תפילין, ופח אשפה.

[עושה חדשות]

שמעתי על אחד מבעלי המוסר שליט"א שטען, שאם אדם יוצא מביתו עם תיק התפילין מחד גיסא, ומאידך גיסא עם פח אשפה (להבדיל) ע"מ לפנותו, עליו להחזיק את הפח בימינו והתפילין בשמאלו, כי נשיאת התפילין אין בה מצווה, ואילו בהורדת הפח הוא מקיים מצוות חסד דאורייתא עם בני ביתו, ומצוות נעשות בימין.
ודבר זה הביא אותי לידי גיחוך. מה איתכם?

[יאיר]

א.שמא אף הוא אמר זאת בהלצה ומעתתיקי השמועה לא השכילו הבין זאת?...

ב.שמא ומסתמא גם בנשיאת תפילין יש מצוה כמו נשיאת ספר תורה?

[מאיר סובל]

מה לכם כי תגחכו? כבר אזלו הרעיונות המוסריים שאפשר לחדש. כל החידושים כבר נאמרו בדורות הקודמים, ומה אפשר לעשות בשביל לחדש במוסר אם לא להמציא כאלו רעיונות עמוקים?

[גם זו לטובה]

שמעתי על אחד מבעלי המוסר שליט"א שטען, שאם אדם יוצא מביתו עם תיק התפילין מחד גיסא, ומאידך גיסא עם פח אשפה (להבדיל) ע"מ לפנותו, עליו להחזיק את הפח בימינו והתפילין בשמאלו, כי נשיאת התפילין אין בה מצווה, ואילו בהורדת הפח הוא מקיים מצוות חסד דאורייתא עם בני ביתו, ומצוות נעשות בימין.
ודבר זה הביא אותי לידי גיחוך. מה איתכם?

כנראה שהוא גם "למדן"
דלכ' קשיא מ"ט נשיאת תפילין לצורך הנחתן לא מקרי מצווה, וכי תימא דלא הוי חפצא דמצווה אלא רק הכשר, אף בפח נימא הכי.
ונראה דס"ל דבהוצאת הפח, עצם ההוצאה מהבית היא גופא דמצווה, ולפ"ז כל דבריו רק על שעת ההוצאה עצמה.

ומה הדין בהושטת מאכל לאורח/אב/רב האם איכא מצווה להושיט בימין ?

[יאיר1]

מה הוא בסך הכל אמר, שמי שמוריד את הזבל אינו זבלן אלא מקיים מצוה וגם שירגיש עם זה טוב וגם שיעשה בשמחה ולא ייתחמק... אלא מה היה לו 'תפאורה' לא משהו לרעיון הזה, הניחו לו, כך דרכם של בעלי המוסר, האם טוב יותר שיבאר איזה מאמר חז"ל בדרך הקרובה למגלה פנים בתורה של כהלכה, ויעשה התורה קרדום לחפור בה, כפי שנוהגים רבים ד' יסלח להם שכוונתם רצויה..

אבל אם לדון באנו.
אז כיון שעד עתה הוצגה הדעה שאין בדבר זה ממש, אז לצורך הדיון אנסה בכוחי הדל להעלות צד שני.

דבר אחד דיי ברור, לא שמענו מעדינו על מצוה להחזיק תפילין, על אף שהיו שנהגו לקחת את הטו"ת בלכתם בדרך כשמירה או סגולה.
לפנות את הזבל מהבית, זה ודאי מצוה.
אז הפלפול כאן מתי בדיוק מתקיימת המצוה.
כאשר מוציא מהבית זו מצוה, ואחר כך אולי רק מדין שאסור להזיק צריך לפנותו לפח האשפה. או שמא אם יניחו בחדר מדרגות לא תתקיים כיאות רצון רעייתו אז עדיין הוא מצוה....
ואולי כיון שתחילת נשיאתו מצוה היא ויש איסור בהנחת השקית מחוץ לדלת נמי חשיב מצוה.
אי נמי, פינוי הזבל מחדר המדרגות גם הוא מצות חסד עם השכנים.
והאחרון נראה בעיני.

אבל אם בעיניים כאלו עסקינן, אני מוכרח להעלות בפני הלומדים משהו שאמרתי לפני שנים רבות כשחמדתי לצון, אך אינני בטוח שאין צדק בדבר.
ההלכה שאמרתי היא שכלי האיפור אחר שימושם אין לזורקם לאשפה בדרך בזיון כדין תשמישי מצוה.
ולא מבעי כלי איפור של אשה שמתאפרת לכבוד בעלה, אלא אף כליה של רווקה בשידוכין שמתאפרת על מנת שיהיו עליה קופצין.
זה בטוח יעלה חיוך או גיחוך על שפתותיהם נוטפות המור ואהלות של חלק מהחברים. ולמרות כך או מפני כך כתבתי את הדברים.
כמובן שאיירי רק במי שיראתה קודמת ליופיה....

[ראש]

שמעתי על אחד מבעלי המוסר שליט"א שטען, שאם אדם יוצא מביתו עם תיק התפילין מחד גיסא, ומאידך גיסא עם פח אשפה (להבדיל) ע"מ לפנותו, עליו להחזיק את הפח בימינו והתפילין בשמאלו, כי נשיאת התפילין אין בה מצווה, ואילו בהורדת הפח הוא מקיים מצוות חסד דאורייתא עם בני ביתו, ומצוות נעשות בימין.
ודבר זה הביא אותי לידי גיחוך. מה איתכם?

לא הבנתי מה הגיחוך. אשר קרך, זה מה שהבנתי.
מה בעצם באת לעשות באשכול זה, חוץ מליצנות מבעלי המוסר?
מה מצחיק כל כך? זו צורת הצגת דברים בפי בעלי המוסר.
בא תסביר לנו על מה אתה חולק?
להוריד פח זה חסד עם בני הבית. מסכים?
להדגיש את המצוה בזה שנעשית ביד ימין, לא מובן?
להדגיש את הרעיון לעומת תפילין זוהי צורה נהדרת של ריטוריקה. מה לא בסדר בזה?!

[עושה חדשות]

הגיחוך הוא על נקודות מסויימות, לא כנגד בעלי המוסר שליט"א. (הנחיתיות מיותרת).

א. ודאי שאין דין "ימין" במצוות מעין אלו. ועל זה עיקר הגיחוך.
(וממילא אדרבה, כבוד הימין הוא שלא ישאו בו פח אשפה).
ב. לענ"ד, בני בית הגרים בבית אחד, ונצרכים לפינוי האשפה, וא' מהם מפנה, אין בזה מצות חסד, ס"ה חיים משותפים תקינים.
(אם אחד נוטל ע"ע את רוב צרכי הבית בקביעות, אכן יש בזה מצוות חסד, אבל אם פעם הוא מוריד את הזבל, פעם אחרת אשתו, וכן הילדים, אין בזה מצות חסד).
ג. ומשהו מהצד, היות ובעלי המוסר מאד מחשיבים את לימוד המוסר, היה לו לנקוט דוגמא חדה יותר, פח אשפה מימין, ומסילת ישרים וחובת הלבבות ור' ירוחם ממיר - משמאל.

[פרי יהושע]

שמעתי על אחד מבעלי המוסר שליט"א שטען, שאם אדם יוצא מביתו עם תיק התפילין מחד גיסא, ומאידך גיסא עם פח אשפה (להבדיל) ע"מ לפנותו, עליו להחזיק את הפח בימינו והתפילין בשמאלו, כי נשיאת התפילין אין בה מצווה, ואילו בהורדת הפח הוא מקיים מצוות חסד דאורייתא עם בני ביתו, ומצוות נעשות בימין.
ודבר זה הביא אותי לידי גיחוך. מה איתכם?

כשמביא את זה כך הרב עושה חדשות כמו שמביא כל החקירות הנפלאות דידיה [וחס לי מזלזל], זה באמת מביא לידי גיחוך, אבל יכול להיות שנהג כך ומשהו העיר לו ואמר לו למה לא אם כבר אני צודק כל דבר תלוי הנימה וההקשר, עכ"פ אין כאן משום ליצנותא דע"ז שכולם כאן נהנים ללעג, איך היינו נראים בלי המוסר מבית מדרשו של ר' ישראל זיע"א, גם כך איש את רעהו חיים בלעו.
וההוספה עם רבי ירוחם וכו' מראה בחוש שלא ניחא ליה למר בבעלי המוסר, לפי דעתי הכל ביחד משלים את היהדות בעלי הלכה בעלי אגדה ומכל אחד צריך ללמוד

[פרי יהושע]

אבל אם בעיניים כאלו עסקינן, אני מוכרח להעלות בפני הלומדים משהו שאמרתי לפני שנים רבות כשחמדתי לצון, אך אינני בטוח שאין צדק בדבר.
ההלכה שאמרתי היא שכלי האיפור אחר שימושם אין לזורקם לאשפה בדרך בזיון כדין תשמישי מצוה.
ולא מבעי כלי איפור של אשה שמתאפרת לכבוד בעלה, אלא אף כליה של רווקה בשידוכין שמתאפרת על מנת שיהיו עליה קופצין.
זה בטוח יעלה חיוך או גיחוך על שפתותיהם נוטפות המור ואהלות של חלק מהחברים. ולמרות כך או מפני כך כתבתי את הדברים.
כמובן שאיירי רק במי שיראתה קודמת ליופיה....

אם באנו לעשות מכל דבר חפצי קדושה ומצוה אין לדבר סוף צריך לשמור על הפופרציות, להפך יש דברים שיופם הוא בכך שאין בהם ערך של קדושה איני חושב שהאשה חפיצה שתעשה מכלי האיפור שלה תשמישי קדושה והמבין יבין כמה שזה נלעג ומהפך סדרו של עולם עודף ההקדשה הזו.

[צולניק]

אולי יש לתלות את הדברים במה שדנו על חליצת הנעליים בעיו"כ ועת"ב לחלוץ קודם נעל ימין.

[ראש]

הגיחוך הוא על נקודות מסויימות, לא כנגד בעלי המוסר שליט"א. (הנחיתיות מיותרת).

א. ודאי שאין דין "ימין" במצוות מעין אלו. ועל זה עיקר הגיחוך.
(וממילא אדרבה, כבוד הימין הוא שלא ישאו בו פח אשפה).
ג. ומשהו מהצד, היות ובעלי המוסר מאד מחשיבים את לימוד המוסר, היה לו לנקוט דוגמא חדה יותר, פח אשפה מימין, ומסילת ישרים וחובת הלבבות ור' ירוחם ממיר - משמאל.

הימין בא להדגיש את הרעיון.משהו לא בסדר בזה?
ואני שוב שואל, מה חשבת להרוויח באשכול שכזה חוץ מליצנות ובוז כללי שנודף מהודעותיך בענין זה.
חזור בך.

[סענדער]

שמעתי על אחד מבעלי המוסר שליט"א שטען, שאם אדם יוצא מביתו עם תיק התפילין מחד גיסא, ומאידך גיסא עם פח אשפה (להבדיל) ע"מ לפנותו, עליו להחזיק את הפח בימינו והתפילין בשמאלו, כי נשיאת התפילין אין בה מצווה, ואילו בהורדת הפח הוא מקיים מצוות חסד דאורייתא עם בני ביתו, ומצוות נעשות בימין.
ודבר זה הביא אותי לידי גיחוך. מה איתכם?

למה להוריד הזבל זה חסד עם בני ביתו ? למה לא עם עצמו ?
האם אינו מיושבי הבית ? האם אינו מניח בעצמו אשפה בפח ?

וכשמוריד המים האם זה ג''כ חסד עם בני ביתו, ואולי ילבש גארטעל קודם , אתמהה ?!







.

[יאיר1]

לא יודע היכן עובר הגבול, אבל אני חושב שלהוריד זבל נותן לכולם רווחה, וממילא זה חסד, אם היה עושה לעצמו היה חסד עם עצמו, כמו שאדם עושה חסד עם אכסניא שלו כאשר הוא מתקלח...
אפרופו מקלחות, שאלתי פעם את הרב בקשר למלאכה לפני התפילה אז אמר שלקלח ילדים מותר משום שזו מצות חסד.

[יאיר1]

אבל אם בעיניים כאלו עסקינן, אני מוכרח להעלות בפני הלומדים משהו שאמרתי לפני שנים רבות כשחמדתי לצון, אך אינני בטוח שאין צדק בדבר.
ההלכה שאמרתי היא שכלי האיפור אחר שימושם אין לזורקם לאשפה בדרך בזיון כדין תשמישי מצוה.
ולא מבעי כלי איפור של אשה שמתאפרת לכבוד בעלה, אלא אף כליה של רווקה בשידוכין שמתאפרת על מנת שיהיו עליה קופצין.
זה בטוח יעלה חיוך או גיחוך על שפתותיהם נוטפות המור ואהלות של חלק מהחברים. ולמרות כך או מפני כך כתבתי את הדברים.
כמובן שאיירי רק במי שיראתה קודמת ליופיה....

אם באנו לעשות מכל דבר חפצי קדושה ומצוה אין לדבר סוף צריך לשמור על הפופרציות, להפך יש דברים שיופם הוא בכך שאין בהם ערך של קדושה איני חושב שהאשה חפיצה שתעשה מכלי האיפור שלה תשמישי קדושה והמבין יבין כמה שזה נלעג ומהפך סדרו של עולם עודף ההקדשה הזו.

שים לב כתבתי תשמישי מצוה.
טוב, הפשטות ודאי כמוך, אבל למרבה האירוניה השתכנעתי קצת מעצמי... ולא ברור לי הדבר.

[פרי יהושע]

זה טבעי אבל לפי דעתי ההבחנה היא קריטית לשלמות הנפש.

[ביליצר]

כנראה שהוא גם "למדן"
דלכ' קשיא מ"ט נשיאת תפילין לצורך הנחתן לא מקרי מצווה, וכי תימא דלא הוי חפצא דמצווה אלא רק הכשר, אף בפח נימא הכי.
ונראה דס"ל דבהוצאת הפח, עצם ההוצאה מהבית היא גופא דמצווה, ולפ"ז כל דבריו רק על שעת ההוצאה עצמה.

ומה הדין בהושטת מאכל לאורח/אב/רב האם איכא מצווה להושיט בימין ?
[/quote]

יפה כתבת

[יאיר1]

בענין הכלי איפור נדמה לי שטעיתי בדבר משנה.
שהרי, הכלים איתם מכינים את הציצית או את הסוכה אינם תשמישי מצוה, ותשמיש מצוה הוא רק חפץ שמקיימים איתו את המצוה, כגון לולב.
ולכן כלי האיפור אינם בהגדרת תשמיש מצוה, אך נראה לי שכיסוי ראש הוא תשמיש מצוה שהרי הוא חפץ מצוה, שיש לאשה מצות עשה לכסות שערות ראשה, והחפץ שבו עושים את המצוה זה הכיסוי ראש...

[יאיר]

נ"ל שגם זה לא. כמו נטלה או כיפה שאינם תשמיש מצוה ומותר לכתחילה מעיקר הדין להשליכם לאשפה כיון שאינם קדושים בעצמם ו מהותם כיון שהמצוה יכולה להיעשות גם בסתם כוס או ב'עלה חסה' (ככיפה) וכן לגבי כיסוי ראש לאשה.

[אוצר החכמה]

מזכיר לי מה שסיפר לנו פעם ר' הלל (הגר"ה זאקס זצ"ל)
שכשלמד בלייקווד לא היה מגיע לתפילה בישיבה. פעם אחת נזף בו ר' אהרן קוטלר על כך. אמר לו ר' הלל שיש לו שכנה אלמנה והוא עוזר לה לשלוח את הילדים ללמוד ולכן אינו מצליח להגיע לתפילה בישיבה. אמר לו ר' אהרן אם כך להיפך זה מצווה. ענה לו ר' הלל ומה איכפת לראש ישיבה שבעלה של אשתי עדיין חי ואני עוזר לה.

[לעומקו של דבר]

מזכיר לי מה שסיפר לנו פעם ר' הלל (הגר"ה זאקס זצ"ל)
שכשלמד בלייקווד לא היה מגיע לתפילה בישיבה. פעם אחת נזף בו ר' אהרן קוטלר על כך. אמר לו ר' הלל שיש לו שכנה אלמנה והוא עוזר לה לשלוח את הילדים ללמוד ולכן אינו מצליח להגיע לתפילה בישיבה. אמר לו ר' אהרן אם כך להיפך זה מצווה. ענה לו ר' הלל ומה איכפת לראש ישיבה שבעלה של אשתי עדיין חי ואני עוזר לה.

מתבדר בעלמא בכמה גירסאות ושמות.

[פרי יהושע]

מזכיר לי מה שסיפר לנו פעם ר' הלל (הגר"ה זאקס זצ"ל)
שכשלמד בלייקווד לא היה מגיע לתפילה בישיבה. פעם אחת נזף בו ר' אהרן קוטלר על כך. אמר לו ר' הלל שיש לו שכנה אלמנה והוא עוזר לה לשלוח את הילדים ללמוד ולכן אינו מצליח להגיע לתפילה בישיבה. אמר לו ר' אהרן אם כך להיפך זה מצווה. ענה לו ר' הלל ומה איכפת לראש ישיבה שבעלה של אשתי עדיין חי ואני עוזר לה.

מתבדר בעלמא בכמה גירסאות ושמות.

הסיפור כנראה נכון אבל לא על ר' אהרן קוטלר שמלכתחילה לא היה יורד לקטנות כאלה, ולא על למה לא הגיע לתפילה וד"ל.

[פולסברג]

דווקא הוא כן נכון על ר' אהרן, ובאמת היה דרכו בכך.

[ומפו' על א' מגדולי תלמידיו שליט''א, שהיה לו ויכוח עמו בגלל שלא היה בא לשחרית בישיבה כשהיה בחור, והוא טען בתוקף שהרי הוא מונח כל הזמן בעומק הסוגיא ואינו מחוייב לצאת ממנה כדי שלמחר יוכל לקום, וכמדו' שהסכים לו רבו על זה].

[קופא דמחטא]

בהקדמת המסילת ישרים
"ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם.
והוא מה שביארו ז"ל (שבת קל"ג):
מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'.
וכלל כל זה
שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על - פי היושר והמוסר.
וכללו חכמינו ז"ל (אבות פ"ב):
כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם,
דהיינו: כל ההולך אל תכלית ההטבה האמיתית,
דהיינו, שתולדתה חזוק התורה ותקון אחוות המדינות. "

נראה שדעת הרמח"ל בזה
שכל שלבי הוצאת האשפה
עד סגירת החלון של הצפרדע
אפילו למי שגר לבד
הם בכלל מצות ההליכה בדרכיו (הולך אל תכלית ההטבה האמיתית, תולדתה חזוק התורה)
וכל מה שמביא לחיים משותפים תקינים הוא ג"כ כלול במצוה הנ"ל (ותקון אחות המדינות)

יתר ע"כ
מצוה היינו כל פעולה שמקיים בה רצון השם (ב"ב יג,א לא תוהו בראה, למדו מזה השתדלות פ"ו לעבד, למרות שאין כאן ציווי בפירוש אלא גילוי רצון)
וכל פעולה חיובית שאדם עושה בעולם כשאין בה סרך עבירה
לכשיתבונן, יראה שהיא כלולה באחת המצוות הפרטיות או הכלליות או בקיום רצון השם המתגלה בתורה ולכה"פ הכשר מצוה

לגבי אם יש עדיפות ימין במצוה זו, צריך ראי'

מקורות הרמח"ל עצמו טעונים לימוד
ואין חלילה בכוונתי לטעון שדברי הרמח"ל הם מקור בפנ"ע
באשר שהתלמוד סוף הוראה ומסורה
ומשם והלאה אין מקום לשום אדם (אפי' לא ראשון) להחזיק בשום דעה כתורה, בין בהלכה בין בהשקפה
בלי ליתן עדיו ולהראות מקוריו מדברי חז"ל
בל"א
אחר חתימת התלמוד אף אחד לא אומר כלום
רק מראה שכדבריו מוכח בחז"ל

כמובן שאני מחוייב למעשה לחוש לדברי הראשונים, ואחרונים שנתקבלו להלכה גם כשאני לא מצליח לראות איך הם ראו את דבריהם בחז"ל