נתקשתי, הרי קי"ל בגדי כהונה שהוכתמו בדם פסולים לעבודה, א"כ איך עבדו במשכן עם הבגדים אחרי שנתקדשו בדם המילואים ובשמן הקודש. אך לפי דברי הליקוטי הלכות אפשר ליישב.
מקור הדין (זבחים פח.) בגדי כהונה ... נתגעלו אין מכבסין אותן וכו' וי"א אין מכבסין אותן כל עיקר ... שאין עניות במקום עשירות.
ובזבחים לה. על מה שאמרו דבערב פסח היו פוקקין את העזרה והיו הכהנים מהלכים בדם עד ארכובותיהם, והקשו והא קא מיתווסי מאנייהו ותנן היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה וכו'.
אלא שבליקוטי הלכות (זבחים עמ' 102) כתב: מסתברא דגיעול לא נקרא רק אם היה עליו לכלוך ממש שהיה אדם מתבייש כן לעמוד לפני גדולים אבל אם נטף על הבגד טיפה מועטת של דם ושמן אינו בכלל זה דאל"כ יהיה צריך לדעת הי"א (שאין מכבסין כלל) להפסיד בכל יום הרבה מבגדי כהונה. ולכאו' אם בזה יתישב הכשר העבודה בימי המילואים א"כ הוא מוכח מקרא.
אך בכל אופן איני מבין, וכי אין הדם מסריח? וכי סומכין מתחילה על הנס (אם נומר שאף בדם זה נתקיים הנס).
אשמח בישוב הדבר, או בהפניה למקום שנידון בזה.