רצון התורה בדיני טומאה

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' דצמבר 13, 2015 8:11 pm

גמ' בע"ז סח: והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפילו הכי אסריה רחמנא הלכך נט"ל נמי אסור אמרו ליה רבנן לרב ששת אלא מעתה ליטמא לח ויבש.

ופירש"י דהא מימאיס - ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' נותן טעם לפגם אסור. אלא מעתה - אי חידוש הוא. יטמא לח ויבש - שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' כשהוא יבש מטמא.

והתוס' שם חלקו על פירש"י והק' עליו "דנהי דמאיס ובדילי אינשי מיניה מ"מ לא הוה ידעינן דהאוכלו בלאו האוכל שרץ וכן שיהא טמא בשכבת זרע".

והנה מד' רש"י מבו', (וכן מהתוס' ושא"ר שלא התווכחו על נקודה זו), שיש מקום לשאול בהל' טומאה - למה התורה צריכה לטמאות והרי בלא"ה אף אחד לא נוגע בטומאה מחמת מאיסותה,

זאת אומרת, שהמטרה של הל' טומאה זה כדי שאנשים לא ייטמאו, ואמנם אין איסור להיטמאות, אבל מ"מ זהו הענין של דיני טומאה כדי להרחיק את האדם מן אבות הטומאה. ואי"ז דברי אגדה בעלמא, אלא שייך להק' על טומאת דברים מאוסים - למה לי דאזהר רחמנא וכנ"ל.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » א' דצמבר 13, 2015 10:35 pm

להעיר מחולין צ"ה. "מותרות משום נבילה", ודו"ק.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ב' דצמבר 14, 2015 12:09 am

מכיון שאין איסור על עצם הטומאה, הרי כל פרשת טומאה היא איך נוהג מי שנטמא, לגבי ביאת מקדש ואכילת תרומה וקדשים ומגעם וכו'. וממילא טומאה כזו שבלא"ה אדם פורש ממנה אין לה שום השלכה מעשית ואי"ז לדון בה, שכן אין מציאות שאדם כזה יכנס למקדש וכזה [אם כי צ"ת אטו אין דינים שמציאותם רחוקה]

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' דצמבר 14, 2015 8:11 pm

ר' חיים פלטיאל שמות פרק טו:
כי אני ה' רופאך. כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקן לו שלא יבא לשום חולי כך אשמורך שלא תבא לידי חולי שהבדלתי ישר' מן הנבילות ומשקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שהם ממאיסים ומזיקים גופו של אדם והפרישם מנגעים וזבים ויולדות ונדות ונבלת אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים כי כל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורהו טמא הוא מאוס כמו שנ' בספר יחזקאל ככה יאכלו בני ישר' את לחמם טמא בגויים בגללי צאת האדם תעוגינה, לשון עוגה ואפייה, וכתיב ככה יאכלו בני ישר' לחמם טמא. ומכאן ארז"ל כל האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, שכשהידים לחות הלחם נמאס מחמת ליחלוחית המים, וזהו פי' כי אני ה' רופאיך שאפריש אותך מכל המאוסים המביאים לידי חוליו'.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ב' דצמבר 14, 2015 8:45 pm

עושה חדשות כתב:ר' חיים פלטיאל שמות פרק טו:
כי אני ה' רופאך. כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקן לו שלא יבא לשום חולי כך אשמורך שלא תבא לידי חולי שהבדלתי ישר' מן הנבילות ומשקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שהם ממאיסים ומזיקים גופו של אדם והפרישם מנגעים וזבים ויולדות ונדות ונבלת אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים כי כל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורהו טמא הוא מאוס כמו שנ' בספר יחזקאל ככה יאכלו בני ישר' את לחמם טמא בגויים בגללי צאת האדם תעוגינה, לשון עוגה ואפייה, וכתיב ככה יאכלו בני ישר' לחמם טמא. ומכאן ארז"ל כל האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא, שכשהידים לחות הלחם נמאס מחמת ליחלוחית המים, וזהו פי' כי אני ה' רופאיך שאפריש אותך מכל המאוסים המביאים לידי חוליו'.

איפה ראית בדבריו שיש ענין לא לגעת בנבילה?

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ג' דצמבר 15, 2015 9:03 pm

מתוך מכתב הגראי"ש בהגר"ח גריינימן שליט"א בענין "נקיות":

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' דצמבר 23, 2015 8:50 pm

החת"ס בע"ז שם אכן ביאר כן,
"אלא מעתה ליטמא לח ויבש נמי יש להמתיק בדוחק על דרך זה מ"ש בספרים דהתורה הצריכה הרחקה מהמקדש לנוגע בטמאים כדי שירחיקו ממיאוס וגיעול ומש"ה נבלה סרוחה ופסולה מאכילת כלב אע"ג דמאיסי טפי אינה מטמאה משום דבלא"ה אחד מאלף יגע בהו".

וזה תוספת חידוש דאף טומאת מקדש מטרתה היא למנוע את האדם מלהיות טמא.
ואולי יש להסביר בזה את השי' המובאת בתוספתא שבועות למעט מדין טומאת מקדש בטומאות קדושות, ז"ל התוספתא "טומאת גוויות ולא טומאת קדושות יצא השורף את הפרה ופרים והמשלח את השעיר שהן טומאת קדושות", והטעם כי שם אין ענין להפריש מן הטומאה אלא אדרבה.

ואגב, בחת"ס שם בסוג' כ' עוד
"וידוע שאין דרך להרבות לאוין משום מלקות לחוד אם לא בדברים שלהוטים אחריהם ומכשול רב כגון דם אעפ"י שנפשו של אדם קצה מ"מ היו להוטים אחריו משום אבזרי' דע"ז כמ"ש רמב"ן פרשת אחרי פי"ז פי"א וחייבה תורה סקילה על נערה מאורסה יותר מאשת איש משום שהפרצה שכיחא אצלה שאין בעלה משמרה אבל היכי שאין הפרצה שכיח אין דרך להרבות לאוין",
האם זהו הטעם המקובל בראש' וכו' למה נערה המאורסה חמירא מאשת איש נשואה?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' ינואר 04, 2016 8:55 pm

וז"ל ספר הבתים -

וענין הטמאות כבר נתבאר בתורה כי רוב הרחקת הטומאות היה מפני קדושת המקדש ובאר בו הר"מ (מו"נ ח"ג פמ"ה) טעם למעט ההליכה בו כמו שנבאר במקומו והכונה אצלנו בעניני הטומאות להרחקת הדברים המעופשים למען לא יזיק לשכל האדם ולזה אינו נוהג בחוצה לארץ כי א"י וביחוד ירושלם לטוב זכות אוירה השוכן בה יזיקה מעט עפוש הלא אתה רואה כי איש שדה לגסות חמרו לא יזיקהו כמות רב ממאכל כמו שיזיק לאיש מעונג כמותי מעט ממאכל רע ואיש שדה יתענג בריח האשפות הקבועות כמו שיהנה איש דק השכל כבעלי הריח המזככת המוח ומפני זה הורחקו הטומאות בארץ ישראל אמנם ארץ העמים שהיא ארץ לא מטוהרה מה יועיל בה הרחקת הטמאות והעפוש הגדול מצוי בה ויהיה זה אצלי כמי שקבע דירתו באשפה קבועה ויזהירהו הרופא מריח רע שאין לו עקר

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' ינואר 12, 2016 9:27 pm

עושה חדשות כתב:ואגב, בחת"ס שם בסוג' כ' עוד
"וידוע שאין דרך להרבות לאוין משום מלקות לחוד אם לא בדברים שלהוטים אחריהם ומכשול רב כגון דם אעפ"י שנפשו של אדם קצה מ"מ היו להוטים אחריו משום אבזרי' דע"ז כמ"ש רמב"ן פרשת אחרי פי"ז פי"א וחייבה תורה סקילה על נערה מאורסה יותר מאשת איש משום שהפרצה שכיחא אצלה שאין בעלה משמרה אבל היכי שאין הפרצה שכיח אין דרך להרבות לאוין",

בתורא"ש יבמות לד. כ' בשם המהר"ם "ובנערה המאורסה ליכא כרת ולא מיחייב על שגגתה חטאת ולא חשיב לה נמי בשלשים ושש כריתות", ואולי בא זה ללמדנו דבאמת איסור המאורסה קיל מהנשואה, והחמירה תורה בסקילה רק משום שהפירצה שכיחא.
אבל יש לציין שהמהר"ם חזר בו, כמש"כ המהר"ח או"ז בסי' קסד "ומתחלה רצה לומר תירוץ אחר משום דנערה המאורסה אין בה כרת וחזר בו". והאריך בזה הערול"נ, וע"ע באבנ"ז אבהע"ז סי' ג, ובחי' הגרמ"ז סי' מ.

(ההמשך שם גם מעניין, ז"ל "ובפרק החולץ רש"י והתוס' מחקו גירסת הספרים דגרס בשלמא תחלוץ תוך ג' ותנשא תוך ג' לא. ופעם אחת שהיה לי ללמוד אותה נראה לי רבינו מאיר בחלום אחר פטירתו. אמרתי ללבי אפשר שגאון זה שלא זכיתי לראותו מעולם נראה לי בחלום. והשבתי ללבי אולי יש לישב הגירסא שמחקו כי רבינו מאיר היה רגיל בכך. וסתרתי מכח קושית הגירסא חדשה וקימתי הישנה אך אין כתובתי אצלי לכתוב עתה וצ"ע. ובע"ה ב"ה כשאגיע שם אתיישב בדבר. וכשקבע בית מדרשו במגנצא והושיט לי שרביטו אשר לא כדת בעונתה הלכתי להקביל פניו פעמים לראות אם יסכים לדברי ולא זכיתי למוצאו פנוי כי נטרד בראשונה על דבר תפיסת בנו ובשניה על יציאתו מן המקום").

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מאי 08, 2016 12:15 am

יש להעיר בזה עוד מד' הרמב"ן המפורסמים בפ' קדושים, שבתוך דבריו שם כ' -

אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים ... שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ... וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה, כענין שהזכירו (חגיגה יח ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש (במדבר ו ח) בשמרו מטומאת המת גם כן

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' מאי 26, 2016 10:22 pm

ראיתי כעת של"מלמד התלמידים" היה פשוט שדיני הטומאה באו כדי שיתרחקו מלהיטמאות, עד שהק' את הקו' דלהלן, ותירץ בה דברים נפלאים, וכמו שהביא את דבריו בארחות חיים, ואעתיקנו משם. ז"ל -

טעם לטומאת המת.
כתב הרב בעל המלמד ז"ל נשאל ונאמר למה החמירה התורה בטומאת מת שהנוגע בנבלה או בשרץ יטהר ביומו והנוגע במת יטמא שבעת ימים כאלו מגע המת דבר מרוחק הוא. והלא קבורת מת מצוה גדולה היא עד שהקבלה אמרה שמת מצוה דוחה שאר מצות. וזה תימה גדול על שתי מצות שנראות סותרות זו את זו והלא מגעו מצוה וטומאתו חמורה כאלו בא להזהיר האדם שלא יגע במת. ועוד צריך להתבונן בחבוב מצות קבורת המת והלא אם יקבר הגוף או לא יקבר הכל הולך אל מקום אחד.
ונשוב להשיב על שתי שאלות הקודמות ונאמר שחבוב קבורת המת לשני טעמים. האחד על דרך מדה טובה והוא שישא אדם פנים למי שנהנה ממנו כמו שבא בתורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וכן נמי ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה בו והלא תראה שאדם כשחרב ביתו יחמול עליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה. ועל דרך זה אמרו קשה רמה למת כמחט בבשר החי והדמיון הזה במציאות הקושי לא בכמותו. וכן בא על דרך זה חבוב קבורת הגוף ושאר הכבוד שנעשה לו והוא כחבוב תשמישי קדושה שנגנזין. מצורף אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד ההוא כמו שבא בכתוב לנוד לו ולנחמו תחלה לנוד ולבסוף לנחם. והטעם השני והוא החזק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים שאלו היו משליכין המת כאחת הנבלות היו אומרים נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמונת התחיה כמו שהם מקבלים עם קבורתו בראותם כי יבנו לו בית וילבישוהו כ"ש בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיותן עתידין לעמוד יחד בני המשפחה. ולקיום זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה מה שבא בקבורת האבות בפקודתם במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי והם ז"ל אמרו למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל אמר פלוני דברים בגו אתהלך לפני י"י בארצות החיים. נמצא שהכונה היא לתחית המתים ולחזק האמונה הזאת אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם ולא על כל אדם אמרו אלא על הצדיקים. ועל הדרך הזה הנזכר היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים. ולפי שלא יתעה האדם ברוב הכבוד הנעשה למת ושלא יעלה על לבו שהוא המכוון באדם אמרה תורה הנוגע בו יטמא שבעת ימים להשיג הכונה ולדעת כי לא בשוקי איש ירצה כי אין הרצון הראשון בגוף כי אם בנפש הנשארת ועונה מכפר השם באחרית ולא יעיר כל חמתו לכלות הנפש לפי שסבת העונות היה הגוף והוא נושא העונות לשאול תחתיה שהם הטמאות באמת כמו שאמר הכתוב אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ולכן הנוגע בו יטמא שבעת ימים לדעת ולהבין שמגעו היה ככלי טמא ולפי אמונה זו נהגו לומר בשעת קבורה והוא רחום. ודע והבן כי לפניו בא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב והוצרך לומר בו ולא ישוב בטבע עד עת התחיה שישיבהו השם בגבורתו כדרך שאר הנפלאות עכ"ל.
טעם אחר לזה על ענין טומאת המת שהפליגה תורה בענין טומאתו ידוע כי ענין הטומאה בזוי והמאסת הדבר כל זה להראות שכל מה שנתיקר הגוף בעוד נפשו בו לא נתיקר רק לכבודה אם תשכון בקרבו אך אחר הפרדה ממנו הוא טמא וחשבוהו ככלי אין חפץ בו:

וע"ע במקור הדברים בספר מלמד התלמידים פרשת פרה שהאריך הרבה בביאור הרעיון המובא בשמו בארחו"ח הנ"ל.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יוני 15, 2016 9:36 pm

עושה חדשות כתב:ואגב, בחת"ס שם בסוג' כ' עוד
"וידוע שאין דרך להרבות לאוין משום מלקות לחוד אם לא בדברים שלהוטים אחריהם ומכשול רב כגון דם אעפ"י שנפשו של אדם קצה מ"מ היו להוטים אחריו משום אבזרי' דע"ז כמ"ש רמב"ן פרשת אחרי פי"ז פי"א וחייבה תורה סקילה על נערה מאורסה יותר מאשת איש משום שהפרצה שכיחא אצלה שאין בעלה משמרה אבל היכי שאין הפרצה שכיח אין דרך להרבות לאוין",
האם זהו הטעם המקובל בראש' וכו' למה נערה המאורסה חמירא מאשת איש נשואה?

התבוננתי לעיין בכה"ג, כשהתורה אסרה איזה דבר להדיא כי היה מקום להקל בו, האם כעת זה נעשה יותר חמור.
וכגון הא דאמר רחמנא כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן,
דמחד גיסא ודאי כוונת הפסוק שאין בזה הוראת היתר, אף שהיה מקום לחשוב כך,
ומאידך, כעת אם נותן אל כליו הרי עובר בזה גם לאו דגניבה/גזילה וגם האי לאו ד"אל כליך לא תיתן",
(ויש עוד דוג' לזה, מאיסור "לא תיקום", שהק' הראש' (עה"ת ועל התו"כ) הרי גם הראשון לא השאיל מגלו, ומה השני גרע, ויש בזה כמה תי', ויש שתי' דאין הכי נמי אלא דרבותא קמ"ל קרא איסור גם על השני אף שיש לו סיבה לכאו' שלא להשאיל ואי"ז מתוך רוע וצרות עין כהראשון. ומ"מ כעת השני עבר לאו, והראשון לכאו' לא עבר).
האם כך?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יולי 04, 2016 12:39 am

הדר זקנים פ' בשלח (וכ"ה לפנינו בבכור שור) -

כמו שהרופא שומר החולה ומניעו מלאכול דבר רע שיביאנו לידי חולי. כך אשמרך שלא תבא לידי שום חולי שהבדלתיך מנבלות ושקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שמזיקין גופו של אדם. והאוכלם מזוהם ונמאס. והפרשתי אתכם מנגעי זבים ונדות ויולדות ונגעי בתים ונגעי בגדים שכל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורא טמא מאוס הוא. כדכתיב ביחזקאל בגללי אדם תעוגנה לעיניהם וכו' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. ומשם אמרו חכמים דכל האוכל בלא ניגוב ידים. כאלו אוכל לחם טמא. כי הוא נמאס מחמת לחלוחית הידים. וזהו כי אני ה' רפאך שאפריש אותך מכל המאוסים הללו המביאים לידי חולאים. וכן והסירותי מחלה מקרבך כי אני ה' רופאך

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יולי 19, 2016 11:50 pm

ספר הכוזרי מאמר ג -

אמר החבר: הטומאה והקדושה שני ענינים זה כנגד זה, לא ימצא האחד אלא בהמצא השני, ומקום שאין קדושה אין טומאה, כי ענין הטומאה איננו כי אם דבר שאסר על בעליו לנגוע בדבר מדברי הקדושה ממה שהוא מקודש לאלהים, כמו הכהנים ומאכלם ומלבושם והתרומות והקרבנות ובית המקדש וזולת זה הרבה. וכן ענין הקדושה דבר שאסר על בעליו לנגוע בדברים רבים ידועים ומפורסמים, ורב מהם תלויים במעמד השכינה, וכבר חסרנו אותה, ומה שאצלנו היום מאיסור שכיבת הנדה והיולדת, אינו מפני הטומאה אבל היא מצוה גרידה מאת הבורא, וכן מה שאצלנו מהרחקת האכילה עמה ולהשמר מקורבתה, אין זה כי אם מניעות וסייגות שלא יתגלגל הענין לשכב עמה, אבל חובות הטומאה בטלו ממנו מפני שאנו בארץ טמאה ואויר טמא. וכל שכן מה שאנו משתמשין בו מהקברות והשרצים והמצורעים והזבים והמתים וזולת זה. וכן אסורה עלינו הנבלה ולא מפני טומאתה אבל מצוה גרידא באיסור הנבלה, ותנאי הטומאה תוספת, ולולא שאמרו: עזרא תקן טבילה לבעלי קריין, לא היינו חייבין בה חובת התורה אך חיוב טהרה ונקיות. ואם הם מקבלים אותה על עצמם לענין הנקיות, אין גנאי בזה מבלתי שיקבלוה לתורה, ואם לא, כבר הם מתחכמים מסכלות מהם ומשנים התורה וגורמים למינות, רוצה לומר חלוק הדעות, אשר הוא שרש הפסדת האומה ויציאתה מתורה אחת ומשפט אחד, כי כל אשר נקל בו אנחנו על עצמנו מהשתמש בשבתות בבתינו בעירוב, ואם הוא דבר שאינו נאה, יקל אצל מה שתסבב דעתם מהמחלוקת והכפרנות עד שיהיה בבית אחד עשרה אנשים בעשר דעות. ואם לא היו המצות אצלנו קשורות בגבולים שלא יעברום, לא היה מובטח מהכנס בה מה שאין ממנה, ויוצא ממנה קצת מה שיש בה, בעבור שהוא לוקח בהקשו וטעמו...

===

וע"ע כאן - viewtopic.php?f=31&t=2694#p20077 ובכל ההודעות באיזור.

עושה חדשות

ז"ל רס"ג, האמנות והדעות ג' -
ומתועלות הטומאה והטהרה, שיכנע האדם מעצמו ומבשרו, ושתיקר בעיניו התפלה, אחר שפסק ממנה ימים, ושייקר בעיניו הקדש והמקדש, אחר שנמנע ממנו ימים, ושישיב לבו ליראת שמים.

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ה' נובמבר 17, 2016 4:17 pm

עושה חדשות כתב:הדר זקנים פ' בשלח (וכ"ה לפנינו בבכור שור) -
כמו שהרופא שומר החולה ומניעו מלאכול דבר רע שיביאנו לידי חולי. כך אשמרך שלא תבא לידי שום חולי שהבדלתיך מנבלות ושקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שמזיקין גופו של אדם. והאוכלם מזוהם ונמאס. והפרשתי אתכם מנגעי זבים ונדות ויולדות ונגעי בתים ונגעי בגדים שכל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורא טמא מאוס הוא. כדכתיב ביחזקאל בגללי אדם תעוגנה לעיניהם וכו' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. ומשם אמרו חכמים דכל האוכל בלא ניגוב ידים. כאלו אוכל לחם טמא. כי הוא נמאס מחמת לחלוחית הידים. וזהו כי אני ה' רפאך שאפריש אותך מכל המאוסים הללו המביאים לידי חולאים. וכן והסירותי מחלה מקרבך כי אני ה' רופאך

זה אכן הפשט הפשוט של המקרא. הנה הבכור שור בביאורו לחומש:
ויקרא יא,ב:

זאת החיה אשר תאכלו. כלומר, זאת הבהמה, חיה לאכול, שונ"א בלע"[ז], אבל האחרות, אנפרימ"ש; “חיה", כמו "וחיתה המכה", כאדם שאומר לעבדו: אתה רגיל אצלי, אל תמאס עצמך במאכלים מאוסים ומזוהמים. כי כל מקום שנאמר "טמא", מאוס ומזוהם הוא, כדכתיב: “בגללי צאת אדם… ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא", מאוס, ואדם מזוהם אינו ראוי לבוא לפני המקום. ועתה מפרש והולך מי מזוהם ומאוס ואינו ראוי להתקרב לפני המקום, אוכל בהמות טמאות ודגים טמאים ועופות טמאים ושקצים ורמשים. והנוגע בהם, והנושא נבלתם. וזבים, ומצורעים, נדות ויולדות, וטמא מתים, ובעלי קרי, והנוגע בהם. ובגד, ושתי וערב, ובתים מנוגעים, ושוכב עם הטמאות, כדמפרש בזה [ה]ספר;

ויקרא יא,ח:

ואם תאמר: שאני מת שצריך לקוברו ולעסוק בו כל, הזהיר עליו, נבילה נמי צריך להוציאה מביתו ולהרחיק הסרחון, זו זוהמא מעליו, כי איך יוכל לסבול הריח רע, כי כל עיקר אילו הטומאות אינו מזהיר אלא שלא יהו מזוהמים וטמאים, ואם לא יוכלו להוציא הנבילות והשרצים מביתם, הרי הם מזוהמים ומשוקצים וטמאים.

ויקרא יא,מה:

והייתם קדושים כי קדוש אני. נאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים ומובדלים מן הטמאות וטהורים.

ויקרא טו,לא:

והזרתם את בני ישראל מטומאתם. נראה לי לשון זרות אישטרונייריא [בלע"ז]. ורש"י פירש לשון פרישות, כמו: "וינזרו מקדשי בני ישראל". מטומאתם. מכל טומאות האמורות למעלה, מבהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים ושקצים ורמשים ויולדת ונגעים ונידה ובעלי קריי’ וזב וזבה, כי כל זה דבר מיאוס וטומאה. ולא ימותו בטומאתם. שאשקץ אותם אם היו משוקצים כשאר אומות, ואני שוכן בתוכן כבין המלאכים, וראוין להיות נקיים וטהורים וקדושים ועם סגולה. ואם יכנסו לפני טמאים או יאכלו בקודשי שהם כאוכלים על שולחני ימותו בכרת, כי הבא למקדש טמא והאוכל קודש בטומאה בכרת, אבל אם ישמרו עצמם בטהרה אז טוב להם.

כמו כן, יש לצרף את מה שהוא כתב בתחילת פרשת קדושים עיי"ש.

כמו כן, ביאור דומה, אף שמתייחס לטומאה כדבר יותר מציאותי כתוב בספר החינוך:
מצוה רסג:

משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבודת השם ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב [שם, שם ו'] קדושים יהיו לא-להיהם, על כן הרחיקם מן המת. וכבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה, כלומר שיש לו טומאה חזקה עד מאד, למעלה מכל טומאה.

מצוה שסב:

משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח א-להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה. והענין הזה יש לדמותו על דרך משל לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או אפילו במלבושיו, וכעין מה שכתוב [אסתר ד', ב'] כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.

יש לי מאמר (16 עמ' בגירסא הנוכחית(5.0)) שכתבתי שדן על מהות של הטומאה והטהרה. אולי כשאני אעדכן אותו אני אעלה אותו באשכול הזה.

עושה חדשות

ע"ע בד' המהר"ל בהספד שנדפס בסוף ספר גור אריה - במדבר, מה שהשווה טומאת מת לטומאת כתבי הקדש.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:ואגב, בחת"ס שם בסוג' כ' עוד -
"וידוע שאין דרך להרבות לאוין משום מלקות לחוד אם לא בדברים שלהוטים אחריהם ומכשול רב כגון דם אעפ"י שנפשו של אדם קצה מ"מ היו להוטים אחריו משום אבזרי' דע"ז כמ"ש רמב"ן פרשת אחרי פי"ז פי"א וחייבה תורה סקילה על נערה מאורסה יותר מאשת איש משום שהפרצה שכיחא אצלה שאין בעלה משמרה אבל היכי שאין הפרצה שכיח אין דרך להרבות לאוין",

בתורא"ש יבמות לד. כ' בשם המהר"ם "ובנערה המאורסה ליכא כרת ולא מיחייב על שגגתה חטאת ולא חשיב לה נמי בשלשים ושש כריתות", ואולי בא זה ללמדנו דבאמת איסור המאורסה קיל מהנשואה, והחמירה תורה בסקילה רק משום שהפירצה שכיחא.
אבל יש לציין שהמהר"ם חזר בו, כמש"כ המהר"ח או"ז בסי' קסד "ומתחלה רצה לומר תירוץ אחר משום דנערה המאורסה אין בה כרת וחזר בו". והאריך בזה הערול"נ, וע"ע באבנ"ז אבהע"ז סי' ג, ובחי' הגרמ"ז סי' מ.

ראיתי כעת:

: אגרת הטיול - ארוסה בסקילה.png (45.68 KiB) נצפה 12120 פעמים

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ד' יוני 06, 2018 11:23 pm

הנה המאמר שכתבתי על הטומאה וטהרה.
המאמר טעון תיקונים ועדכונים קלים (למשל כדאי להכניס בו את הציטוטים מר' חיים בן פלטיאל והדר זקנים שהובאו כאן באשכול, להעיר שאולי ספק טומאה ברה"י טמא זה רק מדרבונן ועוד), אך כרגע אין לי את האפשרות הטכנית לעשות זאת.
המאמר כשלעצמו אינו כה גדול כמו שנראה במבט ראשון, משום שחלק ניכר מהטקסט זה ציטוטים בהערות שבד"כ אפשר לדלג עליהם.
כמו כן אני מתנצל על העימוד הלקוי - יש לשים לב שבין הטקסט להערות יש רווח קטן.

אשמח לקבל הארות והערות. בתודה מראש, א.ק.

[הגירסה הישנה (6.0) של המאמר נמחקה לאחר 203 הורדות. הגירסה החדשה (7.0) זמינה כאן.]

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ש' ספטמבר 15, 2018 9:50 pm

הרב מאיר כהנא, אור הרעיון, פ"ו,(טוב ורע), עמ' נא-נב:

רעיון ההבדלה בא להבטיח את ההפרדה בין הרצוי לבין הפחות רצוי, ועל אחת כמה וכמה בין האמת לבין השקר, בין הטוב לבין הרע. ההבדלה מכריזה על ההבדל בין האור והחושך, הטוב והרע. ההבדלה באה כדי להגן על זהותו וטהרתו של הטוב, להצילו מסכנת הערבוביא והזיוף. כי לעולם לא תהיה סכנה לאמת ולטוב מצד אלה הכופרים בהם. אך סכנת נפש מאיימת על האמת ועל הטוב ועל כל מידות ה' מצד הזיוף והמזייפים, המטשטשים את ההבדל, הקוראים לשקר אמת ולרע טוב.

משום כך יצר הקב"ה בעולם משכן ומקדש, כסמל מוחשי לעולם כפי שהקב"ה רצה [[נב]] שיהיה, כולו קודש וטהרה, כולו טוב, שאין אליו גישה וכניסה ודריסת רגל לא לטומאה ולא ל"זר". ולכן קבע הקב"ה גם את המושג של הבדלה בין טומאה לטהרה. כי למעשה, כל המושג של טומאה אינו אלא חוק ללא סיבה, כמו שהביאו חז"ל (תנחומא, חקת ח) מעשה בגר אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי על דין פרה אדומה, ואיך יתכן שאפרה יטהר את הטמא, ולאחר שדחה אותו ריב"ז בתשובה בקנה, הסביר לתלמידיו את האמת, וז"ל: "חייכם, לא המת מטמא (ולא הפרה מטהרת) ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין אתה רשאי לעבור על גזרתי" (ועיין גם במדבר רבה, תחילת חוקת). כלומר, הקב"ה ברא והכניס לעולם מושג מלאכותי של טומאה וטהרה, כדי שיהיו דברים גשמיים ומוחשיים כנגד המושגים השכליים של רע וטוב, וכך האדם ירגיש בפועל את החומרה של טומאה, דהיינו ה"רע", שהעובר עליו, כביכול, ירגיש את העונש של הטמא. כי האדם בטבעו אינו מסוגל להכיר ולהרגיש מושגים שנשארים בגדר השכל והמחשבה גרידא. האדם חייב להרגיש ולמשש במציאות את המושג, ולשם כך יצר הקב"ה סמלים מוחשיים; בשביל זה המציא הקב"ה את הטומאה לסמל נצחי ומוחשי של הרע ועונשו.

וכן גזר הקב"ה שהאדם הטמא לא ייכנס למקדש, שגם הוא סמל מוחשי, הדוגמה של העולם כולו, שלכתחלה נברא העולם במטרה להיות כולו טהור וטוב, מקום שאין לרע כניסה לתוכו ולא דריסת רגל בו. ולכן, כדי להמחיש את זה ולהבליט את הענין, ברא הקב"ה מקדש כנגד העולם וטומאה כנגד הרע, וגזר שהטומאה לא תיכנס למקדש כמו שאינו רוצה שהרע ייכנס לעולם.

עושה חדשות

על איסור טומאה בנזיר כ' הנצי"ב בפ' נשא "וטומאת מת בא להפרישו מעצבות שמונע גם כן מרוח הקודש שאינו בא אלא מתוך שמחה של מצוה", וסייעתא לדבריו מהמבואר בתוס' ורא"ש נזיר דמ"ח ע"א.

שומע ומשמיע

זכור לי משהו דומה של הראי"ה בשמונה קבצים על טומאת כהנים, אולי בהשפעת רבו.

עושה חדשות

פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות -
...הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות הן הן גופי תורה, ומדוע לא? והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה וכו'.

דהיינו, טהרה מטומאת מת או שרץ וכד', (לימוד ההלכות או קיומם בפועל), עליהם נאמר טהרה מביאה לידי קדושה וכו' עד רוה"ק.

כמדומני שיש כאן נקודה חדשה, האם עמדו עליה?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' אפריל 03, 2019 5:50 pm

עושה חדשות כתב:פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות -
...הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות הן הן גופי תורה, ומדוע לא? והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה וכו'.
דהיינו, טהרה מטומאת מת או שרץ וכד', (לימוד ההלכות או קיומם בפועל), עליהם נאמר טהרה מביאה לידי קדושה וכו' עד רוה"ק.
כמדומני שיש כאן נקודה חדשה, האם עמדו עליה?

לעומת זאת, הרמב"ם בסוף הלכות טומאת אוכלין מזכיר את הטהרה מתוך סולמו של רפב"י, כפי הביאור המורגל יותר.

ז"ל - אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהם והן הנקראים פרושים ודבר זה קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם, שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות, וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה, שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י מקדשכם.

ועצם דבריו שם מתפרשים עפמש"כ במקומות אחרים שהענין באכילת חולין בטהרה הוא שע"י זה מתרחקים מעמי הארץ, (עי' פיה"מ טהרות ב-ב, ועוד). ולא פירש שיש מעלה עצמית בהתרחקות מטומאה ואכילת חולין בטהרה.

ואמנם הרמב"ן עה"ת (פ' קדושים, ועוד) נוקט שהפרישות מהטומאות היא בעצמה ענין של קדושה.

וכמדומני שראיתי פעם אריכות להעמיד בזה פלוג' בין הרמב"ם והרמב"ן, ונדפס היכן שהוא בשם ידידינו הרב 'הוגה ומעיין'. (בודאי נשמח לקבל את המאמר כולו). אבל עכ"פ דברי הרמב"ם בסוף ההקדמה לטהרות הרי נוטים לצד השני, שהטהרה בעצמה היא סיבה לרוה"ק וכו'. וצריך להתיישב בדבר.

אפרים זלמן · הודעהעל ידי **אפרים זלמן** » ד' אפריל 03, 2019 6:59 pm

עושה חדשות כתב:וכמדומני שראיתי פעם אריכות להעמיד בזה פלוג' בין הרמב"ם והרמב"ן, ונדפס היכן שהוא בשם ידידינו הרב 'הוגה ומעיין'. (בודאי נשמח לקבל את המאמר כולו).

זה בודאי נמצא בספרו 'דרך נשר'.

אליהו בן עמרם

כוזרי:
"אמר החבר, כבר אמרתי לך, שאין ערך בין שכלנו ובין הענין האלוקי... אבל אני אומר אחר בקשת המחילה מבלתי אגזור שהוא כן, שאפשר שיהיו הצרעת והזיבות תלויות בטומאת המת, כי המות הוא ההפסד הגדול, והאבר המצורע כמת, והזרע הנפסד כן, מפני שהיה בעל רוח טבעי מוכן להיות טפה שיהיה ממנה אנוש, והפסדו כנגד כח החיות והרוח. ואינם משיגים בהפסד הזה לרוב דקותו, אלא בעלי הרוחות הדקות והנפשות החשובות, המשתדלים להדבק באלוקות ובנבואה או בחלומות האמיתיים. ועוד יש שימצאו כובד בעצמם בעוד שלא רחצו מקריים, וכבר נוסה שמפסידים במגעם הדברים הדקים כפנינים והיינות, ורובנו משתנה מקרבת המתים והקברות, ומתבלבלת נפשנו זמן מה בבית אשר היה בו מת, ומי שהוא עב הטבע אינו משתנה מזה..." (מאמר ב נח-ס)

עזריאל ברגר

האם התורה רוצה שלא ישלחו שעיר לעזאזל?!
האם התורה רוצה שלא ישרפו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים?!
(פרה אדומה אינני מזכיר, כי היא "חוקת התורה")

עושה חדשות

אפרים זלמן כתב:
עושה חדשות כתב:וכמדומני שראיתי פעם אריכות להעמיד בזה פלוג' בין הרמב"ם והרמב"ן, ונדפס היכן שהוא בשם ידידינו הרב 'הוגה ומעיין'. (בודאי נשמח לקבל את המאמר כולו).

זה בודאי נמצא בספרו 'דרך נשר'.

יש"כ.

הורדה

גם זו לטובה

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:ואגב, בחת"ס שם בסוג' כ' עוד -
"וידוע שאין דרך להרבות לאוין משום מלקות לחוד אם לא בדברים שלהוטים אחריהם ומכשול רב כגון דם אעפ"י שנפשו של אדם קצה מ"מ היו להוטים אחריו משום אבזרי' דע"ז כמ"ש רמב"ן פרשת אחרי פי"ז פי"א וחייבה תורה סקילה על נערה מאורסה יותר מאשת איש משום שהפרצה שכיחא אצלה שאין בעלה משמרה אבל היכי שאין הפרצה שכיח אין דרך להרבות לאוין",

בתורא"ש יבמות לד. כ' בשם המהר"ם "ובנערה המאורסה ליכא כרת ולא מיחייב על שגגתה חטאת ולא חשיב לה נמי בשלשים ושש כריתות", ואולי בא זה ללמדנו דבאמת איסור המאורסה קיל מהנשואה, והחמירה תורה בסקילה רק משום שהפירצה שכיחא.
אבל יש לציין שהמהר"ם חזר בו, כמש"כ המהר"ח או"ז בסי' קסד "ומתחלה רצה לומר תירוץ אחר משום דנערה המאורסה אין בה כרת וחזר בו". והאריך בזה הערול"נ, וע"ע באבנ"ז אבהע"ז סי' ג, ובחי' הגרמ"ז סי' מ.

ראיתי כעת:
אגרת הטיול - ארוסה בסקילה.png

בחז"ל יש בכמה מקומות תיאור על העושה איסור חמור- "בא על נערה המאורסה" ולכ' משמע שהוא איסור חמור יותר (ושמט נקטו האי איסורא משום שיותר מצוי)
ובסברא יתכן שהפגיעה באישות גדולה יותר בכך שהבועל מקדים את הבעל.
כמד' מאריכים שבאיסור א"א יש איסור לחברו ולשמים (וראה לשונות יוסף לאשת אדונו) ויתכן שבשאלה האם ארוסה חמור יותר, יש לחלק בין הפגיעה בחברו לאיסור כלפי שמיא.

עושה חדשות

ולעיקרו של האשכול.
מחד גיסא "טבילה בזמנה מצוה", ומאידך אין שום 'מצוה' שלא להיטמאות. הא כיצד?

איתן · הודעהעל ידי **איתן** » ו' אפריל 12, 2019 3:04 pm

עושה חדשות כתב:ולעיקרו של האשכול.
מחד גיסא "טבילה בזמנה מצוה", ומאידך אין שום 'מצוה' שלא להיטמאות. הא כיצד?

עיין במאמרי שהועלה לעיל, עמ' 2-3.

בתבונה · הודעהעל ידי **בתבונה** » א' אפריל 14, 2019 3:33 pm

ראייה ששמעתי מהזוהר ( ויקהל דף קצח עמוד ב)

ביומא תניינא ברא רקיעא דיהא מפריש בין מיא למיא כדכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ואתני עמהון קודשא בריך הוא דמיא יהון מפרישין לישראל בין טומאה לטהרה לאתדכאה בהו וכך הוה,
ביומא תליתאה אפיק ארעא מגו מיא ואכניש למיא ועבד מההוא כנישו דאתכנשו לאתר חד ימא, ואתני בימא למעבר לישראל בגויה ביבשתא ולמטבע למצראי וכך הוה

ואם טומאה וטהרה הם דינים בלבד, מה שייך שהקב"ה התנה עם המים שיהיו מטהרים?!

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' מאי 15, 2019 12:36 am

בפרשת עולה ויורד, לפי פשוטו של מקרא לכאו' משמע שהטומאה בעצמה היא האשמה. וחז"ל דרשו על טומאת מקדש וקדשיו. אם נניח שרצון התורה וכו' כמבואר בראש האשכול, יש ליתן בזה טעם.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' מאי 24, 2019 1:32 am

עושה חדשות כתב:פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות -
...הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות הן הן גופי תורה, ומדוע לא? והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה וכו'.

דהיינו, טהרה מטומאת מת או שרץ וכד', (לימוד ההלכות או קיומם בפועל), עליהם נאמר טהרה מביאה לידי קדושה וכו' עד רוה"ק.

כמדומני שיש כאן נקודה חדשה, האם עמדו עליה?

שו"ת מהרשד"ם חלק אורח חיים סימן יז
פרישות מביאה לידי טהרה והכונה לדעתי כי אפילו החולין שאוכל אוכל אותם בטהרה כאוכל קדשים כי ודאי מדרגה זו היא גדולה וכן ג"כ בשאר הדברים מטהר עצמו בהם.

-

: עבודה זרה דף כ.png (73.2 KiB) נצפה 9787 פעמים

אפרים זלמן · הודעהעל ידי **אפרים זלמן** » ה' מאי 30, 2019 5:28 pm

עושה חדשות כתב:ז"ל רס"ג, האמנות והדעות ג' -
ומתועלות הטומאה והטהרה, שיכנע האדם מעצמו ומבשרו, ושתיקר בעיניו התפלה, אחר שפסק ממנה ימים, ושייקר בעיניו הקדש והמקדש, אחר שנמנע ממנו ימים, ושישיב לבו ליראת שמים.

ושמעתי מחכ"א להשוות לזה ענין המחזוריות שבאשה, וכדברי ר''מ על איסור נדה שהיא כדי לחבבה על בעלה.

אפרים זלמן · הודעהעל ידי **אפרים זלמן** » ה' מאי 30, 2019 5:32 pm

עושה חדשות כתב:פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות -
...הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות הן הן גופי תורה, ומדוע לא? והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה וכו'.

הגמרא כתב:ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי (חסידות חסידות) מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי (קדושה קדושה) מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן

ובהאי ענינא יש לציין לתקנת עזרא דטומאת בע"ק.

אפרים זלמן · הודעהעל ידי **אפרים זלמן** » ה' מאי 30, 2019 5:46 pm

עושה חדשות כתב:התבוננתי לעיין בכה"ג, כשהתורה אסרה איזה דבר להדיא כי היה מקום להקל בו, האם כעת זה נעשה יותר חמור.

בלי עיון כה"צ, יצויין לב"מ כ"ו ב' -

אמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם

בתבונה · הודעהעל ידי **בתבונה** » ה' מאי 30, 2019 6:59 pm

עושה חדשות כתב:התבוננתי לעיין בכה"ג, כשהתורה אסרה איזה דבר להדיא כי היה מקום להקל בו, האם כעת זה נעשה יותר חמור.
וכגון הא דאמר רחמנא כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן,
דמחד גיסא ודאי כוונת הפסוק שאין בזה הוראת היתר, אף שהיה מקום לחשוב כך,
ומאידך, כעת אם נותן אל כליו הרי עובר בזה גם לאו דגניבה/גזילה וגם האי לאו ד"אל כליך לא תיתן"

איסור אל כליך לא תתן נמנה במניין הלאוין
יש לחקור בלאו זה:
א. האם הנותן אל כליו עובר בשתי לאוין גזל ולאו דאל כליך לא תתן, או רק בלאו ד' ואל כליך'?
ב. אם עובר רק בלאו ד'ואל כליך', האם חומרתו שונה מאיסור גזל, קל יותר, או חמור יותר.

ובחשוקי חמד בבא מציעא דף צב עמוד א דן בשאלות אלו ומשמע לו שאיסור ואל כליך ריל מגזל

ואל כליך לא תתן
פועל שצריך לתת מזון למסוכן, היגנוב, או יתן אל כליו משל בעל הבית
שאלה. כשצריך לתת מזון לחולה מסוכן, ולפניו ב' אפשרויות, לגנוב מהזולת על מנת להשיב, שמותר לעשות כך כמבואר בשו"ע (חו"מ שנט ס"ד) או שהפועל יתן לחולה ממה שעושה הפועל, ויעבור הפועל על איסור של "ואל כליך לא תתן" [על מנת להשיב, כשיהיה לו] את מה יעדיף? לגנוב מאדם זר או לגנוב מבעל הבית?
תשובה. כתב החינוך (מצוה תקעז) ואם תשאל ולמה היה צריך לאו על זה של 'ואל כליך לא תתן', והלא בכלל גזל הוא. התשובה, לפי שידמה הפועל שלא יהיה לו חטא בלקחו מגידולי הקרקע בעת הקציר או הבציר, שדרך בני אדם שלא להקפיד בדבר כל כך כמו שהם מקפידים במה שיש להם תוך הבית, על כן היה מחסדיו ברוך הוא להרבות עליו האזהרות במה שהכשלון מצוי, וכענין שאמרו זכרונם לברכה רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. וכן משמע מדברי רבינו בחיי שהמכניס לתוך כליו, עובר גם על לא תגזול.
אולם המנחת חינוך (שם אות ב) נסתפק אם הפועל יתן ממה שעובד, האם עובר גם על איסור גזל, בנוסף ללאו זה של ואל כליך לא תתן. וכתב שבפשטות עובר גם על איסור גזל, אך הרמב"ם לא כתב דחוץ ללאו זה עובר על לא תגזול, ובאמת דבר זה צ"ע אם עובר על גזל ג"כ, עיין מש"כ התוס' בביצה י"ב. דכל שיש היתר בפירוש, כגון גבי אוכל נפש ביום טוב, והתורה אסרה לגבוה מ"לכם" ולא לגבוה, אינו עובר בלאו אלא בעשה, דלא אמרינן בכה"ג אהדריה לאיסורה קמא, כיוון דההיתר מבואר בפירוש. וא"כ אפשר כאן נמי, דגבי פועל התירה התורה גזל בפירוש ואכלת וגו', אם כן מה דאסר הכתוב "ואל כליך לא תתן", אינו רק לאו זה, ולא אהדריה לאיסורה קמא ללאו דגזל. ויעו"ש.
לאור זאת לשיטת החינוך ורבינו בחיי שעובר גם על גזל, עדיף שיגנוב מהזולת. אולם אם אינו עובר אלא על לאו של "ואל כליך לא תתן", יתכן שלאו זה קל יותר מלאו דגזל, ואולי באופן זה אינו עובר על לאו משום דאין זה בגדר של "אל כליך לא תתן" כיוון שמציל בזה את הנפש, וצ"ע. ועכ"פ ייתכן שהוא לאו קל יותר, מלאו דגזל. וצ"ע. [ויעוין מש"כ בכעין זה לעיל דף פז ע"ב].

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' מאי 31, 2019 3:03 pm

אפרים זלמן כתב:
עושה חדשות כתב:התבוננתי לעיין בכה"ג, כשהתורה אסרה איזה דבר להדיא כי היה מקום להקל בו, האם כעת זה נעשה יותר חמור.

בלי עיון כה"צ, יצויין לב"מ כ"ו ב' -
אמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם

viewtopic.php?f=17&t=37035&p=420092&hilit#p410563

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ש' יוני 15, 2019 9:53 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:פירוש המשנה להרמב"ם, הקדמה לסדר טהרות -
...הרי תורה בסתם הוא הדיון בטומאה וטהרה וידיעת משפטיהן. וכך אמרו עוד בטומאות ובטהרות הן הן גופי תורה, ומדוע לא? והן הסולם לרוח הקדש כמו שאמרו טהרה מביאה לידי קדושה וכו'.

דהיינו, טהרה מטומאת מת או שרץ וכד', (לימוד ההלכות או קיומם בפועל), עליהם נאמר טהרה מביאה לידי קדושה וכו' עד רוה"ק.

כמדומני שיש כאן נקודה חדשה, האם עמדו עליה?

שו"ת מהרשד"ם חלק אורח חיים סימן יז
פרישות מביאה לידי טהרה והכונה לדעתי כי אפילו החולין שאוכל אוכל אותם בטהרה כאוכל קדשים כי ודאי מדרגה זו היא גדולה וכן ג"כ בשאר הדברים מטהר עצמו בהם.

-

עבודה זרה דף כ.png

כעת ראיתי גם בדברי הראב"ד בבעה"נ, שער הקדושה -

ואפרש תחלה מה הן שתי הקדושות הללו הנזכרות בפסוק זה. וכן מה שאמרו בבריתא (ע"ז כ ב) ר' פנחס בן יאיר אומר טהרה מביאה לידי קדושה, אפרש מה היא טהרה ומה היא קדושה, ומזה תדע מה הם שתי הקדושות. ואומר תחלה כי הטומאות הם שני פנים. גם הטהרות שני פנים. הטומאות הנמצאות במשוש ושלא במשוש. כגון מגע נבלות והיסטן ומגע שרצים ומשכבות ומושבות בזב וזבה ומצורע וראיית הקרי וטומאת המת. וכן העובר עברות כגון הבא על העריות והאוכל דברים האסורים, אלה הטומאות שהן במישוש ... גם הטהרה נמצאת במשוש ושלא במשוש, כי טהרת המגעות וההיסטות והקרי והנגעים וטומאת המת היא על ידי טבילות והזאות ושאר ענינים המפורשים במצורע, וזו היא טהרת המישוש. והטהרה שהיא שלא במשוש היא פרישת העברות והאיסורין ונקיות הלב והמחשבה והלשון ועצימת עינים ואטימת האזנים מראות ברע ומשמוע ... אלא שיש מעלה בין פרישת טומאת העברות והאיסורין לפרישת הטומאות האחרות, כי הפורש מן המגעות וההסיטות ושאר הטומאות הדומות להם נקרא טהור לבד כדכתיב (ויקרא יד, ח) ורחץ במים וטהר. אבל הפורש מן העברות והאיסורין נקרא טהור וקדוש. טהור, כאשר אמרנו. וקדוש, דכתיב בפרשת עריות (ויקרא כ, ז) והתקדשתם והייתם קדושים.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר