הודאה לפני הישועה

יהודה בן יעקב

שמעתי אומרים כי יש סגולה לצאת מהצרה, ע"י שיעשה הודאה [אולי: סעודת הודאה] כאילו הישועה כבר נעשתה.
לענ"ד יש בזה סילוף של המושג "הודאה", מלבד השקר שבדבר שאיך יכול להודות להשי"ת בזמן שהוא עדיין בצרה, וא"כ כל דבריו הם מהשפה ולחוץ שהרי בתוכו עדיין כלוא בצרה שלו, ויש כאן רק דבר שפתים, וכי גם ע"ז יש את הסגולה???
מדברי הגרי"ז עה"פ "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" ודאי מבו' שאין כזה דבר להודות לפני הישועה.
היודע פרטים או מקורות, ולחילופין אם יש כבר שעוררו ע"ז והתנגדו לדבר, אשמח אם ישתף את כולנו.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ש' אוגוסט 27, 2016 11:22 pm

מזה זמן תמהתי מאוד על שיטת רב פלוני [שהנני אוחז ממנו מאוד] שעל כל צרה ותקלה יש לומר: תודה. ובזכות שאומרים תודה על כל דבר, יוצאים מכל הבעיות והקשיים.
לשיטתו נמצא לבסוף שכל אחד שיאמר 'תודה', בעומק לבו הוא בעצם מתכוון לומר: אנא הושיעה. בעצם זו שפה חדשה לבקשת ישועה וצע"ג.

[מלבד זאת שזה נסתר לכאו' מכל מקורות חז"ל על תפילה ובקשת ישועה בעת צרה, ודחוק לתרץ שמדובר בדרגה גבוהה יותר ואכמ"ל.]

השואל מרבו

ראיתי פעם בספר אגרא לישרים להגר"א צימרמן זצ"ל סי' כ' שהאריך בענין זה, ע"ש אולי זה יעזור.

צבי וחמיד

אולי מחמת מידת הביטחון שכ''כ בוטח עד שכבר יכול להודות. מעין החלק הראשון של הגריז הנ''ל שעוד בשעת הצרה ע''י הביטחון יש יגל לבי בישועתך. ובספרי חסידות יש ע''ז הרבה שע''י השמחה בצרה עצמה מגלה החסד שבתוך הדין וממתיק הדינים, אך איני יודע אם עד כדי סעודה.

ענין אחר ידוע הוא להודות בשעת צרה על ישועות אחרות שכבר הגיעו עדיו, בבחינת ד' הגר''א עד הנה עזרונו רחמיך וגו' שכמו שעד עכשיו לא היה מגיע לנו ורק רחמיך הם שעזרו, א''כ רחמיך יש לעולם ועד ע''כ אל תטשנו לנצח

צבי וחמיד

פלגינן כתב:מזה זמן תמהתי מאוד על שיטת רב פלוני [שהנני אוחז ממנו מאוד] שעל כל צרה ותקלה יש לומר: תודה. ובזכות שאומרים תודה על כל דבר, יוצאים מכל הבעיות והקשיים.
לשיטתו נמצא לבסוף שכל אחד שיאמר 'תודה', בעומק לבו הוא בעצם מתכוון לומר: אנא הושיעה. בעצם זו שפה חדשה לבקשת ישועה וצע"ג.

[מלבד זאת שזה נסתר לכאו' מכל מקורות חז"ל על תפילה ובקשת ישועה בעת צרה, ודחוק לתרץ שמדובר בדרגה גבוהה יותר ואכמ"ל.]

וכי למה יסתיר מעמנו שם הרב, אף אנו אולי נלכה בדרכיו

ביליצר · הודעהעל ידי **ביליצר** » א' אוגוסט 28, 2016 6:29 am

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי אומרים כי יש סגולה לצאת מהצרה, ע"י שיעשה הודאה [אולי: סעודת הודאה] כאילו הישועה כבר נעשתה.
לענ"ד יש בזה סילוף של המושג "הודאה", מלבד השקר שבדבר שאיך יכול להודות להשי"ת בזמן שהוא עדיין בצרה, וא"כ כל דבריו הם מהשפה ולחוץ שהרי בתוכו עדיין כלוא בצרה שלו, ויש כאן רק דבר שפתים, וכי גם ע"ז יש את הסגולה???
מדברי הגרי"ז עה"פ "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" ודאי מבו' שאין כזה דבר להודות לפני הישועה.
היודע פרטים או מקורות, ולחילופין אם יש כבר שעוררו ע"ז והתנגדו לדבר, אשמח אם ישתף את כולנו.

דוקא מאותו פסוק מבאר השפת אמת להיפך ,דרגת הודאה קודם הישועה
'שפת אמת', בשלח תרנ"א, ד"ה בפסוק ויאמינו.

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » א' אוגוסט 28, 2016 7:35 am

יש נוסח אשכנזי קדום שנהג המהרי"ל לומר בליל/ערב שבת: מודה אני וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי.
הגמ' בתענית (דף כה:) קובעת ש'שבחו של צבור' הוא כשהגשם יורד בשעת אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם", ולא כשזה מתקיים לאחר הבקשה "ותן טל ומטר".
ועיין עוד ברש"י ברכות (דף יב.) ד"ה שנאמר להגיד בבקר חסדך.
ומי שיעיין היטב בקרבן העומר שמתיר לאכול מהחטים, ואם כן הריהו קרבן הודאה גם על החטים, אך בחודש ניסן החטים עדיין לא מוכנות, והרבה הפסדים יכולים לקרות להם עד שיבשילו, ונמצאנו משבחים על מה שיקרה (מפי מורי).
עם כל זה צדקו דברי הרב פלגינן, שאם נקצין בזה נגיע ח"ו להודאה שהיא מן השפה ולחוץ, כשכל הכוונה היא בקשה בלבד. גם נראה שהמעלה הגדולה של המודה על העתיד, שעל ידי זה מתקיים רצונו במהרה, זה לא יועיל כשכונתו לבקש והוא מודה בערמה, דזהו רק גריעותא בתפילתו ולא מעלה.

יהודה בן יעקב

ביליצר כתב:דוקא מאותו פסוק מבאר השפת אמת להיפך ,דרגת הודאה קודם הישועה
'שפת אמת', בשלח תרנ"א, ד"ה בפסוק ויאמינו.

ייש"כ על המקור [אמנם לא מיירי על הפסוק שהגרי"ז הנ"ל ביאר בו] ואצטט דבריו, לתועלת כל המעיינים:
"והנה הם האמינו מה שיעשה הקדוש ברוך הוא עמנו בכל הדורות. ולכן נגלה להם ברוה"ק כל מה שיהי'. ואמרו שירה על הכל. דאיתא בלאה שקראה שם יהודה הפעם אודה. שנטלתי יותר על חלקי. משמע שקודם שקיבל המגיע לו לא שייך הודאה. והקב"ה הבטיח לאבות להכניסם לא"י ועדיין לא נכנסו. ואיך אמרו שירה. לכן כתיב ויאמינו אז ישיר. שע"י שהי' האמונה מאירה אצלם כאילו בעין רואים שהקב"ה מכניסם לא"י. כמ"ש מכון לשבתך פעלת כו'. וכמו שהם בכח אמונה על להבא אמרו שירה. כמו כן אנו כפי האמונה בכל יום במה שעשה הקדוש ברוך הוא הנסים לשעבר. יכולין להתדבק בשירה הזאת. כי השירה הוא כולל מה שהי' ומה שיהיה".

ולכא' אף שרואים בדבריו שיש כזאת דרגה גבוהה, אך אין המעלה בעצם ההודאה אלא היא במה שמגיע לדרגת אמונה כ"כ גדולה, ואילו אצל לאה אמנו לא היתה דרגה כ"כ גדולה וע"כ הודתה רק כשקיבלה את בנה הרביעי. וא"כ צע"ט אם בדורינו זוכים להגיע לדרגת אמונה כ"כ גדולה.

יהודה בן יעקב

איש גלילי כתב:יש נוסח אשכנזי קדום שנהג המהרי"ל לומר בליל/ערב שבת: מודה אני וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי.

בפסקי תשובות או"ח סימן רל "ענין נותן הודאה לשעבר (ומיד) מתפלל על העתיד" כתב ומכאן אמרו צדיקים שכשאדם נותן הודאה להשי"ת על העבר צריך לברך תיכף על העתיד, ואם לאו ח"ו עלולה הטובה ליפסק, ורמז לדבר מצינו בלאה אמנו שאמרה בעת לידת יהודה 'הפעם אודה את ה'' (ויצא כ"ט ל"ה) וכתיב בתריה 'ותעמוד מלדת' לפי שהיה חסר הבקשה על העתיד. ועל זה אנו אומרים וכופלים בתפילה (מודים דרבנן) "על שהחייתנו וקיימתנו, כן תחיינו ותקיימנו" וכו', וכן (בזמירות ליל שב"ק) "מודה אני לפניך על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי" וכו'. וכתב בהערות כי מקור הדברים בספר באר משה להאדמו"ר מאוז'רוב זצ"ל פר' ויצא, אך לא ראיתי את הדברים במקורם, ואף צ"ב איך מבאר את הדברים דבפשוטו הוי הודאה ולא בקשה.
אולי יזכנו א' מהחכמים, ויעלה את הדברים במקורם.

איש גלילי כתב:הגמ' בתענית (דף כה:) קובעת ש'שבחו של צבור' הוא כשהגשם יורד בשעת אמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם", ולא כשזה מתקיים לאחר הבקשה "ותן טל ומטר".

עי' אלשיך תהלים ס"א א' דבי' דברי הגמ' שם דהם דרגה גבוהה ע"ד "טרם יקראו ואני אענה", דקודם שהתחילו לומר ברכות אמצעיות ולבקשם צרכם מהשי"ת, אלא רק אמרו שבחו של מקום כבר נענו. ואף בלא זה אין שום ראיה להודאה על מה שעדיין לא ניתן להם, אלא הם רק שיבחו את הקב"ה על גבורתו בירידת הגשמים.

איש גלילי כתב:ועיין עוד ברש"י ברכות (דף יב.) ד"ה שנאמר להגיד בבקר חסדך.

המעיין בדברי רש"י שם רואה דהוא ראייה לסתור, דהתם מבו' דבבוקר שהוא כנגד זמן הגאולה מודים ומשבחים להקב"ה על הניסים שעשה לנו ביציאת מצרים, וע"ז נא' "להגיד בבוקר חסדך", ואילו הלילה שהוא רמז לגלות רק "ואמונתך בלילות" על מה שאנו מאמינים שיעשה לנו בגאולה העתידה במהרה בימינו.

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » א' אוגוסט 28, 2016 2:52 pm

יהודה בן יעקב כתב:המעיין בדברי רש"י שם רואה דהוא ראייה לסתור, דהתם מבו' דבבוקר שהוא כנגד זמן הגאולה מודים ומשבחים להקב"ה על הניסים שעשה לנו ביציאת מצרים, וע"ז נא' "להגיד בבוקר חסדך", ואילו הלילה שהוא רמז לגלות רק "ואמונתך בלילות" על מה שאנו מאמינים שיעשה לנו בגאולה העתידה במהרה בימינו.

רש"י לא מזכיר כלל את הענין שהלילה הוא רמז לגלות, הוא רק מציין שבלילה מודים על נסים שיקרו ולכן זה נקרא 'ואמונתך'.

והנה דברי ה'באר משה' בו מבואר כדברינו, בתוספת ראיות אחרות:

ביליצר · הודעהעל ידי **ביליצר** » א' אוגוסט 28, 2016 4:06 pm

בנוסח מודים דרבנן אומרים כן תחיינו ותקיימנו וכו,על שאנו מודים לך ברוך א-ל ההודאות

יהודה בן יעקב

איש גלילי כתב:
יהודה בן יעקב כתב:המעיין בדברי רש"י שם רואה דהוא ראייה לסתור, דהתם מבו' דבבוקר שהוא כנגד זמן הגאולה מודים ומשבחים להקב"ה על הניסים שעשה לנו ביציאת מצרים, וע"ז נא' "להגיד בבוקר חסדך", ואילו הלילה שהוא רמז לגלות רק "ואמונתך בלילות" על מה שאנו מאמינים שיעשה לנו בגאולה העתידה במהרה בימינו.

רש"י לא מזכיר כלל את הענין שהלילה הוא רמז לגלות, הוא רק מציין שבלילה מודים על נסים שיקרו ולכן זה נקרא 'ואמונתך'.

והנה דברי ה'באר משה' בו מבואר כדברינו, בתוספת ראיות אחרות:

כשראיתי דברי הפסקי תשובות חששתי מלהביא דבריו בלי לראותם במקור, כפי שגם כאן הוא איכזב, שהרי הכותרת שלו היא "נותן הודאה לשעבר (ומיד) מתפלל על העתיד" ומשמעותו שעל העתיד רק מתפלל ולא מודה כבר עכשיו, וכן פשטות הדברים ב"מודים דרבנן" [שהביא גם "ביליצר"] שלאחר ההודאה אנו מתפללים שנזכה לזה גם הלאה, וכן בברכת אשר גאלנו בליל הסדר, אנו מתפללים שנזכה לגאולה ושנזכה להודות לך על גאלותנו ופדות נפשנו, אך אין הכוונה שכבר עכשיו אנו מודים ע"ז, אך ודאי דאין זו כוונת הבאר משה אלא שאף מודה עכשיו על העתיד, ודבר זה צ"ב איך שייך שלא יהיה דבר שפתיים וכו' בלבד.

אך ודאי שדברי רש"י בתהלים שהביא הבאר משה הם מקור נכבד לזה. ועדיין הדברים צ"ב, ובפרט כיצד ניתן ליישמם למעשה.

איש גלילי · הודעהעל ידי **איש גלילי** » א' אוגוסט 28, 2016 5:15 pm

מה שהקשית עתה, היא קושיא אמתית כמו שכבר כתבתי למעלה. כי אם האדם יודה בשביל שתתקיים הודאתו - הרי ודאי לא תהיה הודאתו בלב שלם.
מעין זה אפשר להקשות על מאמז"ל כל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה, אם יתפלל על חברו כדי שתעשה בקשתו, הרי אינו מתפלל באמת על חברו.
מ"מ נראה לי שאפשר ל'התמודד' עם זה.

יהודי טבעי

יש לציין שיש מקור להנהגה זו בתנ"ך בנבואה מאת ה'.
בימי יהושפט נאספו על ישראל בני עמון ומואב ושעיר למלחמה כאמור בדברי הימים ב' (פרק כ) ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל. ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלים והמלך יהושפט כה אמר ה' לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלוקים. וגו' לא לכם להלחם בזאת התייצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם יהודה וירושלים אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם וה' עמכם. וגו'.
ואז יצאו למקום המלחמה ונאמר שם - ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים האמינו בה' אלוקיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו. ויוועץ אל העם ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קודש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לה' כי לעולם חסדו. ובעת החלו ברינה ותהילה נתן ה' מאָרבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. וגו' ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנם פגרים נופלים ארצה ואין פליטה.
והנה בקריעת ים סוף לא הגיעו לדרגת 'ויאמינו' רק לאחר הנס, ולכן לא אמרו שירה רק באותה שעה שראו את הישועה בעיניהם. אולם בדורו של יהושפט כבר שוררו בטרם ראו את הנס כפי שאמר להם יהושפט - 'האמינו בה' אלוקיכם וְתֵאָמֵנוּ - האמינו בנביאיו והצליחו'. אמנם גם בקריעת ים סוף נושעו בכח זכות האמונה כדאיתא בחז"ל (שמו"ר כג,ה, ועיין רש"י שמות יד,טו ובאור החיים שם).
אמנם כמובן יש לחלק ששם בדברי הימים הובטחו בנבואה מפורשת אודות מאורע פרטי זה, מה שאין כן בבטחון כללי אין הבטחה ולכן אין מקום לשירה, אבל עכ"פ יש בזה מקור לומר שירה והודאה לפני הנס על סמך הבטחון שיעשה להם נס. ועל זה נאמרה אימרת הגרי"ז שגם כשבוטח בה' באופן כללי בחסדו יתברך. יכול כבר לשמוח בלבו, ואמנם השירה אינה באה אלא לאחר הנס והישועה.
ויתכן שאף שאין חובה לשורר באופן כזה, אבל בדרך חסידות והידור יש בזה סגולה לנהוג עצמו כמי שבוטח בישועה כל כך עד שמשורר ועל ידי זה ממשיך הישועה.
וזה יהיה הביאור בדברי רש"י הנזכרים על הפסוק בתהילים (יח,ד) מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע - בהילולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד, כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאוושע מאויבי. ובאבן עזרא פירש - בקראי אליו בתהילות מיד אוושע. ובמצודות שם - מהולל - כשאני קורא לה' בהלל אז אני נושע מאויבי.
עוד יש לבאר שאין הכוונה הודאה על הנס הזה שעדיין לא הגיע, אלא בכללות על הניסים שעושה ה' תמיד.

עכ"פ אין אפוא מקום לזלזל בהנהגה זו ששרשה במקום איתן.

יהודה בן יעקב

איש גלילי כתב:מה שהקשית עתה, היא קושיא אמתית כמו שכבר כתבתי למעלה. כי אם האדם יודה בשביל שתתקיים הודאתו - הרי ודאי לא תהיה הודאתו בלב שלם.
מעין זה אפשר להקשות על מאמז"ל כל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה, אם יתפלל על חברו כדי שתעשה בקשתו, הרי אינו מתפלל באמת על חברו.
מ"מ נראה לי שאפשר ל'התמודד' עם זה.

בהרגשת הלב ישנו חילוק גדול
ולדוגמא: חולה השוכב במחלקה אונקולוגית יכול להתרכז ולהשתתף בצערו של חברו השוכב במחלקה זו ולהתפלל על כאביו ויסוריו מחמת שרוצה שחבירו יתרפא, על אף שיודע שעי"ז אף הוא עצמו יזכה לישועה ותפילתו שעל עצמו תתקבל.
אך ודאי שאינו יכול להודות כראוי להקב"ה על שריפא אותו, שהרי הוא עדיין מסובל ביסורים נוראיים מחמת מחלתו.
אך ודאי שיכול להודות באופן כללי על כל החסדים שהקב"ה עושה עמו, ואף בשעה זו בתוך יסוריו הוא מסובב בחסדים גדולים.
וזו גם הדחיה לראייה מתפילת מהרי"ל? "מודה אני לפניך על כל החסד וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי", דכיון שאין כאן הודאה פרטית על חסד מסויים, ודאי שאפשר להודות להשי"ת על החסדים שעתיד לעשות עמי, שהרי ודאי שהקב"ה ייטיב עמי בהרבה דברים, וכן גם בברכהמ"ז "הוא ייטיב" אי"ז הודאה על טובה מסויימת אלא באופן כללי. אך להודות על טובה פרטית ומסויימת, לכא' נראה כחוכא ואיטלולא.

ובכלל דברי יש דחייה להרבה מן הדברים שכתב "איש טבעי", עיין היטב. ומה שהביא מדברי הנביאים, וכפי הכותרת שבהודעתו, כבר הוא עצמו תברא לגזיזיה, דכיון שהובטחו ע"י נביא שוב יכולים לומר שירה ע"ז, ובפרט שהרי נבואה לטובה אינה חוזרת, וע"כ הוצרכו לומר שירה שעי"ז יבואו לדרגת אמונה גדולה ויזכו לישועה.

אך כאמור מדברי רש"י בתהלים הנ"ל ישנו מקור חזק להנהגה זו.

צדיק613 · הודעהעל ידי **צדיק613** » א' אוגוסט 28, 2016 8:30 pm

עצם הצושג לומר שירה קודם הישועה מחמת בטחונו בישועה שיבוא מובא בקדושת לוי פר' בשלח
במדרש אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ב) נכון כסאך מאז. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבוהו אף על פי שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה לכך נאמר נכון כסאך מאז. משל למלך שעשה מלחמה ונצח ועשו אתו אגוסטוס אמרו לו עד שלא עשית מלחמה היית מלך עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס, אלא המלך עומד על הלוח, אגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותן אתה הוא אלא כביכול עומד שנאמר (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עד כאן. ונבאר מקודם הפסוק וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה כו', שיש להבין מה הוא החידוש שהאמינו בה' ובמשה עבדו כיון שראו כבר ישועת ה' בקריעת הים וכיון שראו ישועותיו ונפלאותיו מה הוא החידוש שהאמינו בה' ובמשה. ועוד יש להבין שנאמר אז ישיר, לשון עתיד. וגם אז איננו מובן כי בכל התורה כולה לא נאמר לשון עבר כי התורה מאמרה לשון הוה ואז פירושו לשון עבר, כלומר באותו זמן וכך הוי ליה למימר וישירו את השירה הזאת:
נראה, דהנה נודע מה שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים קיד, ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו, הבאתיו לעיל. כי נחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים ובא עד צוארו בים ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והנה לכאורה היה בזה שתי פנים. אחד, בא עד צוארו מחמת שכוונתו היה כיון שצוה השם יתברך לבני ישראל ויסעו לתוך הים מסר נפשו על קדוש ה' שגם אם יטבע בים מוכרח לקיים את מצות יתברך שמו ברוך הוא. והאופן השני, מחמת שבטח בחסדי השם יתברך ובנפלאותיו שיעשה עמנו נס ולא היה ספק כלל אצלו. והנה באופן השני הוא אמת שקפץ לתוך הים על שבטח בהשם יתברך שיעשה עמנו ניסים ונפלאות ולטובה אותות ובשעה שקפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים בטח שיעשה האל נפלאות וכשיאמרו ישראל שירה על הנס וכמו שכתב רש"י ז"ל על פסוק ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאן כו', מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא יעשה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים. ועל פי שכתב רש"י ז"ל בתהלים קפיטל י"ט מהולל אקרא ה' ומן אויבי אושע, שדוד המלך עליו השלום מרוב בטחונו בהקדוש ברוך הוא על כל צרה שבאה עליו היה אומר שירה קודם התשועה לפי שהיה בטוח בהשם יתברך שוודאי יושיע אותו והיה אומר שירה על התשועה קודם התשועה עיין שם. כן בכאן בים סוף שישראל מרוב בטחונם בהקדוש ברוך הוא שבוודאי יבקע להם הים כמאמר חכמינו ז"ל, וכפירוש רש"י בפסוק היתה יהודה לקדשו כו', שמרוב בטחונם ירד נחשון לתוך הים קודם הבקיעה. וכיון שהיה בטחונם גדול כל כך שבוודאי יעשה השם יתברך תשועה להם וכפירוש רש"י בפסוק מה תצעק אלי, כדאי האמונה שהאמינו בי כו'. הרי שהאמינו שבוודאי השם יתברך יעשה להם תשועה אם כן עלתה בלבם מיד לומר שירה קודם התשועה, כי מי שדבוק בה' ובטוח בו שבוודאי יושיע לו אומר השירה על התשועה קודם התשועה כמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל:
ועל פי זה יובן מה שנאמר אז ישיר, לשון עתיד על שעלתה בלבם לומר שירה קודם התשועה. וכמו שפירש רש"י שמשום שעלתה בלבם לומר שירה נאמר ישיר. ובזה מובן שכוונת הכתוב כך, ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל, פירוש אז בעת ישיר משה ובני ישראל, שקאי על קודם התשועה שמשום הכי נאמר ישיר, אז ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שגם קודם התשועה האמינו שבוודאי יעשה עמהם ניסים ונפלאות. וחידוש גדול השמיענו הכתוב שגם קודם התשועה האמינו בה' שבוודאי יושיע להם שלבם היה נכון בטוח בה'. וקאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואז ישיר, וזהו לשון אז, כלומר באותו זמן שקפץ נחשון לתוך הים ובא עד צוארו קודם שנבקע הים עלה במחשבה של ישראל שיעשה להם נס וישירו שירה ולכן מובן תיבת הזאת שאיננו מובן, כלומר באותו זמן קודם שנבקע הים בטחו שיעשה האל נס ויבקע הים ואז בטחו שישירו שירה הזאת על הנס. ובזה יובן הכתוב נכון כסאך מאז, שאמר המדרש נכון כסאך מאז, מאז ישיר:והנה ידוע הגם שהשם יתברך ברוך הוא דרכו להטיב לבריותיו. ויש הטבה שהוא מאתערותא דלעילא לבד. ויש שהוא מאתערותא דלתתא שישראל מטיבים מעשיהם וגורמים במעשיהם רחמי השם יתברך עליהם כמאמר הכתוב (תהלים קכא, ה) ה' צלך וכמו שהבאתי לעיל בשם הבעל שם טוב ה' צלך, כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה כן כביכו"ל כמו שהאדם מתנהג למטה כן מנהיגין אותו מלמעלה. לכן אם מתנהג במדת רחמים גם מלמעלה מרחמין עליו כו'. כמו שאיתא (שבת קנא ע"ב) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. לכך צריך האדם להתנהג במדת רחמים וטובות ובכל המדות טובות ויהיה שמח בחלקו ואז גם מלמעלה יגיע לו כך, וכן הוא במדרש על פסוק ה' צלך. ולכן אם אדם בטוח בה' שהשם יתברך יעשה לו כל צרכיו גם למעלה ממלאין לו כל משאלותיו. אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו
ופרנסת אנשי ביתו אזי גם למעלה יחסר פרנסתו. ולכן אשרי איש שלא ישכחך ושם בטחונו בה', כי אז ה' צלך ומכין פרנסתו כמו שהוא בוטח בה' שהאל עושה כל צרכיו כן האל נותן לנו כל צרכינו:
והנה בקריעת ים סוף היה אתערותא דלתתא שישראל הטיבו מעשיהם וגרמו במעשיהם רחמי השם יתברך עליהם מחמת גודל האמונה והבטחון שהיה להם בה' שיעשה להם תשועה שמשום הכי עלה בלבם לומר שירה קודם התשועה כנ"ל. וזה נכון כסאך מאז, מאז ישיר, שעל ידי אז ישיר שמרומז שם גודל בטחונם בה'. משום הכי נאמר אז ישיר, שתיבת אז, פירוש באותו זמן קודם הבקיעה אז עלה בדעתם ובטחו בה' שיאמרו שירה וכיון שהיה להם בטחון ודבקות ואמונה בה' אין לך אתערותא דלתתא גדול מזה שה' צלם שכמו שהם בטחו בה' שיעשה להם נס כן ה' שהוא צלם עשה עמהם נס. משום הכי באז, בזה שהיה אתערותא דלתתא. נכון כסאך, שכסא נקראים דברים האלה שכמו שאם אתה סמוך ונשען על איזה דבר אותו דבר שנסמך ונשען עליו נקרא כסא שעל כסאו נסמך ונשען היושב עליו כן כביכול שאם יש אתערותא דלתתא והמדות שלמטה מעוררים למעלה שהשם יתברך יתנהג במדת טובו ובמדת הרחמים ובמדת החסד עם עמו בית ישראל אזי נקראים המדות דלתתא כסא. ולכן אמרו (בראשית רבה פב) יעקב חקוק מתחת כסא כבודו, שיעקב אבינו היה מעורר במדותיו ובצדקותיו הטובות להיות שהאל יתנהג עמו במדת החסד ובמדת הרחמים וכיון שבתיבת אז, פירושו שבטחונינו בקריעת ים סוף קודם שנבקע הים היינו מובטחים שיקרע הים ונשיר שירה בתופים וכנ"ל שכל זה פירושו של תיבת אז. וזה הבטחון היה התעוררות מלמטה והכסא למדת שלמעלה שיעשה עמנו האל נס בקריעת ים סוף. וכיון שהתעוררות דלתתא שעל ידי זה ה' צלנו מתנהג כן עמנו למעלה נקראים התעוררות דלתתא כסא וכנ"ל. ולזה נכון כסאך מאז, שתיבת אז אשר ביארנו שבטחונינו היה שיעשה נס זה הבטחון היה כסא לנס:

צדיק613 · הודעהעל ידי **צדיק613** » א' אוגוסט 28, 2016 8:42 pm

בחלק הסגולי יתכן שהישועה פועל שכשמודה להקב"ה על שאר הדברים הטובים שיש לו גורם שלמעלה ירצו לעשות לו עוד דברים טובים.
יש מאמר בשם צדיקים שאם אומרים על כל דבר שהוא טוב אז משמים אומרים "זה טוה נראה לך מה זה טוב", ולהיפוך אם על כל דבר מתאוננים שזה רע משמים אומרים זה רע? נראה לך מה נקרא רע.
(לא יודע מה המקור.
מהסלאנערמר ספרים אומרים שיש מאמר העולם 'אז סגייט נישט ווי מען וויל זאל מען וועלען ווי ס'גייט' ופירש אחד הצדיקים שהוא אומר הפוך אם מרוצים איך שהולך הקב"ה עוזר שיצא כמו שרוצים. ובזה פי' אלקי נצור לשוני מרע - פי' להגיד על מצבי שזה רע - ואז הקב"ה יעזור ושפתי מדהר מרמע - שהדיבור שלי לא יהיה מרמע.

יהודה בן יעקב

צדיק613 כתב:בחלק הסגולי יתכן שהישועה פועל שכשמודה להקב"ה על שאר הדברים הטובים שיש לו גורם שלמעלה ירצו לעשות לו עוד דברים טובים.

זו סטייה מהנושא, ודאי שלהודות להקב"ה על הדברים הטובים שהוא נותן כל הזמן זה מביא ישועות, אך הנידון האם שייך להודות על הישועה הפרטית הזאת קודם שהגיעה.

בתבונה · הודעהעל ידי **בתבונה** » א' אוגוסט 28, 2016 9:44 pm

יש להבדיל בין הודאה על העבר כסגולה לישועה, לבין הודאה על העתיד בבעיה שאדם ניצב בפניה כסגולה.
לגבי הודאה על ישועות עבר כדבר שבזכותו באה ישועה כך מבואר במלבי"ם תהלים פרק קיח
(טו) קול, מצייר שהמלך הולך מביתו לבהמ"ק, ושומע קול רנה וישועה באהלי צדיקים, והוא עפמ"ש (בישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג והשמיע ה' את קולו, ובארתי שם שבעת החלו בירושלים לשיר את שיר החג, החל ה' ללכת להלחם עם מחנה אשור, ובעת שנתוסף הרנה על קרבן פסח בתופים ובמחולות, אז נלחם ה' עם אשור במלחמות תנופה והכרית את מחנהו, עפ"ז יאמר שנשמע קול ורנה וישועה באהלי צדיקים, בעת החל קול הרנה, בא ג"כ קול ישועה, כי כפי שהתחילו לרון ולהודות כן בא הישועה, ותחלה הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שה' מאסף את חילו ומכין א"ע להלחם עם אשור, ואח"כ הודיעו שנית, כי.
(טז) ימין ה' רוממה, היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח"כ הודיעו כי ימין ה' עושה חיל, ר"ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו:

ואמנם דברי המלבי"ם הם על העבר,
אולם מצינו גם הודאות על העתיד שבכך ה' הושיעם
1. כפי שציטטו קודמיי המעשה מיהושפט
וכן אפשר לבאר ביציאת מצרים שחגגו את הפסח עוד לפני היציאה היינו הודאה על שה' מוציאם ממצרים ובזה באה הישועה.
וכן גם בתחילת בואם לא"י כז (ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: והיינו שכבר מודים על א"י וכך באבע"ז פסוג ג
ובאותו הפרק דברים פרק כז
(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:
ובאבע"ז
(ג) למען - כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו. וזאת המצוה הראשונה לביאתם לבנות להם מזבח חדש להודות לשם שהחלו להיותם בארץ
אמנם שם מדובר כשידעו על הישועה על פי הנבואה ואולי כוונת הגרי"ז שרק כשיש נבואה שייך שירה, או ששירה היא דין מי.
אולם נראה שעיקר העניין הוא הביטחון והשמחה בישועתו, וגם אנו יודעים וגם זה ע"פ הנבואה שהכל מה' ובהנהגתו והכל לטובה וכמימילא שייך להודות בכלליות שהכל לטובה ובזה שמודים מגבירים את הביטחון כפי המימרא הידועה "האמנתי כי אדבר" וממילא זוכים לסיעתא דשמייא גלויה יותר , כפי שנאמר הבוטח בה' חסד יסובבנו.

איש גלילי

יהודה בן יעקב כתב:
איש גלילי כתב:מה שהקשית עתה, היא קושיא אמתית כמו שכבר כתבתי למעלה. כי אם האדם יודה בשביל שתתקיים הודאתו - הרי ודאי לא תהיה הודאתו בלב שלם.
מעין זה אפשר להקשות על מאמז"ל כל המתפלל בעד חברו הוא נענה תחילה, אם יתפלל על חברו כדי שתעשה בקשתו, הרי אינו מתפלל באמת על חברו.
מ"מ נראה לי שאפשר ל'התמודד' עם זה.

בהרגשת הלב ישנו חילוק גדול
ולדוגמא: חולה השוכב במחלקה אונקולוגית יכול להתרכז ולהשתתף בצערו של חברו השוכב במחלקה זו ולהתפלל על כאביו ויסוריו מחמת שרוצה שחבירו יתרפא, על אף שיודע שעי"ז אף הוא עצמו יזכה לישועה ותפילתו שעל עצמו תתקבל.
אך ודאי שאינו יכול להודות כראוי להקב"ה על שריפא אותו, שהרי הוא עדיין מסובל ביסורים נוראיים מחמת מחלתו.
אך ודאי שיכול להודות באופן כללי על כל החסדים שהקב"ה עושה עמו, ואף בשעה זו בתוך יסוריו הוא מסובב בחסדים גדולים.
וזו גם הדחיה לראייה מתפילת מהרי"ל? "מודה אני לפניך על כל החסד וכו' ואשר אתה עתיד לעשות עמי", דכיון שאין כאן הודאה פרטית על חסד מסויים, ודאי שאפשר להודות להשי"ת על החסדים שעתיד לעשות עמי, שהרי ודאי שהקב"ה ייטיב עמי בהרבה דברים, וכן גם בברכהמ"ז "הוא ייטיב" אי"ז הודאה על טובה מסויימת אלא באופן כללי. אך להודות על טובה פרטית ומסויימת, לכא' נראה כחוכא ואיטלולא.

ובכלל דברי יש דחייה להרבה מן הדברים שכתב "איש טבעי", עיין היטב. ומה שהביא מדברי הנביאים, וכפי הכותרת שבהודעתו, כבר הוא עצמו תברא לגזיזיה, דכיון שהובטחו ע"י נביא שוב יכולים לומר שירה ע"ז, ובפרט שהרי נבואה לטובה אינה חוזרת, וע"כ הוצרכו לומר שירה שעי"ז יבואו לדרגת אמונה גדולה ויזכו לישועה.

אך כאמור מדברי רש"י בתהלים הנ"ל ישנו מקור חזק להנהגה זו.

במחילת כבודך, לא הבנתי מה הוספת כעת.
כשדברנו לפני זה על הקושי ב'הערמה', היתה כאן בעיה אמתית פרדוקסלית, שמישהו מודה בשביל שתחשב לו כבקשה טובה יותר.
אתה הוספת כעת קושי נפשי בסיסי, איך אפשר לדרוש מאדם להודות לה' כשהוא בעת צרה והוא לא רואה את הישועה באופק??? להודות על הטוב שיש לו, ניחא. אבל להודות על הטוב שיהיה לו, כשהוא לא רואה את הטוב הזה, וגם אף אחד לא הבטיח לו שהוא יבוא [להוציא מהדוגמאות של יהושפט, ושל קרבן פסח במצרים וכיו"ב, שאכן לא שייכים לנידון דנן, שכן ה' הבטיח להם ישועה מראש, יש כאן הודאה על מה שה' הבטיח שיהיה], זה כבר נראה קשה עד בלתי אפשרי.
אך האמת היא, שזה אכן קשה, אך לא בלתי אפשרי. ואמנם אין דרישה חיובית לאדם לעשות כן, זאת מעלה גדולה ועליונה, ואשרי מי שזוכה לה.
ועוד דבר אמתי, שזה נכנס עמוק לתוך הפולמוס סביב המושג אמונה, האם שייך להאמין שיהיה טוב (כדברי כמה וכמה מספרי החסידות, וכראייה הנזכרת מרש"י), או שאמונה היא רק שמה שיהיה הרי הוא טוב (כדברי החזו"א זצללה"ה, אם כי יש לדון שאולי אין סתירה מדבריו לזה).

בן_אליעזר

ככל הדברים והאמת האלה, על קרי"ס, וגם על חזקי' המלך, מובא בשל"ה (ואצטט התוכן להלן מהנרשם אצלי, (כמדומני שהוא על המאחז"ל ד"מעשי ידי טובעין בים" שבמס' מגילה ובכ"מ)):

בקשר למה שאיננו אומרים הלל שלם ולא גומרים ההלל בימים האחרונים של פסח: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!" ומביא השל"ה השאלה והרי נאמר: "באבוד רשעים רינה".

וכן מדייק הוא בהמאחז"ל "עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבוא" ושואל שהרי זה כפל לשון: עתידין ולעתיד לבוא? ומבאר, שהטענה לעם ישראל היתה למה אמרו ההודיה והשירה אחרי שכבר הי' קריעת ים סוף, והמצרים כבר טבעו וראו הניסים, למה לא אמרו השירה וההודיה מיד על ההבטחה "ה' ילחם לכם", כבר אז היו צריכים להודות להאמין ולשמוח על הבטחון בהבטחה.

ולכן נאמר "שירה" ל' נקבה (-חלישות, ומשתנה, ומתעברת) אבל אצל הנשים היתה האמונה בניסים גדולה יותר, ולכן הוציאו איתן את התופים, ושם נאמר ותען להם – ל' זכר (וקשה הרי"ז לא לשון המתאים לנשים [ואומר שי"א ע"ד הצחות שבחורים באו לראות את מחולות הנשים ומרים אמרה להם תלכו ותשמחו אצל הגברים, אבל השל"ה עצמו מבאר כפי שכתוב כאן]), כי התלבשו בגבורת הגברים באמונתם.

ומשה רבינו לא אמר שירה עד שראה את האמונה אצל בני ישראל, שהיתה רק אחרי שראו את ה"מצרים מת על שפת הים."

אבל לעתיד לבוא יהיה סוג חדש של שיר, שיודו ישמחו וישירו לפני ראיית ניסי הגאולה, על הבטחון בהבטחת הנביאים. ולכן לעת"ל נאמר שיר ל' זכר ותוקף. שתהי' גאולה שאין אחריה גלות. וזהו מה שנאמר תשורי מראש אמנה, שהשירה תהיה מראש לפני שרואים את ניסי הגאולה, מצד האמונה. ועי"כ מובן מאמר חז"ל שביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח ואמרה מידת הדין "דוד המלך אמר לפניך שירות ותשבחות אבל חזקיה לא אמר לפניך שירה על הניסים שנעשו לו. ושואל השל"ה הרי מפורש כתוב בישעי' (פרק ל"ח) "מכתב לחזקיה", ששם מודה על הניסים שנעשו לו?

אלא "לא אמר לפניך" לפני שנעשו לו הניסים. כי כדי להביא הגאולה צ"ל שיר חדש שאומרים השיר לפני ראיית הניסים.

ע"כ תוכן דברי השל"ה.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ב' אוגוסט 29, 2016 10:35 am

תמיהני שלא הזכירו את הסגולה המפורסמת המיוחסת לריה"ח, לומר 'נשמת' בשעת הצרה כדי להיוושע.

השואל מרבו

חד ברנש כתב:תמיהני שלא הזכירו את הסגולה המפורסמת המיוחסת לריה"ח, לומר 'נשמת' בשעת הצרה כדי להיוושע.

אתה בטוח שזה בתור הודאה על הישועה מהצרה? אולי ע"י שאנו מודים באופן כללי - יש בזה סגולה לישועה.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ב' אוגוסט 29, 2016 11:37 am

אינני יודע.
אך מה טעם לחלק בין זה לזה?

השואל מרבו

חד ברנש כתב:אינני יודע.
אך מה טעם לחלק בין זה לזה?

עי' בדברי הרב פותח האשכול.

יהודה בן יעקב

חד ברנש כתב:תמיהני שלא הזכירו את הסגולה המפורסמת המיוחסת לריה"ח, לומר 'נשמת' בשעת הצרה כדי להיוושע.

אולי אפשר לכתוב מקור לסגולה?
האם הסגולה היא לומר "נשמת" בשעת הצרה, או לקבל ע"ע לומר "נשמת" כשיצא מהצרה? כמדומני כי בבית מרן הגרח"ק היו אומרים כלשון ב'.

חד ברנש · הודעהעל ידי **חד ברנש** » ב' אוגוסט 29, 2016 6:12 pm

יהודה,
על סגולה זו ראה במאמר המצורף

ייחוס סגולת אמירת 'נשמת' לרבי יהודה החסיד.pdf: (158.44 KiB) הורד 543 פעמים

צבי וחמיד · הודעהעל ידי **צבי וחמיד** » ג' ספטמבר 06, 2016 2:19 am

בספר זהב משבא להגרמש זצל מביא מידידו הגרמ מן זצל שהביא מה שצוה הקב''ה לירמיהו לקנות את שדה בן דודו בשעת החורבן, וירמיהו תמה ע''כ הזהו הזמן, ומבואר שדוקא בזמן החורבן יש להראות את הביטחון בישועה הודאית שתבוא וכו'

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » א' פברואר 05, 2017 5:51 am

מה שנכון נכון

בקשוני להעלות את מאמרו של הר"י דנדרוביץ.

ההודאה קודם הישועה.pdf: (257.63 KiB) הורד 936 פעמים

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ה' פברואר 09, 2017 9:36 pm

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי אומרים כי יש סגולה לצאת מהצרה, ע"י שיעשה הודאה [אולי: סעודת הודאה] כאילו הישועה כבר נעשתה.
מדברי הגרי"ז עה"פ "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך" ודאי מבו' שאין כזה דבר להודות לפני הישועה.
היודע פרטים או מקורות, ולחילופין אם יש כבר שעוררו ע"ז והתנגדו לדבר, אשמח אם ישתף את כולנו.

עי' בשם הגר"ח viewtopic.php?f=17&t=4809&p=38219#p37957
וכבר הובא כן בגר"א
ועיי"ע viewtopic.php?f=46&t=31673&p=338679#p336959

יהודה בן יעקב

הרב בקרו טלה
אשמח לדעת היכן הם דברי הגר"א.

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ו' פברואר 10, 2017 2:05 pm

יהודה בן יעקב כתב:הרב בקרו טלה
אשמח לדעת היכן הם דברי הגר"א.

הנ"ל הוא מחידושי וביאורי הגר"א ברכות (וכן באמרי נועם) דף כח:

יהודה בן יעקב

בקרו טלה כתב:
יהודה בן יעקב כתב:הרב בקרו טלה
אשמח לדעת היכן הם דברי הגר"א.

הנ"ל הוא מחידושי וביאורי הגר"א ברכות (וכן באמרי נועם) דף כח:

תודה רבה.

עושה חדשות

על מרים הנביאה והתוף, אני ממש מוכרח להזכיר את הווארט של הגר"מ סולבייציק זצ"ל.

לכאו' צ"ע מהו דכתיב ותיקח את התוף, והול"ל ותיקח תוף.

והנראה ע"פ לש' הרמב"ם "לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה", וא"כ מרים שהיתה נביאה, הן היה מזומן אצלה תוף מעיקרא.

אבל ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים קשיא, וע"ז כ' רש"י "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים", כי היו צדיקות אבל לא נביאות. ומדוק' דרש"י לא כ"כ על מרים הנביאה, אלא רק על כל הנשים.

נפלא.

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ב' פברואר 13, 2017 9:01 pm

עושה חדשות כתב:על מרים הנביאה והתוף, אני ממש מוכרח להזכיר את הווארט של הגר"מ סולבייציק זצ"ל.
לכאו' צ"ע מהו דכתיב ותיקח את התוף, והול"ל ותיקח תוף.
והנראה ע"פ לש' הרמב"ם "לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה", וא"כ מרים שהיתה נביאה, הן היה מזומן אצלה תוף מעיקרא.
אבל ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים קשיא, וע"ז כ' רש"י "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים", כי היו צדיקות אבל לא נביאות. ומדוק' דרש"י לא כ"כ על מרים הנביאה, אלא רק על כל הנשים.
נפלא.

שפת אמת ליקוטים
ותקח מרים כו', כתב רש"י מובטחות היו שיעשה להם נסים כו', ולפי פשוטו נראה שהים פלט המצריים וכל אשר להם, ולהם הי' תופים ומחולות כדרך המלכים באנשי חילם, וגם בביזת מצרים דכתיב וישאלו כו' וינצלו את מצרים משמע ששאלו כל מיני כלים, ותופים ומחולות בכלל. אך את התוף צריך ביאור דמשמע תוף המיוחד, ויתכן לומר כי הנביאה הי' לה תוף מיוחד כענין שנאמר קחו לי מנגן כו' וכן כתוב ולפניהם תוף וכנור כו' וכאשר נתקיים עתה נבואה שלה שמשה רבינו ע"ה יגאל את ישראל לקחה את התוף בידה:

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » א' נובמבר 26, 2017 8:39 am

מענינא דפרשת ויצא הוזכר בעלים לתרופה האחרון

פשיסחא · הודעהעל ידי **פשיסחא** » א' נובמבר 26, 2017 10:22 am

הצד השני של אותו מטבע, צעקה אף לאחר ידיעת הישועה
שפת אמת לפורים שנת תרל"ד: עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בוודאי כמ"ש רוח והצלה כו'. וכ"כ ידע את כל אשר נעשה כו'. רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מ"מ יכולין לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא הי' יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת. וזה תליא באמונה שלימה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה בא ע"י צעקת האדם. אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק. מ"מ צריכין לצעוק בעת צרה כמ"ש עת צרה כו' וממנה יושע:

ויש בעניין זה עוד כ"פ בשפ"א ואיני זוכר כעת

ברמן · הודעהעל ידי **ברמן** » א' נובמבר 26, 2017 10:48 am

יעויין בקובץ המצ"ב, מדברי רבי אברהם טרייויש בספרו "ברכת אברהם", שדן בשנת ר"ן עם אליהו הנביא מדוע משה רבינו לא אמר שירת הים לפני קריעת ים סוף.

ברכת אברהם - שירת הים לפני קריעת ים סוף.PDF: (593.41 KiB) הורד 300 פעמים

ברכת אברהם - המשך ההקדמה.PDF: (614.94 KiB) הורד 288 פעמים

ברכת אברהם - המשך ההקדמה 2.PDF: (546.59 KiB) הורד 324 פעמים

דמשק · הודעהעל ידי **דמשק** » א' נובמבר 26, 2017 12:04 pm

פשיסחא כתב:הצד השני של אותו מטבע, צעקה אף לאחר ידיעת הישועה
ויש בעניין זה עוד כ"פ בשפ"א ואיני זוכר כעת

בפרשת השבוע וישלח תרמ"ד בענין תפילת יעקב אבינו

פורום אוצר החכמה

מי מחובר