ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת, וכי דרכו של בעז לשאול בנערה? אמר רבי אלעזר: דבר חכמה ראה בה, שני שבלין - לקטה, שלשה שבלין - אינה לקטה.
מהרש"א בחידושי אגדות -
נקט הכי דדינא הכי הוא אליבא דב"ה ממתני' דמס' פאה. וקשה דשאר עניים ודאי נמי היו מדקדקין בכך לב"ה ב' לקט וג' אינו לקט לב"ש ג' לקט וד' אינו לקט, ומאי דבר חכמה ראה בה? ונראה לפרש ע"פ שמפרשים פלוגתייהו בירושלמי טעמא דב"ה ב' שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם, וטעמא דב"ש ג' שנאמר לגר ליתום ולאלמנה, ע"ש בפי' הר"ם והר"ש, והשתא רות שהיתה גיורת וענייה ואלמנה והיתה ראויה ליטול גם שלש, דאפשר דב"ה מודה בהא דיש לעזוב לה ג'. וקאמר דבר חכמה היה בה, שלא תהיה נחשבת לג' המדוכים האלה, וע"כ לא נטלה רק שתים לקט כשאר סתם בני אדם אליבא דב"ה וק"ל:
חידוש גדול כזה, הנמצא כמותו?
(גם יש להעיר האם גוי שנתגייר נקרא גם "יתום ואלמנה"? וכבר כ' התוס' בכתובות ז: והא בועז אלמון שנשא אלמנה הוה - לאו דוקא אלמנה דכשנשאת למחלון (וכליון) היתה נכרית אלא כיון דבעולה היא כאלמנה חשיב לה.)
ומ"מ לפי דרכינו למדנו שיש כאן דבר חכמה לא להשתמש ב"תעודת מסכן"...