ע"מ שאני צדיק

[אוצר החכמה]

העליתי שאלה באשכול אחר ושם נבלעה בדיון על דברים אחרים.
והייתי רוצה לשמוע את דעתכם בזה.

בעניין ע"מ שאני צדיק שהדין הוא שחיישינן לקידושין למצד שני פסול לעדות כמבור בגמרא קידושין ובב"ש שם בשו"ע.
צריך באמת להבין למה אם זה ספק רחוק (לדוגמה שלא נראה לנו שבאמת שב בתשובה) אנחנו דנים את זה כספק קידושין.
ולענ"ד יש שתי תשובות
1. שזה חומרא דקידושין שחיישינן לספק.
2. שאולי אינו צדיק גמור כלפי שמיא. אבל כלפי התנאי נחשב שצדיק גמור. כלומר שעד כמה שהיא רוצה שיתקיים התנאי, הרהור כזה של תשובה בלבו די בזה.

ויש נפ"מ בין התשובות האלו.
מה דעתכם ואולי יש תשובות אחרות פשוטות יותר.

[בברכה המשולשת]

יש על זה תשובה של הרדב"ז, כמדומני שמבאר שזה בגלל ספק

[פרי יהושע]

לא נכנס לגופו של עניין, אבל אאל"ט בקרי"ס ריש הל' תשובה למד מזה שעיקר תשובה מהני ע"י הרהור ויל"ע שם.

[עושה חדשות]

ראה לדוגמא את ד' המאירי המובאים כאן.

[צעיר_התלמידים]

כתב הרמ"א אה"ע סימן מ"ב סעיף ה' 'המקדש לפני פסו"ע דאוריתא מכח רשעתן כגון לפני אנוסים או שאר רשעים י"א חיישינן לקידושין דלמא חזרו בתשובה ויש מקילין' עכ"ל.

והנה סברת המקילים כבר נתבארה בדברי גדולי האחרונים [ביאור הגר"א סק"ל, שו"ת רדב"ז ח"א סימן ק"מ, לחם משנה פ"ח מאישות ה"ה, גט פשוט סימן קכ"ג סק"ח] דה"ט דלא דמי להא דאמר קידושין מ"ט ב' המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו, דשאני התם דאמרינן הואיל ונחית לתנאה מסתמא לא הוציא דבריו סתם לבטלה ושמא הרהר בתשובה, מאי דלא שייך גבי עדים שנעשו הקידושין בפניהם

[אוצר החכמה]

לפי זה יצא שאם אמר ע"מ שאני צדיק גבי קידושין יוכשר לעדות לפחות לעניין לחוש לקידושין.

אני הבנתי שאת זה בא הב"ש שם לסתור ולכן שאלתי מה ששאלתי.
ועיינתי עכשיו בלשון הגר"א בסימן מ"ב שציינת ונ"ל שאינו סותר את ההסבר שהצעתי לעיל באפשרות השנייה, אע"פ שסתימתו קצת משמע לא כך.
אבל מה התשובה אם כך?

[חיי נר]

ולכאורה כהצד ב' שהעלה כת"ר כעי"ז בשו"ת מהרשד"ם אבה"ע סוף סי' י', וזה לשונו, וטעמא דמילתא דבעדים לא אמרינן שמא הרהרו, נראה לענ"ד דהיינו טעמא כי המקדש קדושיו קדושין על הסתם אפילו שיהיה רשע גמור ואם כן כשאמר ע"מ שאני צדיק יש לחוש שמא הרהר ולזה ההרהור כיון בתנאו וגם כן היא סברה וקבלה ונתפייסה באותו הרהור לבד והקידושין תפסי, אמנם העדים לאו ברצון המקדש והמתקדשת וכו' עי"ש.
ואולי אפשר לתלות בזה את מחלוקת האחרונים בע"מ שאני צדיק, אי דוקא בעבירות שבינו לבין המקום, או גם בעבירות כגון גזל שצריך השבה שלא מספיק הרהור תשובה.

[מעט דבש]

משנת רבי אהרן ב, רלב - רלג - על מנת שאני צדיק.GIF (63.42 KiB) נצפה 2346 פעמים

[אוצר החכמה]

ולכאורה כהצד ב' שהעלה כת"ר כעי"ז בשו"ת מהרשד"ם אבה"ע סוף סי' י', וזה לשונו, וטעמא דמילתא דבעדים לא אמרינן שמא הרהרו, נראה לענ"ד דהיינו טעמא כי המקדש קדושיו קדושין על הסתם אפילו שיהיה רשע גמור ואם כן כשאמר ע"מ שאני צדיק יש לחוש שמא הרהר ולזה ההרהור כיון בתנאו וגם כן היא סברה וקבלה ונתפייסה באותו הרהור לבד והקידושין תפסי, אמנם העדים לאו ברצון המקדש והמתקדשת וכו' עי"ש.
ואולי אפשר לתלות בזה את מחלוקת האחרונים בע"מ שאני צדיק, אי דוקא בעבירות שבינו לבין המקום, או גם בעבירות כגון גזל שצריך השבה שלא מספיק הרהור תשובה.

יש"כ גדול.

[סגי נהור]

ולכאורה אפשר לומר באופן שלישי, שבאמת אם הוחזק אצלנו כרשע לא מובן איך תורע חזקה זו על סמך חשש רחוק כ"כ שמא הרהר תשובה, אלא הכוונה לומר שבמצבו של אדם כלפי שמיא אין כלל מושג כזה של הוחזק רשע, כי אין העבירות הקודמות מעידות כלל על מצבו של אדם בשעה זו, כי לעולם יכול אדם להרהר תשובה בלבו ולהשתנות, ואנו שאיננו יודעים מה בלבו של אדם איננו יכולים לומר דבר על מצבו כלפי שמיא על סמך מה שראינו בעבר.

[ישראל אליהו]

עצם זה שאדם מקדש אישה, ומתנה את הקידושין בזה שהוא צדיק גמור, רגלים לדבר שהוא יודע על מה הוא מדבר, ועל כן חיישינן שמא הרהר תשובה. ולכן אין זה חשש כ"כ רחוק.
חשש רחוק יהיה, באם אדם יקדש אישה, ויתנה עמה שזהו בתנאי שפלוני [המוחזק כרשע] צדיק גמור. לענ"ד בזה אינה מקודשת.

[איש טלז]

אגב ראיתי תרומת הדשן סימן שטו' [עוסק שם בעניני גרמי]
דחזינן שחוששים שמא הרהר תשובה בלבו אע"ג דאיכא למימר דהתם משום חומרא דאשת איש תלינן בספק להחמיר עי"ש בכל דבריו וצ"ת