הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' נובמבר 14, 2017 11:53 pm
הרב איש טלז, לכאו' הוא טוען "לענין", לא?
=
אם בכל זאת חשקה נפשך למצוא "קנין שינוי" גם אצל מי שאיננו גזלן, הא לך רשימה קצרה:
ריטב"א ע"ז נג: אבל לענין האוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה לא שמענו אלא בשעושה לשם עבודה זרה כההיא דהשוחט בהמת חבירו לע"ז, וגם שיהא מעשה ניכר בשינוי שאינו חוזר לברייתו דדמי כמאן דקני ליה בשינוי דומיא דגזלן מה שאין כן בטפוחי מיא.
ר"ח ב"ק כב: ופרקי' לריש לקיש לא שנו שפטור השולח את הבעירה אלא בזמן שמסר לו גחלת וליבה החרש שהרי קנאה החרש בשנוי מעש' והאי הליבוי אבל אם מסר לו שלהבת שממונו כמות שהוא חייב בעל גחלת כמו שחייב בשורו.
מלחמות כתובות סו"פ נערה: למה זה דומה לנותן מתנה לחבירו ע"מ שישמשנו שמתנתו מתנה כיון שהעכבה אינה שלו והא נמי מתנה גמורה היא ואפי' בשצבען לשמן כיון דלשמן צבען הצבע הקנה צבעו לאשה וקנין גמור קנאתן בשנוי דהכי מסקנא בב"ק.
שטמ"ק ב"מ דע"ח בשם רבינו פרץ: כל המעביר על דעתו של בעל הבית נקרא גזלן. להתחייב באונסיה ומייתי מדרבי מאיר דאמר נותן לו דמי צמרו אלמא קנו ליה ומשמע דאי לא קני כשהעביר על דעתו של בעל הבית להתחייב באונסיה משום שינוי לא קני דשינוי אינו קונה בדבר שאינו שלו. ומשני דהתם היינו טעמא דשינוי קונה אפילו בדבר שאינו שלו.
סמ"ע: צז-ס, קג-יח, שמא-יא.
ושאר נו"כ שם.
ואולי זה יסוד הנידון אי שמין למזיק, (והחילוק אליבא דאמת הוא דשינוי לגריעותא גרע). ויש עוד להאריך.