אשכול - מה עדיף על מה?

[אחד התלמידים]

ולכא' נידון דין קדושה כעין ק"ש ומודים דחשיב כעין כופר אם מבטל בידים קדושה דהיינו שמתחיל להתפלל אחרי הציבור, אבל רשאי להתחיל עם הציבור ולהאריך אף אם יתבטל מקדושה. ואם כן נראה שהמסקנא היא שבוודאי עדיפה קדושה מפילה בציבור, אבל התפילה עצמה בוודאי עדיפה על שניהם, ובלבד שלא יראה כפורש מלהקדיש עם הציבור, וזה כשמתחיל אחריהם.

כדי לפשט את שאלתי, הבה נניח כדעת האג"מ לפי הפמ"ג, דאם מתחיל להתפלל את תפילת הלחש כשמתחילה חזרת הש"ץ, לא חשיב תפילה במניין.

ובכן, אני חוזר לציור שציירתי בהודעתי הקודמת: באחד החדרים מתחיל איזשהו מניין את תפילת הלחש. באותו הרגע ממש, מתחיל איזשהו ש"ץ בחדר השני את סדר קדושה - והש"ץ מסלסל ומאריך (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז לא יוכל להתפלל את תפילת הלחש שלו כשהמניין שבחדר השני מתפללים את תפילת הלחש שלהם, וגם יודע שבכל מקרה הוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין השני הנ"ל (כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה).

אז לשיטתך, מה יעשה?
מצד אחד, אם יפנה מייד לחדר השני (הנמצא במרחק של פסיעה) ויתחיל שם את תפילת הלחש שלו, אז יזכה לעשות כך "מייד" כשמתחילים הציבור שבחדר השני הנ"ל את תפילת הלחש, ולא רק "אחרי" שהציבור ההוא "כבר" התחילו; ואמנם, אם אכן יצטרף לציבור הנ"ל המתחילים כעת את תפילת הלחש בחדר השני - ממילא לא יוכל לענות לקדושה המתחילה כעת בחדר הראשון, ומיהו הא קדימת הקדושה לתפילה בציבור - היא רק אם הציבור "כבר" התחילו להתפלל את תפילת הלחש - משא"כ הכא דהציבור מתחילים רק כעת (ולא "כבר" התחילו).
מצד שני, אם יתחיל מייד כעת את תפילת הלחש עם הציבור שבחדר השני, הריהו מבטל בידיים את הענייה לקדושה המתחילה ממש כעת בחדר הראשון...
אז מה יעשה?

לפמש"נ מדברי השע"ת שם בשם הרמב"ן "לבטל בידים" את הקדושה אינו רק אם נמצא באותו חדר עם הציבור, ולפי ספו של הבה"ל ופשיטתו של החזו"א זה רק אם מתחיל שמונה עשרה אחרי שהציבור התחילו בלבד.

אני מניח, שכשכתבת "אינו רק אם נמצא באותו חדר", התכוונת: אינו [אלא] רק אם נמצא באותו חדר.
עכ"פ, מה יקרה לדעתך, אם הוא נמצא בחדר שבו מתחילים כעת קדושה, בעוד שבחדר השני (הנמצא במרחק פסיעה) מתחילים כעת את תפילת הלחש (והוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ העתידית שלהם)?

[פרי יהושע]

לפי דעתי ישאלה אחרת, האם כשנמצא בחדר השני ומתפלל את הלחש רשאי לשתוק ולכוון לקדושה [כהמנהג שהביא כס"מ], דלכא' נמצא מצרף עצמו לציבור, ושוב נטען עליו, האיך רשאי להתחיל לחש כשיודע שלא יספיק להגיע לקדושה, ואלי לפמש"נ שהוא מעין גדר של נראה כפורש מן הציבור ניחא טפי, והבן.

[פלוריש]

עוד עניין:
הרב אהרנברג בשו"ת דבר יהושע (ח"א סי' טז) בשאלה מתקופת המשואה - האם עדיף לטלטל בכרמלית או לצאת מחוץ לתחום.
[ראיתי מציינים אך לא פתחתי בפנים]

[אחד התלמידים]

ואלי לפמש"נ שהוא מעין גדר של נראה כפורש מן הציבור ניחא טפי, והבן.

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?
ומעי"ז איכא למבעי בגוונא, דלכל מניין יש חדר נפרד, אבל שני החדרים גובלים זה בזה ופתוחים זה לזה, והאדם נמצא במפתן שבין שני החדרים, והוא צריך להחליט האם יפסע ימינה לחדר שבו מתחילים קדושה, או שמא יפסע שמאלה לחדר שבו מתחילים את תפילת הלחש.
התשובה לכל זה תלויה בספק הראשון שלי, שטרם נפשט: האם עדיף קדושה או שמא תפילה בציבור (באופן שציבור אחד מתחיל את תפילת הלחש בדיוק כשהציבור השני מתחיל קדושה).

[פרי יהושע]

ואלי לפמש"נ שהוא מעין גדר של נראה כפורש מן הציבור ניחא טפי, והבן.

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?
ומעי"ז איכא למבעי בגוונא, דלכל מניין יש חדר נפרד, אבל שני החדרים גובלים זה בזה ופתוחים זה לזה, והאדם נמצא במפתן שבין שני החדרים, והוא צריך להחליט האם יפסע ימינה לחדר שבו מתחילים קדושה, או שמא יפסע שמאלה לחדר שבו מתחילים את תפילת הלחש.
התשובה לכל זה תלויה בספק הראשון שלי, שטרם נפשט: האם עדיף קדושה או שמא תפילה בציבור (באופן שציבור אחד מתחיל את תפילת הלחש בדיוק כשהציבור השני מתחיל קדושה).

לחזו"א הסובר שחשיב כתפילה בציבור גם אם מתחיל לא ביחד ממש עם הציבור אלא אפי' כשאוחזים בסוף תפילתם, מוכח לכא' דעדיפה קדושה, דהא אסור לו להתחיל אם יודע שלא יגיע לקדושה, אולם יש לדחות דהתם מבטל בידים, ואפשר נראה כופר וכנ"ל.

[אחד התלמידים]

ואלי לפמש"נ שהוא מעין גדר של נראה כפורש מן הציבור ניחא טפי, והבן.

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?
ומעי"ז איכא למבעי בגוונא, דלכל מניין יש חדר נפרד, אבל שני החדרים גובלים זה בזה ופתוחים זה לזה, והאדם נמצא במפתן שבין שני החדרים, והוא צריך להחליט האם יפסע ימינה לחדר שבו מתחילים קדושה, או שמא יפסע שמאלה לחדר שבו מתחילים את תפילת הלחש.
התשובה לכל זה תלויה בספק הראשון שלי, שטרם נפשט: האם עדיף קדושה או שמא תפילה בציבור (באופן שציבור אחד מתחיל את תפילת הלחש בדיוק כשהציבור השני מתחיל קדושה).

לחזו"א הסובר שחשיב כתפילה בציבור גם אם מתחיל לא ביחד ממש עם הציבור אלא אפי' כשאוחזים בסוף תפילתם, מוכח לכא' דעדיפה קדושה.

אגב: אני מזכיר, ששאלתי על ש"ץ שמסלסל ומאריך בקדושה (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז המניין שבחדר השני המתחילים כעת את תפילת הלחש שלהם כבר יספיקו לסיימה (וגם יודע שבכל מקרה הוא לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין שמתחילים כעת את תפילת הלחש, כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה). ממילא, דעת החזו"א שהזכרת אינה שייכת לכאן.

[פרי יהושע]

לא הבנתי.

[אחד התלמידים]

לא הבנתי.

אני שאלתי, איך דעת החזו"א שהבאת, קשורה לשאלתי.
אני מזכיר את שאלתי, ותגיד לי איזה סעיפים בה אינם מובנים, או שתגיד לי איך דעת החזו"א קשורה לשאלתי.

א. אדם נמצא במפתן שבין שני חדרים, וצריך להחליט האם לפסוע ימינה לחדר שבו מתחילים כעת קדושה, או שמאלה לחדר שבו מתחילים כעת את תפילת הלחש.

ב. החזן שבחדר שבו מתחילים כעת קדושה, ידוע כמי שמסלסל ומאריך בקדושה (וכנודע שלפעמים יש חזנים שלוקח להם לפחות חמש דקות לומר את כל סדר הקדושה כפי שמצוי במיוחד בשבתות וימים טובים), והאדם יודע - שאם ימתין לסלסולי הש"ץ ויענה לקדושה - אז עד סיומה כבר יספיקו מתפללי החדר השני לסיים את תפילת הלחש שלהם.

ג. האדם לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין שמתחילים כעת את תפילת הלחש, כגון שאחרי תפילת הלחש שלו הוא ממהר לקיים איזו מצוה עוברת או בגלל צורך גדול בשעת הדחק וכדומה.

[פרי יהושע]

ועכשיו תורי להסביר.
כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה. ז"א עדיף קדושה מאשר להתפלל כעת עם הציבור.
והלא החזו"א כותב שתפילה בציבור נחשבת גם אם מתחיל לאחר שהתחילו הציבור.
יוצא, שקדושה עדיפה מתפילת ציבור, לא מובן?!.
אמנם לפי מה שכתבתי קודם, שיתכן שיסוד דברי הגמ' שהוא מעין נראה ככופר וכדין מודים, אם כן יתכן שאין ראיה כ"כ, שאין כוונת הגמ' מפני שקדושה עדיפא באמת אלא מפני שנראה ככופר ולא משתתף עם הציבור בקידוש ה', וא"כ היכא שמתפלל בחדר אחר [דשרי בהא כמש"כ השע"ת בשם הרמב"ן], יתכן שמ"מ יש לו להעדיף תפילת ציבור מקדושה.

אמנם לגופה של שאלה, לכא' פשיטא שקדושה שמקיים בה עשה של ונקדשתי עדיפא מתפילת ציבור שאינה אלא מעלה בעלמא.

[אחד התלמידים]

כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה. ז"א עדיף קדושה מאשר להתפלל כעת עם הציבור.
והלא החזו"א כותב שתפילה בציבור נחשבת גם אם מתחיל לאחר שהתחילו הציבור.
יוצא, שקדושה עדיפה מתפילת ציבור.

עד שאתה מדייק אליבא דהחזו"א - כפי שדייקת, אפשר לדייק אליבא דהפמ"ג - אבל בכיוון ההפוך:

כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה.
אלמא, דווקא אם נכנס "באמצע" תפילת הלחש של הציבור - שהלא כתב הפמ"ג שאם מתחיל להתפלל לאחר שהתחילו הציבור לא עולה לו תפילה בציבור, אבל אם נכנס לאולם גדול "בתחילת" תפילת הלחש של הציבור - ושומע ממקום אחר של האולם ציבור אחר שמתחילים קדושה, רשאי להתפלל עם הציבור שמתחילים את הלחש (וזה אפילו אם אח"כ לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ שלהם).
יוצא, שתפילת ציבור עדיפה על קדושה.

אמנם לפי מה שכתבתי קודם, שיתכן שיסוד דברי הגמ' שהוא מעין נראה ככופר וכדין מודים, אם כן יתכן שאין ראיה כ"כ, שאין כוונת הגמ' מפני שקדושה עדיפא באמת אלא מפני שנראה ככופר ולא משתתף עם הציבור בקידוש ה', וא"כ היכא שמתפלל בחדר אחר [דשרי בהא כמש"כ השע"ת בשם הרמב"ן], יתכן שמ"מ יש לו להעדיף תפילת ציבור מקדושה.

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?

אמנם לגופה של שאלה, לכא' פשיטא שקדושה שמקיים בה עשה של ונקדשתי עדיפא מתפילת ציבור שאינה אלא מעלה בעלמא.

האם אתה רומז ששמיעת קדושה היא דאורייתא? אמנם כך לכאורה משמע מהפסוק, אבל דומני שהפוסקים ביארו דקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא לגבי חיוב שמיעת קדושה (ועדין צריך לעיין בדבר).

[פרי יהושע]

כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה. ז"א עדיף קדושה מאשר להתפלל כעת עם הציבור.
והלא החזו"א כותב שתפילה בציבור נחשבת גם אם מתחיל לאחר שהתחילו הציבור.
יוצא, שקדושה עדיפה מתפילת ציבור.

עד שאתה מדייק אליבא דהחזו"א - כפי שדייקת, אפשר לדייק אליבא דהפמ"ג - אבל בכיוון ההפוך:

כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה.
אלמא, דווקא אם נכנס "באמצע" תפילת הלחש של הציבור - שהלא כתב הפמ"ג שאם מתחיל להתפלל לאחר שהתחילו הציבור לא עולה לו תפילה בציבור, אבל אם נכנס לאולם גדול "בתחילת" תפילת הלחש של הציבור - ושומע ממקום אחר של האולם ציבור אחר שמתחילים קדושה, רשאי להתפלל עם הציבור שמתחילים את הלחש (וזה אפילו אם אח"כ לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ שלהם).
יוצא, שתפילת ציבור עדיפה על קדושה.

עד כדי כך עולה בדעתך שיהיה חייב לצאת מחדר לחדר, לא שמענו כן מעולם, ובפרט למש"נ דהוא משום נראה ככופר

אמנם לפי מה שכתבתי קודם, שיתכן שיסוד דברי הגמ' שהוא מעין נראה ככופר וכדין מודים, אם כן יתכן שאין ראיה כ"כ, שאין כוונת הגמ' מפני שקדושה עדיפא באמת אלא מפני שנראה ככופר ולא משתתף עם הציבור בקידוש ה', וא"כ היכא שמתפלל בחדר אחר [דשרי בהא כמש"כ השע"ת בשם הרמב"ן], יתכן שמ"מ יש לו להעדיף תפילת ציבור מקדושה.

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?

כיון ומתפלל במניין שלו מסתבר שלא צריך להתייחס למניין אחר, ומצוי הדבר מאד בכותל, ואם לא כן, לא שבקת מתפלל בישוב הדעת וכוונה שם, ושמעתי כך בדיוק מאחד מהגדולים.

אמנם לגופה של שאלה, לכא' פשיטא שקדושה שמקיים בה עשה של ונקדשתי עדיפא מתפילת ציבור שאינה אלא מעלה בעלמא.

האם אתה רומז ששמיעת קדושה היא דאורייתא? אמנם כך לכאורה משמע מהפסוק, אבל דומני שהפוסקים ביארו דקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא לגבי חיוב שמיעת קדושה (ועדין צריך לעיין בדבר).

כן כתבו הפוסקים בשם האריז"ל ונדפס בכמה סידורים לכוון בקדושה לצאת מצות ונקדשתי, [וע"פ הגמ' בפסחים פ' אלו דברים]

[אחד התלמידים]

כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה. ז"א עדיף קדושה מאשר להתפלל כעת עם הציבור. והלא החזו"א כותב שתפילה בציבור נחשבת גם אם מתחיל לאחר שהתחילו הציבור. יוצא, שקדושה עדיפה מתפילת ציבור.

עד שאתה מדייק אליבא דהחזו"א - כפי שדייקת, אפשר לדייק אליבא דהפמ"ג - אבל בכיוון ההפוך: כתוב בגמ' שאדם שנכנס באמצע תפילת הציבור, לא יתחיל אם לא יכול לסיים עד קדושה. אלמא, דווקא אם נכנס "באמצע" תפילת הלחש של הציבור - שהלא כתב הפמ"ג שאם מתחיל להתפלל לאחר שהתחילו הציבור לא עולה לו תפילה בציבור, אבל אם נכנס לאולם גדול "בתחילת" תפילת הלחש של הציבור - ושומע ממקום אחר של האולם ציבור אחר שמתחילים קדושה, רשאי להתפלל עם הציבור שמתחילים את הלחש (וזה אפילו אם אח"כ לא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ שלהם). יוצא, שתפילת ציבור עדיפה על קדושה.

עד כדי כך עולה בדעתך שיהיה חייב לצאת מחדר לחדר, לא שמענו כן מעולם. ובפרט למש"נ דהוא משום נראה ככופר.

מה פתאום "מחדר לחדר"? הרי כתבתי במפורש "אם נכנס לאולם גדול בתחילת תפילת הלחש של הציבור - ושומע ממקום אחר של האולם ציבור אחר שמתחילים קדושה". אז איך היגעת אל "מחדר לחדר"?

התינח אי איירינן בשני חדרים שונים, מיהו אם יש שני מניינים נפרדים באולם גדול אחד, באופן שבמניין אחד מתחילים קדושה ובמניין שני מתחילים את תפילת הלחש, מאי איכא למימר?

כיון ומתפלל במניין שלו מסתבר שלא צריך להתייחס למניין אחר, ומצוי הדבר מאד בכותל, ואם לא כן, לא שבקת מתפלל בישוב הדעת וכוונה שם, ושמעתי כך בדיוק מאחד מהגדולים.

האם מה ששמעת "מאחד הגדולים", מתייחס גם למי שיודע שלא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המנין המתחיל כעת את תפילת הלחש? אני שואל, כי אפשר ד"אחד הגדולים" הנ"ל לא התכוון כלל להכריע בשאלה האם עדיף קדושה או מניין, אלא התכוון רק לפטור את המתפלל מעניית קדושה הנשמעת ממניין אחר - ובלבד שהמתפלל יענה לקדושה העומדת להיאמר אחרי שהמניין שלו יסיימו את תפילת הלחש, מה שאין כן אם יפסיד לגמרי קדושה ולא ישמענה כלל, בהא לא מיירי כלל "אחד הגדולים" הנ"ל.

האם אתה רומז ששמיעת קדושה היא דאורייתא? אמנם כך לכאורה משמע מהפסוק, אבל דומני שהפוסקים ביארו דקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא לגבי חיוב שמיעת קדושה (ועדין צריך לעיין בדבר).

כן כתבו הפוסקים בשם האריז"ל ונדפס בכמה סידורים לכוון בקדושה לצאת מצות ונקדשתי, [וע"פ הגמ' בפסחים פ' אלו דברים]

האם זה לא סותר את מה ששמעת מ"אחד הגדולים" הנ"ל (במיוחד אי איהו מיירי נמי במי שיודע שלא יוכל להישאר לחזרת הש"ץ של המניין המתחיל כעת את תפילת הלחש)?

[פרי יהושע]

לעניין הדיוק מהפמ"ג אין חילוק בין אולם לחדר.

לעניין הסתירה שמצאת בדברי: נכון שבקדושה יש קיום מצות עשה, משא"כ בתפילה בציבור, אבל למעשה כיון ואין כאן חיוב וביטול של מצווה, ודעת האדם מיושבת יותר להתפלל כדרכו בציבור כנראה שיש להעדיף כך.

[פרי יהושע]

במאמר מרדכי הביא בשם המחזור ווטרי, שאם מזכיר בשמע קולינו מעין המאורע כגון שאומר וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה, או ושמחנו בחג המצות הזה וכדו' מהני ליה אם שכח או נסתפק אם שכח להזכיר ברצה, והמאמ"ר חולק וסובר דלא מהני ליה כלל, כיון ואינו הזכרה זו מכלל ברכות אמצעיות, ואכמ"ל בזה.

אולם יש לדון למעשה אחר מחלוקת זו האם להעדיף להזכיר באמת בשמע קולינו, כדי שאם יישכח או יסתפק אם אמר יוכל לסמוך על דעה זו האומרת שיצא, או דילמא אין רצוי להזכיר, דהלא לדעת המאמ"ר לא מהני, ונמצא כשמזכיר ושכח יהיה חייב לחזור כהכרעת המאמ"ר, ונמצא קלקל יותר מאשר תיקן דהלא לשיטה השנייה ברכתו לבטלה וצ"ע.

[ומעין זה הספק האם לומר "רב להושיע מוריד הטל" או "את כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" תשעים פעם ברצף שנחלקו הפוסקים אם מהני כקרב נגיחותיו, והאריך בזה הרב "אשי ישראל" בירחון האוצר ניסן].

[פרי יהושע]

יש לו כסף שיכול לשמש: או לרכישת אתרוג תימני בנוסף על מה שכבר קנה (זן חזו"א או מהריל"ד - נניח) כי הוא חושש לייחוסו של הזן, או לרכישת בשר ויין לשמחת החג. מה עדיף?

פשוט ששמחת חג עדיף, אלא שהשאלה מה משמח אותו, אשתו ודאי עדיפא, [ובענין בשר לשמחת יו"ט בזמן הזה ידוע פלוג' הרמב"ם והשו"ע, והמקור עם השו"ע].

[פרי יהושע]

יש דעות שצריך כל בן לשאול אביו מה נשתנה, ויש שאפי' מדייקים מהרמב"ם שהקורא תמיד אומר מה נשתנה ואף ששאל בנו, ומצד שני בגמ' כתוב פטרתן מלומר מה נשתנה, ואפשר שיש בזה עדיפות כי כך נהפך השאלה למעין נוסח וזה אינו רצוי.

השאלה מה להעדיף?.

[פרי יהושע]

אדם נטל מים אחרונים, וכעת חושב שהוא מעט צמא, האם כדאי שיברך וישתה, ואז גם ייצא ידי היראים שלא חשיב שובע בלא שתייה, או דילמא כיון וכבר נטל ידיו לברכה שוב אין לו להפסיק וחשש לשיטת היראים כתב המ"ב שאין לחוש לה כ"כ, ובפרט ששתה בזמן הסעודה רק יש לו רק חשש בעלמא שהוא עדין צמא, [וכגון שמבחינת הברכה על השתייה אין כאן כאן חשש כי מדובר כאן בשתייה מתוקה].

[פרי יהושע]

אני רואה שנשארתי כאן לבד, אבל רוח היא באנוש אשיחה וירווח לי.

יהודי המקפיד על תקנת עזרא, בשבת בבוקר רוצה ללבוש הטלית בדרך לטבילה כיון ואינו מטלטל, האם יכול ללבשה בלא ברכה, או שמא יעדיף עיקר הדין ויברך, ואל יהיה כערום לא יתרום, [כמדומני שראיתי שמקלים בזה].

יהודי מאריך בתפילת שמו"ע אבל לא מכוון עד כדי כך אלא שהאריך כדרך המושכים בניגון וכדו', והש"ץ התחיל החזרה, האם ימהר בתפילתו להספיק קדושה עם הציבור, או שמא יש לחוש דהוי כמזלזל בתפילתו.

יהודי עושה בביתו ספונג'ה במוצאי שבת, האם רצוי לפשוט את בגדי השבת, [בבחינת בגדים שמזג בהן כוס לרבו וכו'], או שמא כיון ועוד לא אכל מלווה מלכה, רצוי שיישאר בבגדי השבת שלו.

[עושה חדשות]

מנחה או סעודה שלישית?

אני חושב מנחה, כיון שסעודה שלישית אף דמתלתא היום נפקא, אם אינו רעב אינו חייב לקיימה, ולמי יערב לאכול על חשבון מנחה, אמנם אולי זה סתם הבויך סברא.

במג"א מבו' לגבי מנחה או עירוב תבשילין, דלולי שהיה עיצה להקנות קמחו היה עדיף עירוב ממנחה. (ואולי שאני התם שזה על כל סעודות השבת). עוד כ' המג"א לגבי מנחה ומוסף, להעדיף מוסף כי למנחה יש תשלומין, ואולי זה סברא גם בנוגע לסעודה שלישית.

[עושה חדשות]

האם מצינו עדיפות של "לכוף את יצרו" בכל המצוות, (לבחור את הקשה מבין השניים), או רק לגבי פריקה וטעינה?

[פרי יהושע]

האם מצינו עדיפות של "לכוף את יצרו" בכל המצוות, (לבחור את הקשה מבין השניים), או רק לגבי פריקה וטעינה?

למה שלא יהיה בכל המצות עדיפות כזו?.

[שש ושמח]

האם מצינו עדיפות של "לכוף את יצרו" בכל המצוות, (לבחור את הקשה מבין השניים), או רק לגבי פריקה וטעינה?

א. לכאו' לכוף את יצרו אינו "לבחור את הקשה מבין השניים" אלא שאם יצרו משיאו לשנוא את רעהו באיסור עליו להשתמש במצוה כדי להכניע את יצרו הרע. [ואטו אם יש חמור אחד שמשאו כבד יותר מרעהו הוא קודם לשני?]
ב.

ספר יראים סימן קסח [דפוס ישן - רע]
אבדת אוהב ואבדת שונא אבדת שונא קודמת דתניא [ל"ב ב'] אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו

ומבואר מדבריו שיש ללמוד מפריקה וטעינה גם לשאר מצוות. ועדיין, אולי י"ל שלא אמרה היראים אלא במצוות שבין אדם לחבירו, ולא במצוות שבין אדם למקום. [ומ"מ סברא הוא שעל האדם להשתדל לכוף יצרו וכמ"ש הרב פרי יהושע, והנידון הוא רק האם זה הוא בכלל הדין דאו' שנתחדש בפריקה וטעינה, והאם גובר על קדימויות אחרות].
[ויש שכתבו שזהו כוונת הספרי כי תצא פיסקא רכ"ב לגבי השבת אבידה, שיש להקדים לאויבך, אבל א"כ אי"ז מקור אלא למצוה זו בלבד, ואדרבא הו"ל שני כתובים הבאים כאחד...]

[פרי יהושע]

ייש"כ, נעיין בל"נ.

[פרי יהושע]

יהודי נכנס לביה"כ ומצא ציבור מתפללין, הדין שחייב לחכות ולא להתחיל אם לא יודע שיכול להספיק ולהגיע לקדושה וכו', הוא חשב שיוכל להגיע והתחיל להתפלל, כעת הוא רואה שזה בלתי אפשרי, מה עדיף לו לעשות למהר בתפילתו כדי שלא יעבור על איסור, או להתפלל במתינות ובכוונה, שבלעדיה התפילה היא כגוף ללא נשמה.

[החושב]

יהודי נכנס לביה"כ ומצא ציבור מתפללין, הדין שחייב לחכות ולא להתחיל אם לא יודע שיכול להספיק ולהגיע לקדושה וכו', הוא חשב שיוכל להגיע והתחיל להתפלל, כעת הוא רואה שזה בלתי אפשרי, מה עדיף לו לעשות למהר בתפילתו כדי שלא יעבור על איסור, או להתפלל במתינות ובכוונה, שבלעדיה התפילה היא כגוף ללא נשמה.

האם יש מקור לקביעתך שאם אדם מסופק - אין לו להתחיל להתפלל? לי תמיד היה פשוט אחרת.

[כדכד]

גם לענ"ד נראה שאתה צודק ומה שכתוב בסימן ק"ט זה "אם יכול, היינו שחושב ומשער שיכול אבל שאלת העדיפות של הרב פרי יהושע בעינה עומדת - אם חשב שיוכל להספיק והתברר לו שהצבור ממהר יותר מה עדיף לעשות ואולי צ"ל בדבריו "אם אינו חושב שיספיק" במקום "אם לא יודע שיספיק"

[פרי יהושע]

יתכן שיש לתלות זאת בשאלה מה יסוד האיסור: מפני שנראה ככופר כשמתפלל בשעה שהציבור אומר קדושה (ובזה מתיישבים כמה שאלות בסוגי' שם ואכמ"ל ועוד חזון), ואם כן יתכן שעדיף נמי מתפילה בכוונה. או דילמא כפשטות יותר כמדומה שעדיף קדושה מתפילה בציבור, וא"כ עכ"פ לא עדיף מתפילה בכוונה.

[פרי יהושע]

שעון מעורר בפלאפון הוי כשמל"א, ובכא"פ אולי עדיף לטלטלו כדי להרחיקו מעליו, אם חושש שמא כשיתעורר בבוקר יכבה אותו?.

[כדכד]

שעון מעורר בפלאפון הוי כשמל"א, ובכא"פ אולי עדיף לטלטלו כדי להרחיקו מעליו, אם חושש שמא כשיתעורר בבוקר יכבה אותו?.

בכא"פ - מהו? נסיתי לפתוח "בכדי אכילת פרס" אבל זה לא נראה לי קשור

[כדכד]

אדם שמגיע לתפלה כשהצבור מתפללים תפלת עמידה - ליטול ידים קודם התפלה או להצטרף אליהם מידכדי להגביר את הסיכוי להספיק לסיים לפני קדושה או קדיש?

[אש משמים]

אדם שמגיע לתפלה כשהצבור מתפללים תפלת עמידה - ליטול ידים קודם התפלה או להצטרף אליהם מידכדי להגביר את הסיכוי להספיק לסיים לפני קדושה או קדיש?

הסברא אומרת שאם יודע שידיו נקיות עדיף שיתפלל מיד.

[אש משמים]

שעון מעורר בפלאפון הוי כשמל"א, ובכא"פ אולי עדיף לטלטלו כדי להרחיקו מעליו, אם חושש שמא כשיתעורר בבוקר יכבה אותו?.

בכא"פ - מהו? נסיתי לפתוח "בכדי אכילת פרס" אבל זה לא נראה לי קשור

אולי כוונתו 'ובכל אופן'.

[פרי יהושע]

שעון מעורר בפלאפון הוי כשמל"א, ובכא"פ אולי עדיף לטלטלו כדי להרחיקו מעליו, אם חושש שמא כשיתעורר בבוקר יכבה אותו?.

בכא"פ - מהו? נסיתי לפתוח "בכדי אכילת פרס" אבל זה לא נראה לי קשור

אולי כוונתו 'ובכל אופן'.

סליחה וכן זו הייתה כוונתי.

[פרי יהושע]

מה עדיף בנטילת ידיים של בוקר לא לשהות אותה משום רוח רעה אף שאין גופו נקי, או לחכות עד שיהי גופו נקי ויהיה מלובש כדבעי, ויברך ענט"י עובר לעשיתן, (ולכא' כך נראה שעדיף, אבל העולם אינו נוהג כן).

[בברכה המשולשת]

מה עדיף בנטילת ידיים של בוקר לא לשהות אותה משום רוח רעה אף שאין גופו נקי, או לחכות עד שיהי גופו נקי ויהיה מלובש כדבעי, ויברך ענט"י עובר לעשיתן, (ולכא' כך נראה שעדיף, אבל העולם אינו נוהג כן).

לפי אדוננו הגר"א בכל מקרה מברכים רק על הנטילה שלפני התפילה ממש

[פרי יהושע]

כמו הרמב"ם ובכל התפילות, אנו מדברים גם לא לפי הרמב"ם והגר"א.

[מה שנכון נכון]

מה עדיף בנטילת ידיים של בוקר לא לשהות אותה משום רוח רעה אף שאין גופו נקי, או לחכות עד שיהי גופו נקי ויהיה מלובש כדבעי, ויברך ענט"י עובר לעשיתן, (ולכא' כך נראה שעדיף, אבל העולם אינו נוהג כן).

לטול פעמים, ולברך בפעם הב'. ראה מ"ב סימן ד ס"ק ד ובה"ל.

[כדכד]

נראה לי שהרב פרי יהושע מעלה שלכאורה עדיף לדחות הנטילה הראשונה ולהסמיכה לברכה כדי שיהיה עובר לעשייתן ודלא כהמשנ"ב שהביא מר
אמנם חשבתי לתרץ שלמנהגנו שאין מברכים קודם הנטילה אלא אחריה הרי שממילא לא יהא עובר לעשייתן ואולי לכן לא חשו לזה הפוסקים

[כדכד]

[/quote]

אדם שמגיע לתפלה כשהצבור מתפללים תפלת עמידה - ליטול ידים קודם התפלה או להצטרף אליהם מידכדי להגביר את הסיכוי להספיק לסיים לפני קדושה או קדיש?

הסברא אומרת שאם יודע שידיו נקיות עדיף שיתפלל מיד.

כמו הרמב"ם ובכל התפילות, אנו מדברים גם לא לפי הרמב"ם והגר"א.

השתא דאתינן לשיטת הרמב"ם הרי שלשיטתו לפחות סברת הרב אש משמים אינה פשוטה כלל

[פרי יהושע]

אדם שמגיע לתפלה כשהצבור מתפללים תפלת עמידה - ליטול ידים קודם התפלה או להצטרף אליהם מידכדי להגביר את הסיכוי להספיק לסיים לפני קדושה או קדיש?

ברכות ט"ו א' - רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. וכמדומה שפי' בראשוניים שבכלל כן כשמפסיד תפילת ציבור וצ"ת שם.