גם זו לטובה כתב:בנידון העופות בימינו שהאריכו פוסקי הזמן לדון האם יש לחוש משום הכלאת עופות טמאים, וכתב הגרש"ו (פעמי יעקב אב תשס"ד)
ובכל אופן להאכיל לבנ"י שמצווים על והתקדשתם והיתם קדושים במאכלות כדאיתא בפ' קדושים ולפטמם אפילו בעופות טהורות עם טבע של עופות טמאים- לא ירד בני עמכם
מלבד מה שיש לדון בעיקר דבריו, לא ידעתי מניין לו שהנך עופות יש להם טבע של עופות טמאים, דהא שינוי במבנה הגוף וכד' אינו מכריח שינוי בטבעם.
תוכן כתב:הכוונה שעופות שאינם דורסים יש להם ג' אצבעות מקדימה ואחד מאחורה, ועופות דורסים יש להם שנים מקדימה ושנים מאחורה, כדי שיוכלו לאחוז בטרפם. התרנגולים של היום, שאינם צאצאים של התרנגולים של פעם, אלא הכלאות מהכלאות שונות, תופסים שני אצבעות מקדימה ושנים מאחורה במקרים רבים. ועל זה נסוב הדיון.
דהיינו השאלה הידועה האם הסמנים, סימן או סיבה?
וכיון שבפשיטות הן סימן שנתנו חכמים עפ"י הבנתם השורש של דורס וכמש"כ הרמב"ן עה"ת ועוד, אם כן צדק הגזל"ט שלא שייך להתבטא "טבע" של עופות טמאים, ואדרבא יש לדון שאם לא ניכר בהם שום סימן דריסה לאח"ז לא מבעיא אם הוחזקו שאז כבר גם אם המנהג המסורת איכא, אלא אפי' אם לא הוחזקו שרי, שהרי אין כאן אלא הכלאה וכדו' והוי פחות מזו"ז גורם, וגם הלא רוב עופות טהורים.