לשכנו תדרשו ובאת שמה.

[שומר מצווה]

האם מי שבא לכותל המערבי או לפתחי הר הבית מקיים מצווה זו?

[ישא ברכה]

בתורה כתוב 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה. והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם וכו'.

פשוטו של מקרא משמע כאשר בית המקדש בנוי (הבית בנוי, הקב"ה שוכן מתגלה ומופיע בבית המקדש) יש מצוה לדרוש את ה' במשכנו. אבל יש לברר מהי הדרישה המכוונת בפסוק.
אפשר היה להבין שזו מצוה כללית על יהודי לעלות אל ה' בביתו, (כעין מצות קדושים תהיו וכדו'). או יתכן שזו מצוה על יהודי לבוא לפני ה' בעת הצורך (כאשר יש לו קרבנות וכדו').

הרמב"ן כותב 'שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וכו'. משמעות דבריו שיש ענין לעשות אוירה סביב בית המקדש, להגדיל ענין בית המקדש. אלא דיל"ד האם זה נאמר דוקא כבית המקדש קיים או גם כבית המקדש חרב יש מצוה להגדיל את שמו. ולכאו' כיון שהרמב"ן בא לפרש פשוטו של מקרא לכאו' פשטות הכתוב הוא כאשר בית המקדש עומד על תילו וה' אלוקים שוכן מתגלה ומופיע לעיני ישראל.

הרמב"ם מביא פסוק זה כמקור למצות בנין בית הבחירה, (וידוע להקשות שבמק"א כתב ללמוד מצות בנין בית המקדש מקרא דועשו לי מקדש, ויל"ע). ולכאו' המקור לזה הוא בסיפרי 'דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא וכו'. משמע שיש ענין של הכנה בית המקדש (כי מסתבר שלא הכונה רק על בירור מקום המקדש, אלא על כל ההכנה לבנין בית המקדש). ש"מ יש מצוה לדרוש מקום ה' דהיינו להכין ולהשתדל בבנין בית ה'.

עד כאן הפשוטו והקרוב לפשוטו.

בחז"ל דורשים מהפסוק שעיבור החודש יהיה בחלקו של יהודה, כי כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום. וזה דרש מיוחד של חז"ל.

רש"י על התורה מפרש שהכונה על משכן שילה, צ"ב מה בדיוק כוונתו. ימ"פ שרצ"ל שיש מצוה לבנות משכן שילה, (וקרא דועשו לי מקדש קאי על בית ולא על משכן ואהל, וצ"ת).

ועי' עוד בפי' רבי אברהם אבן עזרא עה"ת, וצ"ב.

- - -

ומעתה יל"ד על השאלה לגבי העולה לכותל וכן הרואה את מקום המקדש.
הנה בעלייתו הוא מעורר בליבו לבנין בית ה' והוא משתוקק לבית ה', (זו הדרישה הקיימת בכה"ג, וע"ז יל"ד אם זה בכלל הכתוב. ואמנם על העולה לכותל יל"ד אם מעורר את ליבו לדרוש את ה' במשכנו).

לפי פשוטו של מקרא, לכאו' אי"ז מצוה.

לפי ד' הרמב"ן יל"ד כמבואר לעיל. וקרוב יותר שאי"ז מצוה.

לפי ד' הרמב"ם יל"ד טובא, כי הרמב"ם מדבר על דרישה מעשית (שעוסק בהכנות לבית המקדש או בבנין גופיה) ולא דרישה שהאדם חפץ ומשתוקק בליבו. (ובודאי שזה דבר גדול אך אי"ז דבר ה' בפסוק הזה). ונוטה יותר שאי"ז בכלל הפסוק.

לפי ד' חז"ל אי"ז שייך כלל. וכן לד' רש"י וראב"ע.

- -
מסקנת הדברים. ענין גדול מסתבר שיש בזה, קיום ציווי הבורא לכאו' לא.

[בתבונה]

שמעתי בשם אחד האחרונים (לא זוכר כרגע הדם) שבכל התקרבות למקדש יש לשכנו תדרשו [ומטעם זה יש מעלה בירושלים החדשה יותר משאר א"י]
ומבואר בזה מה שלשכנו תדרשו מצינו מצד אחד על המקדש עצמו מצד שני כולל גם כל ארץ יהודה

רמב"ם קידוה"ח פ"ד הל' יב
אין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו, ואם עיברוה בגליל מעוברת, ואין מעברין אלא ביום, ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת.

סנהדרין יא ע"ב
תנו רבנן: אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל - מעוברת. העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל אינה מעוברת. אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו - אמר קרא +דברים י"ב+ לשכנו תדרשו ובאת שמה, כל דרישה שאתה דורש - לא יהיו אלא בשכנו של מקום.

רש"י סנהדרין יא ע"ב
שכנו של מקום - ירושלים, והוא ביהודה.

ולפי"ז אפשר לבאר מעשה דרבן גמליאל שעיבר בהר הבית

סנהדרין יא ע"ב
דתניא: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית... ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין

מאי איריא שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית ולפי"ז היות ולשכנו תדרשו נלמד שצריך לכתחילה לעבר השנה בשכנו של מקום, כל כמה שקרוב יותר לשכנו של מקום עדיף טפי