הודעהעל ידי בקרו טלה » ה' ינואר 07, 2016 10:30 am
מענין הנ"ל והמסתעף
תורת חיים (בבא קמא צא:) מצאתי כתוב באור זרוע רמז לדבר שהברכה שוה עשרה זהובים מדכתיב גבי אליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, למה פרט הכתוב משקלם? אלא לפי שראה אליעזר שהיא גרמה לו לברך השם, כמו שאמר ברוך ה' אלקי אדוני אברהם - לפיכך נתן לה שכר השני צמידים עשרה זהב משקלם, שכך קבל מאברהם ששכר ברכה עשרה זהובים, עד כאן. ונראה דלכך נקט רבן גמליאל עשרה 'זהובים' ולא קאמר עשרה דינרין או סלעין, משום דנקט לשון המקרא דכתיב עשרה זהב משקלם.
וכיון שהברכה שוה עשרה זהובים, נראה דהה"ד כי טוב יום בחצרך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי וגו', בתי כנסיות נקראות 'חצרות קדש', ולפי שהאדם מחוייב לברך בכל יום מאה ברכות בב"ה, ושכרן עולה אלף זהובים ליום אחד, ואלו היו נותנין לאדם המוני הברירה בין אלף זהובים מזומנים בעולם הזה לבין שכר מאה ברכות לעולם הבא, פשיטא שהיה בוחר לקחת אלף זהובים בעוה''ז, ואמר המשורר שהוא אינו כן, כי טוב בעיניו שכר מאה ברכות שמברכין ביום אחד בב"ה מאלף זהובים, וז"ש כי טוב יום בחצרך מאלף.
תשובה מאהבה (לתלמיד הנוב"י חלק ב עמוד טו. מדפי הספר) וז״ל: ראיתי ברוקח (סי׳ ש״כ) רמז נאה, הנה על כל ברכה יו"ד זהובים שכר כדאמרינן בחולין פ' כסוי הדם דף פז ע"א , וסימנך כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה׳ אלקי אדוני אברהם, הרי למאה ברכות אלף זהובים . וזה הרמז בפסוק 'האלף לך שלמה', כלומר אלף זהובים לך שלמה - מלך שהשלום שלו - לתת לאיש המברך ק׳ ברכות בכל יום. עכ"ל.
שמעתי בילדותי דבר נאה ומתקבל מאת הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה שמעלקא זצוקלה״ה אבדק"ק ניקלשבורג והמדינה לבאר עם דברי רוקח הנ"ל גם סיפא דהאי קרא, 'ומאתים לנוטרים את פריו', ונדרש גם לפסוק אחריו הסמוך ונראה עמו.
כי הנה לפי החשבון מאה ברכות בכל יום חסרים ביום השבת עשרים ברכות, ואמרו חז"ל (מנחות דף מג:) דממלא להו באספרמקי ומגדים, פי׳ מיני פירות ומיני בשמים. עוד כתבו הפוסקים בשם הגאון דמנין הקרואים העולים לתורה בשבת, שמברכין לפניהם ולאחריהם, ויתר הצבור מכוונים ועונים אחריהם אמן, גם בזה משלימין מאה ברכות, עיין כל זה בבית יוסף (או״ח סי׳ מ"ו).
ועתה הבט נא וראה המתקת הכתובים, 'האלף לך שלמה' היינו מק׳ ברכות בכל יום, לכל ברכה עשרה כמ״ש הרוקח, 'ומאתים' ר"ל אותן עשרים ברכות החסרים בשבת, שעולים למנין מאתים, עשרים פעמים עשרה, 'לנוטרים את פריו', יכולים למלאות בפירות ומיני מגדים. גם יש עוד תקנה אחרת, 'היושבת' כנסת ישראל בגנים, בבתי כנסיות (כדאמרו ז"ל במ"ר במקומו 'בגנים' אלו בתי כנסיות), 'חברים מקשיבים לקולך השמיעני' שמכוונים לצאת בברכות ששומעים מחבריהם בשעה שעולים לקרות בתורה, והם עונים אמן, גם בזה ממלאים מאה ברכות, ודפח"ח.
וכעי"ז מביא החיד''א בפתח עינים (במנחות שם) מ'כת הקודמין'. ומוסיף: ואפשר לדקדק תיבת לנוטרים את פריו במ״ש הרב מהר״ם גאלנטי הזקן (בתשובה סי׳ ל״ח) דמי שיש לו פירות הרבה וברכותיהן שוות ורוצה להרבות בברכות בשבת, שיכול להביאם זה אחר זה ויוכל לברך על כל אחד. והאחרונים חלקו עליו דהויא ברכה שאינה צריכה. (ועמ״ש מהר״ש הלוי בתשובה הובאה במרכבת המשנה למהר״א אלפנדארי פי״ב דתפילה להליץ בעד חמיו זקינו). ולדעת האחרונים יש תיקון שיביאו פרי א' ויברך אחד מהמסובין, ואח״כ יביאו פרי אחר ויברך אחר, וכיוצא.
נמצא דלדעת הרב מהר״ם גאלנטי ז"ש ומאתים "לנוטרים" את פריו כפשוטו, שאינם מביאים כל הפירות ביחד, דמנטר להו כדי לברך על כל אחד. ולדעת האחרונים לנוטרים את פריו היינו ששומרים עצמם לברך על פרי ראשון עד שיבא פרי אחר, שיברך השני. וכן על זה הדרך השאר "נטרי" עד עת בא הפרי שיברכו עליו, והיינו שאחד מברך וכולם שומעים לענות אמן לא לצאת, וז״ש חברים מקשיבים קולך לענות אמן, ואומר למברך 'השמיעני' לענות אמן, וכן לכולם בעת שמברך כל א׳ וגדול העונה אמן.
נערך לאחרונה על ידי
בקרו טלה ב א' פברואר 12, 2017 8:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.