האם יש 'חיוב' לנשים לעזור לבעליהם ללמוד תורה?

[הוא היה אומר]

ברצוני לברר האם יש 'חיוב' לנשים לעזור לבעליהם ללמוד תורה ?
ברור שיש מצוה וכו'. אבל האם הם בגדר של מצווה ועושה?

[מפתח וחותם]

לכאו' כך משמע בסוטה כא א ויש לדחות

[הוא היה אומר]

לכאו' כך משמע בסוטה כא א ויש לדחות

בגמרא סוטה מבואר שיש להם שכר כמו מצווה ועושה, משום שטרחו בבניהם ובבעליהם שהם מצווים ועושים, ונמצא שהם שותפים לתורה הנלמדת על ידי מצווים ועושים, אבל אינו מבואר שהם מצווים לסייע להם.

נ.ב. ברוך שכיוונת תיכף ומיד, זה גופא השאלה שלי בפירוש הגמרא שם. וברצוני לדעת אם יש מראה מקומות בנושא חוץ מסוטה כ"א.

[יבנה]

קידושין כט:-
"איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב ולימדתם ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם."
מבואר שאשה אינה מחויבת ללמד את עצמה תורה או את בנה, וכ"ש לעזור את בעלה ללמוד.

[מן השורה]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

[ישא ברכה]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

נראה לי מסברא שאם יש לו דרישות שהם חריגות מהנורמה המקובלת בחיים, יתכן שאינה חייבת לכבדו. [והיינו שצריכה לכבדו מה שדרך בעל להתכבד כטבעו של עולם].

ונורמת החיים המקובלת היא שהאיש מפרנס והאשה טרודה בצרכי הבי וגידול הילדים. וחיובה הינו לכבדו כדרך כל הארץ ולא מעבר לכך.

וגם בזמנינו שהאשה נוטלת עול הבית, הרי"ז מרצונה וטוב ליבה ואינה מחויבת בדבר.

ולכך סברת ליבי שאין האשה חייבת לעזור לבעלה ללמוד כשם שאין בעלה חייב ללמוד ורשאי לעבוד, והחמירו עליהם אנשי דורינו מכמה סיבות הגונות. ומצד כבוד בעלה כנ"ל.

[יבנה]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

מה שהבעל והאשה צריכים לכבד א' את השני אינו חיוב ממוני מוחלט להתחייב מה שלא נמנה במקום אחר, אלא זה אומר איך ראוי שיתנהגו א' עם השני באופן כללי. ואין להטיל מחמת זה על האשה דברים שלא נתחייבה בלי זה. ומעין זה מצינו כתובות סא: שאסור לתלמידים לצאת ללמוד בלי רשות נשותיהם אם יבטלו מזה את העונה, ולא אמרו שחייבת משום מצות לימוד תורה או משום רצון הבעל וכבודו.

[מן השורה]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

נראה לי מסברא שאם יש לו דרישות שהם חריגות מהנורמה המקובלת בחיים, יתכן שאינה חייבת לכבדו. [והיינו שצריכה לכבדו מה שדרך בעל להתכבד כטבעו של עולם].

ונורמת החיים המקובלת היא שהאיש מפרנס והאשה טרודה בצרכי הבי וגידול הילדים. וחיובה הינו לכבדו כדרך כל הארץ ולא מעבר לכך.

וגם בזמנינו שהאשה נוטלת עול הבית, הרי"ז מרצונה וטוב ליבה ואינה מחויבת בדבר.

ולכך סברת ליבי שאין האשה חייבת לעזור לבעלה ללמוד כשם שאין בעלה חייב ללמוד ורשאי לעבוד, והחמירו עליהם אנשי דורינו מכמה סיבות הגונות. ומצד כבוד בעלה כנ"ל.

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

מה שהבעל והאשה צריכים לכבד א' את השני אינו חיוב ממוני מוחלט להתחייב מה שלא נמנה במקום אחר, אלא זה אומר איך ראוי שיתנהגו א' עם השני באופן כללי. ואין להטיל מחמת זה על האשה דברים שלא נתחייבה בלי זה. ומעין זה מצינו כתובות סא: שאסור לתלמידים לצאת ללמוד בלי רשות נשותיהם אם יבטלו מזה את העונה, ולא אמרו שחייבת משום מצות לימוד תורה או משום רצון הבעל וכבודו.

בקידושין ל"ב. אימו אומרת השקיני מים וכו', שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו. משמע קצת שבעל שמבקש השקיני מים חייבת האשה בכבודו.
גם אמרו שאשה פטורה מכבוד אב אחרי שחייבת בכבוד בעלה, משמע ג"כ שיש להשוות -כמה ששייך- כבוד אב לכבוד בעל.

אף אחד לא דיבר שאשה חייבת להביא ממון! אדרבה, בכתובה הבעל מתחייב לה שהוא יזון ויפרנס וגם יעבוד בשביל זה!, ברור שהנשים היום נטלו מעל ומעבר.
השאלה בפורום היא על עצם הדבר, האם אשה חייבת לעזור לבעלה ללמוד, ועל זה השבתי שיש חיוב כמו כל דבר שהוא רצון בעלה [ובפרט כשמבקש] שהיא חייבת בכבודו.

[יבנה]

בכתובות סא. חייבו את האשה למזוג את הכוס לבעלה, ואינו מדין כיבוד בעלה. והרי גם הבעל חייב בכבוד אשתו, והיכן שמענו שיש לבעל חיוב למזוג כוס לאשתו. ומה שהזכירו כבוד בעלה הם דברים מסוימים שפרטו שהיא חייבת ולא כל דבר. לדוגמא אם יש לבעל תחביב לאסוף בולים או לגדל יונים אין לאשה שום חיוב לעזור לו בכך אלא תלוי ברצונה, וה"ה בלימוד תורה.

[תוכן]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

נראה לי מסברא שאם יש לו דרישות שהם חריגות מהנורמה המקובלת בחיים, יתכן שאינה חייבת לכבדו. [והיינו שצריכה לכבדו מה שדרך בעל להתכבד כטבעו של עולם].

ונורמת החיים המקובלת היא שהאיש מפרנס והאשה טרודה בצרכי הבית וגידול הילדים. וחיובה הינו לכבדו כדרך כל הארץ ולא מעבר לכך.

וגם בזמנינו שהאשה נוטלת עול הבית, הרי"ז מרצונה וטוב ליבה ואינה מחויבת בדבר.

ולכך סברת ליבי שאין האשה חייבת לעזור לבעלה ללמוד כשם שאין בעלה חייב ללמוד ורשאי לעבוד, והחמירו עליהם אנשי דורינו מכמה סיבות הגונות. ומצד כבוד בעלה כנ"ל.

וכך, ללא הוכחות וללא ביסוס אלא מסברא, אתה בא לקבוע את דמותה של הבית היהודי. דבר זה כשלעצמו מפליא ומתמיה. ומ"מ איך תפרנס לדבריך הא דאמרינן בקידושין ל' ב': 'איש, אין לי אלא איש, אשה מנין. כשהוא אומר, תיראו, הרי כאן שנים. א"כ מה ת"ל איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה'. וכן הא דאמרינן נדרים כ' ב': 'ערכתי לו שלחן והפכו', וזה כנגד רצונה כדמבואר מריהטא דסוגיין שם. ואה"נ דיכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה ואם הכניסה לו שפחה אחת או שתים וכו', פטורה מכל מיני עבודות כדאמרינן בכתובות נ"ט ב', אבל החופש המוחלט שאתה מתאר, שאין היא מחויבת בשום דבר מעבר למקובל, הוא נגד סתמא דגמרא.

[מן השורה]

בכתובות סא. חייבו את האשה למזוג את הכוס לבעלה, ואינו מדין כיבוד בעלה. והרי גם הבעל חייב בכבוד אשתו, והיכן שמענו שיש לבעל חיוב למזוג כוס לאשתו. ומה שהזכירו כבוד בעלה הם דברים מסוימים שפרטו שהיא חייבת ולא כל דבר. לדוגמא אם יש לבעל תחביב לאסוף בולים או לגדל יונים אין לאשה שום חיוב לעזור לו בכך אלא תלוי ברצונה, וה"ה בלימוד תורה.

מזיגת הכוס אינו שייך לדין כיבוד אלא הוא מהדברים שאשה עושה לבעלה ולכן גם חייבת בזה אפילו הכניסה לו כמה שפחות כי זה מהדברים שאשה עושה לבעלה, [והרחיקוהו בזמן נידותה].
דין הבעל לכבד אשתו הוא דבר אחר אבל דין כיבוד שעל האשה הרי השווהו חכמים לדין אב וכנ"ל.

באמת מצד דין כיבוד שעל האשה י"ל שאין הבדל בין אם כבודו בת"ת או בגידול יונים. וצ"ע.

[יאיר1]

רק מדין שחייבת בכבוד בעלה. וכמה שזה רצונו זהו כבודו.

מה שהבעל והאשה צריכים לכבד א' את השני אינו חיוב ממוני מוחלט להתחייב מה שלא נמנה במקום אחר, אלא זה אומר איך ראוי שיתנהגו א' עם השני באופן כללי. ואין להטיל מחמת זה על האשה דברים שלא נתחייבה בלי זה. ומעין זה מצינו כתובות סא: שאסור לתלמידים לצאת ללמוד בלי רשות נשותיהם אם יבטלו מזה את העונה, ולא אמרו שחייבת משום מצות לימוד תורה או משום רצון הבעל וכבודו.

תוס' כתבו
ונראה לר"י דאפועלים קאי ולא אתלמידים דהא אפי' שלא ברשות יוצאין לעולם ל' יום ויחזור לביתו יום אחד
ועוד שם קצת משמע שאם נישאו על דעת כן, רשאים.

[ש. ספראי]

כתב הגר"א ז"ל, בס' אמרי נועם (ברכות סא, א), כך: "והטעם שברא אותם שיהיו כרוכים כל כך זה אחר זה, היינו מפני שתכלית האדם בעוה"ז הוא לעסוק בתורה, כדי שיזכו לחיי העוה"ב, ואם לא היו נבראים בגוף אחד היה מוכרח הבעל בעצמו לחזר אחר פרנסתו ויבטל מן התורה, ואשתו לא תתעסק בשבילו, כמו שאר חיות ובהמות שהנקבה אינה עוסקת בשביל הזכר. לכן בראם הקב"ה בגוף אחד, כדי שתטריח בשבילו ויהיה לו פנאי לעסוק בתורה", עכ"ל. דברים דומים כתב בעל העקידה, בהעלותו על נס את מסירות האשה, המפרנסת את בני ביתה ומשלימה את צרכיהם, הכל בכדי ש"נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ", בעוסקו בלימוד התוה"ק. וראו דברי הר"ן בקדושין כ"ט ב' דבני בבל היו נשותיהן מתעסקות במלאכת הבית ובמשא ובמתן ואיפשרו לבעליהן לעסוק בתורה, והזכירם הגר"א ביו"ד רמו, ב ואה"ע א,ג.

וראו בהרחבה במאמרי בקובץ המאור (לפני שנתיים בערך) בענין חיוב נשים בהשתתפות בפרנסת בני הבית.

[יבנה]

תוס' כתבו
ונראה לר"י דאפועלים קאי ולא אתלמידים דהא אפי' שלא ברשות יוצאין לעולם ל' יום ויחזור לביתו יום אחד
ועוד שם קצת משמע שאם נישאו על דעת כן, רשאים.

תוס' קאי על גמ' כתובות סב. שאמרו "אורחא דמילתא כמה אמר רב חדש כאן וחדש בבית כו'". ותוס' פירשו דע"כ אינו מדובר בתלמיד שרשאי לצאת בלי רשות חודש וא"צ להשאר יותר מיום א'. אך אינו סותר את הדין שאם לא קיבל רשות אשתו אסור לתלמיד לצאת יותר מחודש, וכמבואר במשנה כתובות סא:. ואין לתלמיד היתר ביותר מכך בטענה שעוסק בתורה ושאשתו צריכה לעזור לו כו'. ועי' בדברי ר"י שם בתוד"ה התלמידים. ואף שמבטל קצת מעונתו, הרי גם פועל מותר לצאת קצת יותר מעונתו בלי רשות וכמבואר בתוס' סא: הנ"ל.

[יבנה]

כתב הגר"א ז"ל, בס' אמרי נועם (ברכות סא, א), כך: "והטעם שברא אותם שיהיו כרוכים כל כך זה אחר זה, היינו מפני שתכלית האדם בעוה"ז הוא לעסוק בתורה, כדי שיזכו לחיי העוה"ב, ואם לא היו נבראים בגוף אחד היה מוכרח הבעל בעצמו לחזר אחר פרנסתו ויבטל מן התורה, ואשתו לא תתעסק בשבילו, כמו שאר חיות ובהמות שהנקבה אינה עוסקת בשביל הזכר. לכן בראם הקב"ה בגוף אחד, כדי שתטריח בשבילו ויהיה לו פנאי לעסוק בתורה", עכ"ל. דברים דומים כתב בעל העקידה, בהעלותו על נס את מסירות האשה, המפרנסת את בני ביתה ומשלימה את צרכיהם, הכל בכדי ש"נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ", בעוסקו בלימוד התוה"ק. וראו דברי הר"ן בקדושין כ"ט ב' דבני בבל היו נשותיהן מתעסקות במלאכת הבית ובמשא ובמתן ואיפשרו לבעליהן לעסוק בתורה, והזכירם הגר"א ביו"ד רמו, ב ואה"ע א,ג.

וראו בהרחבה במאמרי בקובץ המאור (לפני שנתיים בערך) בענין חיוב נשים בהשתתפות בפרנסת בני הבית.

ברכות ו:- "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' מאי כי זה כל האדם אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו רבי שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה רבי שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה" ועי' רמב"ם בהקדמה למשניות.
הרי שכל העולם נברא לצורך יר"ש. האם נאמר בגלל זה שיש חיוב על שאר אנשים לשעבד עצמם ליראי שמים, או נאמר שאין חיוב אך אם רצו לעזור להם עשו דבר גדול. וה"נ באשה.
יש לינק למאמר?