חוקרנוביץ כתב:אכן לא ברור למה הלכה מפורשת בעניין אמירת קורבנות לא נהוגה בכל הקהילות.
אפשר כתב:איזהו מקומן ורבי ישמעאל חיוב, עי' שו"ע סימן נ
עיק כתב:אפשר כתב:איזהו מקומן ורבי ישמעאל חיוב, עי' שו"ע סימן נ
יש"כ. אכן מהשו"ע בסימן נ משמע שאמירת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל היא תקנה.
אוצר החכמה כתב:ומה הכוונה של הגר"י זילברשטיין שמשמע בחז"ל שיש לאמרם?
ז"ל: ונחזור לומר את פרשת הקרבנות, שבניגוד לדעה הרווחת בקהל אינם מנהג בעלמא או מילתא דחסידותא גרידא, אלא יש לכך מקור בחז"ל בהרבה מקומות
אפשר כתב:אוצר החכמה כתב:ומה הכוונה של הגר"י זילברשטיין שמשמע בחז"ל שיש לאמרם?
ז"ל: ונחזור לומר את פרשת הקרבנות, שבניגוד לדעה הרווחת בקהל אינם מנהג בעלמא או מילתא דחסידותא גרידא, אלא יש לכך מקור בחז"ל בהרבה מקומות
מה שאלתכם? היכן בחז"ל?
הב"י מביא הגמ' סוף תענית ומגילה אמרו לפני כסדר הזה לגבי פרשת התמיד, ולענין שאר האמירות הגמ' סוף מנחות כל העוסק וכו'
עיק כתב:אפשר כתב:אוצר החכמה כתב:ומה הכוונה של הגר"י זילברשטיין שמשמע בחז"ל שיש לאמרם?
ז"ל: ונחזור לומר את פרשת הקרבנות, שבניגוד לדעה הרווחת בקהל אינם מנהג בעלמא או מילתא דחסידותא גרידא, אלא יש לכך מקור בחז"ל בהרבה מקומות
מה שאלתכם? היכן בחז"ל?
הב"י מביא הגמ' סוף תענית ומגילה אמרו לפני כסדר הזה לגבי פרשת התמיד, ולענין שאר האמירות הגמ' סוף מנחות כל העוסק וכו'
אלו לשונות של מעלה, לא של חיוב.
פלגינן כתב:יעויין היטב כאן viewtopic.php?f=7&t=8909
אפשר כתב:עיק כתב:אפשר כתב:מה שאלתכם? היכן בחז"ל?
הב"י מביא הגמ' סוף תענית ומגילה אמרו לפני כסדר הזה לגבי פרשת התמיד, ולענין שאר האמירות הגמ' סוף מנחות כל העוסק וכו'
אלו לשונות של מעלה, לא של חיוב.
בכל העוסק אתה צודק, וכן הדין באמת.
אבל באמרו לפני כסדר הזה, הוא לשון חיוב גמור.
עיק כתב:אמרו לפני כסדר הזה הוא דברי אגדה, וכמדומה שהראשונים לא הביאוהו להלכה.
אפשר כתב:עיק כתב:אמרו לפני כסדר הזה הוא דברי אגדה, וכמדומה שהראשונים לא הביאוהו להלכה.
למה אתה אומר כן, הרבה ראשונים הביאוהו, עי' סידור רשי או"ז אשכול או"ח ב"י ועוד ועוד
עיק כתב:כמובן. כתבתי "כמדומה" כי הרמב"ם רי"ף ורא"ש שמפיהם אנו חיים בכל מקום בד"ס לא הביאוהו ונראה שלדעתם אינו הלכה. כדי לומר שהוא להלכה צריך להגיע לאשכול ולסידור רש"י - הלא דבר הוא.
אפשר כתב:עיק כתב:כמובן. כתבתי "כמדומה" כי הרמב"ם רי"ף ורא"ש שמפיהם אנו חיים בכל מקום בד"ס לא הביאוהו ונראה שלדעתם אינו הלכה. כדי לומר שהוא להלכה צריך להגיע לאשכול ולסידור רש"י - הלא דבר הוא.
רוב עניני תפילה הם בראשונים מסוג האורחות חיים ולא ברי"ף ורמב"ם שנצמדו להלכות המוכרחות בתלמוד, וסליחה אבל כדאי לעיין בבית יוסף לאורך אורח חיים, ותיווכח שחלק גדול מהדינים שאנו נוהגים ביום יום, נחתכים דווקא מאבודרהם אורחות חיים כל בו ודומיהם, ואין להם זכר לא ברי"ף ולא ברמב"ם [והרא"ש ככה ככה].
ברים כתב:איני מבין הדיון.
הרמ''א מביאו כחיוב, ובמחבר זה נראה שהוא אצלו מובן מאליו ''בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף דשבת'' [מ''ח ס''א], הרמ''א דן אם לאמרו ביחידות ויכוין בפעם השניה כקורא בתורה... אין שום קולא בזה גם לת''ח.
ברים כתב:האם אפשר להשוות מובאה של המ''ב לסימן שלם בשו''ע ורמ'''א?
עיק כתב:ברים כתב:האם אפשר להשוות מובאה של המ''ב לסימן שלם בשו''ע ורמ'''א?
מדוע לא?
הנה יש לנו סימן שלם העוסק בהלכות לבישת הבגדים (סימן ב). האם העובדה שהוא סימן שלם הופכת אותו לחובה גמורה ? לעדיף על פני מובאות במשנ"ב?
אפשר כתב:עיק כתב:ברים כתב:האם אפשר להשוות מובאה של המ''ב לסימן שלם בשו''ע ורמ'''א?
מדוע לא?
הנה יש לנו סימן שלם העוסק בהלכות לבישת הבגדים (סימן ב). האם העובדה שהוא סימן שלם הופכת אותו לחובה גמורה ? לעדיף על פני מובאות במשנ"ב?
יל"ד רבות על התוקף של דינים, אבל בלי ליכנס לדבר המצריך אריכות גדולה, אפשר לומר בפשטות שהחיוב של קרבנות שנגזר מתוך רשי אשכול אוז ואוח שמצאו לו מקור גמור בגמ', הוא הרבה יותר חיוב מברכת הנותן ליעף כח שאין לו שום מקור בגמ' וגם בראשונים [כך ס"ל לב"י, אף שלענ"ד יש למצוא לו מקור בנדרים מט ע"ב].
וכן יש לו מקור יותר גדול מלכוון שני הרגלים בשעת קדושה.
ושני אלו הדברים נחשבים בעינינו לחיוב גמור, וק"ו לקרבנות.
עיק כתב:שני דברים אלו שהזכרת נחשבים בעינינו לחיוב מכח המנהג ולא מכח מקורם. בקרבנות אין מנהג חזק כזה, וממילא אנו חוזרים לשאלת המקור והתוקף.
אפשר כתב:עיק כתב:שני דברים אלו שהזכרת נחשבים בעינינו לחיוב מכח המנהג ולא מכח מקורם. בקרבנות אין מנהג חזק כזה, וממילא אנו חוזרים לשאלת המקור והתוקף.
מהיכי תיתי.
וגם המנהג בקרבנות מקרוב נשתבש, כמדומה באירופה וכן בארצות הספרד, לא היה כזה דבר שלא לומר קרבנות, זה דבר שהתחדש בעידן שטיבלאך.
עיק כתב:מקרוב או מפחות קרוב, המנהג נשתבש.
זאת לעומת הצמדת הרגלים בקדושה למשל, שנחשב אצל האנשים לעיקר כמו עמידה בתפילת שמו"ע.
אפשר כתב:עיק כתב:מקרוב או מפחות קרוב, המנהג נשתבש.
זאת לעומת הצמדת הרגלים בקדושה למשל, שנחשב אצל האנשים לעיקר כמו עמידה בתפילת שמו"ע.
אני לא יודע לאן אנחנו חותרים, יש לנו מצד אחד גמ' [אולי מעורפלת] שלל של ראשונים, שו"ע ורמ"א מפורשים, כל דברי הפוסקים שדנו בזה ולא עלה על לב אחד מהם להמעיט בערכו, קח את השל"ה שחצי קיצור שלה עוסק בזה, וכן התבואת שור שכתב קונטרס שלם בענין, תשובה ארוכה במהרש"ל ע"ז, מלבד מג"א ט"ז א"ר פמ"ג ומשנ"ב שדנו ודנו על כל פרטי הדינים.
ומצד שני, השמטת הרמב"ם והרי"ף, ומנהג משובש.
הבוחר יבחר.
עיק כתב:הפוסקים דנו גם בסימן ב ולא עלה על לב איש להמעיט בערכו. וגם בסימן ר"מ. עם זאת, מלבד אצל (חלק מ) החסידים כמדומה שאיש אינו רואה בהם חיוב גמור.
רמב"ם רא"ש ורי"ף המצטרפים למנהג אינם מתבטלים בכזו קלות.
עיק כתב:ברים כתב:האם אפשר להשוות מובאה של המ''ב לסימן שלם בשו''ע ורמ'''א?
מדוע לא?
הנה יש לנו סימן שלם העוסק בהלכות לבישת הבגדים (סימן ב). האם העובדה שהוא סימן שלם הופכת אותו לחובה גמורה ? לעדיף על פני מובאות במשנ"ב?
אפשר כתב:עיק כתב:הפוסקים דנו גם בסימן ב ולא עלה על לב איש להמעיט בערכו. וגם בסימן ר"מ. עם זאת, מלבד אצל (חלק מ) החסידים כמדומה שאיש אינו רואה בהם חיוב גמור.
רמב"ם רא"ש ורי"ף המצטרפים למנהג אינם מתבטלים בכזו קלות.
הרא"ש מביא החיובים, עי' תשובות כלל ד.
והרמב"ם גם מביאו פעמיים, תפילה פ"ז הי"א וסדר התפילות, אבל ברמב"ם משמע שהוא מנהג ועיקרו משום ברכת התורה, ובמקום ברכת כהנים, וזה ענין רחב ומילתא אחריתי, [אבל עכ"פ זה מוזכר ברמב"ם אם להדיא לא כחיוב, אבל ברא"ש העתיקו בפשטות ואפשר שהוא חיוב גמור. וגם כתב שלא יאמר עד הבוקר והיינו משום שבלילה אין מקריבים, וכ"ז משמע חיוב].
עזריאל ברגר כתב:עיק כתב:ברים כתב:האם אפשר להשוות מובאה של המ''ב לסימן שלם בשו''ע ורמ'''א?
מדוע לא?
הנה יש לנו סימן שלם העוסק בהלכות לבישת הבגדים (סימן ב). האם העובדה שהוא סימן שלם הופכת אותו לחובה גמורה ? לעדיף על פני מובאות במשנ"ב?
רובו ככולו של סימן ב מיוסד על גמרות מפורשות, ומי שאינו מקפיד על זה - הריהו בעיני כמי שלא מקפיד על מאה ברכות או על אמירת שמו"ת.
עיק כתב:עזריאל ברגר כתב:עיק כתב:הנה יש לנו סימן שלם העוסק בהלכות לבישת הבגדים (סימן ב). האם העובדה שהוא סימן שלם הופכת אותו לחובה גמורה ? לעדיף על פני מובאות במשנ"ב?
רובו ככולו של סימן ב מיוסד על גמרות מפורשות, ומי שאינו מקפיד על זה - הריהו בעיני כמי שלא מקפיד על מאה ברכות או על אמירת שמו"ת.
חבל, כי הרמב"ם פירש גמרות מפורשות אלה כהנהגה הראויה לתלמיד חכם, ולא כחיוב - בשונה מאמירת שמו"ת למשל.
מסקרן אותי מיהו אותו שאינו מקפיד על מאה ברכות: מי שאינו אומר ברכות השחר? אינו מתפלל ג' תפילות? אינו מרבה ברכות בכוונה תחילה בשבת?
עזריאל ברגר כתב:עיק כתב:עזריאל ברגר כתב:רובו ככולו של סימן ב מיוסד על גמרות מפורשות, ומי שאינו מקפיד על זה - הריהו בעיני כמי שלא מקפיד על מאה ברכות או על אמירת שמו"ת.
חבל, כי הרמב"ם פירש גמרות מפורשות אלה כהנהגה הראויה לתלמיד חכם, ולא כחיוב - בשונה מאמירת שמו"ת למשל.
מסקרן אותי מיהו אותו שאינו מקפיד על מאה ברכות: מי שאינו אומר ברכות השחר? אינו מתפלל ג' תפילות? אינו מרבה ברכות בכוונה תחילה בשבת?
א. ללבוש קודם ימין ואח"כ שמאל זה דווקא לת"ח?!
ב. מי שלא מחזיק ראש בספירת הברכות - כמעט אין סיכוי שיקיים מאה ברכות בתשעה באב ויום כיפור, ואפילו לא בשבת (אא"כ הוא מקפיד לשמוע את כל הברכות מהקוראים בתורה וכיו"ב - דבר שאיננו מעשי בהרבה בתי כנסת בגלל הרעש וכו').
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 153 אורחים