גילוי מקצת שערות ראשה

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
שמואל דוד
הודעות: 3541
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: גילוי מקצת שערות ראשה

הודעהעל ידי שמואל דוד » ג' נובמבר 13, 2018 8:07 am

עובר ושב כתב:
שמואל דוד כתב:לא יודע אם היה אשכול על זה,
אם מותר לאשה להשאיר טפח שער בראשה גלויה?


מצינו בזה רק שני מתירים: הגר"ע יוסף והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. שניהם התירו בדיעבד ולא לכתחילה. ולא התירו אורך טפח, אלא טפח מרובע, שהוא רוחב שתי אצבעות לרוחב הראש.

הגר"ע יוסף כתב את ההיתר ביביע אומר חלק ד אה"ע סימן ג. תלה דבריו במהר"ם אלשקר, וראה להלן שלא קרב זה אל זה. בכל אופן, הוא כתב בלשון דיעבד גדול: "ודמי למ"ש מהר"ם אלשקר (סי' לה) להתיר במקום שנהגו הנשים לצאת בשערות שחוץ לצמתן. ע"ש. ואף שהצמח צדק מליבאוויטש בתשו' (חאה"ע סי' קלט), ובחי' הש"ס (פ"ג דברכות ד"ה ע"א) האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר... בודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו".

בנו, הרב יצחק יוסף שליט"א, כתב להתיר עד פחות מטפח מרובע, דהיינו פחות משתי אצבעות לרוחב הראש: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו. ומרן אאמו"ר מורה ובא שהוא כשיעור שתי אצבעות (כארבע סנטימטר) ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד. והסביר הרה"ג משה לוי דטעמו הוא משום דהוי פחות מרובו של טפח" (ילקוט יוסף אוצר דינים לאשה ולבת, כרך כז, עמ' שסח).

והגר"מ פיינשטיין התיר בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' נ"ח לגלות רוחב שתי אצבעות:
ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות. אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה".

וכפי שציינתי, מה שרצו להסתמך על מהר"ם אלשקר ולהתיר גילוי הראש עצמו עד אצבע או שתי אצבעות, אין לזה שחר בדברי מהר"ם אלשקר, כי כי כל דבריו היו לגבי שיער שחוץ לצמתה, דהיינו שיער הצדעים וכיו"ב שאינו מתכסה ע"י המטפחת בשום אופן, ולא התיר מעולם גילוי מקצת שערות משטח הראש עצמו, כל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער"
.

גם מדברי התשורת שי (תנינא) סימן לח מבואר שמעיקר הדין מותר לגלות מקצת שער.

הגרמ״פ ז״ל לא כתב התירו ע״פ דברי המהר״ם אלשקר.
כדאי לעיין בכל התשובות שכתב בענין זה קודם שאתה חולק עליו.

יואל שילה
הודעות: 275
הצטרף: ג' דצמבר 26, 2017 2:01 am

Re: גילוי מקצת שערות ראשה

הודעהעל ידי יואל שילה » ג' נובמבר 13, 2018 11:33 am

כתבתי פעם:
המהר"ם אלשקר (ל"ה) כתב שאפילו הנשים שנהגו לכסות את שער הצדעים מותרות לגלותו במקום שנהגו כן.
על סמך זה התיר הגר"ע יוסף (מכתבו מובא בילקוט יוסף 'אוצר דינים לאשה ולבת' פרק נ"ח עמוד תשע"ז) גילוי לכתחילה של פחות מחצי טפח בשער (גובה אצבע ברוחב שני טפחים) - מאחר ורגילות בגילויו, ולא זכיתי להבין את הראיה, שהרי המהר"ם אלשקר התיר רק את שער הצדעיים, והרמ"א שהתיר את שער הראש שיצא - הרי התיר רק לגבי ק"ש לבעלה, וכ"ש שלא התירוּ בשער הראש במקום הראש [עוד יש להעיר על דבריהם מלשון הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר (ד' אה"ע ג') '...ואף שהצמח צדק מליבאוויטש האריך לחלוק על המהר"ם אלשקר - מ"מ רבו האחרונים שסמכו ע"ד המהר"ם אלשקר, ובודאי שהנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן ע"מ שיסמוכו' - שמשמע שאינו היתר חלק (הערת הרב אברהם מימון שליט"א)].
גם אמרו לעיין באג"מ, ואולי כוונתם למבואר בשו"ת אגרות משה (אה"ע א' נ"ח) שהאיסור נאמר על פריעת הראש ולא על גילוי השער - דמשמע שגילוי מעט שערות אינו בכלל פריעה, ומהפסוק יש ללמוד לאיסור רק כפי הגילוי שהכהן היה פורע מהסוטה - שבודאי פרע חלק גדול מהראש, אמנם הראש הוא מהמקומות המכוסין האסורים בגילוי טפח - אך אין מקום להחמיר בפחות מטפח, ומאחר ורוחב הפנים כשני טפחים - לכן אין לגלות יותר משתי אצבעות בגובה, כך שבצירוף יתגלה לא יותר מטפח על טפח.

עובר ושב
הודעות: 889
הצטרף: א' אפריל 01, 2018 1:05 am

Re: גילוי מקצת שערות ראשה

הודעהעל ידי עובר ושב » ג' נובמבר 13, 2018 1:27 pm

שמואל דוד כתב: גם מדברי התשורת שי (תנינא) סימן לח מבואר שמעיקר הדין מותר לגלות מקצת שער.

הגרמ״פ ז״ל לא כתב התירו ע״פ דברי המהר״ם אלשקר.
כדאי לעיין בכל התשובות שכתב בענין זה קודם שאתה חולק עליו.


ראשית, איני חולק עליו ואיני ראוי לחלוק עליו. בפשטות, רוב הפוסקים חולקים עליו.

שנית, אכן הגרמ"פ כתב היתרו מסברא, שאינה ברורה.

"ולכן לדינא אף שמן הראוי שיחמירו הנשים לכסות כדסובר החת"ס הואיל ויצא מפומיה דגאון גדול כמותו בין בדין הראשון בין בדין השני, ובדין השני הא איכא גם מעלה דצניעות דקמחית שכתב הד"מ, אבל פשוט שאלו הרוצות להקל בשני הדינים אין להחשיבן לעוברות על דת יהודית ח"ו, ואין להמנע אפילו לת"ח ויר"ש מלישא אשה כזו אם היא יראת שמים ומדקדקת במצות ובעלת מדות. אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה".

שלישית, לגבי התשורת שי, יתכן שהוא השלישי שמצטרף אליהם. ואז מה? עדיין הם מיעוט דמיעוט מתוך רוב הפוסקים.

יש להבדיל בין גילוי "מקצת שיער" לבין גילוי "מקצת הראש". שיער היוצא מחוץ לכיסוי, נקרא "שיער שחוץ לצמתה" ובראשונים מבואר שמותר לגלותו, ורק ממנהג ישראל נאסר. אבל הראש עצמו אסור בגילוי, גם כל דהוא, וכך מובן מפשט הגמ' הרמב"ם והשו"ע.

וההגדרה המדוייקת לחילוק בין שטח הראש (עיקרי השיער) לשיער שחוץ לצמתן, הובאה בשו"ת דת והלכה להגר"מ שטרנבוך, בשם החזון איש, וזה לשונו:

"ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח, אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו. וכל שכן הגדולים בגליציה והונגריה, שאסרו כל גילוי באיסור חמור מאוד מאוד".

ואיסור גילוי מקצת הראש נאסר מדינא לדעת פוסקים רבים, ולשיטתם אין מדובר רק בחומרא שהחמיר הזוהר. כי הוא דיבר בבית פנימה: "ומה בביתא האי", ודוקא שם הוא מילי דחסידותא. אבל ברחובה של עיר, וגילוי אצבע אחת או שתיים מהשערות, שבזה מצוי המכשול, אסור מדינא, וזה מוכח מהגמ' והרמב"ם והשו"ע שהצריכו כמה כיסויים כדי שיהיה השיער מכוסה בשלימות, מפני שמטפחת לבדה מחליקה מהראש ונראה השיער.

וכן כתב הגאון בעל משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ע"ה), וזה לשונו: "ולענין עיקר איסור גילוי שיער דאשה, כתב מגן אברהם בשם התוס' דכתובות דדוקא בשוק אסור, אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש... אבל בזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א... ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה, עכ"פ איסורא איכא, וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו, דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו עכ"ל. וכל זה לענין חצרה וחדרה, אבל לילך בשוק וחצר של רבים לכו"ע אף אם תלך במטפחת לבד לכסות שערה מיקרי עוברת על דת יהודית עד שתלך ברדיד מלמעלה ככל הנשים, כן מבואר שם בסי' קט"ו". עכ"ל. ומפורש בדבריו שהזוהר ומג"א שהביאו בסי' ע"ה שם דיברו על חומרא שראוי להחמיר בבית, ויש שפסקו זאת לדינא, אבל בשוק פשיטא שאין לגלות מן הדין אפי' שערה אחת.

וראה בספר כבודה בת מלך עמ' ל"ט, שאסף כעמיר גורנה את כל הפוסקים שאסרו גילוי מקצת שערות:

"עינינו תחזנה חבל פוסקים רבים מתנבאים בסגנון אחד, דאסור לנשים לגלות שערן אף במקצת ואף שערותיהן שחוץ לצמתן אסור בגילוי. ומהם: "מגן אברהם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'). "משא מלך" (חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנסת הגדולה אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד): "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא". "ישועות יעקב" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'): "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".

שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב". ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צמח צדק אה"ע סי' קל"ט ובמילואים לשו"ת ח"א סי' מ"ה, וראה שדי חמד לקמן). שו"ת "תשובה מאהבה" (ח"א סי' מ"ח): "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".

ספר "לחמי תודה" (ד,ב. הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בזה מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו'. ועיין ב"שדי חמד" דכוונתו על הנדון דידן. שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ל"ו): "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו"... שו"ת "מהר"ץ חיות", כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". שו"ת "צמח צדק" וחידושיו על הש"ס באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.

ספר "משא חיים" (פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ). "תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם". "קדושת ישראל" (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם): "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין, וצריך למסור נפשו". שו"ת "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'): "ואי משום דכתב הרשב"א... הרואה יראה דברי הרשב"א המובא בבית יוסף, עינו יראה ולבבו יבין דאינו אלא לענין ק"ש ובאשתו, דכיון דרגילי בשערה שחוץ לצמתן לא טריד... וכן משמע מדברי מור"ם ז"ל, וכן מפורש יוצא מסוגיית הש"ס בפרק מי שמתו". שדי חמד (אס"ד מערכת דת יהודית), הביא דעת כמה מהאוסרים בנדוננו וכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של המהרא"ל ולגלות שיער הצדעים, והמה "חכמים להרע", אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ וכו' ואסרו באיסור גמור כל גילוי שיער.

שו"ת "משיב דברים" (ח"ב סי' קכ"ז): "וגם שיער אחד לא יצא החוצה". "דרכי תשובה" (יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א): "אצלנו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחן, רק לספרן [כלומר לגלח לגמרי את שערות האשה]... כיון שזהו מן הנמנעות להיזהר בביתו שלא לגלותן". "ייטב פנים" (מאמר דרוש טוב אות כ"ג): "ובל יראה החוצה שום שערה". מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח (סי' תקל"א): "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה". וע"ע בתשובותיו (ח"ד סי' קל"ח), דפריעת ראש בנשים איסור תורה: "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן). שו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד): "ובענין שיער שרגיל לצאת מצדעתן... החת"ס.... והצ"צ... שניהם לדבר אחד נתכוונו דדוקא לק"ש ובאשתו כתב בחידושי הרשב"א, אבל לא אשת איש בשוק דאסורה בכל גווני. וזהו כתשובת מים רבים".

ספר ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" (אות י"ח): "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן". "שולחן העזר". "חזון איש": "שערות שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו). שו"ת "דברי ישראל" וועלץ (חלק או"ח סי' ל"ג): "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים". ושם סי' ל"ד: "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור". שו"ת "מספר הסופר" (ח"א סי' ו'). "שער התקנות" (להגאב"ד מסאטמר, אות א'). שו"ת "משנה הלכות" (ח"ה סי' רמ"ג). "מבעד לצמתך" (להגר"י גשטטנר, פ"ו). ויש להעיר מפמ"ג (או"ח סי' תקנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ג, ומשנ"ב שם ס"ק ע"ט), דאף בשבוע שחל בו תשעה באב אפשר להתיר לאשה לגלח את ריבוי שיער הצדעים (וראה לעיל מדברי המהרש"ם). ועיין עוד "פתחי עולם" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'). "כף החיים" (או"ח ע"ה ס"ק י"ח). קצוה"ש (סי' ט' בבבה"ש ס"ק י"א). "שולחן מלכים" לקצוש"ע (סי' ה' ס"ק קמ"ו). שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ג') האריך קצת בנדוננו, וסיים: "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".

וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער - הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל). שו"ת חת"ס: "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד". שו"ת מהר"ץ חיות: "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". קדושת ישראל: "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן [שיער הצדעים], הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה". וכן העיד גם המהרא"ל (שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ל"ה) דהנשים בארצות הערלים (מדינות אשכנז) נוהגות לכסות ראשיהן לגמרי בלי שיור (שיער בצדעים). וכן היו נוהגות בזמן הש"ס, ויש לחשוש בזה משום "אל תיטוש תורת אמך", ועל אחת כמה וכמה דגם חיוב גמור מעיקר הדין איכא לכסות כל שיער".

ובספר משא חיים (להגאון ר' חיים פלאג'י, מנהגים, מערכת נ' אות ק"נ) נדפס האיסור שהסכימו עליו רבני סאלוניקי ובראשם הגאון ר' רפאל אשר קובו (בעל שער אשר), על אשר התחילו הנשים שם לפרוץ גדר ולגלות מקצת שערם, באומרם שסומכות על המהר"ם אלשקר, אז נתוועדו הרבנים הנ"ל והסכימו בחרם גמור ובגזירת נח"ש על אלו הלובשות המלבוש הגורם לגילוי שיער "ואפי' במקצת היוצא מחוץ לצמתן", ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו אין איסור בזה, הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".

אבני גזית
הודעות: 85
הצטרף: א' אוגוסט 26, 2018 11:09 am

Re: גילוי מקצת שערות ראשה

הודעהעל ידי אבני גזית » ד' נובמבר 14, 2018 3:18 pm

עובר ושב כתב:
ראה בספר המצ"ב בעמ' תפ"ז, רשימה ארוכה של אחרונים הסוברים כן.


עבודה יפה.

האם קיבלת תגובות מבניו של הרב עובדיה בעניין?

עובר ושב
הודעות: 889
הצטרף: א' אפריל 01, 2018 1:05 am

Re: גילוי מקצת שערות ראשה

הודעהעל ידי עובר ושב » ד' נובמבר 14, 2018 7:45 pm

הספר ההוא אינו שלי, רק ציינתי לו.

אני יודע שהמחבר שלח לגר"ע יוסף זצ"ל בעצמו מכתב ארוך, ויש לי עותק ממנו. הוא היה בקשר עם הגר"ע וגם קיבל ממנו הסכמה לספרו הקודם.

המכתב נכתב בשפה מכובדת מאוד, ואצטט מתחילתו:

"הנני כותב לכבוד תורתו כמה הערות שהתחדשו לי בעיון בדבריו, כדרכה של תורה, ואחר המחילה רבה מכת"ר כי רב הוא, ואהבה רבה אהבתיהו, ועל כן ראיתי לעיין בדבריו הדק היטב, וגם זכיתי שכת"ר ישב סנדק בברית לבני יהונתן שיחיה (שכת"ר העניק לו את השם), ובוודאי לא באתי לקנטר את כת"ר חלילה, רק להציע בפני כת"ר כמה הערות בדבריו, כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, לראות אם יקרב או ירחיק, ואין בית המדרש בלא חידוש".

המכתב נחלק לכמה חלקים:

1) הסתירות שישנן בשו"ת יביע אומר, מיניה וביה (כשמונה סתירות, ראה שם בעמ' רל"ו). וכל טעם שרצה לאסור מחמתו, במקום אחד דחה אותו והתיר. וזהו בעצם אוסף ציטוטים מיביע אומר, שאפשר לבנות מהם תשובה הלכתית להתיר.

2) הערות על אוסרים שהגר"ע מנה ביביע אומר (ה, ה) שאינם אוסרים. לדוגמא, את דבריו הוא פתח בערוך, ואינו אלא מוסף הערוך שהוא אחד האחרונים (ראה בספר הנ"ל, עמ' קכ"ב). גם אין ראיה מדבריו לאסור. דוגמא שניה, שאין ראיה מב"ש ויעב"ץ, האוסרים הראשונים, כי הם אוסרים גם מטפחת של ימינו (ראה בספר הנ"ל, עמ' רפ"ח). דוגמא שלישית, הזכיר את החיד"א, ואין ראיה ממנו לאסור (ראה בספר הנ"ל, עמ' תכ"ו). דוגמא רביעית, דברי חיים ומשא מלך, שלשיטתם גם אסורה מטפחת העשויה משי שחור. דוגמא חמישית, הגר"א שלא אסר אלא התיר (ראה בספר הנ"ל, עמ' צ"ט). דוגמא שישית, החת"ס שלא אסר אלא לבנותיו (ראה בספר הנ"ל, עמ' שכ"ג).

3) הערות על מתירים שהגר"ע הזכירם, ולמרבה הפלא לא הזכיר שהם מתירים, וחלקם אפי' כתב עליהם שהם אוסרים. לדוגמא, כתב שעדות ביהוסף אוסר משום מראית העין, והוא עצמו כתב להלן שהעדות ביהוסף הקל (ראה בספר הנ"ל, עמ' ק"ז). דוגמא שניה, הביא גם מגן גיבורים, שכתבו תשובה להתיר. דוגמא שלישית, הביא פמ"ג ולא הזכיר שהתיר במפורש. דוגמא רביעית, הביא מג"א והביא מיד את אחד האחרונים שכתב שהוא מתלמיד טועה, ולא הזכיר שרוב האחרונים הביאו את המג"א כמתיר. דוגמא חמישית, הביא כנסת הגדולה כאוסר ואינו אלא מתיר (ראה בספר הנ"ל, סוף עמ' תס"ג). דוגמא חמישית, הביא מהר"ץ חיות כאוסר, ומשמע מדבריו להתיר (ראה בספר הנ"ל, עמ' רכ"ח). דוגמא שישית, הביא את שבילי דוד כאוסר, ולא אסר אלא פאה נפוחה ובולטת. דוגמא שביעית, הביא את הצ"צ כאוסר, ולא אסר לדינא (ראה בספר הנ"ל באריכות בעמ' רצ"ו). דוגמא שביעית, הביא את "בית יצחק" כאוסר, כאשר כתב מפורש שאין לאסור מדינא. דוגמא שמינית חביבה ואחרונה, הביא את "פני יצחק" כאוסר, כאשר התיר במפורש, ברשות הרבים (ראה בספר הנ"ל, עמ' ק"ז).

4) רשימת עשרות מתירים שהגר"ע יוסף לא הזכירם (ראה בספר הנ"ל, עמ' צ' ואילך). שחלקם כתבו תשובות ארוכות להתיר. ולא כדרכו של הגר"ע יוסף, להביא בכל ענין את כל הפוסקים האוסרים והמתירים. וגדולה מכך, שיש פוסקים מתירים שהזכירם ביביע אומר בחלקים הקודמים, ובחלק ה' לא הזכירם.

בסוף המכתב שוב נקט לשון מאוד מכובדת, ואצטט:

"ואקווה שהדברים יגרמו שמחה לכבוד תורתו, ולא ההיפך ח"ו, וסמכתי על מה שכתב כת"ר בספרו "מאור ישראל - דרושים" (עמ' רנ"ח) וזה לשונו: "צריך ללמוד לשם שמים, בלי שום חנופה, כי אין לאדם מונופול על התורה, ושום תלמיד חכם אמיתי לא מקפיד אם מישהו מעיר על דבריו בראיות נכונות, אלא אדרבה שמח שמאירים את עיניו בהלכה". ואשמח לתשובה מכת"ר".

עד כאן.

אבל התשובה לא הגיעה כלל אל הגר"ע יוסף, אלא אל בנו הרב משה שהיה אחראי על ה"סינון", והוא ראה שבסוף התשובה המחבר ערך תחינה אל הגר"ע שיחוס על בנות ישראל, כאשר דבר זה גורם הרבה בעיות בשלום בית ומריבות בין איש לאשתו, והמנהג פשט גם אצל הספרדים למרות דעת הגר"ע לאסור. ואולי לאור כל הנ"ל יש מקום להקל (כמובן שכתב זאת בשפה יפה ומכובדת מאוד).

והרב משה החליט שזוהי חוצפה איומה ונוראה, ונתן את המכתב לאחד מהאברכים בכולל שלו, הלא הוא הרב עבדיאל ישראל, שישב לכתוב תשובה ושלח אל המחבר. בתשובתו לא נגע ולא פגע בשמונה הסתירות הנ"ל, בטענה שאין לו פנאי להשיב (אבל כתב עשרות עמודים...) ורק ניסה להשיב על הסתירה האחרונה, תשובה דחוקה מאוד שאינה מתקבלת על הדעת. וכן ניסה לדחות בקש כמה אחרונים מתירים. ובו ביום קיבל תשובה בחזרה (עם אותו שליח), ולא השיב.

לאחר מכן נשלח המכתב גם לרב יצחק יוסף, ולרב דוד יוסף, ולרב עמאר שהולך גם הוא אחרי הגר"ע יוסף בכל דבר, אבל אף אחד מהם לא השיב מאומה.


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: מנוחת יעקב ו־ 37 אורחים