מה שנכון נכון כתב:בעיקר הענין כבר העירו ממה ששיבח הרמב"ם את חכמי אומ"ה כגון אריסטו ואחרים.
והרואה מברך ברוך שחלק מחכמתו לבו"ד, או ברוך שככה לו בעולמו.
ואם נאמר דין זה אף במי שאינו עוע"ז. (איני יודע המציאות בנד"ד).
ראה ציץ אליעזר ועוד, ויש לברר הגדרים.
בברכה המשולשת כתב:מה שנכון נכון כתב:בעיקר הענין כבר העירו ממה ששיבח הרמב"ם את חכמי אומ"ה כגון אריסטו ואחרים.
והרואה מברך ברוך שחלק מחכמתו לבו"ד, או ברוך שככה לו בעולמו.
ואם נאמר דין זה אף במי שאינו עוע"ז. (איני יודע המציאות בנד"ד).
ראה ציץ אליעזר ועוד, ויש לברר הגדרים.
א. לשון הרמב"ם הלא מצונזרת היא
וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם: שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב)--לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים.
ואין לומר שזה דווקא בעוע"ז כי בהלכות אחרות שם דקדק הרמב"ם וכתב עוע"ז
מה שנכון נכון כתב:בברכה המשולשת כתב:מה שנכון נכון כתב:בעיקר הענין כבר העירו ממה ששיבח הרמב"ם את חכמי אומ"ה כגון אריסטו ואחרים.
והרואה מברך ברוך שחלק מחכמתו לבו"ד, או ברוך שככה לו בעולמו.
ואם נאמר דין זה אף במי שאינו עוע"ז. (איני יודע המציאות בנד"ד).
ראה ציץ אליעזר ועוד, ויש לברר הגדרים.
א. לשון הרמב"ם הלא מצונזרת היא
וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה גוי זה בצורתו; קל וחומר שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם: שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב)--לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עימו וללמוד ממעשיו הרעים.
ואין לומר שזה דווקא בעוע"ז כי בהלכות אחרות שם דקדק הרמב"ם וכתב עוע"ז
התכוונתי (ולהעיר בעלמא) למה שדייק בצי"א מסהמ"צ ומהחינוך (גם אם נתעלם מהמאירי שהביא שם).
סגי נהור כתב:מורה יהודי שיש לו תלמידים גויים, האם מותר לו לשבחם על הצלחותיהם בלימודים?
סגי נהור כתב:סגי נהור כתב:מורה יהודי שיש לו תלמידים גויים, האם מותר לו לשבחם על הצלחותיהם בלימודים?
אם יודע מישהו מבני ביהמ"ד איזה מ"מ בזה, אודה אם יוכל לציינו.
אבןטובה כתב:כ"ה בס' שפתי צדיק לרבי פנחס מנחם מפילץ זצ"ל פ' ואתחנן אות מב שמותר לשבח המדה טובה ובס' פרי צדיק לרבי צדוק הכהן פ' תולדות אות ב ופ' בחוקותי.... ועיין בס' מלאכת הקדש פרשת ואתחנן
מה שנכון נכון כתב:סגי נהור כתב:סגי נהור כתב:מורה יהודי שיש לו תלמידים גויים, האם מותר לו לשבחם על הצלחותיהם בלימודים?
אם יודע מישהו מבני ביהמ"ד איזה מ"מ בזה, אודה אם יוכל לציינו.
מסברא:
אם יש לו תועלת בזה כמלמד בכך שיצליחו תלמידיו אולי הוי כמו לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם דשרי, אך י"ל דכאן חמור כי גדר האיסור הוא שמהשבח יבוא לדבק בהם כמ"ש הרמב"ם.
ומאידך לכאורה נאמר האיסור רק בדברים שאכן יש בהם מעלה, הן גופנית הן נפשית, אך כשמדובר על תכונות רגילות ונפוצות, וכן כשמשבח על השקעה ומאמץ שעושה התלמיד ולא על אופי (וי"ל), וכ"ש אם מגזים כמצוי והנדון הוא רק ההרגשה הטובה שגורם לגוי, לכאו' אין איסור.
אוהב ציון כתב:בס"ד
ככלל הנושא הוא מאוד סבוך כי הלא חז"ל כו"כ פעמים שיבחו את הגוים הרשעים (סנחריב, נבוכנדנצר, ואף פרעה, ומי מדבר על דמא בן נתינה (שבפשטות עע"ז היה) ועוד כו"כ מקומות), והנראה שיש ליישב - ויש לי כמה ראיות לזה, שהוא כעין דיבור לה"ר לתועלת, כל מה שאסור הוא כאשר משבחים אותו על מעשיו שאין בהם טוב כלל, או על חיצוניותו וכדומה אבל על מעשים הטובים אין איסור כלל ואדרבה דבר טוב הוא.
ומדויק מלשון הרמב"ם שלא ילמד ממעשיו הרעים, משמע שהאיסור הוא לשבחו מצד מעשיו.
עכ"פ יש בזה ב' גדרים. א. לא תחנם. ב. עצם שבח לרשע אף ישראל, הוא הרי הוא מכת חניפים.
ויש עוד הרבה להאריך בזה ובס"ד כתבתי קצת מזה במקום אחר. וכאן עמד קנה במקומו.
עושה חדשות כתב:ראיתי כעת -
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים