50 % - בד' התורא"ש ביבמות דפ"ב

[עושה חדשות]

יש משנה בתרומות על ב' קופות, א' של חולין והב' של תרומה, ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהקופות.
ובתוספתא בתרומות בדומה לזה על ב' סאין - תרומה וחולין, שנפלו לב' קופות - תרומה וחולין.
בשניהם נפסק לקולא לתלות שהתרומה נפלה לתרומה, והחולין מותר.
הראש' (שם, וביבמות) חיפשו חילוקים בין המקרים, יש שכ' חילוק בגדרי חזקה, ויש שכ' באופ"א.
מפליא אותי מש"כ התורא"ש ביבמות דפ"ב. ז"ל -
"דלא עביד דמתרמי כולי האי בשתי סאין - תרומה לתוך תרומה וחולין לתוך חולין, כמו בסאה אחת של תרומה שנפלה לתוך של תרומה ולא בשל חולין".
האם יש איזה נוסחה להבין שיש חילוק סטטיסטי או הגדרתי בין המקרים?

[בן הרב]

חוק מרפי

[מצטרף להנל]

ודאי שמבחינה סטטיסטית אין כל הבדל בין המקרים, ושאלתך שאלה בכל רובא דאיתא קמן.
ולענ"ד החילוק של הרא"ש הוא, שאם נעמוד קודם שנפלו הקופות וננסה לנחש להיכן יפלו, במקרה שיש לנו רק סאת תרומה אנו זקוקים לתליה אחת - שתיפול לתוך קופת התרומה. אך באופן שיש שתי סאין אנו צריכים קודם לדעת מהי הסאה שתיפול כעת ואח"כ לנחש להיכן תיפול, והרי לנו שתי תליות.
(אפשר שזהו מעין היסוד הידוע של הרש"ש בכתובות יד: שכתב שאם בחנות הכשרה יש מ' חתיכות מרובעות וי' משולשות ובטריפה כ' משולשות, יצטרפו המרובעות לרוב ואע"פ שהחתיכה שנמצאת היא משולשת, וההבנה היא שבעצם אין כל הגיון בכל דפריש שהרי כעת החתיכה לפנינו ומה אכפת לנו כמה חתיכות נשארו והרי איננו מסתפקים עליהם כלל. אלא שאם היינו עומדים ודנים לפני שהחתיכה פרשה מהיכן היא תפרוש ההסתברות היא שתפרוש מהרוב, וא"כ כעת אחר שפרשה אנו נשארים עם אותה פשיטות שהיתה לנו קודם, ולכן
כיון שלפני שהחתיכה פרשה לא ידענו אם היא תהיה משולשת או מרובעת (וגם אין בזה נפק"מ) מצטרפים כולם להתיר. וכמו כן בדברי הרא"ש, שודאי כעת אחר שנפלו הספק הוא אותו ספק בשני המקרים, אבל אם היינו דנים קודם יותר קל לפשוט כשיש רק סאה אחת וכמש"כ).

[עושה חדשות]

הבחנתי בעוד נקודה מעניינת בסוג' זו.
הדין הוא ש"תולים הקלקלה במקולקל", ולכן מקילים שהתרומה נפלה לתרומה ולא לחולין. ומה הדין אם שני הקופות חולין? כבר אין במה לתלות. אבל אם לא' מן הקופות כבר נפל תרומה קודם, אז תולים את הנפילה השנייה המסופקת שהיא ג"כ נפלה לקופה שנפלה אליה התרומה הראשונה. ולכאו' זה דין פשוט כעין הדין הראשון, לתלות את האיסור שהוא נופל למקום שכבר אסור. אבל בשו"ע בסי' קיא ס"ו נראה שיש בזה דין עצמי, "אני אומר למקום איסור הראשון נפל גם השני", ויותר ע"כ מבו' בד' הב"ח, (וכבר תמהו בזה הש"ך והט"ז), שבמקרה הזה יש להקל יותר, ואפי' באיסורים דאו' תלי' לקולא.
אולי אפשר ללמוד מכך שיש איזה היגיון סטטיסטי שחתיכה ב' תיפול להיכן שנפלה חתיכה א', (ועי"ש פר"ח סקי"ג), וצ"ע.