מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

גזרה והשתדלות - האם כל מה שקורה לאדם הוא גזרת עליון?

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
דעת_האברך
הודעות: 620
הצטרף: ו' ינואר 29, 2016 9:44 am

גזרה והשתדלות - האם כל מה שקורה לאדם הוא גזרת עליון?

הודעהעל ידי דעת_האברך » ו' ינואר 13, 2017 4:10 am

בעקבות פטירת מרן הגר"מ שפירא זצ"ל אעלה פה הרהורי דברים שהתעוררתי עליהם בזמנו, ושאלתי מפיו, אבל עדיין הנושא טעון תלמוד רחב מאד. השאלה נוגעת לעיקרי האמונה, הגזרה, הביטחון וההשתדלות.
שאלתי היא כזו: הנה הרבה פעמים, ובעצם כמעט כל יום ויום, אדם עושה מעשים שונים שכתוצאה מהם נגרם לו נזק כלשהו, ובמחשבה לאחור רואה שהיה יכול למנוע נזק זה מעצמו, למשל:
• הלך מהר, נתקע במסמר ונקרעת לו החליפה.
• נרדם ולא התעורר בזמן וכתוצאה מכך איחר לתור שיש לו לרופא.
• נסע בנתיב תחבורה ציבורית שכמעט אף פעם אין בו אכיפה, ובדיוק עצר אותו שוטר ונתן לו דו"ח.
• חנה במקום שבדרך כלל אין בו פקחים, ובדיוק קיבל קנס על החניה.
• נוסע למקום מסוים, ובוחר בדרך כלשהי, ובדיוק אותה דרך פקוקה וכך מאחר לאן שהיה צריך להגיע.
• נוהג לאכול אוכל בלי להקפיד על כל הוראות הבריאות (סוכר, מלח, שומן וכיו"ב) ו"זוכה" לבעיה בריאותית כלשהי [באופן שאין זה מוכרח שהבעיה תיווצר, ולרוב העולם לא נוצרת בעיה כזו למרות שגם הם כמותו אינם מקפידים בדבר].
• קבע פגישה חשובה, אך כשהגיע העת שכח אותה ופספס את הפגישה.
• השקיע בעסק כלשהו ובסוף התברר שהניח כספו על קרן הצבי וכל השקעתו ירדה לטמיון.
• וכהנה וכהנה, הדוגמאות הן לאין סוף ולאין ספור.
האם אדם צריך\יכול לייחס כל מה שקרה לו לגזרת עליון, ואין לו מה להצטער ולהאשים את עצמו [או את אחרים במקרה והדבר קרה באשמתם], בגישת "גם זו לטובה" ו"כל מה שעושה ה' הכל לטובה", או שמא אין לו להלין אלא על עצמו. [יש לשים לב להבדל בין הסיפור על נחום איש גם זו, שגנבו את תיבת האוצרות שנשא והניחו בה חול, שלכאורה היה בידו למנוע זאת אם היה נזהר יותר, לבין הסיפור על רבי עקיבא, שכל מה שקרה לו קרה באונס גמור שלא היה בידו למונעו. ואולי לפי הבדל זה ניתן לפרש את החילוק בין הנוסח של נחום איש גם זו לבין הנוסח של תלמידו רבי עקיבא. אצל רבי עקיבא הנוסח הוא "כל מה שעושה ה' ", ברור לו שמה שקרה הוא משמים, כי לא היה הדבר תלוי בו כלל, לעומת זאת נחום לא קורה על הדבר את שם ה', אלא אומר בכח מידת הביטחון גם זו לטובה, ואכ"מ להאריך בזה עוד].
אולי יש להביא ראיה לדבר מאחי יוסף, כשטמנו בכליהם את הכסף, "ויחרדו איש אל אחיו מה זאת עשה אלוקים לנו", והלוא הדבר היה בידם לבדוק את כליהם לפני שיצאו לדרך. מצד שני האמירה "אל תרגזו בדרך", מתפרשת לפי חלק מן המפרשים, אל תתחילו להתעסק בהאשמות הדדיות על מה שקרה.
שאלתי שאלה זו את רבי משה זצ"ל לפני שנים, וענה לי משפט אחד בדרכו האופיינית: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". כלומר, אם אדם גרם לעצמו נזק, הרי זו אשמתו בלבד. לפי זה יש בהחלט מקום לאדם "לאכול את עצמו" על דברים שקרו לו, כי באמת היה יכול למנוע את זה מעצמו.
מצד שני, הרי קיימא לן ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה", ולכאורה כשנקף אצבעו מדובר גם באופן שאם היה נזהר יותר לא היה נוקף אותה.
יש קודם כל לברר האם בכלל יש דבר כזה שיקרה לאדם נזק בלי שייגזר הדבר מלמעלה אלא באשמתו. במידה ואכן יש כזה דבר, צריך לברר מתי נחשב הדבר כאשמתו של האדם ומתי לא. האם דווקא כשנוהג בכל הזהירות אין הדבר אשמתו, או גם כשנוהג לפי הרוב [למשל בדוגמא שנהג חנה במקום שבדרך כלל אין פקחים וסמך על כך שרוב רובם של הפעמים לא מגיע פקח].
השאלה שלי היא בעיקר על העבר, אבל נוגעת כמובן גם להבא – האם האדם יכול לסמוך על הרוב, או להיזהר עד קצה הזהירות האחרון.
בפשטות היה מקום לומר שאם האדם התרשל ולא נזהר במעשיו, אין התוצאות מתייחסות אלא אליו ואינן בגדר גזרת עליון, ואילו במקום שאדם נזהר כפי הצריך והראוי, אם כן מה שיקרה לו הוא מכלל גזרת שמים וצריך להתייחס אל זה כעונש או לראות את זה במבט של "גם זו לטובה" וכו', אך כיון שסוף סוף נהג כשורה בלי כל התרשלות אין לו מה להעסיק את עצמו במחשבות כגון 'אילו הייתי עושה כך וכך זה לא היה קורה...'.
לכאורה לשאלה זו מתייחס המשפט: "הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים", אך זה גופא צריך ביאור, מה הכוונה חוץ מצינים פחים.
ניתן להכניס לעניין את חילוקו הידוע של הרמח"ל בין אמונת הייחוד לאמונת המשפט, שאמנם יש דברים שמצד המשפט אין הם נחשבים אלא אשמתו של האדם ואין הם גזרת עליון עליו, אך מצד הייחוד, כל מה שקרה לו הוא מסיבה מסוימת המובילה למה שרצה הקב"ה. וכבר נודע המשפט "הגזרה אמת והחריצות שקר". ואם כן שני הדברים נכונים, הדבר קרה אמנם באשמתו והיה יכול לא לקרות, אך מכיון שקרה נכנס הדבר בכלל גזרת שמים עליו, ואי אפשר לנו להבין דבר זה לתכליתו, כדברי הרמב"ם בעניין ידיעה ובחירה.
לעתים ניתן לחזות בהתקבצות של מקרים שונים שהובילו כולם לנזק שאירע לו, ולכאורה במקום כזה יותר קל להחשיב זאת כגזרת עליון.
ידעתי גם ידעתי את דברי הרב דסלר במכתב מאליהו שיש פעמים ועצם גזרת הקב"ה היא להניח את האדם למקרים, ובאופן זה לכאורה, ודאי הכל תלוי באדם עצמו.
גם אולי תלוי הדבר בדרגות שונות של בני אדם, איפה האדם עומד במדרגת אמונה, ביטחון והשתדלות.
הצגתי את הדברים בנוגע לאדם פרטי, אך כמובן השאלה נוגעת לכל הקורה בעולם. האם כל מה שקורה מיוחס לגזרת עליון או למעשי בני אדם.
בקיצור, יש בעניין זה סתירות ממקורות שונים, ואני מחפש סדר וברירות בדבר. רצוי כמובן לציין מקורות לכל דבר ולא לכתוב רק סברות כרס. כמו כן להביא הפניות לספרים ומאמרים הדנים ומבררים את העניין.

שבע
הודעות: 1691
הצטרף: ג' יוני 14, 2011 10:22 am

Re: גזרה והשתדלות - האם כל מה שקורה לאדם הוא גזרת עליון?

הודעהעל ידי שבע » ו' ינואר 13, 2017 7:26 am

אם אמיץ לבך בגיבורים
צא ולמד בספר ''ליקוטי הלכות'' (לר' נתן מברסלב)
חושן משפט, הל' פקדון הלכה ג'
(המיוסדת על תורה סד בליקוטי מוהר''ן)
שם האריך והעלה ארוכה לכל נושא סבוך זה
ותרו''ץ

נ.ב. במקרה וסגנונו לא נהיר לך כלל (מעומק המושג)
אוכל לענות לך באישי

יתן חן
הודעות: 283
הצטרף: ו' ספטמבר 09, 2016 3:30 am

Re: גזרה והשתדלות - האם כל מה שקורה לאדם הוא גזרת עליון?

הודעהעל ידי יתן חן » ו' ינואר 13, 2017 8:05 am

דברי הבעש"ט הק' שהובאו במקור מים חיים (בראשית פרשת מקץ):
והנה להבין הענין על אמיתתו, למה באמת לפעמים יש לאדם כמה מקריים רעים, הלא ה' יתברך הוא טוב ומטיב, ומאתו לא תצא רעה, וגם להבין פירוש המקרא שאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והוא אינו מובן לכאורה, וגם להבין דברי רבותינו ז"ל שאמרו שמן ה' יתברך שהוא הנותן יוצאים טובות, רק מכח האדם המקבל נעשים רעות חס ושלום, ולכאורה הדברים אינם מובנים, אמנם עומק הענין הוא כי באמת הנה אנו רואים שיש שני מיני בחינות בטובות ה' יתברך אל האדם, יש שבאה אל האדם טובה פשוטה, ונגלית לעיני כל שהוא טובה, ויש אשר הטובה באה מכוסה, היינו שלפי הנראה הוא רעה לו להאדם, אמנם בזמן מה אחר כך נתגלה שאדרבה הוא לו לטובה גדולה, והענין בזה כך הוא, שהן אמת שמן ה' יתברך הטוב והמטיב, בודאי אין יוצא לישראל שום רעה חלילה, אדרבה הכל הוא טובות גדולות ישועות ונחמות, רק שאם האדם זוכה אזי באה לו הטובה באתגלייא, אמנם יש לפעמים שהאדם אינו זוכה חלילה מחמת שמעשיו אינם טהורים כל אחד לפי מדריגתו, ואזי כשיוצאת הטובה לאדם זה מעילא לתתא, יש מקטריגים המקטרגים עליו ואינם מניחים שתגיע אליו הטובה, ואזי הפסק דין למעלה הוא כך, שלעת עתה יגיע הטובה הזו אל האדם בצירופים אחרים, מלובשת ברעה חלילה, ואם האדם יעמוד בנסיון זה שיתחזק עצמו באמונה שלימה וחזקה באמת, שכל מה דעביד רחמנא ודאי לטב עביד, ויאמין שאין יוצא ממנו יתברך שום רעה חס ושלום, ויאמין שבודאי זו הוא טובה גדולה רק שעדיין אינה נגלית לו, אזי בזכות האמונה שיאמין ויבטח כל כך בה' יתברך יתהפכו הצירופים ויעשו ויתהוו צירופים הקודמים הטובים, כמו שהיו קודם הקטרוגים, יתגלה הטובה לעין כל, ואף גם זאת שאז בזכות האמונה והבטחון יתגדל הטובה יותר ויותר ביתר שאת, שאף מן הרעה בעצמה יתהוה טובה וגדולה מקמייתא, אמנם אם לא יעמוד בנסיון זה ולא ישים אמונתו ובטחונו בה' יתברך, אזי מחמת זה שלא יאמין בה' יעמדו וישארו הצירופים חלילה כמו שירדו לתתא עכשיו אחר הקטרוג, זהו הפסק דין למעלה, והבן:
ונמצא בבוא אל האדם מעשה כזו חלילה, היינו איזה מקרה רעה, אזי ישוב בתשובה ויתודה, ויאמין שממנו יתברך אין יוצאין שום רעות חס ושלום, רק טובות וחסדים ורחמים, ובודאי גם זה הוא טובה על פי האמת, רק שהיא ממתנת עליו עד שיתחזק היטב באמונתו, ואזי בזכות גודל האמונה והבטחון ממתיק הדין, ומהפך מדת הדין למדת הרחמים, ויזכה שיתהפכו לו הצירופים באמת לטובה, ויתגלה לו טובה ישועה ונחמה גדולה ועצומה בעגלא ובזמן קרוב, אמנם מכלל הן אתה שומע וכו':
ולכך הצדיקים יכולים לעשות טובה לאדם, כי הם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים באמונתם החזקה, והם רישא דעמא, וזהו אין ישראל אוכלין בעולם הזה אלא בשביל אמונה, ושביל היינו דרך כידוע, והבן, וזהו צדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה והבן כנ"ל:
והנה זהו דרך אמונה להאמין מה דעביד רחמנא לטב עביד, אמנם יש עוד דרך לפני איש אשר הוא ביתר שאת ויתר עוז, והוא דרך אמונת גם זו לטובה, (עיין כל זה בספר בן פורת יוסף דף מ"ב ע"ד, ועיין לעיל פרשת נח בעמוד התפילה בהגה ק"נ ובסוף הגה קנ"ה), והיינו שיאמין בה' יתברך הטוב והמטיב שגם זאת הרעה בעצמה הוא לטובה גדולה, היינו שמן הרעה זו יתהוה טובה יותר גדולה וחזקה מטובה קמייתא שהיתה קודם הקטרוגים, וכמעשה דנחום איש גם זו (תענית כ"א א), ואז בהיות האדם מאמין בדרך אמונה זו, זוכה שגם מן הרעה יתהוה לו טובה, ושוב נוסף לו עוד טובה גדולה וחזקה יותר מקמייתא ביתר שאת ויתר עוז כנ"ל, וזהו החילוק בין דרך מה דעביד רחמנא לטב עביד, ובין דרך גם זו לטובה, והבן כי עמוק הוא, ועל כן בנחום איש גם זו כשבא לידו המעשה עם הארגז שגנבו ממנו כל הממון ואבנים טובות, ומלאו את הארגז עם עפר, והביאו אל המלך, והיה אמונתו ובטחונו חזק כל כך בה' יתברך עד שאמר גם זו לטובה, על כן נתהפך לו באמת לטובה גדולה יותר ממה שהיה אם היה נותן הזהב עצמו למלך וכו', וזהו פירוש שהכל תליא בכח המקבל כנ"ל, וזהו פירוש מפי עליון, היינו לפי שהוא יתברך שמו טוב ומטיב, לא תצא ממנו הרעות והטוב היינו אפילו בחינה זו שמתחילה תתלבש הטובה ברעה חס ושלום ואחר כך על ידי אמונת האדם יתגלה הטוב, אפילו בחינה זו אינה יוצאת ממנו יתברך, רק טובות וחסדים ורחמים גדולים, בלי שום רע חס ושלום, רק שמחמת הקטרוג נתהוה זה כנ"ל, אמנם מחמת שה' יתברך טוב ומטיב אם האדם שב בתשובה כנ"ל, גם מאלו הלבושין עצמם יוצא טובה גדולה ביתר שאת כנ"ל וכו':

ברזילי
הודעות: 3236
הצטרף: ב' ספטמבר 13, 2010 7:23 am

Re: גזרה והשתדלות - האם כל מה שקורה לאדם הוא גזרת עליון?

הודעהעל ידי ברזילי » ו' ינואר 13, 2017 11:47 am

נכב"ב (וראה שם דברי הרמב"ם בזה - "ורוב הרעות שיארעו באישיו הן מחמתם, כלומר מחמת אחדי האדם החסרים, וממגרעותינו אנו צועקים ומשוועים, ומרעות שאנו עושים אותה בעצמנו בבחירתנו אנו מצטערים ומיחסים את זה לה', יתעלה מכך"


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים