מראה מקום בענין פועל שחזר באמצע היום

[שפה ברורה]

בספר דברי מהרי"א פ' בשלח, כתב בא"ד על טענת גביהה בן פסיסא בדבר רכוש מצרים בזה"ל: ולכאורה אין זו טענה, דהא קי"ל דפועל שיצא באמצע זמן שכירותו אין צריך רבו ליתן לו כלום. גם בחנוכת התורה פ' בא הזכיר דיעה כזו
ואנכי בער ולא אדע איה אפוא קי"ל הכי, ועי' ב"מ ע"ה וע"ו ולא ראיתי שמה שיאמרו שאינו חייב ליתן לו כלום
ואולי יואיל אחד מהחכמים להחכימני לציין בדיוק המקור לזה

[מאיר סובל]

אולי הכוונה להענקה.

ואת"ל שהכוונה על שכר, א' הדין שפועל חוזר בו בחצי היום וידו על העליונה הוא רק מדין כי לי בנ"י עבדים שהוצאתי מארץ מצרים, מה שעדיין לא היה לפני יצי"מ. ב' גם למעשה להלכה בדבר האבד אין מגיע שכר לפועל אם אבדה עבודתו בגלל יציאתו באמצע.

[שפה ברורה]

אולי הכוונה להענקה.

ואת"ל שהכוונה על שכר, א' הדין שפועל חוזר בו בחצי היום וידו על העליונה הוא רק מדין כי לי בנ"י עבדים שהוצאתי מארץ מצרים, מה שעדיין לא היה לפני יצי"מ. ב' גם למעשה להלכה בדבר האבד אין מגיע שכר לפועל אם אבדה עבודתו בגלל יציאתו באמצע.

בוודאי הכוונה על שכר, וגם אני חשבתי שלפני יציאת מצרים לא היה שייך הך דינא, אבל דא עקא שהמהרי"א כתב דהכי קי"ל, ואנכי אינו רואה שיש דבר האבד ביציאת ישראל ממצרים על מה שכבר עבדו
בר אם נימא דכוונתו על השנים הנותרות דפרעה הצטרך לשלם גם על יתר השנים עד ד' מאות שלא עבדו אותו, מפני שיצאו על ידי חזרתו, והאם לזה אכן יש מקור?

[מאור עינים]

עיין ע"ז סה' א', רבא אמר ל"ק הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות, הא דא"ל העבר לי חבית חבית בפרוטה והתניא השוכר את הפועל, ואמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו אסור, חבית חבית בפרוטה, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו מותר. וברש"י שם כתב בטעמא דבאמר העבר לי מאה חביות שכרו אסור, דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך כולי אגרא שייך ביה,
ועיין מחנ"א הל' שכירות פועלים פ"ה שעמד בזה ממאי דאמרי' בהשוכר את האומנין,