דבר חדש ראיתי בדינים והנהגות האחרון (תשע"ג-ספר שנכתב ע"י כמה מתלמידי החזו"א המקרובים יותר) שהובא בשם החזו"א שזיתים חיים קשים לשכחה אבל לא כבושים.
וכן ראיתי קונטרס שכתב אברך והביא את אשר דיבר עם הגאון ר' יחזקאל ברטלר שליט"א (ד' ישלח לו רפואה בקרוב) וז"ל "פ"א אמר לי ר' חצקל שאמר לו מרן ז"ל שהא דאמרינן שהרגיל בזיתים קשה לשכחה הוא רק בזיתים חיים אבל לא בכבושים. ושאלתי את ר' חצקל האם משמעות הדברים ממרן ז"ל הייתה שאפשר לכתחילה לאכול זיתים כבושים ענה ר' חצקל שמשמעות הדברים הייתה שלכתחילה אפשר לסמוך ע"ז"
וכתב ע"ז אותו אברך "ומעודי תמהתי היאך יתכן לעשות זתים הראויים לאכילה מבלי לכבשן במים וכי אטו בשופטני עסקינן שנוגסים בזתים הקשים כאבן. שו"ר בשיטה לתלמידו של רבי יחיאל מפריש עמ"ס מו"ק י"א ב' שכתב בזה"ל "מעשה מלאכת הזיתים כך הוא כי אחר הלקיטה צוברין אותן במעטן. היא גיגית גדולה שמכניסין אותם שם כדי שיתחממו. ומתוך כך הם מתבשלות והשמן נוח לצאת ולאחר שנתבשלו מלמעלה כל צרכן הופכין אותן בתוך המעטן. מה של מעלה למטה. ומשהפכן אם יתאחרו להוציא מהן שמן יותר מן שיעור הידוע להם לאומנים יתקלקלו כולן. אלא מיד צריך לטוענן בבית הבד להוציא שומנן. ואח"כ כותשין אותן במכתש וחוזרין לטוענן בבית הבד ומוציאין מהם השמן השני. ויש שטוחנין אותו עוד בריחים ומחזירין אותו בבית הבד וטוענין אותן קורות ואבנים הרבה. ומוציאין אותן עוד שמן שלישי" עכ"ל. משמע מסתימת דבריו שא"צ לכבוש את הזתים במים או בשא"ד"