הגדרת כשרות למהדרין

[בן ירושלים]

אציג את הבעיה באמצעות סיפור.
לפני שנים התארחנו במלון בשבת , מדובר במלון "חרדי" עם השגחה טובה ו"כולם סומכים עליו". בשבת בבוקר אני רואה את המלצר הערבי מחלק על השלחנות בקבוקי מיץ ענבים פתוחים. נגשתי למשגיח והערתי את תשומת לבו. הוא לא התרגש והציע לי בקבוק סגור " גם אני מקפיד לקחת כל פעם בקבוק חדש" אמר. הנורות האדומות נדלקו אצלי ושאלתי אותו ואם לא הייתי שם לב אז מה היה קורה? אלו ההנחיות השיב. המשכתי להקשות: ובבישולים משתמשים ביין" "ומי מבשל"? הוא לא ידע להשיב "אני בס"ה בא לשבת, ואלו ההוראות". לאחר קצת נדנודים קרא למוחמד - האחראי על המלצרים. התברר שאת הבקר (גלאט למהדרין כמובן) מבשלים ביין. והטבח? הוא יהודי אבל לא שות"ומ . ולפעמים גם מוחמד עוזר לו בבישולים כולל מזיגת היין.
לא אלאה בפרטים אבל הגעתי עד נותני הכשרות והם אמרו שישנה פסיקה של הרב זולטי זצ"ל שיין מפוסטר אין בו משום יי"נ. אבל הגרי"ש אלישיב והגרשז"א זצ"ל אוסרים, אז איך אפשר לכתוב "למהדרין מן המהדרין ללא חשש וכו' וללא חשש וכו' "בדבר שתלוי במחלוקת הפוסקים? שאלתי. למעשה לא ניתן שום הסבר לנ"ל.
נתקלתי במשך השנים בתופעות דומות בנופשים, במפעלים
וכאן השאלה הכללית , וכי כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול? כל אחד יכול להגדיר מהו למהדרין, ומה למהדרין מן המהדרין, ? יש איזה קריטריון מחייב? האם שייך לפחות שיהיה פירוט על מה מקפידים ועל מה לא. כמובן יגידו שאני תמים בענין אבל אולי יש דרך להגביר המודעות בענין? ואז כל אחד ידע לפחות האם יכול לסמוך או שיברר אצל רבותיו.

[לעומקו של דבר]

בעיית המלונות ידועה מאוד וכאובה מאוד.
אבל זה לא עיקר הנושא שהעלית.

מ"מ כמובן שהנושא מתחלק לנושאים רבים.

[קראקובער]

יין מפוסטר הוא "פסק" של הרב זולטי? זה מקובל בכל תפוצות ישראל ויחידים מחמירים בזה.

נהוג לכתוב לבשר שהוא לא חלק לפי הבית יוסף מהדרין מן המהדרין חוץ מהכשר של הרב לאנדא שכותב על פי הרמ"א.

[מחולת המחנים]

הגרי"ש דעת אחרת היתה לו, וסבר שבימינו גם יין מבושל אינו טעם להתיר, דכל זה בזמן חז"ל שהיין מבושל הפחית מטעמו, אבל בזמננו שגם יין מבושל שוה ונחשב יש בו משום יין נסך, ושמעתי מת"ח אחד שליט"א שהרבה לתמוה על דעתו דמנ"ל לחלק, ועוד שמכיון למעשה לא היה יין מבושל בכלל הגזירה בזמן חז"ל כיצד נוכל להכלילו משום יין נסך.

ומאידך גיסא יש לומר, שמכיון שהתברר שיין מפוסטר מפחית מטעמו, כפי שישנם כהיום כמה יקבים לאניני הטעם שמסרבים לפסטר את יינותיהם משום כך, א"כ לדעתו יחשב גם יין מפוסטר בכלל יין מבושל ואין בו משום יין נסך.

מצאתי כאן ממאמר שקשור לנידון (מעניין מי המחבר)
http://www.otzar.org/wotzar/bookMamar.aspx?6000015&

[בן ירושלים]

ודאי שזו מחלוקת, אבל הם ציינו את הכרעת הרב זולטי.
הגרש"ז גם לא קיבל את הפיסטור כבישול כי זה לא 100מעלות ואין רתיחה עם בועות

[שומע ומשמיע]

התשובה לשאלתך היא שאין תשובה ואין בזה כללים מיוחדים. תלמד את הנושא כפי שידך מגעת, ותחליט באותם אופנים שאתה מחליט בדברים אחרים.

[הוה אמינא]

לפי המילון המדוייק:

כשרות רבנות למהדרין = תעודה ששילמו עליה יותר אגרה

[שומע ומוסיף]

אציג את הבעיה באמצעות סיפור.
לפני שנים התארחנו במלון בשבת , מדובר במלון "חרדי" עם השגחה טובה ו"כולם סומכים עליו". בשבת בבוקר אני רואה את המלצר הערבי מחלק על השלחנות בקבוקי מיץ ענבים פתוחים. נגשתי למשגיח והערתי את תשומת לבו. הוא לא התרגש והציע לי בקבוק סגור " גם אני מקפיד לקחת כל פעם בקבוק חדש" אמר. הנורות האדומות נדלקו אצלי ושאלתי אותו ואם לא הייתי שם לב אז מה היה קורה? אלו ההנחיות השיב. המשכתי להקשות: ובבישולים משתמשים ביין" "ומי מבשל"? הוא לא ידע להשיב "אני בס"ה בא לשבת, ואלו ההוראות". לאחר קצת נדנודים קרא למוחמד - האחראי על המלצרים. התברר שאת הבקר (גלאט למהדרין כמובן) מבשלים ביין. והטבח? הוא יהודי אבל לא שות"ומ . ולפעמים גם מוחמד עוזר לו בבישולים כולל מזיגת היין.
לא אלאה בפרטים אבל הגעתי עד נותני הכשרות והם אמרו שישנה פסיקה של הרב זולטי זצ"ל שיין מפוסטר אין בו משום יי"נ. אבל הגרי"ש אלישיב והגרשז"א זצ"ל אוסרים, אז איך אפשר לכתוב "למהדרין מן המהדרין ללא חשש וכו' וללא חשש וכו' "בדבר שתלוי במחלוקת הפוסקים? שאלתי. למעשה לא ניתן שום הסבר לנ"ל.
נתקלתי במשך השנים בתופעות דומות בנופשים, במפעלים
וכאן השאלה הכללית , וכי כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול? כל אחד יכול להגדיר מהו למהדרין, ומה למהדרין מן המהדרין, ? יש איזה קריטריון מחייב? האם שייך לפחות שיהיה פירוט על מה מקפידים ועל מה לא. כמובן יגידו שאני תמים בענין אבל אולי יש דרך להגביר המודעות בענין? ואז כל אחד ידע לפחות האם יכול לסמוך או שיברר אצל רבותיו.

חבל מאד שאתה לא כותב את שם המלון, להם מותר לעשות מה שהם רוצים להכשיל רבים ולשקר שהם מהדרין מן המהדרין, ואתה צדיק גדול לא רוצה להכשל בלה"ר, יכול להיות שלכן הם מרשים לעצמם לרמות ולהכשיל את הציבור, כי הם סומכים על זה שאף אחד לא יפרסם אותם, ואם יהין מישהו לפרסמם, מיד יקומו כל הצדקנים למיניהם ויצעקו: לשו הרע!!! הוצאת שם רע!!! מי התיר לך??? וכו' וכו'.
מעודי תמהתי שכל הזמן יש שמועות על בעיות כשרות ואף אחד לא קם ואומר: הכשר פלוני אינו הכשר, הכשר פלוני אינו מהדרין וכדומה, אולי זה שמור לי ואשמור לך, שהרי מי שיכול לומר על השני זה בדר"כ אחד שעוסק בכשרות.
למען ההגינות עלי לציין ששאלתי את הרב זריצקי על דבר מסויים, ואמר לי בצורה ברורה על חוג חת"ס פ"ת שאינו הכשר כלל, ועל כבד צלוי של מחפוד (זו הייתה השאלה ומסתבר שה"ה בשאר המוצרים) שאסור לאכלו אפילו לספרדים. [ידוע לי שהרבה מפקפקים על הכרעותיו ועל מהימנותו, אבל לדעתי יש לזקוף זאת לזכותו שהוא שם את הדברים על השולחן, לכה"פ לגבי ההכשרים הנ"ל, ואם היו עוד כמוהו היינו נמנעים מן הסתם מאכילת מאכא"ס ומסתבר שגם בהכשרים היו משתנים הדברים לטובה.]

[בברכה המשולשת]

לא מזמן שוחחתי עם משגיח ותיק באחד ההכשרים והוא אמר לי לגבי מס' בתי עסק: כאן הכשרות טובה, כאן אל תאכל כלל, כאן יש את הבעיות האלה והאלה.
וכן היה כשפניתי למשגיחים נוספים במהלך השנים.

[שומע ומוסיף]

לא מזמן שוחחתי עם משגיח ותיק באחד ההכשרים והוא אמר לי לגבי מס' בתי עסק: כאן הכשרות טובה, כאן אל תאכל כלל, כאן יש את הבעיות האלה והאלה.
וכן היה כשפניתי למשגיחים נוספים במהלך השנים.

אז למה לא מפרסמים זאת לתועלת הציבור???
הנה אתה בעצמך קבלת מידע, שתף את הציבור! יש בזה זיכוי הרבים עצום, ואם מישהו ירצה להגן על אותו מקום/ הכשר, אדרבה ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

[בברכה המשולשת]

לא מזמן שוחחתי עם משגיח ותיק באחד ההכשרים והוא אמר לי לגבי מס' בתי עסק: כאן הכשרות טובה, כאן אל תאכל כלל, כאן יש את הבעיות האלה והאלה.
וכן היה כשפניתי למשגיחים נוספים במהלך השנים.

אז למה לא מפרסמים זאת לתועלת הציבור???
הנה אתה בעצמך קבלת מידע, שתף את הציבור! יש בזה זיכוי הרבים עצום, ואם מישהו ירצה להגן על אותו מקום/ הכשר, אדרבה ישוטטו רבים ותרבה הדעת.

המשגיח הנ"ל גם אמר את חלק מהדברים ברבים, בשיעור שלי.
בפעמים אחרות שתפתי את הציבור כשאמרתי את זה בשיעורים (כשהיה נראה שזה מועיל, לענ"ד)
אבל באתרא קדישא הדין, שגם ככה כל אחד סומך על הכשרים שונים, מסופקני מה תהיה התועלת בכך.

[שומע ומוסיף]

המשגיח הנ"ל גם אמר את חלק מהדברים ברבים, בשיעור שלי.
בפעמים אחרות שתפתי את הציבור כשאמרתי את זה בשיעורים (כשהיה נראה שזה מועיל, לענ"ד)
אבל באתרא קדישא הדין, שגם ככה כל אחד סומך על הכשרים שונים, מסופקני מה תהיה התועלת בכך.

לדעתי אתה טועה, כי מה זאת אומרת: 'כל אחד סומך על הכשרים שונים', הסיבה שכל אחד סומך, זהו מכיון שהוא בטוח שזה הכשר מצוין ללא כל חשש, ובטוחני כי אם היה יודע שיש איזה שאלה על זה, לכל הפחות היה מברר. ב"ה אנחנו לא במצב שאם אדם לא יקנה מוצר מסויים, הוא ילך לישון רעב.
לפי דעתי אתה צריך לפרסם כל מה שאתה יודע והיה זה שכרך. (אדרבה דווקא במקום כזה אפשר לשמוע מגוון דעות ולהגיע יותר לחקר האמת.)

[בברכה המשולשת]

טוב, בעז"ה אתייעץ על זה עם ת"ח

[ארזי ביתר]

לכאורה, אם רבני דורנו היו מתחזקים ב'לא תגורו מפני איש', מכשלות רבות היו מוסרות מדרכם של החרדים לדבר ה'.

בשיחות שהיו לי עם משגיחי כשרות, התברר כי ישנם דברים רבים שללא שאלת פיהם, לא הייתי מפקפק כלל.


אגב, כל הנ"ל מדובר כאשר כבר יש הכשר. אך לדאבוננו הרב, רבים וטובים אשר הינם יראים ושלמים באמת, יכולים לרכוש אוכל מוכן מאנשים שאין להם תעודת הכשר, בסומכם על יראתו של המוכר. בעבר, נתקלתי במקרה כזה, והתקשרתי אל הגרמ"ש קליין שליט"א לשאול את פיו, כדת מה לעשות. מה רבה הייתה תדהמתי, כשענה לי, שבלי תעודת הכשר א"א לסמוך על המוכר בשופו"א, ואין זה נפק"מ כלל מיהו. ובכדי להבהיר לי את גודל הבעיה וחומרתה, הוסיף ואמר לי, שגם אם אראה את מורו ורבו הגר"ש וואזנר זיע"א, מוכר אוכל בלא תעודת הכשר, שלא אסתפק כלל, כי אכילת מאכלים אלו, יש בה חשש ממשי של נבלות וטריפות.

והנה, בריכוזי הציבור שלנו, ישנם רבים שרוכשים אוכל מאנשים שאין להם תעודת הכשר, ואינם יודעים זאת. וביודעי ומכירי קאמינא, שאחת החנויות לאוכל מוכן בעיר מגורי [ללא תעודת הכשר], מלבד חטאו הנורא שמוכר חלבי ובשרי באותו מקום ומכשיל רבים באיסור 'בשר בחלב', הוסיף חטא על פשע והחל לפני חודשים ספורים להכין במקום פיצה. התנור בו הוא מכין את הפיצה, הינו תנור שאפי' הרבנות הראשית לא מאשרת אותו, כיון שהוא שייך לחברה של גויים*, והוא תנור אבן שלא ניתן להכשירו. כאשר פניתי לרבני העיר, בבקשה ודרישה שירעישו על כך, נעניתי בכאב רב, שהם חוששים מנחת זרועו של אותו גברא אלימא - בעל החנות.

-------------------------
*חברה זו, מספקת חינם תנורי אבן לכל חנות, תמורת התחייבות של המוכר, לרכוש דרכם את הפיצות להכנה בתנור זה. בין הפיצות שלהם, יש גם פיצות כשרות, אך אחריותם על התנורים היא, שבמידה והתנור מתקלקל, הם מחליפים אותו. ולאחר בירור של הרבנות הראשית, התברר שהם לוקחים את התנור שהתקלקל ומתקנים אותו, וכאשר מתקלקל לעוד חנות התנור, הם נותנים לו את התנור שתיקנו, ומתקנים את שלו, וחוזר חלילה. ומאחר שמדובר בתנורי אבן שלא ניתן להכשירם, וחברה זו הינה חברה עולמית שמשתמשים בתנוריה גם גויים גמורים, האופים בתנורים טריפות ממש, אין אפשרות לאשר את השימוש בתנור זה.

[דוד העיתונאי]

מעודי תמהתי שכל הזמן יש שמועות על בעיות כשרות ואף אחד לא קם ואומר: הכשר פלוני אינו הכשר, הכשר פלוני אינו מהדרין וכדומה, אולי זה שמור לי ואשמור לך, שהרי מי שיכול לומר על השני זה בדר"כ אחד שעוסק בכשרות.

הניסיון מוכיח, שאם תפרסם שמות מפורשים אנשים יפרשו שיש כאן אינטרסים שונים. העצה היא לכתוב את השמות עם רמז, שרק מי שאכפת לו האמת יתאמץ כדי לברר, ומי שסתם סקרן ומחפש "חדשות" לא יתאמץ.
גם מי שמכוין לתועלת, אסור לו לפתוח נושא שיבואו אחרים ויכתבו בו על כשרויות ללא כוונה לתועלת וללא זהירות בכל פרטי ההלכה ויכשלו באיסור לשה"ר, וזה מצד אבק לשה"ר.

[נשר]

לגבי מה שצריך תעודת כשרות
שואל ונשאל (ח"ה יו"ד סי' פ"א ד"ה ודוגמא) –

"מצינו להרב בית הלל סי' ס"ה שכתב וז"ל אא"כ היה מוחזק בכשרות וגו' ועי' לקמן סי' קי"ט ס"א בהגה וי"א אפילו וגו'. ומזה נראה שתיקנו בפנקס המדינה שלא ליקח דבר מאכל או יין אא"כ יש בידו כתב כתוב וחתום מאב בית דין שנעשה בהכשר ואפילו שהוא מוחזק בכשרות דלא פלוג. אך אם אירע שאבד ממנו הכתב ראייה והוא מוחזק בכשרות יש להאמינו ע"ש. וכוונתו מבוארת דסומכין עליו היינו במ"ש תעודת הכשר היתה לי מרב פלוני ונאבדה ממני. והטעם פשוט חדא דבכה"ג דהביא ונאבד מילתא דלא שכיחא ועוד דמילתא דעבידא לאגלויי היא. ומי שהוא מוחזק בכשרות לא משקר אבל סתם אדם חוששין לו דמשקר למכור את שלו. ותקנה זו נזכרה בשמו בהלחה"פ רס"י קי"ט ובהדרכ"ת ע"ש".

לגבי זה

-------------------------
*חברה זו, מספקת חינם תנורי אבן לכל חנות, תמורת התחייבות של המוכר, לרכוש דרכם את הפיצות להכנה בתנור זה. בין הפיצות שלהם, יש גם פיצות כשרות, אך אחריותם על התנורים היא, שבמידה והתנור מתקלקל, הם מחליפים אותו. ולאחר בירור של הרבנות הראשית, התברר שהם לוקחים את התנור שהתקלקל ומתקנים אותו, וכאשר מתקלקל לעוד חנות התנור, הם נותנים לו את התנור שתיקנו, ומתקנים את שלו, וחוזר חלילה. ומאחר שמדובר בתנורי אבן שלא ניתן להכשירם, וחברה זו הינה חברה עולמית שמשתמשים בתנוריה גם גויים גמורים, האופים בתנורים טריפות ממש, אין אפשרות לאשר את השימוש בתנור זה.

ודאי שזו פירצה גדולה עד מאד.

אך לפלפול וכמובן לא למעשה, יש לציין שמצינו בכמה מקומות שהתיר לכתחילה לקנות ממוכר שמבשל בלי שאינו בן יומו כשאין אפשרות אחרות.
מה שאני זוכר כעת זה הט"ז בסימן ק"ח ביו"ד.

כתב בת"ח כלל ל"ה ומ"מ המנהג להקל לקנות מן העובדי כוכבים דברים המבושלים בכליהם שאין בהם משום בישול עובדי כוכבים דסתם כליהם אינן בני יומן ואף על פי דנ"ט לפגם אסור לכתחלה מ"מ לא חשבינן הקנייה לכתחלה לכן נוהגים היתר פה קראקא לקנות האגוזים שלמים (בקצת דפוסים של מים) שמבשלים העובדי כוכבים או שאר דברים:

ויש הרבה דוגמאות לדברים שאנשים קוראים להם "מאכילים טרפות ונבלות" וזה מותר לכתחילה ובודאי אחרי שקנו וכו'.

ושוב, אין בכוונתי חס וחלילה ללמד זכות על הנ"ל רק לעורר שלא תמיד ה"נבלות וטרפות" זה בתנורי אבן של גויים.

הדבר החמור זה הדוגמא של הרב בן ירושלים, כשסומכים על כל מיני קולות ושיטות נידחות.

אגב, יש לי שכן משגיח כשרות, שאינו חשוד על "פרומקייט", אבל אינו אוכל בשום מסעדה בעקבות מה שראו עיניו, איך הכשרים מכובדים מאד, לא שמו לב על הכנסת ירקות היתר מכירה וכו'.

הוא אמר לי משהו מאד מסתבר,
לא יתכן כמעט מסעדה שהכשרות תישמר בה, גם אם יהיה משגיח צמוד ירא שמים, לפי דבריו המלצרים הם נוער חילוני בגילאי העשרה שבא לעבוד לתקופה, ועד שהוא מתחיל לקלוט את הכללים והנהלים, הוא כבר עוזב לטובת מקום אחר... והסיכוי שלא יהיו כל הזמן תקלות של תחיבת כף וכדומה, בפרט כשיש בשר וחלב באותו מקום, הוא אפסי...

[בן ירושלים]

אציג את הבעיה באמצעות סיפור.
לפני שנים התארחנו במלון בשבת , מדובר במלון "חרדי" עם השגחה טובה ו"כולם סומכים עליו". בשבת בבוקר אני רואה את המלצר הערבי מחלק על השלחנות בקבוקי מיץ ענבים פתוחים. נגשתי למשגיח והערתי את תשומת לבו. הוא לא התרגש והציע לי בקבוק סגור " גם אני מקפיד לקחת כל פעם בקבוק חדש" אמר. הנורות האדומות נדלקו אצלי ושאלתי אותו ואם לא הייתי שם לב אז מה היה קורה? אלו ההנחיות השיב. המשכתי להקשות: ובבישולים משתמשים ביין" "ומי מבשל"? הוא לא ידע להשיב "אני בס"ה בא לשבת, ואלו ההוראות". לאחר קצת נדנודים קרא למוחמד - האחראי על המלצרים. התברר שאת הבקר (גלאט למהדרין כמובן) מבשלים ביין. והטבח? הוא יהודי אבל לא שות"ומ . ולפעמים גם מוחמד עוזר לו בבישולים כולל מזיגת היין.
לא אלאה בפרטים אבל הגעתי עד נותני הכשרות והם אמרו שישנה פסיקה של הרב זולטי זצ"ל שיין מפוסטר אין בו משום יי"נ. אבל הגרי"ש אלישיב והגרשז"א זצ"ל אוסרים, אז איך אפשר לכתוב "למהדרין מן המהדרין ללא חשש וכו' וללא חשש וכו' "בדבר שתלוי במחלוקת הפוסקים? שאלתי. למעשה לא ניתן שום הסבר לנ"ל.
נתקלתי במשך השנים בתופעות דומות בנופשים, במפעלים
וכאן השאלה הכללית , וכי כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול? כל אחד יכול להגדיר מהו למהדרין, ומה למהדרין מן המהדרין, ? יש איזה קריטריון מחייב? האם שייך לפחות שיהיה פירוט על מה מקפידים ועל מה לא. כמובן יגידו שאני תמים בענין אבל אולי יש דרך להגביר המודעות בענין? ואז כל אחד ידע לפחות האם יכול לסמוך או שיברר אצל רבותיו.

חבל מאד שאתה לא כותב את שם המלון, להם מותר לעשות מה שהם רוצים להכשיל רבים ולשקר שהם מהדרין מן המהדרין, ואתה צדיק גדול לא רוצה להכשל בלה"ר, יכול להיות שלכן הם מרשים לעצמם לרמות ולהכשיל את הציבור, כי הם סומכים על זה שאף אחד לא יפרסם אותם, ואם יהין מישהו לפרסמם, מיד יקומו כל הצדקנים למיניהם ויצעקו: לשו הרע!!! הוצאת שם רע!!! מי התיר לך??? וכו' וכו'.
מעודי תמהתי שכל הזמן יש שמועות על בעיות כשרות ואף אחד לא קם ואומר: הכשר פלוני אינו הכשר, הכשר פלוני אינו מהדרין וכדומה, אולי זה שמור לי ואשמור לך, שהרי מי שיכול לומר על השני זה בדר"כ אחד שעוסק בכשרות.
למען ההגינות עלי לציין ששאלתי את הרב זריצקי על דבר מסויים, ואמר לי בצורה ברורה על חוג חת"ס פ"ת שאינו הכשר כלל, ועל כבד צלוי של מחפוד (זו הייתה השאלה ומסתבר שה"ה בשאר המוצרים) שאסור לאכלו אפילו לספרדים. [ידוע לי שהרבה מפקפקים על הכרעותיו ועל מהימנותו, אבל לדעתי יש לזקוף זאת לזכותו שהוא שם את הדברים על השולחן, לכה"פ לגבי ההכשרים הנ"ל, ואם היו עוד כמוהו היינו נמנעים מן הסתם מאכילת מאכא"ס ומסתבר שגם בהכשרים היו משתנים הדברים לטובה.]

הבאתי דוגמה לבעיה ולכן לא פרסמתי השם שהרי נתקלתי בעוד תופעות במקומות אחרים.
אבל ודאי שחשוב לפחות לעורר את האנשים שהפתגם בפי הילדים : "אמר ר' אשר כל מה שטעים כשר" חייב בדיקה. וכל אחד שמגביר את המודעות ושואל שאלות ובודק גורם גם למספקי השירות לשפר עצמם.
במילים אחרות חלק מהבעיה זה הציבור הצרכני עצמו שהוא פתי מאמין.
למשל: לפני פסח כל מלון, נופש בחו"ל מפרסם על מהדרין מן המהדרין וכמובן מוסיף "ללא שרויה". אז אין שרויה (הלואי) אבל מה עם שאר המרכיבים מבחינת כשרות ובמיוחד בפסח? הרי שרויה זה מנהג שמקורותיו די מפופקים ושאלות של ספק כרת של חמץ או שאלות של כשרות הבשר סומכים על כל "בוקי בן יגלי"

נזכרתי שסיפר לי ת"ח חשוב שמקפיד מאד על כשרות ובפרט בפסח שביקר אצלו יהודי מחו"ל בפסח. האורח סרב לטעום מהכל כי "מעמישצאך נישט" (לא מתערבבים בפסח לאכול זה מזה). הת"ח אמר לו: אתה הרי במלון ושם אתה אוכל ואצלי אתה "מעמישצאך נישט?! הרי זה ממש גיורא וכו'

[כתבן]

בעניין יין מפוסטר:
כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' כ"ה): "רבים נוהגים לא לחשוש כלל למגע עכו"ם במיץ ענבים מפוסטר (אע"ג שמגע נכרי אוסר ביין מגתו כמו ביין רגיל), אשר בכדי למנוע תסיסה וגם יוכל להתקיים, עושים פיסטור שמחמם את המיץ בשיעור של לא פחות משבעים מעלות צלזיוס , והרי זה חשיב כהרתיח על האש , דמבואר בשו"ע דשרי. ברם נלענ"ד שיש לפקפק טובא בקולא זו מכמה טעמים. כי נלענ"ד דמבושל שנזכר בש"ס ובפוסקים, מיירי דוקא בבישול רגיל. דכמו שהתבשיל מתבשל בקדירה שעל האש, כך היו מבשלים גם את היין. וידוע שתיכף עם תחלת הבישול, הכוהל מיד נודף ומתאדה [גם שמעתי שאם מדליקים שם גפרור, נעשה שלהבת כמו בהבערה של ספירט], וכמובן שבגלל זה טעם היין משתנה, משא"כ בזמננו הפיסטור נעשה כשהיין והמיץ הם בתוך צנורות סגורים. ולכן הן אמנם דלגבי זה שצריכים שתחסר מהמדה, שפיר מסתבר דאף שבגלל זה שהוא סגור ומסוגר לא נחסר כלום מהיין, מ"מ מבושל מיהו הוה, כיון דמה שלא נחסר הוא רק מפני שזה סתום ואי אפשר כלל להיות אידוי, אבל חשיב שפיר מבושל, אבל מ"מ נראה, כיון שאם נחסר מהמדה והכוהל יצא מהיין והתאדה, הרי ידוע שטעם היין משתנה מאד, ולכן אין דרך הנכרים לנסך יין כזה, משא"כ בפיסטור של זמננו, אשר מלבד שהטעם לא משתנה בגלל זה שסגור ואין אידוי, גם עושים עוד תחבולות בחכמה שלא יהא שום שינוי בטעם היין, ושמעתי ממומחה שהמון העם אינו יכול כלל להרגיש ולהבחין שום הבדל בין מפוסטר ללא מפוסטר, וא"כ מנין לנו להקל גם בזה לא להזהר ממגע נכרי. הרי הרשב"א שכתב בתשובותיו (ח"ד סי' קמ"ט) דמותר - "אע"פ שלא נתבשל אלא מעט ובשנתמעט ממדתו", הוא עצמו כתב שם: כל יין ששמו עליו גזרו ואסרוהו - אבל המבושל נשתנה שמו והכל קוראין אותו יין מבושל. וגם בתורת הבית (בית חמישי שער שלישי) לאחר שהאריך להקל בשיעור בישול, כתב נמי: "וחומץ ויין מבושל היינו טעמא, משום שאין טעמו יין ואין שמן יין סתם, ולפיכך לא גזרו בהם", ומסתבר שהמבושל היה ניכר בטעמו וריחו ומראיתו. גם במשמרת הבית כתב שם - "דלא עדיף מיין מבושל שאמרו שאין בו משום יין נסך, מפני שנשתנה שמו וטעמו קצת". גם ראיתי בכנה"ג סי' קכ"ג בהגהות ב"י אות ט"ז שכתב, דמה שאמרו בירושלמי דמתוק אין בו משום יין נסך, מיירי בנעשה מתוק ע"י בישול, ולכן לא הוצרכו הפוסקים לבארו, כיון דהוי בכלל מבושל. והוא כדאמרן, שהבישול מאדה ומוציא מהיין את הכוהל, ולכן נעשה מתוק. גם מהמבואר בש"ס לענין הפרשת תרומה מיין מבושל על שאינו מבושל, וכן אם מותר לבשל יין של תרומה ושל שביעית, דיש אומרים שנשתנה למעליותא ויש אומרים לגריעותא וגם נתמעט משותיו, מכל זה משמע שיש שינוי ניכר ביין ע"י הבישול - עיין בב"ב צ"ז. ופשוט הוא לענ"ד דבבישול של פיסטור שפיר מותר לתרום ממבושל על שאינו מבושל וגם מותר לבשל לכתחלה בין בתרומה ובין בשביעית, כי הפיסטור רק קוטל את החיידקים ותו לא מידי. ועיין גם במאירי על מסכת ע"ז כ"ט ע"ב, לאחר שהביא תחלה כמה שיטות בענין שיעור בישול, הוא מסיים בהאי לישנא: "וסוף הדברים בענין זה לדעתי, כל שהוא מבושל עד שנשתנה טעמו מכמות שהיה מחמת בישולו או ריחו או צבעו, שכל שנשתנה בטל חינו, ואין חיבת ניסוך עליו". וכן כתב שם בדף ל' ע"א - "הואיל והגוי מכיר שינוי ריחו להדיא, אינו מנסכו, ומעתה מגעו מותר אף בשתיה", עיי"ש. וכתב נמי - "והרי יין זה, מתוך שלא נשתנה לא טעמו ולא ריחו ולא צבעו, לא זזה חבתו, וכל שכן במה שלא ניכר בו כלל, וזה ממה שצריך להזהר בו", עכ"ל, (גם בשד"ח מערכת יין נסך כתב "במבושל עד שנתמעט ממדתו אינו משובח לשתיה ואפשר דמפני שאינו משובח לשתיה חשיב מלתא דלא שכיח").
...ואף שלכאורה אפשר לומר, כיון דמעיקרא בשעה שגזרו על מגע עכו"ם, הוציאו את המבושל מכלל הגזירה, ואע"ג שזה היה מפני שלא היה נהוג אז לבשל את היין כשהוא סגור, ואילו בזמננו נשתנה הדבר, אפילו הכי יכולים לומר, דהרי זה חשיב כאילו אנו באים מעצמנו להוסיף על גזירת חז"ל ולאסור גם מה שלא היה בכלל הגזירה, כי כך הוא הכלל, דכיון שהיה מותר בשעת הגזירה תו לא הוי בכלל האיסור ואין לנו אלא מה שגזרו חכמים, ובפרט שידוע דבזה"ז אין הנכרים רגילים כלל לנסך, והרמ"א כתב משום כך ביו"ד סי' קכ"ג דמגעם אוסר רק בשתיה ולא בהנאה... ויש עוד כמה דוגמאות לכך, מ"מ נראה דבנד"ד אין זה חשיב כלל כגזירה חדשה, כיון שמעיקרא לא התירו אלא בבישול כזה שמחסר ממדתו ונשתנה טעמו וריחו, ואילו כל זה אינם בפיסטור שבזמננו.
...אשר על כן נראה, דמש"כ בשו"ע, דמשהרתיח על האש לא נאסר במגע עכו"ם, מיירי דוקא בכה"ג שמראה היין נשתנה מחמת הבישול, ולכן אמרינן דכיון שניכר הנכרי יודע שזה מבושל, ולכן אין לחשוש למגעו. אבל בכה"ג דליכא שום שינוי ואי אפשר כלל להכיר אם זה מבושל או לא, מהיכי תיתי לא נחשוש לנסך במגעו, אפי' אם הנכרי יודע שנעשה בו פיסטור להמית את החיידקים" .
ועי' גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' נ"א) שמצדד להחמיר במגע גוי ביין ומיץ ענבים שנתבשל רק בישול כל דהו, וכתב שלענין מגע נכרי אין להתיר אלא כשנתבשל בשיעור שניכר שנחסרה המידה. והגרי"ש אלישיב שליט"א (קובץ תשובות) מצדד להחמיר, אם טעמו כיין רגיל, וגם מפני שבזה"ז שכיח לפסטר, וא"כ לדעת הרא"ש בטעם היתר יין מבושל (הו"ד לעיל) יש להחמיר. אמנם במנחת שלמה שם דחה טעם זה, דכיון שבימי חז"ל לא היה שכיח לבשל, לא גזרו עליו כלל. ועי' עוד בשו"ת יביע אומר (ח"ח יו"ד סי' ט"ו) שדן בדברי כל הפוסקים הנ"ל באריכות, ומסקנתו שיש לסמוך על סתימת השו"ע, שלא הזכיר תנאי זה שתתמעט המידה - ו"המחמיר בזה לכתחלה להזהר ממגע גוי תבא עליו ברכה, אבל בדיעבד אין לאסור, שהתורה חסה על ממונם של ישראל".

[כתבן]

נאמנות על כשרות מאכלים.pdf

(355.87 KiB) הורד 444 פעמים

[עמקן]

למען ההגינות עלי לציין ששאלתי את הרב זריצקי על דבר מסויים, ואמר לי בצורה ברורה על חוג חת"ס פ"ת שאינו הכשר כלל

בלי להתייחס להימנותו והגינותו של הרב יוסף זריצקי [שמעתי עליו טענת קשות בשם מומחה ובכיר מאד בעולם הכשרות, אבל הוא היה מתחרה שלו באופן ישיר ואיני יודע כמה מהימן הוא בזה. ממומחיותיו אינו מוטל בספר] הוא בעצמו היה פעם המנהל של חוג פ"ת, וצ"ע אם מה שהוא מדבר נגדם היום הוא מחמת הגינות או משום שהוא הסתכסך איתם.

מעודי תמהתי שכל הזמן יש שמועות על בעיות כשרות ואף אחד לא קם ואומר: הכשר פלוני אינו הכשר, הכשר פלוני אינו מהדרין וכדומה, אולי זה שמור לי ואשמור לך, שהרי מי שיכול לומר על השני זה בדר"כ אחד שעוסק בכשרות.

הניסיון מוכיח, שאם תפרסם שמות מפורשים אנשים יפרשו שיש כאן אינטרסים שונים. העצה היא לכתוב את השמות עם רמז, שרק מי שאכפת לו האמת יתאמץ כדי לברר, ומי שסתם סקרן ומחפש "חדשות" לא יתאמץ.
גם מי שמכוין לתועלת, אסור לו לפתוח נושא שיבואו אחרים ויכתבו בו על כשרויות ללא כוונה לתועלת וללא זהירות בכל פרטי ההלכה ויכשלו באיסור לשה"ר, וזה מצד אבק לשה"ר.

זה גם הנסיון שלי. אני מתעניין מאד בנושאי כשרות, ומברר מה שאני יכול עד מקום שידי מגיע כולל בירור מקור השמועות. אבל הפסקתי להעיר אנשים, זולת היחדים שבאמת רוצים לדעת, משום שנוכחתי לדעת שאנשים לא רוצים לשמוע. הם פוטרים הכל בטענה שהכל פולטיקה ואינטרסטים, או שהם אומרים "א"כ למה הכל אוכלים את זה?" וממשיכים לאכול כלא היה.

[היימישער]

על זריצקי הנ"ל כבר פסק הרב וואזנר שא"א לסמוך עליו בענייני כשרות.

[שומע ומוסיף]

אני מתפלא מאד על הנכתב כאן ע"י חלק מהחברים שאנשים לא מעוניינים לשמוע וכו', וכי אנשים רוצים להכשל בדברים כ"כ חמורים? ובפרט היום שכמעט לכל דבר יש תחליף מהודר (בהנחה שבד"ץ ירושלים למשל זה הכשר מהודר לכו"ע), אז איזה אינטרס יש למישהו לטמון את הראש בחול? ובפרט אם מדברים על בני תורה שמקריבים כ"כ הרבה בשביל שמירת התו"מ, כ"כ קשה להם לוותר על חתיכת עוף או על איזה נופש מפוקפק? בכל אופן מה כ"כ נורא לכתוב כאן בפורום את הבעיות 'ברחל בתך הקטנה', ומי שרוצה יקבל ומי שלא רוצה לא יקבל, אבל אם אחד ינצל עי"כ והיה זה שכרכם. [אני למשל לא חסיד של אף הכשר ועל כל מוצר/הכשר/מקום נופש/מסעדה/ שיאמרו לי שיש בעיה, מסתמא אשמר מזה, ולכה"פ אברר יותר את הנושא לעומק.
ולמשל אני מתפלא על הרב ארזי, שיודע על המסעדה הכל כך בעייתית, כפי שהוא תיאר, למה לא לכתוב את שם המסעדה, וכי גם אתה פוחד פן יבולע לך מבעל המסעדה? (ועל עצם הטענה שרבני העיר פוחדים מבעל המסעדה, זה דבר נורא, מה אם לא תגורו מפני איש? ובכלל אי אפשר להיות יצירתיים קצת, כמו למשל לפזר פשקווילים בעיר שבמסעדה פלונית יש בעיות חמורות, ועצם זה שהרבנים לא ייצאו להגנתו, ידיר אנשים מהמסעדה.)

[עמקן]

גם אני מתפלא מאד.
אגב לפי הניסיון בד"כ סוג האנשים שהם כן חוששין ומדקדקים הרבה בעניני כשרות אינם רגילים לאכול במסעדות בלי קשר לההכשר.

[אוהב אוצר]

"כולם סומכים עליו".

מכאן מתחילה הבעיה [ולכן יש גם שאלה..]

מי זה 'כולם' אצלך??? רבים וטובים לא סומכים על שום מערכת כשרות, תהיה אשר תהיה בבית מלון, כי המכשלות 'רבות וטובות' והבעיות רבו מלספור.

[בן ירושלים]

ודאי שיראי שמים אמיתיים מקפידים לאכול רק בביתם או רק במקום שהתברר להם במדויק שניתן לסמוך עליו, אבל כמה כאלו ישנם שיוליכו העוף 4 אמות ולא יאכלו למשל שימורי דגים ולא יסמכו על מפעלים במוצרים עתירי חומרי גלם שעלולים להיות בעייתיים.
אמר פעם הרב הלפרין מרמות ג' בשם אביו ר' אלחנן זצ"ל מלונדון שהוא לא כותב בהכשרים "למהדרין מן המהדרין " כי מי שהוא באמת כזה לא יאכל כלום מחוץ לביתו, לא באולם ולא במלון ולא במסעדה אלא יכין בביתו את האוכל.
בס"ה גם בציבור היראים אוכלים בחתונות עם הכשר טוב ומקובל (וההבדל בין אולם חתונות למסעדה הוא קטן מאד בעניני כשרות. כמובן ההבדל הוא עצום בענינים אחרים). ולכן הבעיה היא שאין שום קריטריונים שמגדירים , ולפחות צריך לחדד המודעות של אנשים לבדוק ולברר.

[יואל הלוי]

האם אנישם יודעים שיש השגחה של הבד"ץ עד"ח על רק 6 אולמות בירושלים אבל למי שעושה ברית באולם אחר אפי' אם מביא אוכל מקטטרינג של העדה אין שום השגחה או אחריות של אף אחד על האירוע - וסומכים לגמרי על בעל הקייטרינג.
והעדה עצמם כותבים במדריך שלהם שאין השגחה שלהם על קייטרינג אחרי שיצא ממקום הבישול וכו'.
הייתי בחתונה לפני כמה שבועות בארמונות חן בירושלים ובעל השמחה שילם עוד כ450 שקלים לקבל משגיח צמוד היה ותעודה והשגחה של העדה על האירוע.
יכולים להיות מכשולים של כלים לא טבולים ויינות באירוע וכו' - או יתכן שבעל הקייטרניג יכול להזמין את האוכל מקייטרינג אחר בכלל [אם למשל נשרף לו האוכל או בשאר תקלות וכדומה] ואף אחד בעולם לא תדעו שהאוכל באירוע לא הגיע באמת מאותו קייטרינג שממנו הזמין.
בחו"ל מקובל שיש תעודה בכל אירוע ובלי תעודה פשוט לא אוכלים. כאן בארץ נכנסים ואוכלים וכמה באמת מבררים מי לוקח אחריות על המנת עוף ששמו על הצלחת שלו????

[הרוצה להחכים]

ומענין לענין. סיפר לי אתמול ידיד שאשתו עוסקת בתחום הפאנות [לא בדקתי את נכונות הסיפור ואין באפשרותי להוכיח את נכונותו, והרי אני מביא דברים ככתבם, והמאמין יאמין].
הלה סיפר, שבארץ משווקות השערות לפאות עם 'הכשר' בידי סוכן בלעדי, וכל הפאות ה'כשרות' הנמכרות בשוק נעשו מהשערות שהוא ייבא. הסיבה שפאות כשרות עולות יותר מהפאות בלא הכשר הוא כי השערות שלו עולות יותר מהשערות האחרות שבשוק, היות וגם הוא משלם לרב המכשיר בשביל ההכשר. ומה תפקידו של הרב המכשיר? הלה חייב לעלות אליו מדי תקופה ולהראות לו את דרכונו, והרב בודק את כל היעדים שבהם ביקר במהלך התקופה, ובוחן בעין בוחנת שלא הגיע ח"ו רח"ל להודו. אם הרב אכן אימת שהלה לא נכנס להודו הוא (מקבל את הסכום ו)חותם לו שכל החבילה כשרה למהדרין.

[דוד העיתונאי]

האם אנישם יודעים שיש השגחה של הבד"ץ עד"ח על רק 6 אולמות בירושלים אבל למי שעושה ברית באולם אחר אפי' אם מביא אוכל מקטטרינג של העדה אין שום השגחה או אחריות של אף אחד על האירוע - וסומכים לגמרי על בעל הקייטרינג.
והעדה עצמם כותבים במדריך שלהם שאין השגחה שלהם על קייטרינג אחרי שיצא ממקום הבישול וכו'.
הייתי בחתונה לפני כמה שבועות בארמונות חן בירושלים ובעל השמחה שילם עוד כ450 שקלים לקבל משגיח צמוד היה ותעודה והשגחה של העדה על האירוע.
יכולים להיות מכשולים של כלים לא טבולים ויינות באירוע וכו' - או יתכן שבעל הקייטרניג יכול להזמין את האוכל מקייטרינג אחר בכלל [אם למשל נשרף לו האוכל או בשאר תקלות וכדומה] ואף אחד בעולם לא תדעו שהאוכל באירוע לא הגיע באמת מאותו קייטרינג שממנו הזמין.
בחו"ל מקובל שיש תעודה בכל אירוע ובלי תעודה פשוט לא אוכלים. כאן בארץ נכנסים ואוכלים וכמה באמת מבררים מי לוקח אחריות על המנת עוף ששמו על הצלחת שלו????

אצל הרב לנדא המשגיח במטבח כותב תעודה, לכל אירוע עם שם המזמין והתאריך, המשגיח מפרט שראה כך וכך מנות של תפריט זה (עם פירוט מדוייק), וכל התבניות והארגזים נארזים בסרט דביק עם חותמת של ההכשר.

[דוד העיתונאי]

ומענין לענין. סיפר לי אתמול ידיד שאשתו עוסקת בתחום הפאנות [לא בדקתי את נכונות הסיפור ואין באפשרותי להוכיח את נכונותו, והרי אני מביא דברים ככתבם, והמאמין יאמין].
הלה סיפר, שבארץ משווקות השערות לפאות עם 'הכשר' בידי סוכן בלעדי, וכל הפאות ה'כשרות' הנמכרות בשוק נעשו מהשערות שהוא ייבא. הסיבה שפאות כשרות עולות יותר מהפאות בלא הכשר הוא כי השערות שלו עולות יותר מהשערות האחרות שבשוק, היות וגם הוא משלם לרב המכשיר בשביל ההכשר. ומה תפקידו של הרב המכשיר? הלה חייב לעלות אליו מדי תקופה ולהראות לו את דרכונו, והרב בודק את כל היעדים שבהם ביקר במהלך התקופה, ובוחן בעין בוחנת שלא הגיע ח"ו רח"ל להודו. אם הרב אכן אימת שהלה לא נכנס להודו הוא (מקבל את הסכום ו)חותם לו שכל החבילה כשרה למהדרין.

בכל הסיפורים על כשרויות לאנשים יש נטיה להאמין לבעל העסק יותר מלרב המכשיר, כי הוא חבר שלי, או כי חזקה על לשה"ר שתתקבל על הלב.
אין לדון את בעלי העסקים שמשלמים טבין ותקילין עבור ההשגחה, שמטבעם נוטים להתלונן שמשלמים סתם וכו' וכו', בא נניח והרב אכן בודק אותו בדרכון, מניין לו שלאותו רב (אם יש לו יר"ש) אין אמצעים נוספים לעקוב אחריו ?
זה סוג של הרתעה - שבעל העסק יודע שהדרכון שלו כל הזמן במעקב, אבל הרב יכול לברר בעוד צורות