פורום אוצר החכמה

מעת שנלב"ע האדמו"ר / ראש הישיבה / הבעל תוקע וכו'
מיד ממנים תחתיו את בנו כדין ירושת שררה וכו'.
והנה לכאו' היה ראוי לחלק את השררה בין כל הבנים, ובפרט כשזה ניתן לחלוקה, וכגון שהיו למוריש כמה תפקידים שונים.
אבל לא כן המנהג, אלא הבן הגדול (הראוי) הוא יורש לבדו את כל השררה.
וצ"ע למה לא יחלקו הבנים ביניהם ירושה זו.
וכנראה הטעם כי בדרך כלל א"א לפצל תפקיד.
אבל נתעוררתי לחשוב, איך הדין בירושת ממון כה"ג, וכגון שהותיר המוריש אחריו נכס שאינו בר חלוקה כלל, ואינו בר מכירה בדמים וכו', וכן א"א שיזכו בו כל אחד מהירושים לזמן קצוב, האם גם אז נאמר כי הגדול יורש הכל? (ולא איירי בגדול שיש לו דין בכור בדוקא, וגם דלכאו' אין סיבה שהבכור יירש כשהאחרים אינם מקבלים כלום).
ולכאו' מתאים יותר לקבוע ירושה זו ע"פ גורל, או דעכ"פ מי שיורש ישלם פיצוי לשאר האחים וכד'.
ומאי שנא ירושת שררה.

דיברו בזה?

עושה חדשות כתב:מעת שנלב"ע האדמו"ר / ראש הישיבה / הבעל תוקע וכו'
מיד ממנים תחתיו את בנו כדין ירושת שררה וכו'.
והנה לכאו' היה ראוי לחלק את השררה בין כל הבנים, ובפרט כשזה ניתן לחלוקה, וכגון שהיו למוריש כמה תפקידים שונים.
אבל לא כן המנהג, אלא הבן הגדול (הראוי) הוא יורש לבדו את כל השררה.
וצ"ע למה לא יחלקו הבנים ביניהם ירושה זו.
וכנראה הטעם כי בדרך כלל א"א לפצל תפקיד.
אבל נתעוררתי לחשוב, איך הדין בירושת ממון כה"ג, וכגון שהותיר המוריש אחריו נכס שאינו בר חלוקה כלל, ואינו בר מכירה בדמים וכו', וכן א"א שיזכו בו כל אחד מהירושים לזמן קצוב, האם גם אז נאמר כי הגדול יורש הכל? (ולא איירי בגדול שיש לו דין בכור בדוקא, וגם דלכאו' אין סיבה שהבכור יירש כשהאחרים אינם מקבלים כלום).
ולכאו' מתאים יותר לקבוע ירושה זו ע"פ גורל, או דעכ"פ מי שיורש ישלם פיצוי לשאר האחים וכד'.
ומאי שנא ירושת שררה.

דיברו בזה?

א. לגבי ירושת שררה, מי שהבהיר את כל העניין הוא הרמב"ם [בפהמ"ש לכריתות א א], וז"ל: "דוד...היה ראוי למלוכה...וכל בניו אחריו...דאמר קרא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו - מלמד שהמלוכה ירושה היא לבנים, אֲבָל אִם נזדמן שתהא קטטה ומריבה בין בני דוד על [השאלה] איזה מהם ימלוך, הֲזה או זה, ואחר-כך הסכימו על אֶחָד מהם...הרי זה נמשח".

ב. אמור מעתה: לגבי ירושת שררה, כל הבנים יורשים אותה מדאורייתא - על פי פסוק מפורש בתורה (כמבואר ברמב"ם), אלא שעדין נשאר להם להחליט במסגרת של הסכם פנימי ביניהם - האם להתקוטט ולריב לנצח על המישרה הזאת הבלתי ניתנת להתחלק - או לתיתה לאחד מהם.

ג. השתא דאתינא להכי, א"כ הסברא אומרת דה"ה גם בממון: הרי מדאורייתא, כולם יורשים את הממון הזה שאינו בר-חלוקה - על פי פסוק מפורש בתורה ("והתנחלתם אֹתָם לבניכם"), אלא שעדין נשאר להם להחליט במסגרת של הסכם פנימי ביניהם - האם להתקוטט ולריב לנצח על הממון הזה הבלתי ניתן לחלוקה - או לתיתו לאחד מהם. ממילא, אם הם אכן יסכימו ביניהם לתת את הממון לאחד מהם, אז במסגרת של אותו הסכם פנימי עצמו הם גם יוכלו להחליט - האם מי שיזכה בממון יפצה את שאר הבנים - ואם יפצה אז איך יפצה, וכו'.

למיטב זכרוני יש תשובה ארוכה באבנ"ז על ירושת שררה ובתו"ד יש גם דיון בנושא זה

שיעור מהגאון רבי אריאב עוזר

כפי שייעדתי,
הנה ידועים דברי הדברי חיים חו"מ ב' ל"ב:

ועל דבר ירושת הכבוד הנה במחילת כ"ת הבוררים הרבנים וכי רבני החסידים שליטותם בתורת משרה כמו רב שבנו קודם הלא ידוע שהקדוש ר"א ואביו הק' זלה"ה לא היו רבנים ורק מחמת גודל קדושתם ויראתם נשמעו דבריהם לכל הגליל וינהו אחריהם ללמוד תורה ויראה מהם גם נתנו להם נדבות לכבד יראי השם כמותם ירבו בישראל ושאלו עצות כאשר ישאל איש בדבר אלקים כי היו בעלי רוח הקודש ותפלתם ודיבורם בקדושה עשו פרי ומה נעשה אם הבאים אחריהם אין בהם קדושה זו. מה ירשו לשאול עצה דעת אין בהם. אם להתפלל מי יודע העולה למעלה לא ידעתי שום צד ירושה בזה:

והנה מצינו למופת כגון הרב הקדוש איש אלקים רשכבה"ג מו"ה דוב בער זלה"ה ממעזריטש השאיר הגדולה לתלמידיו הרב הק' מברדיטשוב ומאור עינים ואור המאיר זלה"ה וכן רבו הבעש"ט זלה"ה הניח המשרה זו לתלמידיו לא לבנו שהי' קדוש ד' וכן רבינו הקדוש בעל המחבר נועם אלימלך הניח המשרה לתלמידיו לא לבניו הגם שהיו קדושים למאד כידוע ולכן אין בזה שום ירושה ורק מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו:

ובאשכול אחר כתבו כעין זה:

סלקא דעתך כתב:שמעתי סיפור יפה. כשנפטר ר' אהרן ראטה הגיעו בניו לד"ת מי יירש את האדמורו"ת, ורבי פנחס אמר שהנידון הוא אם חסידים הם עיזים או בני אדם, אם הם עיזים אז הוא ירש עדר עיזים אלא שהוא לא יכול לומר את זה אא"כ התובע בעצמו יאמר זאת, ואם הם בנ"א אז שהם יבחרו מי יהיה ה'רבה'.

ואני בער ולא מבין את שני הצדדים:
ראשית מה הטענה שהציבור הם לא כבשים או שאם האבא היה קדוש והבן לא קדוש וכי תעביר את הירושה לבנו, הלא טענה זו שייכת בכל ירושת שררה כרב חזן מוהל וכו'?
ובאמת הלא טענות אלו לכאו' טענות חזקות ומה הביאור בעניי"ז דירושת שררה?

אשאל שוב;
אדם שהיו לו כמה 'שררות' ומת, האם מצינו חלוקת שררות בין בניו?
והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?
וכאשר הקרובים יורשים את השררה, האם בזה יש יותר מקום לפצל את השררות?

עושה חדשות כתב:אשאל שוב;
אדם שהיו לו כמה 'שררות' ומת, האם מצינו חלוקת שררות בין בניו?
והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?
וכאשר הקרובים יורשים את השררה, האם בזה יש יותר מקום לפצל את השררות?

יש על זה מקורות רבים (על כל פרט ופרט).
וראיתי שבספר שיצא מצד אחד מהצדדים בד"ת שהיה לפני כמה שנים בחסידות באבוב, האריכו להביא מקורות בזה.

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:אשאל שוב;
אדם שהיו לו כמה 'שררות' ומת, האם מצינו חלוקת שררות בין בניו?
והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?
וכאשר הקרובים יורשים את השררה, האם בזה יש יותר מקום לפצל את השררות?

יש על זה מקורות רבים (על כל פרט ופרט).
וראיתי שבספר שיצא מצד אחד מהצדדים בד"ת שהיה לפני כמה שנים בחסידות באבוב, האריכו להביא מקורות בזה.

הכוונה לשו"ת הברי והשמא (ח"ב סי' ד) לרב יקותיאל זאב גראוס?

עושה חדשות כתב:והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?

רמב"ם מלכים א ז:
"וכל הקודם בנחלה, קודם לירושת המלוכה...וכל מי שאין בו יראת שמים, אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל".

שם כלי המקדש ד כ:
"כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים, מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה, אף על פי שאינו כמותו בחכמה".

פלוריש כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:אשאל שוב;
אדם שהיו לו כמה 'שררות' ומת, האם מצינו חלוקת שררות בין בניו?
והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?
וכאשר הקרובים יורשים את השררה, האם בזה יש יותר מקום לפצל את השררות?

יש על זה מקורות רבים (על כל פרט ופרט).
וראיתי שבספר שיצא מצד אחד מהצדדים בד"ת שהיה לפני כמה שנים בחסידות באבוב, האריכו להביא מקורות בזה.

הכוונה לשו"ת הברי והשמא (ח"ב סי' ד) לרב יקותיאל זאב גראוס?

גם שם יש הרבה מקורות, אבל התכוונתי דווקא לתגובה של הצד השני (כמדומני ששם הספר הוא משהו מעין זאת התורה לא תהא מוחלפת)

בברכה המשולשת כתב:

פלוריש כתב:

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:אשאל שוב;
אדם שהיו לו כמה 'שררות' ומת, האם מצינו חלוקת שררות בין בניו?
והאם ירושת שררה היא דוקא לבנים או גם לשאר קרובים כאשר אין בנים?
ומה הדין כאשר יש בנים אבל אינם ראויים, האם השררה עוברת לקרובים האחרים?
וכאשר הקרובים יורשים את השררה, האם בזה יש יותר מקום לפצל את השררות?

יש על זה מקורות רבים (על כל פרט ופרט).
וראיתי שבספר שיצא מצד אחד מהצדדים בד"ת שהיה לפני כמה שנים בחסידות באבוב, האריכו להביא מקורות בזה.

הכוונה לשו"ת הברי והשמא (ח"ב סי' ד) לרב יקותיאל זאב גראוס?

גם שם יש הרבה מקורות, אבל התכוונתי דווקא לתגובה של הצד השני (כמדומני ששם הספר הוא משהו מעין זאת התורה לא תהא מוחלפת)

תודה!
הנה הוא: https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... &pagenum=1