פסול רשע משום חשש משקר, מנלן?

[גנזך]

מבואר בגמ' שפסול גזלן אינו כפסול קרובים שהוא מגזה"כ אלא הוא משום חשש משקר
מהו המקור לזה, האם הוא טעמא דקרא?
ויש מן האחרונים שכתבו שיש ב' פסולים א פסול הגוף וב חשש משקר מנ"ל הא?

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני יש על זה דיון אצל הגריא"ה הרצוג (כמדומני שבספרו חוקה לישראל ע"פ התורה)

[בור ריק]

עי' יד רמ"ה סנהדרין כז ואמרי בינה הל' עדות סי' ל"א

[ביליצר]

רמב"ם, בספר המצוות, לאוין, רפו: "שהוזהר הדיין מלקבל עדות אדם רשע, ולעשות על פי עדותו, והוא אמרו יתעלה, אל תשת חוֹמֵס – עד, להוציא את הגזלנים ואת החמסנים, שהם פסולים מלהעיד..."
חינוך, מצוה, פא, כתוב: "שכל מי שעל עצמו לא חס, ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים. ועל כן, אין ראוי להאמינו בדבר".