בישמח משה פרשת ויצא
האריז"ל כתב בעץ החיים שער הכללים פרק שלישי סוד גדול ונורא בזה הפסוק, וז"ל הצריך לענינינו: וזה אמרו ואחר ילדה בת, כי הבת נולדה אחר י"ב חודש, ונשתהא שם י"ב חדשים, וזהו לשון ואחר, מלשון ואחר עד עתה עכ"ל היקר. והמשכיל יבין דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, כיון שנעשה מזכר נקבה, היה צריך להיות י"ב חודש דוגמא דלעילא, ועל כן לא יתכן ענין כזה בבציר מי"ב חודש, עכ"ל הישמח משה.
והנה המעיין בעץ חיים, יראה דכוונתו לענין אחר, ע"ש שביאר ענין ג' זמני העיבור שיש. אבל בין כך ובין כך, לא זכיתי להבין אף מקצת מדברי הישמח משה, מה כוונתו בזה, האם כוונתו דכיון שנתחלף דינה מזכר לנקבה היה צורך שישתהה העיבור י"ב חודש
ואהיה אסיר תודה למי שיחכימני בהבנת דבריו