ומסברא פשוטה נראה שאין בזה שום חיסרון, כי אמנם אם היה אוכל כעת לא היה צריך לברך, אבל מכיון שהאכילה שהוא מתכנן בעוד 2 דקות היא טעונה ברכה, למה שלא יוכל להתחיל לברך כבר עתה.
אמנם מצינו ברא"ש בפ' ער"פ שנקט בפשיטות לא כן, ז"ל -
ומהאי טעמא (נמי) נשתנה בהמ"ז מכל דברים האחרים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלה ברכת חתנים וברכת מילה שכולן בורא פרי הגפן קודמתן וכאן מברך בורא פרי הגפן באחרונה. ואין לומר משום דא"א לברך בורא פרי הגפן תחלה שהרי אם היה רוצה לשתות היה שותה בלא בפה"ג ואיך יתכן שיברך בורא פרי הגפן דהא ליתא דהא מכי אמר הב לן ונבריך אסור לשתות בלא בפה"ג. כל שכן שנטל הכוס בידו לברך. אלא היינו טעמא לפי שבברכת המזון הוא מודה ומשבח לבורא על מה שאכל ושתה והוה היסח הדעת והפסק על מה שעשה ואפילו על בפה"ג שבירך והכוס בידו והלכך צריך לברך תכף לשתייתו.
ומבו' דנקט בפשיטות דלא יתכן לברך בזמן שהוא יכול לשתות בלי ברכה, אפי' כשמכוין בזה על שתיה שתהיה כבר זקוקה לברכה. ודוחק לחלק בין מחוסר זמן למחוסר מעשה.
ויש לפלפל עפ"ז בעוד אופנים.
הנה כ' הפוס' דאף אלו הנוהגים לברך על תש"ר בפנ"ע, מ"מ יאמרו אח"כ בשכמל"ו, לחוש לשי' דס"ל דאין מברכים על תש"ר אם לא סח בין הברכה על תש"י להנחת תש"ר. וק' דאפי' אם אינו חייב בעלמא לברך על תש"ר והוי לבטלה, מ"מ אחרי שהפסיק בדיבור של ברכת על מצות תפילין, הוי כסח בין תש"י לתש"ר וחייב מדינא לכו"ע לברך על תש"ר בפנ"ע, ואיזה ברכה לבטלה יש כאן. ותי' כמה מהפוס' דל"א "באים כאחת" לדון את הברכה כהפסק מצד אחד וכברכה מצד שני. ומה"ט כ' באדם שבירך פעמיים שהכל, שצריך לברך פעם שלישית, כי הראשונה לא מועילה לו כי השניה הפסיקה, והשניה לא מועילה כי היא לבטלה ול"א באים כאחת שהיא גם הפסק על הראשונה וממילא היא ברכה ראויה. ותירצו בזה ג"כ הא דמבו' בפוס' דמי ששכח אם בירך יכול להימנע מאכילה, וק' למה לא נחייבו לברך שוב דאז ממ"נ הברכה השניה תועיל כי היא מפסיקה את הראשונה, אלא מוכח דל"א באים כאחת. עי' בכ"ז בספר הנפלא בירורי ברכות. אבל כל הפלפולים הללו מבוססים על ההנחה שברכה שנאמרה בזמן שעדיין לא היתה מחוייבת איננה מועילה, ואפי' שהיא מכוונת לבוא על דבר שיהיה בשעתו מחוייב ברכה, וכלש' הרא"ש הנ"ל "שהרי אם היה רוצה לשתות היה שותה בלא בפה"ג ואיך יתכן שיברך".
אבל הסברא עצמה צע"ג, ואולי אי מי יועילני בזה.
