בס' אגרות הגרי"ד הלוי מספר שהיה לו נידון עם כמה גדולי תורה שישבו קמיה הגרא"י פינקל, בהאומר לחבירו צא הרוג את הנפש אם יש שלד"ע, במי צריך להתרות. הללו טענו שההתראה היא בשליח, והוא טען בפניהם שבודאי ההתראה (ויתיר עצמו למיתה...) צריכה להיעשות עם המשלח. ולבסוף הוכיח כדבריו וכו' עד שהודו לו.
ועדיין יל"ע מתי מתרים במשלח, דלכאו' אין טעם להתרות בו לפני המעשה רציחה וכד', בזמן שהוא כבר לא שליט האם לעשות או לחדול, אלא לכאו' נראה דצריך להתרות בו לפני מינוי השליחות.
ובאמת כן נקט בשטלנ"ל קידושין מג. וכן בנובי"ק אבן העזר סי' עה, ועמדו לדון בזה בהל' התראת ספק, עי"ש.
ושמעתי כעת, שבספר היו"ל זה עתה חידושי מהרי"ל דיסקין על חושן משפט, מובא מכתביו (סי' קפג) שהוא ג"כ דן בשלד"ע, במי צריך להתרות.
עוד שמעתי, דמהריל"ד שם נוקט במי שאמר לחבירו - חלל שבת ואם לאו אהרוג אותך, דבכה"ג יש שלד"ע! גם משום שאין לשליח שום עבירה בכה"ג, וגם משום דאין בזה את הסברא דאי בעי לא עביד ודברי הרב וכו'.
אבקש בזאת, מי יכול להעלות את המכתב מאיגרות הגרי"ד, {ביקשתי ולא נעניתי - viewtopic.php?f=7&t=15406&p=277199#p276961 },
וכן את המהריל"ד החדש.