מדוע חילקה התורה באיסור מולך בין שאר איסורי הפרשה?

[עקביה]

בפרשת אחרי-מות (ויקרא יח) ישנה רשימה של איסורי עריות. בסוף הרשימה נמצאים: 1. איסור מולך. 2. משכב זכור. 3. משכב בהמה.

על כך קשה לי: 1. מדוע נכנס לשם איסור מולך, לכאורה הוא לא ממין העניין. 2. מדוע הוא נמצא בין איסורי עריות לבין השניים האחרונים ולא לאחריהם, האם יש לתורה כוונה מיוחדת להפריד ביניהם כדי ללמד משהו?

לא מצאתי במפרשים מי שעמד על כך, ואודה מאד על מידע או רעיון בעניין.

[מה שנכון נכון]

ראה ברבנו בחיי ורקאנטי שרצה לסמוך ע"ז לאש"א, כמו שמצינו בעוד מקומות שנדמין זל"ז.
[כמדומני גם שי"ל שמשכב זכור היה ממנהגי עעו"ז, ואינו מענין עריות אלא בא אגב המולך, ואולי גם משכב בהמה, או שנגרר אחר מש"ז. ולא עינתי כעת].

[עקביה]

ראה ברבנו בחיי ורקאנטי שרצה לסמוך ע"ז לאש"א, כמו שמצינו בעוד מקומות שנדמין זל"ז.

בסדר. אבל למה את השניים האחרונים הביא אחרי מולך, היה לו להביאם לפני אש"א, שהרי הם עניין משכב.

[כמדומני גם שי"ל שמשכב זכור היה ממנהגי עעו"ז, ואינו מענין עריות אלא בא אגב המולך, ואולי גם משכב בהמה, או שנגרר אחר מש"ז. ולא עינתי כעת].

לפ"ז אינו אסור מדאורייתא אלא כאשר הוא נעשה בהקשר של ע"ז. האמנם??

[מה שנכון נכון]

א. אין כאן קושיא. קודם איסורי ביאת נשים, ואח"כ שאר איסורי ביאה.
ב. הרמב"ם כותב שטעם הרבה איסורים הוא בגלל שהיה ממנהגי ע"ז, כגון בו"ח, דם, שעטנז, הקפת הראש ועוד ועוד, ואפ"ה אסורים תמיד. כך שאין כאן חידוש בכיוון. [אלא שכאמור צריך לבדוק אם מצינו כן גם לגבי מש"ז].

[עקביה]

א. אם כל העניין הוא הסמכת מולך לאש"א אפשר היה לסדר זאת בראש הרשימה. יש רושם שיש כאן עניין לחלק.
ב. הרמב"ם נתן טעם זה מדעתו, ופשוט שטעם שהוא נותן לא יעלה ולא יוריד כלפי איסור דאורייתא. כאן, אם זו כוונת התורה, הרי זה כאילו היא עצמה נותנת טעם לאיסור, וא"כ האיסור צריך לנהוג רק במקום ששייך הטעם.

[איש_ספר]

תירוץ אין באמתחתי, אבל פלא שלא נזכר כאן שקושיא זו היא כנראה מי שהביאה את המתרגם לתרגם: ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא.

[עקביה]

איזה מתרגם? אונקלוס מתרגם 'למולך'. כוונתך למי שמשתקין אותו בנזיפה (מגילה כה:)?

[איש_ספר]

אכן כוונתי לזה וכבר ידוע שכעי"ז במיוחס ליונתן.

ומן זרעך לא תתן בתשמישתה לציד בת עממין למעברא לפולחנא אוחרא ולא תפיס ית שמא דאלהך אנא יי:

[ביליצר]

רש"י מגילה כה ״האומר מזרעך לא תתן להעביר למולך ־ לא תבא על הכותית ותוליד בן לע"ז

[עליך עיננו]

בפרשת אחרי-מות (ויקרא יח) ישנה רשימה של איסורי עריות. בסוף הרשימה נמצאים: 1. איסור מולך. 2. משכב זכור. 3. משכב בהמה.

על כך קשה לי: 1. מדוע נכנס לשם איסור מולך, לכאורה הוא לא ממין העניין. 2. מדוע הוא נמצא בין איסורי עריות לבין השניים האחרונים ולא לאחריהם, האם יש לתורה כוונה מיוחדת להפריד ביניהם כדי ללמד משהו?

לא מצאתי במפרשים מי שעמד על כך, ואודה מאד על מידע או רעיון בעניין.

עי' ברש"ר הירש כאן שביאר למה איסור מולך מוזכר בין עריות משום שמה שמביא את האדם לאיסור זה כי סבור שילדיו שייכים לו,וע"ז אומר הקב"ה ולא תחלל את שם אלוקיך אני ה' ילדיכם שייכים לי הפקידו אותם בידי והדריכו כ"א מהם בדרכי,ודוקא ענין זה חותם את איסורי עריות שאדם מבין שכל קיום המין הוא לצורך הבריאה ולא לצורך עצמו,ומי שלא הבין זאת הרי זה חילל את ה'.
וע"ע ברמב"ן שכ' וז"ל ועל דרך האמת ישראל זרע קודש הנולדים בבית ה' וזה טעם "אשר ילדו לי" והנה המקריב אותו למולך מטמא מקדשו ומחלל שמו הגדול ע"כ
וע"ע בספר תוספת ברכה שהק' כנ"ל (והוסיף שמשמע שהוא רק דרך אגב שהרי עיקר הציווי מובא באריכות בפ' קדושים) ותי' עפ"י דרכו שזה דרך ברכה והבטחה,שאם יהיו זהירים בעניני עריות וזרעם יהיה זרע טהור אז יהיו ניצולים מעבירה של מולך על דרך הפסוק ורגלי חסידיו ישמור.והוסיף לבאר שענין זה שייך דוקא על עריות כי הבנים שנולדו באיסור ופסול פחות חביבים על אביהם, ולכן יכולים לבוא לידי איסור הנ"ל.

[עקביה]

ייש"כ.

עי' ברש"ר הירש כאן שביאר למה איסור מולך מוזכר בין עריות משום שמה שמביא את האדם לאיסור זה כי סבור שילדיו שייכים לו,וע"ז אומר הקב"ה ולא תחלל את שם אלוקיך אני ה' ילדיכם שייכים לי הפקידו אותם בידי והדריכו כ"א מהם בדרכי,ודוקא ענין זה חותם את איסורי עריות שאדם מבין שכל קיום המין הוא לצורך הבריאה ולא לצורך עצמו,ומי שלא הבין זאת הרי זה חילל את ה'.

אמנם לשיטתו יותר היה מתאים לכתוב איסור מולך לאחר הבטחת זרע או משהו מעין זה.

וע"ע בספר תוספת ברכה שהק' כנ"ל (והוסיף שמשמע שהוא רק דרך אגב שהרי עיקר הציווי מובא באריכות בפ' קדושים) ותי' עפ"י דרכו שזה דרך ברכה והבטחה,שאם יהיו זהירים בעניני עריות וזרעם יהיה זרע טהור אז יהיו ניצולים מעבירה של מולך על דרך הפסוק ורגלי חסידיו ישמור.והוסיף לבאר שענין זה שייך דוקא על עריות כי הבנים שנולדו באיסור ופסול פחות חביבים על אביהם, ולכן יכולים לבוא לידי איסור הנ"ל.

צ"ע מי פוגש את המולך עד שיצטרך ברכה שיינצל ממנו.

[עקביה]

בפרשת אחרי-מות (ויקרא יח) ישנה רשימה של איסורי עריות. בסוף הרשימה נמצאים: 1. איסור מולך. 2. משכב זכור. 3. משכב בהמה.

על כך קשה לי: 1. מדוע נכנס לשם איסור מולך, לכאורה הוא לא ממין העניין. 2. מדוע הוא נמצא בין איסורי עריות לבין השניים האחרונים ולא לאחריהם, האם יש לתורה כוונה מיוחדת להפריד ביניהם כדי ללמד משהו?

לא מצאתי במפרשים מי שעמד על כך, ואודה מאד על מידע או רעיון בעניין.

באשכול אחר, איני זוכר היכן, הובא על שאלה זו תירוץ נפלא מספר 'טעמא דקרא' לרח"ק.
הוא אומר שהגמ' בסנהדרין (סד:) לומדת מפסוק שגם המעביר זרע פסול שלו למולך, חייב.
ומעתה י"ל שלכן כתבה התורה איסור מולך כאן, לאחר איסורי עריות, ללמד שגם על בן הבא מהן יש איסור להעביר למולך. ולכן הקדימתו לזכר ובהמה, שהרי מהם אין זרע.