק"מ בשחיטת העובר בתוך מיעי אמו (למ"ד ד' סימנים אכשר ביה רחמנא) האם מותר לשחוט אח"כ את אמו.

[אבןטובה]

בח"ס מהד"ת ביצה ו. ד"ה הואיל וכו' כ' על הרמב"ם: ואין הכונה דלמ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט מעוברת כשהולד חי במעיה דזה ליתא ולא נתכוון הרמב"ם לכך אלא רצונו הכא לענין זה עשאו הקב"ה ירך אמו לכו"ע שהרי אין סימנים לשוחטו ואמר רחמנא דחתיכת סימי האם יהיה גם סימנים להם וכו' ע"ש וע"ע ת' מהרי"א אסאד יו"ד סי' צד ופסקי תשובה בהגהות והערות לסי' קב ובקבא דקושייתא מהדו' מנדלבוים קו' יט-כ
וביש"ש יבמות פ"א סי' י בנדר שלא לשתות יין עד שיהיה לו בן אז כיון שנתעברה אף שעדיין לא נולד מקרי בן כמו שנא' ויתרוצצו הבנמים בקרבה אבל זרע לא מקרי עד שנולד כמו שנא' כי שת לי א' זרע אחר וכו'.
ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"ג סי' לד העיר על היש"ש מסנהדרין קי. משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו יע"ש רש"י.

[עושה חדשות]

מענין לענין,
בבע"ח יש נידון ופלוג' האם חוששין לזרע האב, לגבי "אותו ואת בנו" ולגבי קביעת המין, ועוד. מה טעם החילוק שבבנ"א בודאי הבן מתייחס אחר אביו ובבע"ח יש מקום לומר שלא. זכורני מבארים שזה שייך לענין האישות שיש לאב עם האם המולידה. היכן דנים בזה ומה אומרים.

[עושה חדשות]

מענין לענין,
בבע"ח יש נידון ופלוג' האם חוששין לזרע האב, לגבי "אותו ואת בנו" ולגבי קביעת המין, ועוד. מה טעם החילוק שבבנ"א בודאי הבן מתייחס אחר אביו ובבע"ח יש מקום לומר שלא. זכורני מבארים שזה שייך לענין האישות שיש לאב עם האם המולידה. היכן דנים בזה ומה אומרים.

אחד החכמים השיב לי כך:

יש בקובץ הערות סי' נא שאלה מ"ט רחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם דכתיב עם הדומה לחמור, והרי גם בחמור איכא למ"ד חוששין לזרע האב.

מה שכתבת על האישות שיש לאב עם המולידה יש באחרונים על דברי ר"ת שאין עכו"ם הבא על ישראלית אוסר אותה לבעלה משום שרחמנא אפקריה לזרעיה, מקובל לפרש את דבריו, שאם אפקריה לזרעיה אומר שאין אישות ביניהם, וממילא אינה נאסרת לבעלה.

לגוף הדברים ברור שיש חילוק בין אדם לבהמה, ומאי ס"ד לדמות, בבהמה זה רק תהליך ביולוגי של יצירת וולדות, ואין "קשר" בין האב לבן, ובבנ"א זה מושגים של יוחסין ומשפחות, שאין את זה בכלל בבהמה.

כעת רציתי להוסיף עוד -

על חוששין לזרע האב באדם, בדרך דרוש מצינו שיש משמעות בפלוג' של חוששין לזרע האב גם באדם, עי' מהרי"ט כתובות קיא: בשם ר"ח, פנ"י שם, וכן בחת"ס חולין דע"ח.

אלו שמסבירים שע"י האישות של הביאה ודאי יש יחס לאב, א"כ עיברה באמבטי לא יתייחס אחריו, עכ"פ למ"ד אין חוששין.

וע"ע
חידושי רבי מאיר שמחה חולין עט:
תשובות והנהגות ג, יו"ד, רמה.

[עושה חדשות]

ואולי יהיה נפק"מ בין התירוצים השונים באופן של שחיטת מעוברת עם אבי הולד (למ"ד חוששין לזרע האב) ביום אחד.

לכאו' באמת לפי האשכול והעיטור דההיתר של שחיטת מעוברת הוא משום דאכתי ל"ח "בנו", (אבל לעולם הוי כמו שחיטה בולד והיה ראוי לאסור), ואם כהנ"ל דהעובר אינו מתייחס לאמו אבל לאביו הוא כן מתייחס, (ואם זה נכון גם בבע"ח), א"כ למאי דקי"ל חוששין לזרע האב, יהיה איסור לשחוט אותו ואת הנקיבה המעוברת ממנו ביום אחד. וזה חידוש.

[סעדיה]

ואולי יהיה נפק"מ בין התירוצים השונים באופן של שחיטת מעוברת עם אבי הולד (למ"ד חוששין לזרע האב) ביום אחד.

לכאו' באמת לפי האשכול והעיטור דההיתר של שחיטת מעוברת הוא משום דאכתי ל"ח "בנו", (אבל לעולם הוי כמו שחיטה בולד והיה ראוי לאסור), ואם כהנ"ל דהעובר אינו מתייחס לאמו אבל לאביו הוא כן מתייחס, (ואם זה נכון גם בבע"ח), א"כ למאי דקי"ל חוששין לזרע האב, יהיה איסור לשחוט אותו ואת הנקיבה המעוברת ממנו ביום אחד. וזה חידוש.

הלא בדברי האשכול והעיטור מפורש שגם לגבי האב אינו נקרא בן עד שנולד.

[עושה חדשות]

צודק, טעיתי.

הנפק"מ תהיה להיפך, באופן שהושיט ידו למעי הבהמה ושחט את העובר, (אם מהני, חולין עד.), לפי האשכול והעיטור מותר אח"כ לשחוט את האם, ולפי טעמו של הרמב"ם בכה"ג לכאו' אסור.

[עושה חדשות]

מענין לענין,
בבע"ח יש נידון ופלוג' האם חוששין לזרע האב, לגבי "אותו ואת בנו" ולגבי קביעת המין, ועוד. מה טעם החילוק שבבנ"א בודאי הבן מתייחס אחר אביו ובבע"ח יש מקום לומר שלא. זכורני מבארים שזה שייך לענין האישות שיש לאב עם האם המולידה. היכן דנים בזה ומה אומרים.

בכורות מה: מאי באותו ואת בנו אילימא אהרן ובניו דכותיה תייש ובנו מי נהיג וכו', ויל"פ.

[עושה חדשות]

בדרך דרוש מצינו שיש משמעות בפלוג' של חוששין לזרע האב גם באדם, עי' מהרי"ט כתובות קיא: בשם ר"ח

ועי' בהערות הגריש"א שם.