ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שב"ד שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה
והנה הגר"ח בנחל איתן כתב כך:
ונימק דבריו שם בהערה: פשוט דאין יכולים לומר שקר...
ולול"ד סבור אני לומר שאפילו אם פטרוהו והניחוהו בלא מזונות ובלא לויה, עדיין יכולים הם לומר "ידינו לא שפכו", ואין כאן שקר אלא בייחס לדרש ולא בפשוטן של דברים.
מה דעתכם?