מסכת מגילה - הערות וביאורים

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ג' אפריל 12, 2016 7:36 am

1)יט: ומחו לה אמוחא ופירש"י הכה על קדקדה כלומר סתר מקצתה כו' ובסמוך כ' רש"י ומחו לה אמוחא... הכה על מוחה כלומר חזר וסתר... עיין שם. וקשה מדוע פירש דברי הגמרא שני פעמים ועוד מדוע שינה מלשון קדקדה ללשון מוחה.

2)כה: ניחוש לכבודו של אברהם.... לכבודו דיהודה... לכבודן של ישראל.... ליחוש "ליקריה" דדוד וכו' מדוע שינה הגמרא מלשון כבוד ללשון יקר אצל דוד וצ"ע. ועיין לעיל ט. מאי תרגום שכתבו מקרא.... וכל הנשים יתנו "יקר" לבעליהן... עיין שם.

החתן סופר · הודעהעל ידי **החתן סופר** » ג' אפריל 12, 2016 7:01 pm

http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=27937 לעניין השאלה הראשונה, באמת תשובה יפה מאוד.
בעניין השאלה השניה, לא טרחתי מספיק

אליעזר בלוי

בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב מנחה ומתכפר
הרי בזמן נס מרדכי הקריבו קרבנות?

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » ש' אוגוסט 19, 2017 8:54 pm

לא הבנתי, הרי כתבו שיטנה על ביהמ"ק והתעכבה בנייתו ואז לא הקריבו בו?

בברכה המשולשת

הקריבו, רק לא היה בית

החושב · הודעהעל ידי **החושב** » ב' אוגוסט 21, 2017 2:28 am

שאלה מצוינת.
אכן הקריבו קרבנות אז, כמבואר באותה המסכת (דף י.), וברש"י שם:

רש"י מסכת מגילה דף י עמוד א
קלעים להיכל - קא סלקא דעתך במקום חומות היכל, שיהא מזבח הבנוי בעזרה קרוי אשר פתח אהל מועד, שאלמלא כן לא היו מקריבין עד שיגמר הבנין, והם התחילו להקריב קרבנות משבאו שם בימי כורש, כמו שכתוב בספר עזרא, ועד עשרים ושנים שנה אחרי כן לא נגמר הבית, בשנת שלש לדריוש האחרון.

אמנם רוב עם ישראל לא היו בארץ באותה תקופה, אבל אחרי הכל לשון הגמרא (בזמן שבית המקדש קיים) קשה לכאורה.

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » ב' אוגוסט 28, 2017 6:47 am

לכאורה אותה שאלה תהיה גם על נוב וגבעון ושילה, ואמאי נקט דווקא בית המקדש?

החושב · הודעהעל ידי **החושב** » ב' אוגוסט 28, 2017 3:57 pm

מיכאל1 כתב:לכאורה אותה שאלה תהיה גם על נוב וגבעון ושילה, ואמאי נקט דווקא בית המקדש?

אולי תסביר יותר את שאלתך.
נוב וגבעון - זה במה. במות נאסרו מאז שנבנה המקדש בירושלים.
גם עצם האפשרות של הקרבה מנחה בבמה תלויה במחלוקת.

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » ב' אוגוסט 28, 2017 4:01 pm

התכוונתי שפותח האשכול יכול היה לשאול לאומרים שמנחת חוטא קריבה גם בבבמה אם כן למה נקטו בזמן שביהמ"ק קיים אדם מביא מנחה ומתכפר, והרי גם בזמנים שביהמ"ק לא יקים ישנה אפשרות זו.

החושב · הודעהעל ידי **החושב** » ב' אוגוסט 28, 2017 4:10 pm

אני מבין שמרדכי מקונן על המצב שלהם - בית המקדש הראשון חרב. אם היה עדיין קיים, או כבר נבנה מחדש - היו יכולים להקריב מנחה. דרך אחרת אינה קיימת, משום שהבמות כבר נאסרו.

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » ב' אוגוסט 28, 2017 8:08 pm

אם כך, אזי כל מה שכתבתי לעיל בטעות יסודו.
ומודים דרבנן היינו שבחייהו

קמצן_קדוש

דף ב.
א. המשנה בתחילת המסכת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה".
וכתב על זה רש"י וז"ל "והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר".
ומבואר בדבריו שהקילו חכמים על בני הכפרים להיות מקדימין לימי הכניסה בכדי שלא יצטרכו לחזור ולבוא שוב על מנת לשמוע את קריאת המגילה.
ומקשים על דבריו של רש"י שהרי קי"ל שכל שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתם.
וא"כ, איך אליבא דרש"י יכול בן העיר להוציא את בני הכפרים ידי חובתם בקריאה בימי הכניסה? הלא הוא עצמו אינו חייב אלא בי"ד ולא התירו לו להקדים קריאתה.

וכעין זה כותב בתוספות במסכת יבמות (י"ד. דב"ה כי) ומטעם זה מכריח תוספות להסביר בפירוש המשנה שהכוונה היא שבני הכפרים היו מתכנסים בכפר ולא בעיר.
ושם היו נוהגין להתאסף בשני וחמישי לשמוע קריאת התורה, ועל זה באו חכמים ותקנו שבאותם הימים יכולים גם לקרוא מגילה (והקורא הוא אחד מבני הכפר ולא מבני העיר).

וכך כותב תוספות : "לפי שבעירם היו מתאספים לבא לבית הכנסת בשני ובחמישי לקרות התורה. וכן נראה דאמר בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאין מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתם וכיון שבני הכפרים היו בקיאים לקרות ודאי היו קורין בעירם".

רבינו חננאל הסביר כעין רש"י.

ובמשנה ברורה (תרפ"ח, סק"ח) כתב "מי שדינו לקרוא בט"ו אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן י"ד בי"ד יצא".

ואולי י"ל לדעת רש"י הכוונה היא שבני הכפרים יוצאים בדיעבד (ושמא ע"ז גופא תקנו אנשי כה"ג שיצאו בכך לכתחילה..?).

ב. הגמרא (ב.) "א"ר יהודה, אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן. אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה".
ופירש"י "אבל בזמן הזה - שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי ב"ד אצלם הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח".
אולי יש להקשות למה כתב רש"י שהטעם הוא שמא יאכלו חמץ בימים אחרונים וכו', ומדוע לא כתב רש"י שהחשש הוא שמא לא יאכלו כזית מצה ומרור בלילה ראשון של פסח..?

דף ג.
ג. אדמו"ר אחד הביאו לפניו צנצנת של חול ממדבר סיני. עמד והקשה שהלא מרע"ה כשירד מן ההר ומצא בנ"י וכו' מיד השליך ושיבר את הלוחות.
והרי המדבר כולו חול ואיך נשברו לוחות האבן על קרקע חולית?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה - צ"ל שבקרקע למרגלותיו של מרע"ה היתה אבן וכך כשהשליך מרע"ה את הלוחות הם פגעו באבן ונשברו.
ושוב הקשה, שהרי קי"ל שהלוחות היו עשויין אבן ספיר (קהלת רבה, ט') והיא קשה וחזקה מכל אבן אחרת, וא"כ עדיין קשה איך נשברו הלוחות כשמרע"ה השליך אותם לארץ?
ותירץ בהקדים הגמרא מגילה (ב:) "אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין".
ואמר שכשהשליך משה את הלוחות, נפלו חלקי הפנים של אותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות (וזה מה שנשבר מהלוחות).

ד. "אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות, אלא עיר ועיר למאי אתא?" (ב:).
לא כל כך מובן, מדוע ריב"ק צריך "מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות"?
והרי לשיטתו כל עיר המוקפת חומה מימות שושן קוראת בט"ו. ואין שום חילוק בין שושן לשאר עיירות..

ואולי רש"י עמד על כך, מכיוון שהוא גרס בגמרא "אלא לר' יהושע בן קרחה בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש".
(ועדיין קצת קשה שהרי בתחילת הגמרא לא משמע שצריך את היתור של "מדינה ומדינה" כדי ללמוד לגבי עיירות המוקפות מימות יהושוע בן נון..).

ה. "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" (ג.).
שואלים, והלא גם קריאת המגילה היא לימוד תורה, וא"כ מה החידוש הגדול שמבטלין תורה לקריאת מגילה?
ושמעתי מהרב עקביה שלימוד מגילה שהוא מן הסתם פחות מעמיק נחשב ללימוד פחות מאשר לימוד תורה למעשה (מה שהמשגיח היה מכנה "ביטול תורה באיכות").
ועוד תירוץ שמעתי, שהגם שיצטרכו לנדוד למקום אחר בכדי לשמוע קריאת מגילה וע"י זה יהיה ביטול תורה, ואו שרב המוסר שיעור תורה ילך לשמוע מגילה וע"י זה יתבטלו תלמידיו - "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה".

ו. גמרא (ג.) "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
וכתב רש"י "ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב".
ובאמת פסוק זה אינו בספר עזרא כי אם בנחמיה (ח', ח').
ובגליון הש"ס מובא רש"י ממסכת סוכה (י"ב.) שם כתב "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" כשגם פסוק זה למעשה הוא מספר נחמיה.
ועוד דוגמא מביא מגמרא סוכה (ל"ז.) "וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו'" וגם הוא פסוק בנחמיה.
ומאריך שם ומביא עד כמה דוגמאות. עיי"ש.
וכותב לפתור את כל אלה לפימש"כ בגמרא סנהדרין (צ"ג:) "כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ולא ירדתי לעומק דבריו, שהרי דבריו של עזרא נכתבו על שם נחמיה, אבל מהיכא תיתי להעמיד דברי נחמיה תחת שם עזרא?
וצ"ע.

דף ג:
ז. "הא דרבים והא דיחיד" (גמרא ג:).
למסקנת הגמרא, לימוד תורה של יחיד הוא קל יותר מעבודת המקדש וכשם שמבטלין משפחות כהונה ולויה מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה - כך פוסקין מלימוד תורה של יחיד ע"מ לשמוע מקרא מגילה.
ויש לעיין, והלא לפי מסקנת הגמרא לימוד תורה של רבים חמור יותר מעבודת המקדש ("עתה באתי"), וא"כ יוצא שלימוד תורה של רבים ידחה קריאת מגילה (!?).
(שהרי כל ההיתר לבטל לימוד ע"מ לשמוע מגילה הוא מההיתר של משפחות כהונה שמבטלות עבודתן. והן חמורות רק מלימוד של יחיד ולא של רבים..).

ד"א, בחור אחד אמר לרבו שהוא מסתפק האם ללכת לחתונה של חבר "אלתר" ואו ללכת לאיזושהי עבודה שמישהו הציע לו לאותה הלילה.
אמר לו הרב והלא הדבר מפורש בגמרא מגילה דף ג: "אמר רבא פשיטא לי וכו' עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף". ע"כ שמעתי.

דף ד.
ח. "א"ר חנינא חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין" (ד.).
יש לתהות, שהרי כל תקנת החכמים לגבי ההקדמה לימי הכניסה היא שייכת רק לאחר שימי הכניסה היו נהוגים.
וימי הכניסה עצמם לא ניתקנו אלא ע"י עזרא (ב"ק פב. שיהו ישראל קורין בתורה בשני וחמישי ושיהו בתי דינין יושבים בשני וכו'),
והלא עזרא לא תיקן את כל הנ"ל אלא לאחר מעשה המגילה. וא"כ איך תקנו חכמים קולא לבני כפרים על סמך תקנה שלא נתקנה עדיין?

שאלה זו מובאת בר"ח "ואקשינן והלא עזרא אחר שבאו ובנו הבית תיקן קריאת התורה בשני ובחמישי ובמנחה בשבת, ובימי כנסת הגדולה שהיו בימי מרדכי ואסתר לא היתה תקנה זו ואין שם עדיין יום הכניסה, ואיך אמרה משנתינו אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה?".

ומביא שם מתלמוד ירושלמי (מגילה סוף הלכה א') וז"ל "ר' יוסטא בי ר' שונם בעא קומי ר' מנא; ולא עזרא תיקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה? ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרא עתיד להתקין? א"ל מי שסידר את המשנה סמכה למקרא (אסתר ט') משפחה ומשפחה ומדינה ומדינה ועיר ועיר".

פירוש הדברים הם שבאמת תקנו שיקדימו לאו דווקא לימי הכניסה אלא שלאחר תקנת עזרא החליטו שהימים שאליהם יקדימו הם ימי הכניסה שבלאו הכי כבר מתכנסים בהם.

(ובאמת לא ברור האם תקנות עזרא היו בהכרח אחרי מעשה אסתר ומרדכי. שכך מצאתי שעזרא עלה מבבל בימי המלך ארתחשסתא (שהוא אחשוורוש עפ"י המקובל) וא"כ סיפור המגילה היה "בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש (הפיל פור הוא הגורל וגו')" ולמיטב הבנתי עזרא נפטר בדרכו לארץ (בפעם השניה?) בסוף ימי מלכות אחשוורוש (שמלך ארבע עשרה שנה) וא"כ הכל די חופף לאותה התקופה. וטובים ממני ודאי כבר ירדו לשורש העניין).

ט. "אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה". וכתב רש"י "שמחה - של מאכל ומשתה".
לא מובן לפי"ז מדוע הבאנו בגמרא לעיל (ב.) שבזמן הזה "הועיל ומסתכלין בה אין קוראין אותה אלא בזמנה" (שלא יטעו לומר שיום הכניסה הוא יום י"ד לחודש).
והרי אם בכל מקרה המשתה והשמחה הם ביום י"ד ורק את קריאת המגילה מקדימים - מי יטעה לומר שיום הכניסה הוא יום י"ד לחודש?

ובאמת פירש הרי"ף דלא כרש"י וכתב ז"ל "בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. כלומר, הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי לחלק להם מעות פורים, אין קורין אותה אלא בזמנה".
ולפי דבריו ניחא.
ועיין בשפת אמת שהאריך לבאר שכוונתו היא לעיניהם של עניים דייקא שהם עם ישראל שעניים ממצות וכו' עיין בדבריו.

דף ה.
י. "רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי" (ה.).
להלכה נפסק שכשלא בזמנה (המקדימים לימי הכניסה) ודאי חייבין עשרה.
הר"ן כתב לעיל בתחילת המסכת שבני הכפרים שהיו מקדימין לימי הכניסה וקורין ביום וכו' בלילה היו קורין ביחיד בבתיהם. וצ"ע איך יצאו בכך יד"ח.

יא. "אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ומתנות לאביונים" (משנה ה.).
הרמב"ם בפירוש המשניות הסביר שהכוונה היא שלמרות שהקדימו לימי הכניסה מותר לתת אז מתנות לאביונים ויוצאים אז יד"ח.
וקשה לפירושו שאך לא מכבר כתבה הגמרא שאדרבא חייבים לתת מתנות לאביונים בימי הכניסה משום שעיניהם של עניים נשואות בקריאת מגילה וכו',
ומה באתה המשנה לחדש?

דף ו.
יב. "ולמה נקרא שמה טבריא וכו'" (ו.).
לכאורה אין מקום לשאלה כזו שהרי טבריה נקרית ע"ש הקיסר טיבריוס (רש"ש).
וביעב"ץ כתב שחכמים לא היתה נחה דעתם מכך שעיר מערי ארץ ישראל נקראית ע"ש נכרי. ולכן חיפשו סיבה אחרת לתלות בה את שם העיר (כך שמעתי. לא מצאתי את היעב"ץ בפנים).
"וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי: "אוהבי שרידים יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק".
בשפתי חכמים מסביר שטבריה היא לצד צפונה של א"י, ומכיוון שגם בבל היא בצפון - כשהיו שולחים את מתיהם לא"י - מגיעים היו לטבריה.
וזה מש"כ "יְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, נָחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בְּתוֹכָהּ קְבוּרָתָם, כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה וכו'".

דף ו:
יג. "ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה" (ו:).
רש"י כתב "שאסורין בזה ובזה - ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן".
דווקא ימי י"ד וט"ו, אבל הימים הקודמים (מ- י"א ומעלה) מותרים בהספד ותענית כמו שכבר כתבה המשנה (ה.) "אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית".
ומענין מדוע יום י"ג לא נאסר בהספד ותענית, שהרי אמרנו בגמרא לעיל שהוא "זמן קהילה לכל".
(ויום י"ג באדר הוא יום ניקנור שעליו נכתב במגילת תענית שאסור להתענות בו. והיום כבר ביטלו את יום זה ואדרבא נוהגין בו תענית אסתר).

יד. "ר"ש בן גמליאל היינו תנא קמא, אמר רב פפא סדר פרשיות איכא בינייהו וכו'" (ו:).
שאלת הגמרא אינה מובנת שהרי דעת ת"ק היא ש-"כל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה".
ואילו דעת רשב"ג היא "כל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון".
ויש מתרצים ששאלת הגמרא היא רק לעניין קריאת מגילה, שלעניין זה ת"ק ורשב"ג סוברים כאחד שקריאתה בחודש השני.
ובאמת רש"י גרס בגמרא "ואמר ר' פפא" (ולא "אמר") וככה"נ מחק את שאלת הגמרא הנ"ל.

דף ז.
טו. "אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי" (ז.).
שמעתי בשם אחד מאדמור"י ראפשיץ פשט יפה על גמרא זו;
כוונת רבינא היא ששמואל לא רק שאומר דבר שאי אפשר לפרוך (ובזה הוא כמו פלפלתא), אלא שדבריו יש בהם בכדי ליתן טעם בכל שאר הראיות.
ר"ל, למרות שדחתה הגמרא את כל ההוכחות לכך שאסתר ברוה"ק נאמרה - לאחר שאמר שמואל את הפסוק "קימו וקבלו" (קימו למעלה מה שקבלו למטה) -
ממילא שמעינן שגם מש"כ "ויאמר המן בליבו" הוא נגלה לכותב ברוה"ק, וכן מש"כ "ותהי אסתר נושאת חן וכו'" הוא גם ברוה"ק וכו' וכו'.

וע"ז "אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי" - כלומר שפלפלתא חריפתא נותנת טעם במלי צנא קרי.

דף ח.
טז. "ואימר שתים לקרבן ולא לטומאה שלש אף לטומאה" (ח.).
רש"י כתב "ולא לטומאה - חמורה אלא כבעל קרי בעלמא".
אולי היה קשה לו איך אפשר לומר שלא תהיה טומאה כלל, והלא קראו הפסוק "טמא".
אלא כנ"ל.

יז. מדוע א"א לשאול למסקנת הגמרא שזב בשתי ראיות לא יהיה טמא (פירוש טמא חמור כנ"ל) וגם לא יביא קרבן?
(וע"ז לא שייך לתרץ את כל דחיות הגמרא..).

דף ט.
יח. "מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? בשלמא תורה איכא יגר שהדותא" (ט.).
שואלין בשם מהרי"ל דיסקין; מה שייך שלא לתרגם "יגר שהדותא"?
ומה נכתוב בפסוק? "ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו גלעד"?
ולא שמעתי מה תירץ.
ד"א, שהדותא פירוש עד כמו "אנן סהדי". וכן בלשון ערבי קורין עד היום למחבלים שאהידי"ם ופירושו בלשונם - עדים. עפ"ל.

דף י:
יט. "ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" (י:).
ואפשר להקשות, לפי"ז איך בנ"י אמרו "אז ישיר"? ("מעשי ידי טובעין וכו'"?).
ואולי ישראל שהיו בצרה ונצלו שונים מן המלאכים בזה.

דף יב:
כ. "אמר רבא שלחה ליה (ושתי) בר אהורייריה דאבא, אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה. מיד וחמתו בערה בו" (יב:).
אביה של ושתי הוא בלשצאר שכן נאמר בו "בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה" (רש"י).
ובדף י: אמרו שושתי היא נכדה של נבוכדנצר ("והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי").
וא"כ בלשצר היה בנו של נבוכדנצר?
נ"ב. שוב מצאתי בתרגום המגילה (ממש בתחילתה) שכותב שושתי היתה בתו של אויל מרודך. וצריך ליישב.

כא. "אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה" (יב:).
רש"י כתב "מוכתר בנימוסו היה - בשמות נאין נימוס שם בלשון יון". כמו אנונימו"ס (ללא-שם).

כב. רש"י כתב "נערי לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו'" (יב:).
מה רצה רש"י?
בגליון מפנה לספר "מקום שמואל" (לרבי שמואל בן אלקנה מאלטונה) שם מובא הסבר לדברי רש"י.
וכך אומר;
בנוסח המקורי בגמרא היתה כאן מילת "סימן" שהיא "נערי".
הסימן בא להורות על שם ארבעת אומרי התירוצים על השאלה מדוע מרדכי נקרא גם "יהודי" (שבט יהודה) וגם "ימיני" (שבט בנימין).
והמילה "נערי" מסמלת את: נחמן, יהושע, רבא, יוחנן (שתירוציהם נמצאים בהמשך הגמרא).
אלא שהיה קשה לרש"י מדוע כתוב בגמרא "ואמר רבה בר בר חנה וכו", שאם נגרוס בגמרא "ואמר" (עם וי"ו) זה נשמע כמו מימרא נפרדת של רבב"ח ולא תירוץ על השאלה הנ"ל.
ולכן אומר רש"י שגורסים בגמרא "אמר" בלי וי"ו וכך המימרא של רבב"ח היא תירוץ נוסף על השאלה ולא מימרא באנפי נפשא.
ורק שקצת לא הבנתי א"כ מדוע רש"י מוחק את המלה "נערי"? הלא לאחר תיקון הגירסא הסימן שוב שייך..?

דף יג.
כג. "ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקראת אסתר שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר" (יג.).
פירש רש"י "אסתהר - ירח יפה כלבנה".
וברמב"ן (בראשית ל"ט, כ') מסביר מהו "בית הסוהר" וכותב: "ובעלי הלשון יפרשו "סהר" כיפה עגולה מלשון אגן הסהר (שה"ש ז', ג'). ולפי דעתי שהוא הבור, בית בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו להם אורה. והוא מלשון סיהרא בארמית כאשר אמר (שם ו', ט"ז) צהר תעשה לתבה מלשון צהרים ושנו בהם זה לרוב אורו וזה למיעוט".
וכן כאן (יב.) הובא "דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים".
ורש"י כתב "כצהרים - והאי וסוחרת לשון סהרא הוא" (וכמו שאומרים "צהרא טבא וגו'").
וקיצור הדבר הפירוש הוא "אור" או דבר המאיר.

כד. "וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי" (יג.).
ע"ז תוספות כתב "קדלי דחזירי: וח"ו היא לא היתה אוכלת".
וברש"י חלק ופירש "כתלי דחזירי - בקונ"וש שמינות. ומתוך אונסה לא נענשה".
בספר 'הערוך' (ערך "קתל") הביא פירוש אחד שהכוונה היא לעורף של חזרת - ראש של חסא.
ובפירוש השני הביא כרש"י וכתב שקתלי דחזירי הם חתיכות בשר חזיר עם קמח וסולת.
ד"א, מה שכתב רש"י "בקונו"ש שמינות" היינו מה שקורין היום בייקונ"ס (Bacons).

כה. "ותהי אסתר נשאת חן אר"א מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו" (יג.).
שמעתי הסבר יפה: בגמרא בהמשך כתוב שאסתר הזמינה את המן למשתה כדי לעורר את עמ"י לתפילה שלא יאמרו "אחות יש לנו בבית המלך".
ואם כן נראה שכל יהודי שושן ידעו שיש להם אחות בבית המלך.
כאן יש מקום לתהות, "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה" - וכי לא היתה בכל שושן אף נשמה טובה שהלכה לספר למלך או לעבדיו שאסתר מזרע היהודים? וכי כל יהודי שושן שמרו על הסוד?
אלא שיהודי שושן גם אם סיפרו שאסתר היא אחותם - כל אומה ואומה גם היא טענה שאסתר באה ממנה, וכך אף אחד לא האמין דווקא לאותם המלשינים ולכן לא נתגלה מאיזו אומה אסתר אכן הגיעה.

כו. "אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות אמר ליה אית בהו רבנן וכו'" (יג:).
כל מהלך הגמרא עפ"י רש"י:
ישנו עם אחד - ולכן גם אם יש בהם צדיקים הם עדיין עם אחד ויענשו עם הרשעים.
שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך? - מפוזר.
שמא תאמר יש מהם הנאה? - מפורד - הם כמו פרידה שאין ממנה הנאה.
שמא תאמר שיש מדינה מהם? - בכל מדינות מלכותך.
ולמלך אין שוה להניחם - שהם לא מתחתנים בנו ולא משלמים מיסים ושה"י פה"י וכו'.
במהרש"א הקשה על הסבר זה שיוצא שאחשורוש שאל את אותה השאלה פעמיים והמן ענה לו פעמיים את אותה התשובה (במילים "מפוזר" ו"בכל מדינות מלכותך").
ולכן מסביר המהרש"א ש"בכל מדינות מלכותך" היינו שהמלך הציע שיגלו את כל אותם היהודים למדינה אחת מיוחדת ושם הם ישארו לתמיד.
וע"ז ענה המן "בכל מדינות מלכותך" - לא תוכל לאסוף אותם כי הם פזורים בכל העולם.

דף יד.
כז. "ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל" (יד.).
רש"י מונה וסופר את כל הנביאים שנשלחו להם לישראל:
א.אברהם. ב.יצחק. ג.יעקב. ד.משה. ה.אהרן. ו.יהושע. ז.פנחס. ח.עלי. ט.שמואל. י.גד.
יא.נתן. יב.דוד. יג.שלמה. יד.עידו. טו.מיכיהו. טז.עובדיה. יז.אחיה. יח.יהוא. יט.עזריה. כ.חזיאל.
כא.אליעזר. כב.הושע. כג.עמוס. כד.מיכה. כה.אמוץ. כו.אמציה. כז.אליהו. כח.אלישע. כט.יונה. ל.ישעיה.
לא.יואל. לב.נחום. לג.חבקוק. לד.צפניה. לה.אוריה. לו.ירמיה. לז.יחזקל. לח.דניאל. לט.ברוך. מ.נריה.
מא.שריה. מב.מחסיה. מג.חגי. מד.זכריה. מה.מלאכי. מו.מרדכי בלשן.

רש"י מוחק מהרשימה את דניאל מכיוון שהוא לא היה נביא בשליחות לעמ"י (גמרא ג.).
וא"כ יש רק מ"ו ברשימה ורש"י כותב שהוא אינו יודע מיהם החסרים.
הגר"א כותב שהם עודד וחנני.

כח. "...ואחד שמתח את השרביט. וכמה? אמר רבי ירמיה שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה. ואמרי לה על שש עשרה. ואמרי לה על עשרים וארבע. במתניתא תנא על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב "שיני רשעים שברת" ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שריבבת" (טו:).
המהרש"א מצא סימן יפה לכל השיטות;
למ"ד 12 אמה: בפסוק "ויהי כראות המלך את אסתר וגו'" ישנן 12 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "ויושט" (כולל).
למ"ד 16 אמה: ישנן 16 תיבות מתחילת הפסוק על המילה "שרביט" (כולל).
למ"ד 60 אמה: ישנן 60 אותיות מתחילת הפסוק עד המילים "שרביט הזהב" (לא כולל).
וכן בת פרעה: בפסוק שם (שמות ב', ה') "ותרד בת פרעה לרחץ על היאר וכו' היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה".
וכותב המהרש"א שמתחילת הפסוק הנ"ל ועד המילה "ותשלח" ישנן בדיוק 60 אותיות (כולל).
ובאמת מי שיבדוק ימצא שיש שם 62 אותיות ולא 60.
ושמא בס"ת של המהרש"א היה כתוב "יאור" כתיב מלא (ולא "יאר" כמו אצלינו) ואז יוצא בדיוק 60. וכמו ברש"י שם על הפסוק שכתוב בו "יאור" בכתיב מלא.
וכן בשיני רשעים: כמו שכתב רש"י כאן "משני רשעים נפיק להאי דרשה. דליכתוב קרא ושן רשע, אלא י' דשני וי"ם דרשעים הרי ששים".

קאצ'קלה · הודעהעל ידי **קאצ'קלה** » ב' פברואר 19, 2018 11:54 pm

קמצן_קדוש כתב:ו. גמרא (ג.) "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
וכתב רש"י "ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב".
ובאמת פסוק זה אינו בספר עזרא כי אם בנחמיה (ח', ח').
ובגליון הש"ס מובא רש"י ממסכת סוכה (י"ב.) שם כתב "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" כשגם פסוק זה למעשה הוא מספר נחמיה.
ועוד דוגמא מביא מגמרא סוכה (ל"ז.) "וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו'" וגם הוא פסוק בנחמיה.
ומאריך שם ומביא עד כמה דוגמאות. עיי"ש.
וכותב לפתור את כל אלה לפימש"כ בגמרא סנהדרין (צ"ג:) "כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ולא ירדתי לעומק דבריו, שהרי דבריו של עזרא נכתבו על שם נחמיה, אבל מהיכא תיתי להעמיד דברי נחמיה תחת שם עזרא?
וצ"ע.

ענין ספר נחמיה שנקרא על שמו של עזרא נידון כבר בעבר באשכול אחר.
ובנוגע לפירושם של דברי הגמרא בסנהדרין שם, ראה גם יד רמה שם:

כלומר מפני מה לא נקרא ספרו של נחמיה על שמו שהרי הוא היה אחרון וכל מילי דעזרא איהו כתבינהו.

החתן סופר

א. עיין בתורע"א במשנה ד"ה אלא דהיו חוזרים אחרי קורא המגילה מילה במילה, ומה שהקשה דהוי בע"פ תירץ בחש"ל דהיו להם מגילות.

ב. בפשטות צריך הצדקה טובה לבטל תקנה, וחשש לביטול עשה הוא אמנם הצדקה אבל הרבה פחות משמעותי מחשש איסור שכרוך בכרת.

ה. ע"ע בסוף התורא"ש (מסה"ק) הערות להגר"ד מצגר שליט"א, סימן יג אות ב, ובחזו"ע פורים עמוד מט

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ד' נובמבר 14, 2018 1:27 am

שמואל דוד כתב:2)כה: ניחוש לכבודו של אברהם.... לכבודו דיהודה... לכבודן של ישראל.... ליחוש "ליקריה" דדוד וכו' מדוע שינה הגמרא מלשון כבוד ללשון יקר אצל דוד וצ"ע. ועיין לעיל ט. מאי תרגום שכתבו מקרא.... וכל הנשים יתנו "יקר" לבעליהן... עיין שם.

עיין מנחות צד.
אמר אביי התם משום ״כבודו״ דכהן גדול
ועיין שיטה מקובצת וב״ח שהגיהו ״יקרא״

שמואל דוד

קבלתי תשובה מחכם אחד שליט״א

וז״ל אצל דוד שאמר על עצמו אנכי תולעת ולא איש, שזה מדרגת ענווה הגדולה יותר אפילו מא"א (עיין מהרש"א חולין פ"ט א'), לא שייך לשון כבוד בכלל, אבל לשון יקר אינו לשון כבוד אלא לשון חשיבות כמו דבר ששוה הרבה כסף והוא יקר, ולזה ס"ד שמשום חשיבותו של מלכות ב"ד לא ליתרגם קמ"ל עכ״ל

אולם כמדומני שראיתי פעם בגור אריה שכתב שאין חילוק בין כבוד ויקר.

ביקורת תהיה · הודעהעל ידי **ביקורת תהיה** » ג' מאי 12, 2020 3:19 pm

כז ב

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפֶּנְדַּרְיָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא פָסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַפַּי בְּלֹא בְרָכָה.

viewtopic.php?f=7&t=541&p=625429#p625429

עושה חדשות

קמצן_קדוש כתב:יח. "מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? בשלמא תורה איכא יגר שהדותא" (ט.).
שואלין בשם מהרי"ל דיסקין; מה שייך שלא לתרגם "יגר שהדותא"?
ומה נכתוב בפסוק? "ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו גלעד"?
ולא שמעתי מה תירץ.

נחוץ לי מקורות על שאלה זו. ('טעמא דקרא' ראיתי).

שייף נפיק · הודעהעל ידי **שייף נפיק** » א' אוגוסט 16, 2020 1:02 am

למה אי אפשר לומר שהיה כתוב ''ולבן קרא לו גלעד בלשונו'' או בדומה לזה.

עושה חדשות

זה מה שתי' הגרח"ק, אבל זה חידוש גדול לכאו',
האם אפשר לכתוב כך את התורה, בהסבר על תוכן המילה במקום המילה עצמה?

: טעמא דקרא ויצא.jpg (200.53 KiB) נצפה 7962 פעמים

ביקורת תהיה

קמצן_קדוש כתב:שואלין בשם מהרי"ל דיסקין; מה שייך שלא לתרגם "יגר שהדותא"? ומה נכתוב בפסוק? "ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו גלעד"?

התרגום של 'יגר שהדותא' בלשון הקודש הוא: 'עִי הָעֵדוּת'.
והתרגום של 'גלעד' בארמית הוא: 'דְּגוֹרָא סָהֲדָא'.

לבי במערב

מדובר בניבים שביניהם הפרש של למעלה מאלף ומאתיים שנה, וצ"ע טעם ההשלכה מזה על זה.

ביקורת תהיה

לבי במערב כתב:מדובר בניבים שביניהם הפרש של למעלה מאלף ומאתיים שנה, וצ"ע טעם ההשלכה מזה על זה.

דברי חידות.

קמצן_קדוש

עושה חדשות כתב:נחוץ לי מקורות על שאלה זו. ('טעמא דקרא' ראיתי).

לצערי מראי המקומות בכתב אינם עוד תחת ידי...
אני מציע לבדוק בגמרא מתיבתא או שוטנשטיין אם העירו על דא.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ג' אוגוסט 18, 2020 1:10 pm

ביקורת תהיה כתב:דברי חידות.

'דגורא סהדא', כפי הבנתי הדלה, מבוסס על תיב"ע על־אתר. אלא שמתקופת לבן הארמי ועד לזמנו חלפו למעלה מתריסר מאות שנים.

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ד' דצמבר 15, 2021 7:13 am

ב:
ושייך לפרשת השבוע

שפתי צדיק - [פילץ]
מרן ז"ל מאלכסנדר אמר בשם רבי ר' בונם ז"ל [מפרשיסחא] על פסוק (בראשית מט, טו) וירא מנוחה כי טוב וגו' ויהי למס עובד, אמר, כמו שאמרו ז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, שלא היה להם קיום על פי טבע, כן כל עובד השם יתברך צריך נס שיוכל לעמוד כמו מ"ם וסמ"ך שבלוחות, ודברי פי חכם חן

ועי' מה שהוסיף ע"ז ביכהן פאר [נכד האדמו"ר מאלכסנדר (וחתן השפת אמת)]

: יכהן פאר.png (94.79 KiB) נצפה 6238 פעמים

וכעי"ז כיוון מדיליה בזכרון שלמה [מחבר ספר חוט המשולש ומובא בסוה"ס במהדורת תש"ס (ובמהדורות הקודמות של חוט המשולש בהע' בתחילת הספר ד"ה ולי הסופר)]

חוט המשולש - זכרון שלמה.pdf: (2.44 MiB) הורד 142 פעמים

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » א' דצמבר 19, 2021 3:33 am

ה:

אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי ״לא כך היה מעשה״ אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה כו׳

צ״ע קצת מיו"ד רמ״ב - טז: ולא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור דבריו כו׳

וכעין זה יש להעיר על דברי יוסף בפרשת ויחי ״ויאמר יוסף לא כן אבי״ וכו׳ וצ״ע מיו"ד סי' ר״מ - ב: איזהו מורא כו׳ ולא סותר את דבריו כו׳

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' דצמבר 19, 2021 9:29 am

קמצן_קדוש כתב:ב. הגמרא (ב.) "א"ר יהודה, אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן. אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה".
ופירש"י "אבל בזמן הזה - שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי ב"ד אצלם הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח".
אולי יש להקשות למה כתב רש"י שהטעם הוא שמא יאכלו חמץ בימים אחרונים וכו', ומדוע לא כתב רש"י שהחשש הוא שמא לא יאכלו כזית מצה ומרור בלילה ראשון של פסח..?
מקורו לכאורה מגמרא מפורשת שאמרה כן בראש השנה ז, א אתי לזלזולי בחמץ, ולא אמרה שלא יאכלו מצה בלילה ראשון של פסח. וא"כ יש להקשות זאת על הגמרא שם ולא על רש"י כאן.

ה. "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" (ג.).
שואלים, והלא גם קריאת המגילה היא לימוד תורה, וא"כ מה החידוש הגדול שמבטלין תורה לקריאת מגילה?
ושמעתי מהרב עקביה שלימוד מגילה שהוא מן הסתם פחות מעמיק נחשב ללימוד פחות מאשר לימוד תורה למעשה (מה שהמשגיח היה מכנה "ביטול תורה באיכות").
ועוד תירוץ שמעתי, שהגם שיצטרכו לנדוד למקום אחר בכדי לשמוע קריאת מגילה וע"י זה יהיה ביטול תורה, ואו שרב המוסר שיעור תורה ילך לשמוע מגילה וע"י זה יתבטלו תלמידיו - "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה".
זכור לי שראיתי רעיון כעין זה במקו"א, שנזכר שם ביטול תורה ומבארים שהכוונה על הדרך וכיו"ב, וברוך שישיב לי אבידתי.
עוד יש לומר שאמנם את המצוה ללמוד תורה לא מבטלים במקרא מגילה, אבל את המצוה של ידיעת התורה כן מבטלין [כי עוסקים כעת בתורה ידועה כבר על חשבון תורה שאינה ידועה כבר], ויל"ע.

ו. גמרא (ג.) "אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא".
וכתב רש"י "ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב".
ובאמת פסוק זה אינו בספר עזרא כי אם בנחמיה (ח', ח').
ובגליון הש"ס מובא רש"י ממסכת סוכה (י"ב.) שם כתב "צאו ההר - פסוק הוא בספר עזרא" כשגם פסוק זה למעשה הוא מספר נחמיה.
ועוד דוגמא מביא מגמרא סוכה (ל"ז.) "וכן בעזרא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וכו'" וגם הוא פסוק בנחמיה.
ומאריך שם ומביא עד כמה דוגמאות. עיי"ש.
וכותב לפתור את כל אלה לפימש"כ בגמרא סנהדרין (צ"ג:) "כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו".
ולא ירדתי לעומק דבריו, שהרי דבריו של עזרא נכתבו על שם נחמיה, אבל מהיכא תיתי להעמיד דברי נחמיה תחת שם עזרא?
וצ"ע.
לא הבנתי מה קשה, מפורש שם בגמרא [ורש"י] שרוב ספר עזרא הם דברי נחמיה ובכ"ז נקראו על שם עזרא.
וידוע שכל החלוקה של ספר זה לשני ספרים "עזרא" ו"נחמיה" היא מאוחרת, ובזמן הגמרא ואצל הראשונים [או הרבה מהם] היה עזרא ונחמיה ספר אחד ושמו ספר עזרא.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' דצמבר 19, 2021 9:42 am

דאתינן לסוגיה זו של מבטלין ת"ת למקרא מגילה:

כלל הסוגיה צ"ע לי. דנים בפרטיות על מצוות מסוימות האם דוחות ת"ת או לא, וצריך ראיות מפסוקים שמקרא מגילה דוחה ת"ת, ומת מצוה דוחה ת"ת.
והלוא מדיני מצוות ת"ת שהיא נדחית מפני כל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים כמפורש בש"ס (מועד קטן ט, א), ומבואר בשנות אליהו (פאה א, א). וא"כ מה כל הנידון כאן ומה צריך לראיות? וכי מצוה אחרת שלא נאמר בה פסוק או ראיה שדוחה ת"ת - אינה דוחה ת"ת גם כשא"א לעשותה ע"י אחרים [כמו כאן מקרא מגילה שעליו לשמוע בעצמו ומת מצוה שאין לו קוברים אחרים]? וצ"ע.

[ואולי גם בזה יש חילוק כנ"ל בין מצות תלמוד תורה למצות ידיעת התורה (שמצות לימוד ת"ת אין לה שיעור למטה ונדחית מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, אבל לא כן מצות ידיעת התורה פשיטא שלא מועיל לזה ק"ש שחרית וערבית וכו')? ותהיה מזה ראיה למש"כ לעיל שזה הנידון של "מבטלין ת"ת למקרא מגילה". איני יודע וצ"ע].

וראיתי בספר תמור איל (ח"א סימן א) שיש דעות שקריאת המגילה הוה חובת ציבור ולא חובת יחיד, ע"כ. ולפי שיטות אלה מיושבת בפשיטות השאלה מקריאת מגילה [ואם זו תהיה התשובה היחידה לשאלה הנ"ל א"כ לכאורה תהיה מכאן הוכחה לשיטה זו]. כי אינה כלל חובת היחיד, ועל דבר שהוא חובת ציבור לא שמענו שדוחה ת"ת. קמ"ל שמקרא מגילה כן דוחה.
אמנם לשיטות שקריאת מגילה חובת יחיד עדיין יקשה מה הוצרכו לפסוק שדוחה ת"ת.

וגם מת מצוה עדיין קשה לכאורה. כי כל עצמו של מת מצוה היינו שאין לו קוברים, ובפשטות הכוונה שרק יהודי זה שאנו דנים עליו הוא מצוי כרגע לקוברו, והיינו שא"א לעשותו ע"י אחרים. ועל כן הוא מבטל מת"ת ומלשחוט את פסחו ולמול את בנו כדי לקבור את המת. זו הפשטות.

ואולי נחדש [אמנם זהו חידוש גדול וצריך ביסוס] שהחילוק בין מצוה שאפשר / אי-אפשר לעשותה ע"י אחרים לענין ת"ת אין הכוונה מצד המציאות בפועל, אלא מצד עצם החיוב, שמצוה שהיא חובת יחיד דוחה ת"ת ומצוה שהיא חובת רבים/ציבור אינה דוחה ת"ת - אף אם כרגע רק הוא יכול לעשותה [ואפשר להבין זאת בסברה, שמה שהוא היחיד לעשותה אינו אלא מצב זמני, ושמא תיכף יתחדש מצב שיהיו כאן עוד אנשים, ומהכ"ת לבטל ת"ת מפני מצוה שמצד עצמה אינה מוטלת רק עלי, וגם במציאות מה שאני היחיד שמצוי כאן הוא רק מצב זמני].
ואם כנים הדברים הרי מיושבת השאלה ממת מצוה, כי קבורת מת מצוה אינה חובת היחיד אלא חובת כלל ישראל, ולכן הגם שכעת בפועל אין אחרים שיקברוהו אלא איש פלוני אבל עכ"פ לא על מצוות כאלה נאמר שמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דוחה ת"ת, אלא רק על מצוות שהן חובת היחיד.

ואולי נחדש לאידך גיסא, שמת מצוה שאין לו קוברים אין הכוונה שרק יהודי זה מצוי כרגע לקוברו. אלא שאין לו קרובים ידועים ומסוימים שעסוקים או אחראים על קבורתו, ולכן כל ישראל קרוביו ואחראים לקבורתו. ונעמיד את הסוגיה [ואין זו "אוקימתא", כי אנו אומרים שזוהי ההגדרה של מת מצוה] באופן שבאמת יהודי דידן אינו היחיד שמזומן לזה כעת, אלא ישנם עוד, ולכן מצד הדין הרגיל של ת"ת הוא מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים ולא היה דוחה ת"ת אלמלא הפסוק.
[ואם כל המצויים כאן עוסקים בת"ת יל"ע מה היה הדין לפי ההו"א, האם "זיל הכא קא מדחי ליה" וכו' והיו כולם פטורים מלקוברו, או שהיות ובין כך ובין כך תתבטל כאן תורה ממישהו כי אחד חייב לקוברו - לכן חזר החיוב להיות מוטל על כולם בשוה. וצ"ע].

וקמ"ל הפסוק שאעפי"כ מת מצוה דוחה ת"ת - כלומר אף אם יש כאן אחרים שיכולים לקוברו, [וכל שכן אם כל המצויים כאן עסוקים בת"ת].
אמנם לדרך זו יצא כאן חידוש גדול, שמת מצוה מבטל ת"ת אף אם ישנם כאן אחרים שאינם עסוקים בת"ת ויכולים לקוברו.
וגם צ"ב אם מתאים להעמיד כך בהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, האם גם הוא מבטל ממצוותו כאשר יש עוד אנשים כאן שיכולים לקבור.

כללו של דבר, עדיין צ"ע ואשמח לכל עזרה.

אשרי יושבי ביתך

צופה_ומביט כתב:
קמצן_קדוש כתב:ה. "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" (ג.).
שואלים, והלא גם קריאת המגילה היא לימוד תורה, וא"כ מה החידוש הגדול שמבטלין תורה לקריאת מגילה?
ושמעתי מהרב עקביה שלימוד מגילה שהוא מן הסתם פחות מעמיק נחשב ללימוד פחות מאשר לימוד תורה למעשה (מה שהמשגיח היה מכנה "ביטול תורה באיכות").
ועוד תירוץ שמעתי, שהגם שיצטרכו לנדוד למקום אחר בכדי לשמוע קריאת מגילה וע"י זה יהיה ביטול תורה, ואו שרב המוסר שיעור תורה ילך לשמוע מגילה וע"י זה יתבטלו תלמידיו - "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה".
זכור לי שראיתי רעיון כעין זה במקו"א, שנזכר שם ביטול תורה ומבארים שהכוונה על הדרך וכיו"ב, וברוך שישיב לי אבידתי.
עוד יש לומר שאמנם את המצוה ללמוד תורה לא מבטלים במקרא מגילה, אבל את המצוה של ידיעת התורה כן מבטלין [כי עוסקים כעת בתורה ידועה כבר על חשבון תורה שאינה ידועה כבר], ויל"ע.

בעצם הקושיא יעויין רש"ש במגילה על אתר מש"כ בזה [וידוע בשם החזו"א דאמר דכשמקיימים מצות מגילה איב"ז קיום של מצות תלמוד תורה, ועי' בזה בשיח השדה להגרח"ק ברכות דף יא].

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » א' דצמבר 19, 2021 6:43 pm

שמואל דוד כתב:ה:
אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי ״לא כך היה מעשה״ אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה כו׳
צ״ע קצת מיו"ד רמ״ב - טז: ולא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור דבריו כו׳
וכעין זה יש להעיר על דברי יוסף בפרשת ויחי ״ויאמר יוסף לא כן אבי״ וכו׳ וצ״ע מיו"ד סי' ר״מ - ב: איזהו מורא כו׳ ולא סותר את דבריו כו׳

לענ"ד האיסור לסתור דבריו הוא במילתא דתליא בסברא שאז אין ראוי שיאמר שחושב אחרת אבל כאן מדובר על טעות (לפי הבנת המעיר) בהבנת המציאות וזה לא חוסר כבוד לומר לאב או לרב (בפרט כשעיניו כבדו מזוקן) שהמציאות היא שונה ממה שהוא חושב
אמנם יעקב ענה לו שלא טעה במציאות והקדים את אפרים על אף שידע שמנשה הבכור ובזה כבר לא סתר יוסף דבריו

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' דצמבר 19, 2021 8:17 pm

אשרי יושבי ביתך כתב:בעצם הקושיא יעויין רש"ש במגילה על אתר מש"כ בזה [וידוע בשם החזו"א דאמר דכשמקיימים מצות מגילה איב"ז קיום של מצות תלמוד תורה, ועי' בזה בשיח השדה להגרח"ק ברכות דף יא].

אכן, ידוע. יישר כוח!
יש עוד תירוצים, ראיתי מי שריכז אותם.
ובתוכם לא ראיתי את הרעיון שהצעתי, שמבטלים בזה מצות ידיעת התורה, הגם שמקיימים מצות לימוד תורה.

אשרי יושבי ביתך

מצו"ב גליון של הג"ר מאיר גריינמן שליט"א, ובו נדפס מכתב שכתב לי, על מה ששאלתיו בדברי החזו"א הנ"ל, דהקשיתי לו על זה דבנדרים (ח, א) מבואר להדיא דאי בעי פטר נפשיה מחיוב ת"ת בק"ש שחרית וערבית, וביאר שם ה'מפרש' דהיינו מחיוב דושננתם (ודלא כהר"ן שם). ועל זה באה תשובתו המצ"ב.

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » א' דצמבר 19, 2021 9:14 pm

אשרי יושבי ביתך כתב:מצו"ב גליון של הג"ר מאיר גריינמן שליט"א, ובו נדפס מכתב שכתב לי, על מה ששאלתיו בדברי החזו"א הנ"ל, דהקשיתי לו על זה דבנדרים (ח, א) מבואר להדיא דאי בעי פטר נפשיה מחיוב ת"ת בק"ש שחרית וערבית, וביאר שם ה'מפרש' דהיינו מחיוב דושננתם (ודלא כהר"ן שם). ועל זה באה תשובתו המצ"ב.

למה הקשיתם רק מנדרים ולא מגוף הגמרא במנחות צט, ב שמביא המפרש שם?
לחילופין - גם המפרש שם דיבר על "והגית" שהוא החיוב לעסוק בד"ת = מצות לימוד, שבו נאמר ה"אין לו שיעור למטה" וחייב רק לקבוע לימוד אחד ביום ואחד בלילה ואין לו שיעור למטה אלא פרק אחד [לפי לשון הגמרא במנחות] או מילה אחת [לפי הגר"א בשנו"א פאה א, א], ולא דיבר המפרש על "ושיננתם" שהוא מצות ידיעה שיהיו מחודדים בפיך, שעל זה לכאורה אין חולק שלא יוצאים יד"ח בקרי"ש שחרית וערבית [הרי זה ענין מציאותי, איך שייך לחלוק ע"ז?].

ובכל מקרה, התירוץ שהצעתי אינו תירוץ החזו"א.

לגוף מה שענה לכם הגרמ"ג - אכן לאחרונה הבאתי כאן בפורום את הירושלמי הזה [וכתב הקה"י ברכות סימן טו שמשמע שלדעת הירושלמי מקיימים בק"ש מצות ושיננתם וציין לשאג"א סימן א], אבל נראה שהבבלי חולק ע"ז, כי הירושלמי מבאר בזה את הדין המובא שם שכגון רשב"י וחבריו לא מפסיקים לק"ש, אבל הבבלי חולק וסובר שהם כן מפסיקים לק"ש.

עוד יש לציין במה שק"ש הוי דין "תורה" [אמנם לא בק"ש המחויבת] לגמרא בברכות ה, א שכל הקורא ק"ש על מיטתו (שהוא "מצוה" מדבריהם, ברכות ד, ב) מזיקים בדילין הימנו וכו' ואין עוף אלא תורה וכו'. ואם ת"ח הוא אינו צריך כתב רש"י כי הוא חוזר על גרסתו תמיד [ושיננתם] ודיו בכך. ויש שיטה במפרשים (ר"י מלוניל ועוד) שק"ש על המיטה היא כדי ללכת לישון מתוך דברי תורה. הבאתי רק כמ"מ בלי להתיישב בזה.

נוטר הכרמים

"משמרת יום" מבעל "משמר הלוי"

צופה_ומביט

יישר כוח.

תירוץ הרש"ש דומה למה שהצעתי, אבל איני בטוח שהוא הוא. לדוגמה: לדבריי גם בתחילת לימודו אם הוא כבר יודע את מגילת אסתר - כמצוי אצל רובא דעלמא - צריך בשליש היום של מקרא ללמוד שאר ספרים, עבור ידיעת התורה שתהיה כולה מחודדת בפיו.

את הטענה שלא יתכן שמדובר על הביטול תורה של ההילוך כי מגילה בזמנה נקראת ביחיד לא הבנתי, הרי תוספות בסוגיין שואלים על ביטול עבודה יותר מזה, שהכהנים יכולים לקרוא לעצמם במנין [ראה להדיא במשמרת יום שם, שהיו שם לפחות י"ג כהנים, מלבד לויים וישראלים] ולמה מבטלים עבודה, יעשו העבודה ואח"כ יקראו לעצמם במנין, ועונים התוספות שעכ"ז טוב יותר לקרוא ברוב עם משום פרסומי ניסא ועל כן מבטלים עבודה והולכים לשמוע מגילה עם כל הציבור.
א"כ כל שכן בן בנו של כל שכן שיחיד לא יקרא לעצמו, אלא ילך לשמוע עם הציבור.

על תירוץ המהרי"ל דיסקין טוענים מדברי שו"ע הרב שבמקרא יוצאים ת"ת גם בלי להבין. ושמא יש לחלק בין לא מבין הענין או פרטיו לבין לא מבין כלל מה שאומר / פירוש המילות.

עוד תירוץ שמעתי, ולא ראיתי שהובא אצל המלקטים שראיתי בזה, חידוד שמדובר במי שלא מבין לה"ק [ולומד תורה בשאר לשונות] ומיירי כששומע מגילה בלה"ק ויוצא בזה יד"ח דהלועז ששמע אשורית יצא (משנה מגילה ב, א). אמנם מלבד שקשה עד מאד להעמיד בכה"ג את כל נידון הסוגיה ואת בית רבי [ומי כמוהם ידע לה"ק כמובא בש"ס ובהקדמת הרמב"ם לפיה"מ: "והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקדש עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא מדברי עבדיו ומשרתיו וזה מפורסם בתלמוד (בר"ה דף כו.)], הנה גם ראה ברמב"ם בפיה"מ מגילה שם שטעם דין הלועז ששמע אשורית יצא הוא משום שאע"פ שאינו יודע פירוש כל מילה ומילה יודע הוא את כל המעשה, ויל"ע היטב בכוונתו, והאם לפי דבריו קיים או נדחה התירוץ הנ"ל.

ועוד תירוץ רצו לומר לפי סברה שלימוד דיני מצוות דרבנן או קריאת המגילה שהיא עצמה מצוה דרבנן הוי "תלמוד תורה מדרבנן" ומבטל בזה "תלמוד תורה דאורייתא". ראה כאן:
viewtopic.php?p=154930#p154930
ויש לפלפל בזה מדברי הט"ז באו"ח תרפז סעיף ב, ולהעיר מדבריו שם שמגילת אסתר היא "דברי קבלה" שהם כדברי תורה [ולא "דרבנן"].

אבל רבותיי, עברנו לדבר על השאלה הידועה איזה ביטול תורה יש במקרא מגילה, ואנכי כאוב הרבה יותר מהשאלה שכתבתי לעיל: מה בכלל הנידון בכל הסוגיה של ביטול ת"ת למקרא מגילה ולמת מצוה [שצריך ראיות/פסוקים, וסברות של פרסומי ניסא וכבוד הבריות], הרי תלמוד תורה נדחה מפני כל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.

והלום ראיתי את לשון הטור והשולחן ערוך או"ח תרפז - וגדלה פליאתי עוד יותר, שכתבו וזה לשונם:

מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה.

ואני שואל: איזה קל וחומר הוא זה? הלוא [הגם שת"ת כנגד כולם, אבל באותה משנה בפאה שאמרה זאת מפורש כי] מצות ת"ת נדחית מפני כל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, משא"כ שאר מצוות העוסק במצוה פטור מן המצוה [בלי להיכנס כעת לפרטים].
האם תוכלו בבקשה להועילוני בזה?

כעת חושבני: האם כלל זה שת"ת נדחה מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים נאמר גם כלפי מצוות דרבנן? [ובפרט שיידחה "תלמוד תורה דאורייתא" (של דיני התורה עצמה) מפני מצוה דרבנן]. לכאורה בסברה כן, אבל צריך מקור.
[לרמב"ם יש במצוות דרבנן גם לאו דלא תסור, ובקבורת מת מצוה כתב הרמב"ם בהלכות אבל יד, א שקבורת מתים היא מצוה דרבנן אבל היא כלולה בואהבת לרעך כמוך].

עוד יש לקשר נידון זה / שאלתי הנ"ל למחלוקת הר"ן והט"ז [ראה בסימן תרפז שם ברמ"א ובט"ז] האם מקרא מגילה דוחה עבודה ושאר מצוות אף שעי"ז יתבטלו אותן מצוות לגמרי או שהוא רק דין קדימה באפשר לקיים שניהם. ע"כ. ולפי זה לדעת הר"ן תלמוד תורה נדחה מפני מקרא מגילה רק כשאפשר להשלים את הלימוד אח"כ ולא כשיתבטל מת"ת לגמרי [הט"ז באמת מקשה היאך שייך זה, הרי מה שלא למד באותו הזמן הוא חסרון שלא יכול להימנות, ושל בית רבי בוודאי למדו כל הזמן]. ואילו מה שתלמוד תורה נדחה מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים לכאורה הוא אף לגמרי, שבאותו יום ילמד רק מילה אחת (שהיא המינימום המחויב, גר"א בשנו"א פאה א, א).
ואם היינו מוצאים גם במצוות תלמוד תורה שמה שהיא נדחית מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הוא רק דין קדימה [אם שייך דבר כזה במציאות, ואמנם קשה להבין איך אבל הא קמן שכך היא דעת הר"ן בסוגיין שיש כזה דבר] - ומאידך לגבי מקרא מגילה ננקוט כהט"ז שהיא דוחה לגמרי שאר מצוות ובכללן ת"ת - אז תיושב השאלה בפשיטות.

מחילה שאני כותב בצורה לא מסודרת ולא מיושבת אלא רק זורק רעיונות. אין בידי כרגע לעשות יותר מזה.

צופה_ומביט

קמצן_קדוש כתב:ז. "הא דרבים והא דיחיד" (גמרא ג:).
למסקנת הגמרא, לימוד תורה של יחיד הוא קל יותר מעבודת המקדש וכשם שמבטלין משפחות כהונה ולויה מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה - כך פוסקין מלימוד תורה של יחיד ע"מ לשמוע מקרא מגילה.
ויש לעיין, והלא לפי מסקנת הגמרא לימוד תורה של רבים חמור יותר מעבודת המקדש ("עתה באתי"), וא"כ יוצא שלימוד תורה של רבים ידחה קריאת מגילה (!?).
(שהרי כל ההיתר לבטל לימוד ע"מ לשמוע מגילה הוא מההיתר של משפחות כהונה שמבטלות עבודתן. והן חמורות רק מלימוד של יחיד ולא של רבים).

באמת יש לעיין ממתי [מכמה אנשים] נחשב תלמוד תורה של רבים. אצל יהושע היה מדובר בכל ישראל [רש"י], וכך ראיתי כעת שנקט המשמרת יום, שרק זה נקרא "רבים", וביאר בזה את של בית רבי שביטלו עצמן מת"ת למקרא מגילה בק"ו מעבודה, שבוודאי לא היה מדובר ביחיד אלא בבית מדרש שלם שישבו ולמדו [כך נוקט בפשיטות שזו כוונת הגמרא ששל בית רבי סמכו, ויש לעיין], ועליהם אמרה הגמרא "כאן ביחיד".

אמנם תוספות מביאים בסוגיה את הגמרא בכתובות יז שמבטלין ת"ת דרבים [כך מגדיר זאת התוספות] להוצאת מת דקרי ותני עיי"ש, והשיעור המינימלי שם הוא תריסר אלפי גברי. הרי שתוספות למדו [לכאורה לא כרש"י הנ"ל] שגם בשיעור זה הוי ת"ת דרבים. וצ"ב לפי התוספות מהו השיעור למטה, מתי כבר אינו ת"ת דרבים.

וראה במשנ"ב תרפז, ב: מבטלים ת"ת וכו': ר"ל אף דת"ת שקול כנגד כל המצות ואפילו היתה ת"ת של חבורה גדולה של ק' אנשים שלומדים באיזה בית אפ"ה צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור משום ברב עם הדרת מלך. ע"כ.

ומשמע מכאן לכאורה שמאה אנשים אינו נחשב ת"ת דרבים [כי כאמור על ת"ת דרבים אין ראיה מביטול עבודה שע"ז סמכו בית רבי, שהרי מבואר בסוגיה שת"ת דרבים חמור מעבודה]. וצ"ע.

וצ"ע למעשה ממתי נקרא "תלמוד תורה דרבים". [יש בתי מדרש שבהם לומדים מאות / אלפי לומדים].

עוד צ"ב מה נחשב "תלמוד תורה דרבים": האם רק כשלומדים יחד / את אותה סוגיה / שומעים יחד שיעור מרב, או גם כשכל אחד / חברותא / מיעוט מהם לומד בפנ"ע את שלו ורק ש"במקרה" יושבים יחד באותו בית מדרש. [אם גם כה"ג נחשב ת"ת דרבים - יל"ע א"כ מה בין בית מדרש אחד לבין זה שהרבה בתי מדרש קטנים / כל בתי המדרש בעיר מבטלים תלמודם והולכים לשמוע מקרא מגילה].

שו"ר שעסק בכ"ז המגן אברהם בסימן תרפ"ז סק"ג:

שאין לך כו': משמע [מהמחבר] דס"ל דאפי' ת"ת דרבים מבטלין. ובגמ' משמע דלא מבטלין דרבים [כ"ה] וע' רד"ך בי"ג [עיין סוף סי' תר"צ ], וב"ח כ' ת"ת דרבים היינו של כל ישראל וכ"מ בתוס' בד"ה מ"מ עדיף וכו' ע"ש ומ"מ נ"ל דהא עכ"פ צריכין לקרות המגילה ומיהו יחיד צריך לבטל מלימודו ולילך לקרות בצבור אבל רבים לא שייך הא דאפי' כל יחיד לומד בפני עצמו מקרי רבים הואיל ומבטל כל א' וכ"מ בתוס'.

לא הבנתי כל דבריו, אבל הבאתים כמות שהם.
ועכ"פ לענין ת"ת דרבים משמע דפשיטא ליה שלא יבטלו לגמרי קריאת מגילה, אלא שאינם צריכים ללכת למקום הציבור, אלא יקראו כ"א לעצמו ביחיד כשיתאפשר לו / יהיה לו נוח מצד לימודו / כשכבר לא יהיו בגדר "רבים" [כגון בשעה שמתפזרים כ"א לביתו. ובאם מתפזרים כולם יחד - לכאורה באותה השעה עליהם לקרוא מגילה ברבים דידהו].

באגב זה:

יש להבין מדוע מפסיקים [ישיבות ובעיקר] כוללים ללמוד עבור הדלקת נר חנוכה. [כאן אין אפילו שאלה מצד שת"ת נדחה מפני מצוות שא"א לעשותם ע"י אחרים, כי כל שמדליקים עליו בביתו וכל עיקר המצוה הוא כעין חובת הבית ולא חובת גברא וכו', אפילו לא צריך כאן לדין שליחות או להיות שם ולשמוע הברכה או אפילו לדעת מזה שמדליקים עליו]. ואולי כי בסוגיין מבואר שתלמוד תורה של "יחיד" = של בית רבי, חבורה של מאה איש - מפסיקים למקרא מגילה, והסברה בפשיטות היא לפרסומי ניסא [כמבואר בסוגיה בספקו של רב ובתוספות לגבי עבודה], וא"כ גם מצות נר חנוכה שהיא משום פרסומי ניסא מבטלין עבורה ת"ת דיחיד = של בית רבי, חבורה של מאה איש. דהיינו שאחרי שיש פסוק במגילה למדו מזה גם לנר חנוכה. וצ"ע.
אמנם אינו דומה למגילה, שהיא חובת גברא לשמוע [אם כי יש שיטות שהבאתי לעיל שהוא רק חובת הציבור וצ"ע], אבל נר חנוכה הרי יוצא בשופי במה שמדליקים עליו בביתו, ולמה מבטל ת"ת עבור זה?
ועכ"פ אם יהיה זה בית מדרש שנגדיר אותו [ועדיין איני יודע מה הגדר וכנ"ל] תלמוד תורה דרבים - כאן בוודאי יקשה מדוע מבטלים ת"ת דרבים שכ"כ חמור יותר מהקרבת תמידין - עבור הדלקת נר חנוכה בעצמו, במקום שיוצא יד"ח בשופי ע"י שידליקו עליו בביתו - מה שלא מצינו כן אפילו במגילה, שתלמוד תורה דרבים לא מבטלים עבורה [אלא לכל היותר כנ"ל קורא כ"א לעצמו ביחיד, וכאן אין צריך לזה כי מדליקים עליו בביתו, וגם אם היה צריך לזה - היה מדליק מאוחר יותר כשיבוא לביתו כל עוד שנחשב זמנה בימינו וכו'].

שוב מחילה שאני כותב בצורה כזו של הצפת נקודות רעיונות ומחשבות, אין בידי כעת לעשות יותר מזה, ולהימנע לגמרי - יהיה חבל על דאבדין.

בברכה המשולשת

לגבי חנוכה- יעויין במש"כ בזה הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מקראי קודש, על חנוכה (כמדומני שבעיקר במהדורות המאוחרות יותר, שלמיטב ידיעתי מצויות באוצר)

צופה_ומביט · הודעהעל ידי **צופה_ומביט** » ב' דצמבר 20, 2021 6:14 pm

בברכה המשולשת כתב:לגבי חנוכה- יעויין במש"כ בזה הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מקראי קודש, על חנוכה (כמדומני שבעיקר במהדורות המאוחרות יותר, שלמיטב ידיעתי מצויות באוצר)

לא מצאתי.

בברכה המשולשת

צופה_ומביט כתב:
בברכה המשולשת כתב:לגבי חנוכה- יעויין במש"כ בזה הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מקראי קודש, על חנוכה (כמדומני שבעיקר במהדורות המאוחרות יותר, שלמיטב ידיעתי מצויות באוצר)

לא מצאתי.

פרק ד, סעיף יד והערה נא

פורום אוצר החכמה

מי מחובר