ע"פ קבלה כתר או רימונים

[מלך זקן וכסיל]

כידוע ע"פ אר"י כל הענין הוא לעטר את הס"ת דווקא עם רמונים, כמו שכבר נזכר בעבר כאן.
אך הנה מצאתי בסידור ר' שבתי (בחלק מהמהדורות זה לא נדפס) בפתיחת הארון וז"ל

וג"כ תכוין כשמשימין הכתר כי התורה סוד ז"א ויוצא מן ההיכל יסוד אמא בסוד הלידה ואז מושפע ז"א מא"א באותו שעה כתר של תורה ולזה תכוין כשמשימין כתר.

וברצוני לברר האם יש עוד מספרי הקבלה שמביא את ענין הכתר.

[אוהב אוצר]

יכול להיות שהכוונה גם לרימונים, [למעשה זה כמו 'כתר' קטן כפול שניים, לא?] רק שהוא לא כינה אותם בשם זה.

[בוצינא]

מפורש באריז"ל כי יש גם ענין בכתר [סוד ספירת הכתר] מלבד הרימונים [שהם סוד הספירות חכמה ובינה].
ובספרי תורה ספרדיים יש באמצע גגו כתר [הנחלק לשני חלקים בפתיחת הספר] מלבד שני הרימונים.
וז"ל פע"ח (שער קריאת התורה א): ענין התרין רמונים. כי הנה הס"ת הוא דיוקנא דז"א, ובצאתו מההיכל, הוא כעין יציאות ז"א ממעי אמו, ואז יוצא הארה מז"א, שהוא מושפע באותו שעה מן א"א כתרה של תורה. וכאשר מניחין עליו הרימונים, יכוין ב' עטרין דאו"א, והם הרמונים שלו, חסד כלל ה"ח, גבורות כלל ה"ג, ואז הוא עת רצון

[אוהב אוצר]

יש"כ על ההחכמה.

[מלך זקן וכסיל]

מפורש באריז"ל כי יש גם ענין בכתר [סוד ספירת הכתר] מלבד הרימונים [שהם סוד הספירות חכמה ובינה].
ובספרי תורה ספרדיים יש באמצע גגו כתר [הנחלק לשני חלקים בפתיחת הספר] מלבד שני הרימונים.
וז"ל פע"ח (שער קריאת התורה א): ענין התרין רמונים. כי הנה הס"ת הוא דיוקנא דז"א, ובצאתו מההיכל, הוא כעין יציאות ז"א ממעי אמו, ואז יוצא הארה מז"א, שהוא מושפע באותו שעה מן א"א כתרה של תורה. וכאשר מניחין עליו הרימונים, יכוין ב' עטרין דאו"א, והם הרמונים שלו, חסד כלל ה"ח, גבורות כלל ה"ג, ואז הוא עת רצון

היכן מפורש?

[לומד_בישיבה]

ראיתי שם באשכול שעניין הרימונים הוא כדי שיצלצלו ויקומו לכבודו והביאו ראיה מבגדי הכהן גדול.
לא יתכן שעשו רימונים בשבת כדי שיצלצלו.
ומן הסתם לא היה בהם פעמון ולא צלצלו, וצריך ביאור.

[לומד_בישיבה]

ראיתי שם באשכול שעניין הרימונים הוא כדי שיצלצלו ויקומו לכבודו והביאו ראיה מבגדי הכהן גדול.
לא יתכן שעשו רימונים בשבת כדי שיצלצלו.
ומן הסתם לא היה בהם פעמון ולא צלצלו, וצריך ביאור.

--
ואולי מזה ייצא תירוץ לסתירה שפעם כותב האר"י הקדוש רימונים ופעם כותב כתר, והכוונה בזה, שבאמצע השבוע ישימו רימונים ובשבת ישימו כתר, ולכאו' על פי קבלה מסתבר שבשבת צריך כתר שהוא מלכות ושבת המלכה דהוא אצילות וכו'. והדברים ידועים גם לאלו שאינם יודעים ח"ן.
כתבתי בדרך אפשר.
עיין בספרו של רב יצחק משה ארלנגר על לכה דודי ושם הדברים מפורשים עניין הכתר בשבת.
את ספרו של רב יצחק משה לא מצאתי כרגע באוצר, וזכור לי שפעם ראיתי את זה באוצר.
אמנם גם זה ספר טוב
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?175528&page=P17552800020

[אמת קנה]

שמתי לב כי בדברי הראשונים "רימונים" של ספר תורה נקראים "תפוחים", עיין למשל תשובת הרשב"א ח"ג קכ"ח ונכפלה שם ח"ה רסו, וכן בשו"ת תשב"ץ ח"ב קלה, ולבנו הרשב"ש סימנים כ, לה, רפו, שכג, תרכא, וטור יו"ד רפב ומנורת המאור אלנקוה (פרק תלמוד תורה עמ' 344) כשמצטטים דברי הרמב"ם בהלכות ספר תורה פ"י ה"ד ועוד.(בספרי הרמב"ם שלפנינו כתוב רימונים, ובשינויי נוסחאות ברמב"ם פרנקל לא הרגישו בזה). וכן העתיק המחבר ז"ל בשלחן ערוך יו"ד שם רפב ס"ו, ועוד.

האם ידוע מדוע נשתנה השם? ומתי?

[נהר שלום]

בענין הרימונים עי' באורך בספר שיבת ציון חלק ב עמ' קלא והלאה וכן בענין משמיע קול שיש מתירים אף כשמתכוון לקול [כמדומני האליה רבה] ע"ש

[לומד_בישיבה]

אני לא מכיר דבר כזה נגד הט"ז ונגד הרמ"א.
מו"ר לא היה נותן לשים בשבת לא רימונים ולא כתר ולא כלום, וכך נהגו בפולין.

[נהר שלום]

אני לא מכיר דבר כזה נגד הט"ז ונגד הרמ"א.
מו"ר לא היה נותן לשים בשבת לא רימונים ולא כתר ולא כלום, וכך נהגו בפולין.

עי' מגן אברהם סימן של"ח ס"א ובנחלת צבי שם

[לומד_בישיבה]

זכור לי שהט"ז ביו"ד ושאר המפרשים מזכירים את המתירים ודוחים אותם, אין תח"י כרגע שו"ע יו"ד אך כך זכור לי מפעם.
הפלא הוא, שהייתי פעם אצל הרב מרדכי אליהו ז"ל ושם ראיתי בשבת שמלבישים אין ספור פעמונים וכו' בשבת, בשעה שהרב מרדכי אליהו ז"ל הקפיד על מנהגי הרמ"א.

[עתניאל בן קנז]

אני לא מכיר דבר כזה נגד הט"ז ונגד הרמ"א.
מו"ר לא היה נותן לשים בשבת לא רימונים ולא כתר ולא כלום, וכך נהגו בפולין.

איני מכיר???

משנה ברורה סימן שלח ס"ק ו

(ו) ולכן אסור לשמש וכו' - כתב הט"ז כאן וביו"ד סימן רפ"ב דמזה מוכח דאסור לתלות בשבת אותן הפרוכות שיש בהן פעמונים להשמיע קול כשפותחין הארון וכן לתלות הפעמונים על העצי חיים של הס"ת כיון דעיקר עבידתיה לקלא והש"ך שם חולק עליו מטעם דהא קי"ל דלצורך מצוה שרי כמ"ש סימן של"ט דמותר לרקד בשמחת תורה לכבוד התורה והכא נמי צורך מצוה הוא כדי שישמעו העם ויקומו ולא דמי לקריאת בהכ"נ דאסור דהתם אפשר בענין אחר ותו דאותו הפותח הפרוכת אין מכוין להשמיע הקול כלל כ"א ליטול הס"ת [מ"א] ועיין בשער אפרים שער יו"ד ס"ג שדעתו שם דלכתחלה אין לעשות כן בשבת ובמקומות שנהגו היתר בזה כדעת המ"א אין למחות בידם עכ"ל