שהתה עשר שנים בלא וולד

[אוצר החכמה]

אכן כך מצויין בספר הנ"ל.
יש גם הסבר הגיוני, לא זוכר מספיק בבהירות בשביל לכתוב.

ההסבר ההגיוני הוא פשוט.
הטענה היא שזרע הנושא זכר מהיר קצת יותר. אז אם הזרע מגיע אחר הביוץ יש לו את יתרון הקדימה. אבל אם הביוץ מתרחש אחר הביאה וכבר שני מיני הזרע נמצאים אין לו יתרון אלא אדרבה יש קצת יתרון לזרע הנושא נקבה שהוא "מצליח יותר להפרות".
אם זה נכון או אינו ידוע או מופרך לחלוטין. איני יודע.

[בתבונה]

אבל הרי לא מדובר בדברים נדירים גנטית.
מדובר שאדם שיש לו נאמר חמשה ילדים וכולם בנים. הסיכוי שזה יקרה הוא אחד ל32. וזו הסבירות של מה שקרה. שאע"פ שמחצה נקבות ומחצה זכרים וגם כאן הבעל והאשה שניהם שווים בעניין הזה קרה המקרה הלא נדיר. (זה אומר שבכל כמה בניינים בבני ברק יתכן שיש משפחה כזאת).
רק אילו היה מצוי שהבעל (או האשה) הוא הסיבה המצוייה יותר שזה יקרה היינו תולים בזה ולא באירוע אקראי. אבל כאמור בדבריך זה לא כך.

אתה מדבר במצב נורמלי שאין שום נטיה למין מסוים וכ"ש לא מניעה למין מסוים
במקרה כזה אכן כשיש חמשה ילדים הסיכוי שכולם מאותו מין, זה סיכוי אחד ל-16 ( הראשון לא נכלל בחישוב - החישוב הוא מה הסיכוי שכל ה-4 הנוספים יהיו מאותו מין),
אבל במקרה כזה טפשי להעלות צד להתגרש, הר אם הוא יתחתן עם אחרת לא תשתנה הסטטיסטיקה.
ואילו במקרה שיש יותר נטייה למין מסוים לא נראה לי סביר שיהיה הלכתית טעם להתגרש.
כל השאלה מתחילה אם יש מניעה ללדת מין מסוים.
אמנם כפי שהוסבר באדם שלו 5 ילדים וכולם ממין זהה, אין כל סיבה רפואית לכך אלא מדובר בסטיטטיקה נורמלית (כמו בדוגמא שלך 1 מכל 16 משפחות להם 5 ילדים כל ה-5 יהיו ממין זהה).
מה שהסברתי היה משהו תיאורטי שאולי היה מיותר לפורום זה
הסברתי כיצד אפשרי מבחינת מדע הרפואה מנגנון בו תהיה מניעה רפואית לזוג מסוים ללידת ילד ממין מסוים,
דברים כאלו הם בסבירות במקרים נדירים מאוד למשל זוג עם הרבה מאוד ילדים שכולם ממין אחד ובנוסף הפלות חוזרות בשליש ראשון, וגם אז הסבירות תהיה שהבעיה אצל האב.

[ברלינר]

במרדכי בפרק הבא על יבמתו הביא לגבי שהתה עשר שנים שאין אנו נוהגים כן מהגמרא סוף חזקת הבתים שהיה ראוי לגזור לא לישא אשה וכו' וכנראה הוציא כן מדנקטא הגמרא שם דמוטב יהיו שוגגין.

[לעומקו של דבר]

במרדכי בפרק הבא על יבמתו הביא לגבי שהתה עשר שנים שאין אנו נוהגים כן מהגמרא סוף חזקת הבתים שהיה ראוי לגזור לא לישא אשה וכו' וכנראה הוציא כן מדנקטא הגמרא שם דמוטב יהיו שוגגין.

ישר

[גרסינן בפרק המדיר אמר רב אין מעשין אלא לפסולות] ושמואל אמר אף נשא אשה ושהה עמה עשר שנים היו כופין אותו להוציא ונראה (לאביאסף) דהלכה כרב [*דאמר אין מעשין אלא לפסולות ורב] ושמואל [*נמי] לא פליגי אלא בארץ ישראל ואההיא ברייתא סמכינן בזמן הזה שאנו בח"ל ואנו שוהים טפי מעשר שנים ואין כופין להוציא וכן פי' רבינו אב"ן זקני וכן מצאתי בשם ר"י בר' שמואל וגרסינן בפרק חזקת הבתים דין הוא שנגזר על עצמינו [*להתאבל על ירושלים] שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בו הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ואפילו בארץ ישראל חייב ליתן כתובה וגם תנאי כתובתה [*אביאסף מ"י]:

[ברלינר]

בתוס' שם ד"ה ודין הקשה דהא כתיב פרו ורבו ותירץ שהיינו במי שהוליד בן ובת ומוכח דפליג אמרדכי הנ"ל וצ"ע מה יענה המרדכי על קושית תוס'

[סטפנסקי]

במרדכי בפרק הבא על יבמתו הביא לגבי שהתה עשר שנים שאין אנו נוהגים כן מהגמרא סוף חזקת הבתים שהיה ראוי לגזור לא לישא אשה וכו' וכנראה הוציא כן מדנקטא הגמרא שם דמוטב יהיו שוגגין.

ישר

[גרסינן בפרק המדיר אמר רב אין מעשין אלא לפסולות] ושמואל אמר אף נשא אשה ושהה עמה עשר שנים היו כופין אותו להוציא ונראה (לאביאסף) דהלכה כרב [*דאמר אין מעשין אלא לפסולות ורב] ושמואל [*נמי] לא פליגי אלא בארץ ישראל ואההיא ברייתא סמכינן בזמן הזה שאנו בח"ל ואנו שוהים טפי מעשר שנים ואין כופין להוציא וכן פי' רבינו אב"ן זקני וכן מצאתי בשם ר"י בר' שמואל וגרסינן בפרק חזקת הבתים דין הוא שנגזר על עצמינו [*להתאבל על ירושלים] שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בו הלכך לכל הפחות אין כופין להוציא ואפילו בארץ ישראל חייב ליתן כתובה וגם תנאי כתובתה [*אביאסף מ"י]:

לא לשכוח שזה לא הסיבה בזמננו שלא מגרשים. כי השו''ע פסק שחייב לגרש והשו''ע כידוע נכתב לזמן הזה ולא כהילכתא למשיחתא והסיבה בזמננו עדיין נסתרה ממני

[ברלינר]

אמת ויציב. אך באמת תימה על הפוסקים שלא טרחו להזכירו.
ועוד נקודה: משמע ממנו שכך נהגו, והיה מנהג מקובל.
ועוד דבר שצריך להדגיש, דכתב דכ"ז רק בחו"ל.

[ברלינר]

בדרך אפשר יש מקום לדון דהמרדכי הוא מקור נאמן לאבודרהם על ברכת שמח תשמח שכתב דנישואין דומים למעמד הר סיני שכל עניינם להביא לבנים ת"ח וכן כתב בתפילת השל"ה
דכיון דגזרו על התורה וכו' א"כ א"א לגדל בניהם לתורה וכו' וע"כ לא חשש לקושית התוס' הנ"ל

[לעומקו של דבר]

בדרך אפשר יש מקום לדון דהמרדכי הוא מקור נאמן לאבודרהם על ברכת שמח תשמח שכתב דנישואין דומים למעמד הר סיני שכל עניינם להביא לבנים ת"ח וכן כתב בתפילת השל"ה
דכיון דגזרו על התורה וכו' א"כ א"א לגדל בניהם לתורה וכו' וע"כ לא חשש לקושית התוס' הנ"ל

הלכה ב
צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר, כיצד כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתיה וישיבת בית ונשיאת אשה וכו'...
אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'... וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל

[ברוך יעקב]

בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן עו בתוך דבריו כתב:
"בנידוננו. הבעל הוא ת"ח וי"ש מופלג. וברור שהבעל כוונתו לשם שמים בלי פניות, וכי ישתדל בכל יכלתו לישא אשה בת בנים. ולכן אין להחיל על נידוננו מה שחוששים כמה מגדולי הפוסקים דאולי בזמנינו שהדור פרוץ אין כוונת הבעל לשם שמים. ויעו"ש בעין יצחק בח"ב שצירף כזאת גם בנידונו שם וכתב דבנ"ד דאנו מכירים אותו דהוא ת"ח וירא"ב ויש לו חזקת כשרות אלימתא וברור לנו כוונתו כי עיקר השתדלותו להשיג ההיתר הוא רק כדי שיהיה ביכלתו לקיים מצות פו"ר אין ע"כ לנו החשש הזה עיין שם. ודון מינה ומינה".

[אתה חונן]

כמובן אינו שייך לעיקר השאלה
מדוע אין חיוב להוציא
ולא הקשו על הזכות לכפות האשה

[יושב ירושלים]

שמעתי מעשה על הרב זילברמן זצ"ל מישיבת אדרת\
שלא היה לו 5 שנים לאחר נישואין ילדים ואשתו שאלה אותו
מה תעשה לאחר 10 שנים ? הוא ענה לה אני יסע למרוקו
ששם אין את החרם ואשה אשה שניה.
לשנה אח"כ נולד להם בן.

הסיפור לא היה.

התחתן באלול ובסיון שלאחריו כבר נולד בנו בכורו שליט"א, פחות משנה.

המעשה הנ"ל היה בבנו הרב אליהו זילברמן שליט"א ושמע השומע וטעה, ואכן נאים הדברים למי שאמרם.
ובעניין רבנים נוספים שגרשו שמעתי עדות מאוד מבוססת על הרב שלום כהן שליט"א שגירש לאחר עשר שנים.

[אתה חונן]

בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן עו בתוך דבריו כתב:
"בנידוננו. הבעל הוא ת"ח וי"ש מופלג. וברור שהבעל כוונתו לשם שמים בלי פניות, וכי ישתדל בכל יכלתו לישא אשה בת בנים. ולכן אין להחיל על נידוננו מה שחוששים כמה מגדולי הפוסקים דאולי בזמנינו שהדור פרוץ אין כוונת הבעל לשם שמים. ויעו"ש בעין יצחק בח"ב שצירף כזאת גם בנידונו שם וכתב דבנ"ד דאנו מכירים אותו דהוא ת"ח וירא"ב ויש לו חזקת כשרות אלימתא וברור לנו כוונתו כי עיקר השתדלותו להשיג ההיתר הוא רק כדי שיהיה ביכלתו לקיים מצות פו"ר אין ע"כ לנו החשש הזה עיין שם. ודון מינה ומינה".

מה באמת הביאור בזה
ומה לנו אם כוונתו לשום דבר אחר
הרי סו"ס יקיים המצוה
(לפחות מצות לא תהו בראה)

[אורח]

שו"ת אבני נזר חלק אבן העזר סימן א
ב"ה פה סאכטשאב.
שלום לכבוד הרב הגדול חריף ובקי שלשלת היוחסין יקר רוח מו"ה בצלאל נ"י אבד"ק לויביטש.
דבר האשה אשר מסתכנת בלידתה והרופאים אומרים שהיא מחמת שיש לה גוז בבטנה וכשהיא מתגדלת מסוכנת יותר והרופאים הזהירו אותה שלא תזדקק לבעלה עד שתשתה תחילה כוס של עקרין והיא אומרת ג"כ שמרגשת שמתגדלת יותר, אם מותרת לשתות מחמת שהבעל לא קיים עדיין פו"ר שאין לה רק ג' זכרים ולא נקבות כלל:
תשובה
א) הנה כבודו כתב להתיר דיש הרבה פוסקים שאם יש לו בן אינו מחוייב לגרש, וכתב הריטב"א [יבמות סד ע"א] הטעם שמא משני' ג"כ יוליד בן, הנה שני דינים, האחד אם יש וולד אחד חי הרשב"א כתב שאין מוציאין אותה ממנו, והביאו ריב"ש [סי' ט"ו] ורמ"א הביאו סי' קנ"ד [סעי' י'], אך בדברי רמ"א יש מקום לטעות שכתב דווקא שלא הוליד זרע קיימא אבל אם הוליד כו' משמע אפי' הוליד זה הוולד מאשה אחרת, ובריב"ש לא כתב רק ילדה זרע קיימא חי, אבל הוליד מאשה אחרת לא מהני, וכן הוא להדיא במקור הדין ברשב"א, ורמ"א לא הי' לפניו חדושי רשב"א יבמות כי נדפס פעם ראשון בהסכמת המל"מ, זה דין אחד:
ב) דין הב' כתב הנמק"י [יבמות בד' הרי"ף יט ע"ב] ולכ"ע אם לא ילדה אלא כולם זכרים או נקבות אין כופין להוציא, ואין מובן דמה נ"מ בין נקיבה אחת או הרבה נקיבות דכל מה שצריך לישא אחרת הוא כדי שתלד זכר, וטעם ריטב"א שמא גם השני' תלד רק כמו שיש לו עכשיו שייך גם בנקיבה אחת, אך מלשון הריטב"א מקור הדין [רוב דברי נמק"י הם מריטב"א כנודע] נעמוד על כוונת הנמק"י וז"ל ריטב"א ונראין הדברים שלא אמרו אלא שלא ילדה או שהיא מפלת נפלים וכדאיתא בגמ' אבל מפני "שאינה יולדת" אלא כולם זכרים או כולם נקיבות אין כופין אותו דמאן לימא לן שהאשה אחרת תלד לו זכר או נקיבה עכ"ל, משמעות דבריו שגם עכשיו היא בת בנים ויולדת, רק שנאמר הוחזקה זו שתלד רק זכרים או רק נקיבות כמו הוחזקו לנפלי, ע"כ אמר ריטב"א דאין מוציאין דשמא גם האחרת תלד כך, שהרי ענין זכרים או נקיבות הלא תלוי מי מזריע תחילה, ויש לומר שהיא הגורמת שממהרת זריעתה ויולדת תמיד זכרים, או מאַחְרת, ויולדת תמיד נקיבות, ויש לומר אשה זו כאשה דעלמא אך הוא הגורם, או שטבעו למהר ומוליד תמיד נקיבות, ע"כ אין מחייבין אותו לישא אחרת:
ג) והנה דין הריטב"א בשגם עכשיו בת בנים אך דניתי עלה מדין חזקה, נאמר שמא הוא הוחזק, אך הנמק"י שכתב "אם לא ילדה" אלא כולם זכרים ולא מדין חזקה ניתי עלה, לכאורה אזיל לה זה הטעם, אך הנמק"י למד מריטב"א מדהוצרך לטעם שמא גם השני' תלד כיוצא בו ואי לאו טעם זה הי' מחויב לגרשה, ש"מ שגם בזה שייך חזקה כמו בהוחזקה לנפלי, נצמח מזה קולא, אף שעתה אינה בת בנים, מ"מ אינו מחוייב לישא אחרת שמא הוחזק הוא:
ד) ומדברי הנמק"י מבואר דאפי' עכשיו זקינה ואינה בת בנים, דאי שגם עתה בת בנים אלא שתמיד יולדת זכרים כו' הי' לו לומר שאינה יולדת לשון הוה כלשון ריטב"א, ומדכתב לשון עבר ש"מ ואפי' היא זקנה [וא"ת שהנמק"י מיירי שעכשיו אינה יולדת ופסקה עשרה שנים מלילד אך מ"מ ראוי' להוליד, אבל לא בזקינה, מה נ"מ בזה כיון שהטעם ע"כ משום שמא הוחזק, דאי משום שזכה להבנות אפי' וולד אחד נמי, וא"ת דמ"מ מקילין דווקא בראוי' להוליד דיש ספק שמא תחזור ותלד, כל כי האי הי' לו לפרש]:
ה) והשתא מובן החילוק בין לא ילדה אלא אחד, או ילדה הרבה זכרים או נקיבות, דבלא ילדה רק אחת וליכא חזקה כשישא אחרת בטח יהי' לו ממנה זכרים ונקיבות, ואם פעם תלד זכר תלד פעם אחרת נקיבה, אך בילדה הרבה וכולם מין אחד בזה הוחזקה להוליד כך ויש ספק שמא הוא שהוחזק, ע"כ אינו חייב לישא אחרת:
ו) והנה בריב"ש סי' ט"ו מבואר דאפי' ילדה כמה זכרים ועכשיו זקינה מחוייב לגרשה, וכן כתב הב"ש [סי' קנ"ד ס"ק כ"ד] להלכה, ובודאי למד דינו מריב"ש, אך בודאי הריב"ש לא ראה ספר הנמק"י שהי' בזמן אחד ממש, ואולי גם הריטב"א לא ראה:
ז) ולדינא יש להורות שאם לא הולידה אלא הרבה [היינו ג'] זכרים או נקיבות אפי' עכשיו זקינה אינו מחוייב לגרשה, אך אם לא הולידה אלא בת אחת או יש לה ממנו הרבה נקיבות והי' לה ממנו זכרים ג"כ אך שמתו, כיון שלא הוחזק מחוייב לגרשה ולישא אחרת, דסברת רשב"א ביש לה ולד חי ממנו דבזה לא שייך שמא לא זכה להבנות שהרי יש לו וולד ממנו ואולי תלד לו עוד, וזו שעכשיו זקינה ודאי לא יבנה ממנה עוד, ובהוליד מאשה אחרת כמה ממין אחד אינו מחוייב לישא אחרת שמא הוחזק, אבל ילד אחד חייב לישא אחרת, אף שמשמעות רמ"א אפי' הוליד מאשה אחרת לשון הרשב"א הואיל וילדה "זו" אין מוציאין "אותה" ממנו. מבואר דהוליד מאשה אחרת לא מהני, ורמ"א לא ראה חי' רשב"א יבמות, וגם מריב"ש עצמו מוכח, מדחילק בין היא עוד בת בנים לזקינה, וע"כ משום דההיתר תלוי בילדה לו היא וולד חי שזכה להבנות ממנה אפשר יבנה עוד ממנה ע"כ בזקינה אסור, אבל אם ההיתר משום שהוליד ויש לו זרע קיימא ואף בזקינה יהי' מותר, ובאמת רמ"א השמיט איסור הזקינה והוא לפי שיטתו דההיתר משום הוליד כנ"ל [רק הב"ש הביאו] ע"כ לפענ"ד אין לסמוך על רמ"א בזה:
ח) ולכאורה הי' נראה טעם לרמ"א, דהנה קי"ל דאין אדם מחוייב ליתן, אפי' בשביל מצוה עוברת, הון רב, כמבואר באו"ח סי' תרנ"ו [סעי' א'], ולגרש את אשתו הוא יותר מהון רב, ובסנהדרין (כ"ב ע"א) קשין גירושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא התירו לגרש, הנה שלגרש אשתו חמור מיחוד של פנוי' ואין מתירין איסור דרבנן בשביל הפסד הון רב, ובשבת אין מתירין רק שבות דשבות [זולת במקום שיש לחוש שיבוא לידי איסור תורה אם לא נתיר לו] ואף בזה רמב"ן חולק [תורת האדם שער המיחוש ד"ה אבל] ומה שחייב לגרש באין לו וולד כלל, דזה חמור מאד שלא ימחה שמו מישראל והתירה התורה משום זה אשת אח דבכרת, אבל ביש לו וולד אחד שוב לא חמור משאר מ"ע, כן נ"ל ליישב דברי רמ"א:
ט) אך מאחר שברשב"א וריב"ש מבואר להיפוך נראה לי לחלק בין שאר מ"ע כגון לולב וכדומה שאם לא יקח לולב בחג הסוכות זה מ"מ לא בטלה ממנו מצות לולב בכללות, שאם אין לו לולב בחג הזה יהי' לו בחג סוכות אחר, אבל בנים אם ימות בלא בנים כשיעור דהיינו בן ובת בטלה ממנו המצוה בכללה [וידוע שכל נפש מישראל צריכה לקיים כל המצוות, ובספרי המקובלים שהאדם צריך להתגלגל אפי' בשביל מצוה אחת שלא קיימה מעולם, וכל נשמה צריכה להתגלגל להיות כהן לפעמים או עכ"פ בחי' עיבור כדי לקיים כל המצוות, ועל כן אם ימות בלא מצוה אחת שחסרה לו, שמא לא קיימה נשמתו מצוה זו מעולם ויהי' מוכרח להתגלגל] על כן את כל הונו יתן ואף לגרש אשתו כדי לקיימה:
י) ואחר שבררנו מקור הדין באורך וברוחב בעז"ה נבוא לנידון דידן, וההיתר שכתב כבודו מריטב"א שמא גם משני' לא יהי' לו, תלוי אם לא הי' לה מעולם רק זכרים ההיתר טוב, ועוד עדיף מהיתר הנמק"י שאינו חייב לישא אחרת ביש לו כולם ממין אחד שמא הוחזק הוא לילך כך, ואף אם ישא אחרת כולם יהי' מאותו מין, וכאן לענין היא עצמה הוא היתר ודאי בין הוחזק הוא בין הוחזקה היא מ"מ תלד עוד כולם מאותו המין, אבל אם הי' לה נקיבה ממנו ומתה בטל היתר זה [וגם היתר הרשב"א שיש לה ולד ממנו פשיטא שאינו בנ"ד, שאם תשתה כוס של עקרין הרי לא תוליד עוד] וכבודו לא ביאר זה במכתבו אם הי' לה תחילה נקיבה או לא:
יא) מ"מ נראה שאין איסור בשתייתה כוס של עקרין דאינה מחוייבת לסכן עצמה אפי' לפירש"י [יבמות יב ע"ב] שלש נשים משמשות במוך היינו מותרות וחכ"א משמשת כדרכה כו' ושומר פתאים ה', היינו שאסורה ומחוייבת לסמוך על שומר פתאים ה', אינו אלא בדברים אלו המצוים תמיד, אבל לא בנ"ד שיש לה גוז במעי' ומחמת זה מסתכנת, וראי' לזה [יבמות מב ע"א] מינקת חבירו שאסרו חכמים לישא מחשש דילמא מיעברא ומיעכר חלבה, ומקשה אי הכי דידי' נמי, ומשני דידי' ממסמס לי' בבצים וחלב, וקשה מ"מ לסמוך על שומר פתאים, וע"כ לומר דווקא קטנה מעוברת דברים המצויים [דקטנה נמי חכמים תקנו לה נשואין] משא"כ מינקת דידי' דיש לו תקנה בבצים וחלב, ולישא מינקת חבירו אין זה דבר המצוי, לא שייך בזה שומר פתאים, והיינו דמקשה אי הכי דידי' נמי, אין הקושיא שיאסור דידי' באמת שהרי כל האיסור שנכנס בגבול התינוק [עי' להלן סי' כ"ו ב'], והכא אדרבה היא אשתו טרם בא התינוק לעולם, אך הקושיא דבדידי' נמי איכא סכנה וזה מצוי תמיד ושומר פתאים ה', גם דחברי' נמי יהי' מותר דהיינו הך ושומר פתאים ה', ומשני דידי' ממסמס לי' ואין הסכנה מצוי', ע"כ דחברי' אסור, והנה מוכח דבדבר שאין הסכנה מצוי' לא אמרינן שומר פתאים ה', וה"נ אינה מחוייבת לסכן עצמה, ואם יהי' הדין לגרשה יגרשנה:
יב) אך אף לענין גירושין נראה דאף אם הי' לה נקיבות תחילה דאין היתר משום הוחזק להוליד זכרים תמיד, שמעתי ממחו' הגאון מהר"י זצ"ל אבד"ק קוטנא שמהרי"ט לא הי' לו רק זכרים ולא נשא אחרת עלי' [אף כי בארץ שהי' המהרי"ט לא פשטה תקנת חרגמ"ה משתי נשים] שסמך על ירושלמי [יבמות סז ע"ב] דאף לב"ה יוצא בשני זכרים וב"ש אפי' זכר ונקיבה, הגם דגמ' דידן [סב ע"א] לא ס"ל הכי, דמקשה לב"ה ניליף ממשה, ומשני משה מדעתי' עביד [לא שאלתי באיזה ספר ראה זה, ואני אין לי פנאי לחפש, אולי יש לכבודו איזה ידיעה מזה ימחול להודיעני] ונראה לי טעמו של מהרי"ט כי בזוה"ק ח"ג (קמ"ח ע"א) בפסוק ויהי ביום כלות משה, כי במאמר של נעליך מעל רגליך פקד לי' לפרוש מאשה ושאל מיכאל להקב"ה ע"ז תבעי לסתור אדם והא כתיב זכר ונקיבה בראם והשיב הקדוש ברוך הוא הא קיים משה פו"ר, והיינו כדברי הירושלמי דאף ב"ה מודים דסגי בשני זכרים, והנה עדותו של רשב"י מהקב"ה בעצמו, ובודאי ראה רשב"י המעשה ברוה"ק [וחכמי בבל בעלי התלמוד דידן לא ידעו מזה, וכהאי גוונא בזוה"ק פינחס ובגין דלא ידעי הני בבלאי רזא דגנוחי וילולתא שחשבו שספק הוא ותרווייהו צריכי] והגם דלא בשמים הוא, זה שהנביא אומר כך אמר לי הקדוש ברוך הוא הלכה, אבל כשראה ברוה"ק מעשה שאמר הקדוש ברוך הוא מאמר שאינו הלכה וממילא נוכיח שכך הלכה אינו בכלל זה, גם בהא דלא בשמים הוא יש דברים בגו, ובגמ' עירובין (ואו ע"ב) כאן לאחר בת קול, ותשובה מן השמים, וכבר האריך בזה האזולאי במערכת גדולים אות י' יעיי"ש:
יג) סוף דבר להלכה אני מסכים עם כת"ר שמותרת לשתות כוס של עקרין ומסתמא לא יגרשנה מאחר שיש לו בנים, גם נראה שאינו מחוייב לגרש ויכול לסמוך על המהרי"ט ומעשה רב:
יד) אך שוב ראיתי בכנה"ג סי' א' בהגהת הב"י ס"א בשם רבו מהרי"ט על מה סמך מהרי"ט, טעם אחר משום שהי' לאחד מבנים בת אחת, וה"ה אם הי' לו שני נקיבות ואחת מהם הולידה בן עיין שם, והשמיעה מהרב זצ"ל מקוטנא שורשה נשאר מעל, כי בדברי כנה"ג תלמידו מבואר באופן אחר לגמרי, ומ"מ י"ל שוב כהאי גוונא אינו חייב לגרש אשתו, דשוב דומה לשאר מ"ע שאינו מחוייב לפזר עלי' הון רב וכ"ש לגרש אשתו, והחילוק שחלקנו דווקא לולב אם לא יקח עכשיו אפשר יזדמן לולב לשנה הבאה, ואין המצוה בטלה בכללות ה"נ בזה, אפשר ילד הבן נקיבה ויתקיים המצוה, ולפי זה אפי' כמה נקיבות לא יתחייב לגרש:
דברי הדו"ש הק' אברהם:

[סלקא דעתך]

לגבי החזו"א קוליץ מספר שרצה לגרש אותה והיא איימה לקפוץ לנהר ומאז לא חזר על זה שוב אבל החשיבה כגרושת הלב. אמנם זה נשמע קצת מופרך שכל השנים הרבות שהיו ביחד החשיבה כגרושת הלב ואולי כל הפרטים אינם נכונים.

רבי איצלה בלאזר נתן לאשתו גט לאחר 34 שנים כדי שיוכל לקיים פו"ר. וזה יעזור לב' הצדדים מצד אחד חיכה עד 34 שנים. מצד שני בסוף הקפיד על פו"ר.

ואולי יש לדון שבדורות עברו לא ידעו אם הבעיה בגבר או באשה וא"כ יש כאן ספק אם יועיל?

[אבןטובה]

כ' הרשב"ם הטעם של בערב אל תנח את ידך מחמת שמא ימותו הראשונים

[עושה חדשות]

העירו לעיל למה זה לא בגדר יותר מחומש. (וכבר העירו בזה האחרו', בגדי כהונה אבני נזר ועוד).

ליבי אומר לי, שבשאר מצוות כה"ג ודאי אינו חייב לגרש, וכגון אם אינו יכול ליטול לולב לולי שיגרשנה וכד'. ושאני מצות פרו ורבו שהיא על עצם ענין הנישואין, ואדם מחוייב להקריב את עצם הנישואין אם לא עלו יפה לענין פריה ורביה.

מה דעתכם.

[פרנקל תאומים פרטי]

לא ראינו אף אחד!
ומי שלא ידועה בעיה או שיש לו רק זכרים או נקבות, למה אינו מגרש? בגמרא אין חילוק כזה.
ובעבר שלא ידעו על פי הרפואה שיש בעיה בגבר, מפני מה לא ראינו שמגרשים [ולא יודע מאיפה אתה יודע שהבעיה אצל האשה].

אי אפשר לדון בחשבונות שמים, והלא דבר הוא ששני בניו של הגרשז"א אין להם בנים, ולא גרשו [והאגדה מספרת שאחד מהם גם לא עשה טיפולים] כאשר נשותיהן נשים גדולות היו, היינו שהם עצמם שפוסקים גדולים הם, וגדולי ההוראה שמחותנים בבתים אלו, הגרשז"א והגריש"א, הנהיגו במעשה רב שלא לגרש.
אולי בא כדי שלא יבואו צדיקי הדור האחרון ויבינו שאין דבר יותר נכון וראוי אלא לגרש אשתו, וכל זה מתוך יראת שמים טהורה.
אז הנה שלא!!
הנידון ההלכתי ראוי ובמקומו.
הסקת המסקנות נגד גדולי עולם ופוסקים מפורסמים מה שנהגו בעצמם, הוא דבר שיש בו בעיני שילוב של כמה מידות..

שלושה.


ומה עם הגה"צ ר' יששכר מאיר, ר' יעקב הורביץ, ר' שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל ועוד ועוד.

[יוסף פ]

ר' איציק שפירא אמר פעם בשיעור סברא בזה, מדוע שמענו שנוהגים כך ואף לא מגדולי ישראל.
הוא אמר שאם אכן האדם עושה זאת מדין גמילות חסד עם אשתו לכאורה שייך בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה

[מענה איש]

יבואו היודעים ויעידו האם במהלך הדורות בעיקר בתקופת האחרונים שמענו על מעשים מעין זה שגירשו לאחר 10 שנים.
סיפור מרגש במיוחד למרות שאין לו הפי אנד....

[עושה חדשות]

נפשם תגל על הפרישה.pdf

(357.42 KiB) הורד 298 פעמים

[פולסברג]

ר' איציק שפירא אמר פעם בשיעור סברא בזה, מדוע שמענו שנוהגים כך ואף לא מגדולי ישראל.
הוא אמר שאם אכן האדם עושה זאת מדין גמילות חסד עם אשתו לכאורה שייך בזה עוסק במצוה פטור מן המצוה

חבל שסברות מופלאות כאלו לא חשבו עליהם בזמן התלמוד, וכזאת היינו מבטלים חתיכות גסות מהתורה.

תחושתי היא שכל ה'בחילה' ממי שעשה מעשה על פי הלכה בענין הזה, נובעת מפמינזם ודומיו, ולא מהשקפת התורה הקדושה.

[יוסף פ]

מסתמא בזמן הגמרא היתר זה כמעט לא היה שייך, הקשר בין האיש לאשתו היה שונה לגמרי מהמצב היום. במיוחד אצל התלמידי חכמים שהיו חוזרים הביתה פעם בהרבה מאוד זמן. ואה"נ היו מקרים, כמו במדרש שיר השירים במקרה שבא לפני רשב"י

[פולסברג]

עי' בתולדות המנחת אלעזר אות ס''ו שמתואר היטיב איך שנתפרדה החבילה מחמת ד''ז.