פורום אוצר החכמה

בגמרא שבת עד: אמר רב אחא בר רב עוירא האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל "פשיטא" מהו דתימא "לשרורי" מנא קא מיכוין קמ"ל "דמירפא רפי" והדר קמיט אמר רבה בר רב הונא האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל "פשיטא" מהו דתימא כיון דהדר ו"איקושא" אימא לא קמ"ל אמר רבא האי מאן דעבד חביתא חייב משום שבע חטאות תנורא חייב משום שמונה חטאות
וברש"י לשרורי - "לחזק ואין כאן בישול:"
דמרפי רפי - ע"י חום האור והמים שבתוכו יוצאין ולאחר שיצאו מימיו קמיט מתקשה וכי "רפי ברישא הוי בישולו:"
דארתח כופרא - שהתיך זפת:
דהדר אקושי - חוזר ומתקשה:
חביתא - של חרס:
שבע חטאות - טוחן הרגבים ושוחקן הדק הוי טוחן ובורר הצרורות הגסות מתוכן הרי שתים ומרקידן בנפה ומגבל הטיט דהיינו לש וממרח הטיט כשעושה הגולם שיהא חלק הרי ממחק ומבעיר את האור בכבשן "ומצרפו בתוכו הרי מבשל" חיובא דחופר ליכא דאינו צריך אלא לעפרה:
הנה מבואר בגמרא שכדי להיות חייב במלאכת בישול צריך ריפוי ואם ע"י האש מתחזק אין זה בישול.
ותמוה טובא,
א) מדוע הקשה הגמרא פשיטא, הא בשני הציורים האש מחזק הדבר וא"כ אין זה בישול
ב) באופה האש מחזק העיסה ולא מרפה אותה
ג) מדוע חייב מצד מבשל בעשיית חביתא , הרי האש מחזק ומקשה החרס ולא מרפה אותה וצ"ע

.

ידוע לשון הרמב"ם פ"ט ה"ו כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל.

אוצר החכמה כתב:ידוע לשון הרמב"ם פ"ט ה"ו כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל.

אתה צודק, אבל פשטות הגמרא ורש"י לא משמע כן

איני יודע למה זה סותר את פשטות הגמרא. לא ראיתי במפרשים אבל נראה לי שהרמב"ם יסביר בפשטות שכוונת הגמרא מהו דתימא לשרורי וכולי הוא כי מיירי לחזק סיכתא שהיא ממילא דבר קשה ולכן פטור על החיזוק.

כ"כ הלחם משנה שם,
שו"ר שהמנחת חינוך העיר כמו שהערתי