אסביר את שאילתי.
כולם ידועים את גזירת המלך שמשה ואהרן פסולים לעדות. ואם כן, באופן שעומדות לפנינו ב' חתיכות, א' חמץ וא' מצה, ומשה ואהרן מעידים מי חמץ ומי מצה, אבל ב' נערים ריקניים בני ט"ו שנה מעידים להיפך, אז חובה לאכול את המצה לפי עדות הנערים, והאוכל את החתיכה שמשה ואהרן הצביעו עליה כמצה, ילקה על אכילת חמץ, וילקה מכת מרדות עד שיאכל את השנייה כדין.
והנה משכחת כה"ג בהצלת נפשות, והיינו באופן שיש אדם השוכב מוטל על הארץ, ובדקו הרופא ואמר ליתן לו תרופה מסויימת ורק היא תציל את חייו, ואילו כל תרופה אחרת תביא עליו את המוות. משה ואהרן אומרים שהרופא הצביע על תרופה X, והנערים מעידים כי הוא הורה ליתן לחולה רק את התרופה Y. כעת כולם מבינים שתרופה X תציל את חייו, ואילו תרופה Y, ח"ו... אמנם יבוא הטוען ויטען שחובה גמורה היא ע"פ דין תורה ליתן לו בדוקא את התרופה המומלצת בעדות הנערים.
ואם כן, נאמר אנו במקרה כזה, שהצלת נפשו של יהודי בפועל, דוחה את ה"מצוה דאורייתא" של הצלת נפשו של יהודי.
אה?