נידונים לאלו הנוהגים שלא לטלטל בשבת אף במקום שיש עירוב

בברכה המשולשת

אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

יושב ירושלים כתב:
פרנקל תאומים כתב:הרב נעמן החביב והיקר,
הבעיה המרכזית בנושא שהזכרת היא החרות שאנשים יר"ש(ואפי' ת"ח) נוטלים לעצמם לפרוץ גדר שגדרו גדולי רבותינו. כך שההשוואה אכן אינה נכונה.

מתוך דברי הרב נעמן נראה, שעיקר כוונתו בהשוואה היתה להוכיח שעל אף שהמתנגדים לעליה מנפנפים ללא לאות ב"כרת", מתוך מעשיהם בשבת נראה שלא זה הדבר שמפריע להם, אלא טעמים אחרים למיניהם [אותם שנמנו כאן או טעמים אחרים], והנפ"מ בזה שכשבאים לדון על העניין צריך לדעת מה הם באמת הבעיות שמעוררים המתנגדים, ובאיזה מהבעיות הם רק מתכוונים לפטומי מילי בעלמא.

אע"פ שיש מקום גדול להחמיר כדעת הרבה ראשונים שלא צריך ששים ריבוא. כיוון שהמנהג בישראל היה לסמוך על השיטות האחרות ועל עירוב קצת קשה להתלונן על הסומכים על זה.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' פברואר 23, 2017 11:29 am

שאלת תם:

אם באמת אתה מחמיר וסובר שאסור לטלטל - איך אתה נותן לאביך, עד"מ, לטלטל? וכי אתה מצווה במצות שבת יותר ממנו?

אלא מאי, עכצ"ל שזו חומרא בלבד. ואם זו רק חומרא, מסתבר שיש מקום להקל בה בשעת הצורך.

[במלים פשוטות: אם ביכולתך למנוע את הטלטול עצמו - ניחא, אבל אם כל ההבדל הוא בין אם אתה תטלטל או מישהו אחר מבני משפחתך - מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?]

לא הבנתי את שאלת התם. הכוונה היא למה אני לא מרביץ לו עד שיפסיק לטלטל?

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' פברואר 23, 2017 11:34 am

הכווונה היא לאותם מקרים רבים מאוד שבהם מארגנים אירוע משפחתי וכדומה, ויודעים בוודאות מראש שיצטרכו לטלטל וסומכים על ה'גויים של שבת' שבתוך המשפחה שהם אלו שיטלטלו... שזה מוכיח כי גם אלו שאינם מטלטלים לא חושבים שזה ממש אסור וכו' וממילא מותר להם להקל בזה בשעת הצורך. אקווה שהובנתי

מי שנוהג כך אכן סובר שזו רק חומרא.

ליטוואק פון בודאפעסט

יש לי נידון אחר.
בלעיקוואוד אין עירוב עירוני, עכ"פ לא עפ"י רב מוסמך. אבל באיזורים יש הרבה עירובין. (הראשון שהתחיל בזה היה הרב אליעזר געלדצעהלער זצ"ל, ואכן היו מחלוקות באיזורו על הענין) אמנם הואיל ורוב הגברים בני תורה לא סומכים עליהם, ואינו אלא עבור נשים ילדים ודלת העם, ע"כ יוצא מציאות שהפיקוח והרמה מאד נחותה. הרבה פעמים מוצאים לחיים באלכסון, או ברה"י וכדו׳, והרבה בני אדם אינם מעודכנים על העירוב (אני מקבל ס.מ.ס. כל ערב שבת אחרי הבדיקה) ומצבו. אם היו הגברים מקילים על הטלטול, היו העירובין ביתר הידור.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' פברואר 23, 2017 12:18 pm

דברי הרב מליקוואד וסגנונו הצח: "אינו אלא לנשים וקטנים ודלת העם" - מחזקים את שאלת התם ששאלתי מקודם,

שאם האיש הוא בן תורה וחושב שיש כאן דבר שאינו ברור, איך יתן לאשתו לטלטל? והרי אין שום הבדל ברמת החיוב של שבת בין אנשים לנשים!

וביותר יקשה ביום הכפורים, שהנשים באות במסירות נפש להתפלל עם עגלות הילדים וכו', ומי יודע אם יצא שכרם בהפסדם [והרי יוהכ"פ אינו מכפר על כרת דיומא] והוא רחום יכפר עון כי לכל העם בשגגה

ליטוואק פון בודאפעסט

אני לא מבין. מותר להם לסמוך ולהקל? כן. כך הוא ההלכה הפסוקה. למה אעמיס עליהם חומרות שאינם מבינים בה? אם יש לך שאלה היאך אני מתיר להם לסחוב את קופסת הטבק ביוהכ"פ לביהכנ"ס עבורי, ניחא. אבל מה שהיא סוחבת עגלה עבור עצמה, והם מטלטלים ממתקים לעצמם למה שאמנע אותם? איך מותר לי למנוע אותם?
ידוע שיש תשובה על הענין במשיב דבר, במי שמחמיר ורוצה שהמקילים יעשו עבורו, אבל למנוע אותם מלעשות בעד עצמם לא שמענו

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ה' פברואר 23, 2017 3:24 pm

בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

לא נכון!, אם לא סומך על המחיצות לחיי,
אבל אם אינו סומך על השיתוף מחמת שאינן ש"ש ולא סומך על חברת החשמל וכו', ועושה עירוב חדש, יתכן שמקלקל כל העירוב שלו ושל כל העיר כמש"כ.
אמנם הנוב"י כתב עפ"י הרא' בסוגי' סוף פ' כל מעברין שמי שאינו יכול לערב אינו פוסל, אבל החזו"א חולק וסובר שרק בחסרון מחיצות מהני, והראיה מגוי שאוסר, וזו סוגי' עמוקה ביותר.

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ה' פברואר 23, 2017 4:16 pm

אוצר החכמה כתב:
יושב ירושלים כתב:
פרנקל תאומים כתב:הרב נעמן החביב והיקר,
הבעיה המרכזית בנושא שהזכרת היא החרות שאנשים יר"ש(ואפי' ת"ח) נוטלים לעצמם לפרוץ גדר שגדרו גדולי רבותינו. כך שההשוואה אכן אינה נכונה.

מתוך דברי הרב נעמן נראה, שעיקר כוונתו בהשוואה היתה להוכיח שעל אף שהמתנגדים לעליה מנפנפים ללא לאות ב"כרת", מתוך מעשיהם בשבת נראה שלא זה הדבר שמפריע להם, אלא טעמים אחרים למיניהם [אותם שנמנו כאן או טעמים אחרים], והנפ"מ בזה שכשבאים לדון על העניין צריך לדעת מה הם באמת הבעיות שמעוררים המתנגדים, ובאיזה מהבעיות הם רק מתכוונים לפטומי מילי בעלמא.

אע"פ שיש מקום גדול להחמיר כדעת הרבה ראשונים שלא צריך ששים ריבוא. כיוון שהמנהג בישראל היה לסמוך על השיטות האחרות ועל עירוב קצת קשה להתלונן על הסומכים על זה.

המנהג העתיק לא חל על ערים מודרניות בזמננו, שמלבד אלו שיש בהם 60 ריבוא כפשוטו, וערי הלווין שלהם,
לא ברור ש60 ריבוא הכוונה בדקדוק, ובהחלט יתכן שעיר המונה מאות אלפים, אפי' אם לא באה עד 600 אלף, נכללת בכלל רה"ר.
וסימנך - ענייני לוויות שהגמ' דנה בהם על מספרים גבוהים כאלו, והדבר מעט מתמיה מניין כ"כ הרבה נפשות?
ולפמשנ"ת אתי שפיר.
גם ברכת "חכם הרזים" ייתכן שגדרה הוא כנ"ל, ציבור עצום שקשה להעריכו, אבל צ"ע לברך למעשה.

בברכה המשולשת

פרי יהושע כתב:
בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

לא נכון!, אם לא סומך על המחיצות לחיי,
אבל אם אינו סומך על השיתוף מחמת שאינן ש"ש ולא סומך על חברת החשמל וכו', ועושה עירוב חדש, יתכן שמקלקל כל העירוב שלו ושל כל העיר כמש"כ.
אמנם הנוב"י כתב עפ"י הרא' בסוגי' סוף פ' כל מעברין שמי שאינו יכול לערב אינו פוסל, אבל החזו"א חולק וסובר שרק בחסרון מחיצות מהני, והראיה מגוי שאוסר, וזו סוגי' עמוקה ביותר.

אני דיברתי על מי שאינו סומך על העירוב מחמת דברי הרמב"ם וסייעתו (ולכאורה ה"ה מחמת דברי האגר"מ וכה"ג), שלדידו אכן אין אפשרות כלל לערב.

שבטיישראל

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:יש לי נידון אחר.
בלעיקוואוד אין עירוב עירוני, עכ"פ לא עפ"י רב מוסמך. אבל באיזורים יש הרבה עירובין. (הראשון שהתחיל בזה היה הרב אליעזר געלדצעהלער זצ"ל, ואכן היו מחלוקות באיזורו על הענין) אמנם הואיל ורוב הגברים בני תורה לא סומכים עליהם, ואינו אלא עבור נשים ילדים ודלת העם, ע"כ יוצא מציאות שהפיקוח והרמה מאד נחותה. הרבה פעמים מוצאים לחיים באלכסון, או ברה"י וכדו׳, והרבה בני אדם אינם מעודכנים על העירוב (אני מקבל ס.מ.ס. כל ערב שבת אחרי הבדיקה) ומצבו. אם היו הגברים מקילים על הטלטול, היו העירובין ביתר הידור.

דווקא עירובין קטנים כאלו שאינם תחת פיקוח מוסמך גורמים להכי הרבה בעיות - והרבה מצינו שלא נעשו ע"פ הלכה וכמ"ש.

דבר זה היה ה"מכה בפטיש" האחרון להקמת העירוב העירוני בבארא פארק בשנת תש"ס אחר ריבוי המכשולות שנתהוו מהעירובים הקטנים שלא נעשו ע"פ הלכה.

לעומקו של דבר

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אני לא מבין. מותר להם לסמוך ולהקל? כן. כך הוא ההלכה הפסוקה. למה אעמיס עליהם חומרות שאינם מבינים בה? אם יש לך שאלה היאך אני מתיר להם לסחוב את קופסת הטבק ביוהכ"פ לביהכנ"ס עבורי, ניחא. אבל מה שהיא סוחבת עגלה עבור עצמה, והם מטלטלים ממתקים לעצמם למה שאמנע אותם? איך מותר לי למנוע אותם?
ידוע שיש תשובה על הענין במשיב דבר, במי שמחמיר ורוצה שהמקילים יעשו עבורו, אבל למנוע אותם מלעשות בעד עצמם לא שמענו

אם הגברת שלך נשמעת לך, אז תוכל לומר לה שהרצוי לפני השי"ת שלא תלך לבי"כ. וכנ"ל הילדים בגיל חינוך. אא"כ הילדים יוצאים מדעתם בבית והבי"כ הוא רק בשביל להתאוורר.

לעומקו של דבר

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:יש לי נידון אחר.
בלעיקוואוד אין עירוב עירוני, עכ"פ לא עפ"י רב מוסמך. אבל באיזורים יש הרבה עירובין. (הראשון שהתחיל בזה היה הרב אליעזר געלדצעהלער זצ"ל, ואכן היו מחלוקות באיזורו על הענין) אמנם הואיל ורוב הגברים בני תורה לא סומכים עליהם, ואינו אלא עבור נשים ילדים ודלת העם, ע"כ יוצא מציאות שהפיקוח והרמה מאד נחותה. הרבה פעמים מוצאים לחיים באלכסון, או ברה"י וכדו׳, והרבה בני אדם אינם מעודכנים על העירוב (אני מקבל ס.מ.ס. כל ערב שבת אחרי הבדיקה) ומצבו. אם היו הגברים מקילים על הטלטול, היו העירובין ביתר הידור.

אינני מבין. מי שיודע שאשתו וילדיו מטלטלים הרי מוטל עליו לדאוג ולהקפיד שיהיה עירוב טוב. ולא להתחיל לטלטל בעצמו...

ליטוואק פון בודאפעסט

לעומקו של דבר כתב:
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אני לא מבין. מותר להם לסמוך ולהקל? כן. כך הוא ההלכה הפסוקה. למה אעמיס עליהם חומרות שאינם מבינים בה? אם יש לך שאלה היאך אני מתיר להם לסחוב את קופסת הטבק ביוהכ"פ לביהכנ"ס עבורי, ניחא. אבל מה שהיא סוחבת עגלה עבור עצמה, והם מטלטלים ממתקים לעצמם למה שאמנע אותם? איך מותר לי למנוע אותם?
ידוע שיש תשובה על הענין במשיב דבר, במי שמחמיר ורוצה שהמקילים יעשו עבורו, אבל למנוע אותם מלעשות בעד עצמם לא שמענו

אם הגברת שלך נשמעת לך, אז תוכל לומר לה שהרצוי לפני השי"ת שלא תלך לבי"כ. וכנ"ל הילדים בגיל חינוך. אא"כ הילדים יוצאים מדעתם בבית והבי"כ הוא רק בשביל להתאוורר.

למה להעמיס חומרות? מה לה ול׳רצון הקב"ה׳? מתי שמענו שיש ענין לשכנע לאחרים להחמיר על חומרות? מי שמבין הבעיא, שיחמיר. מי שלא מבין הבעיא, אין שום ענין שיחמיר. וד"ז יסוד הוא בענייני החומרות למיניהם.

גישה זו אב הוא למה שמבלבלים חומרות והלכות.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' פברואר 23, 2017 8:00 pm

מה זאת אומרת? ממתי אשה אמורה להבין בחומרות? אם הבעל חושב על דבר שהוא חומרא נכונה, בוודאי צריך להדריך בכך את אשתו. וכי תתן לאשתך לאכול מכשרות שאתה לא סומך עליה?

ליטוואק פון בודאפעסט

הוודאות שלך, איננה אפילו ספק אצלי. מה שהיא אוכלת לבדה, לא איכפת לי. מה שמגישים בבית הוא העסק שלי

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ה' פברואר 23, 2017 8:15 pm

ידעתי שיש חילוקי דעות עד כמה צריך האדם להשקיע בקירוב מחוץ לביתו ומשפחתו,

אבל לא ידעתי שיש הסבורים שאין לאדם אחריות אפילו על הקורה בביתו פנימה...

תמיד יש פעם ראשונה.

שש ושמח · הודעהעל ידי **שש ושמח** » ה' פברואר 23, 2017 10:19 pm

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה לה ול׳רצון הקב"ה׳?

שאלה עצומה.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מי שמבין הבעיא, שיחמיר. מי שלא מבין הבעיא, אין שום ענין שיחמיר. וד"ז יסוד הוא בענייני החומרות למיניהם.
גישה זו אב הוא למה שמבלבלים חומרות והלכות.

מה המקור ל"יסוד" זה? [הדבר נוגע לי מאד למעשה, מאחר ואני הקטן אינני מבין בהרבה מאד תחומים ובכל אופן הורגלתי להחמיר בהם. ולפי דבריך כל עמלי לריק ויגיעי לבהלה].

ליטוואק פון בודאפעסט

התבטאתי בצורה קיצונה, אבל בעיקר איננה צריכה כ"א לקיים את ההלכה, ואין אני אחראי עליה אלא לקיים הלכות.

ההלכה הפסוקה היא, וכמובא במ"ב וכנהוג כל הדורות, שהעירובין ה׳מפוקפקים׳ כשרים הם. יש מקומות ש׳בעל נפש׳ יחמיר, או שיש לאחד הפוסקים גישה שונה בסוגיא המחמרת על המקום הזה, ואלו שמבינים שאכן מסתבר הוא, יכול ויש לו להחמיר.

אבל ענין זה לשחק את הצ׳אנסים בהלכות, להיות ׳יותר בטוח׳ בג"ע, היא גישה של אנשים מגושמים, שמסתכלים על מצוות וג"ע כעל מירוץ ילדים.

מי שמורגל לחומרות, ואם יקל באחד מהם עלול להתחיל בגלישה לשאול תחתית, לא יפסיק להחמיר. אבל במקרה שאינו כן, אינני רואה שום סבה להמשיך בדברים שלכתחלה אינם אלא חומרות.

שש ושמח · הודעהעל ידי **שש ושמח** » ה' פברואר 23, 2017 10:41 pm

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בעיקר איננה צריכה כ"א לקיים את ההלכה, ואין אני אחראי עליה אלא לקיים הלכות.

זה כו"ע מודו שאינך חייב להורות לה להחמיר, וגם אינך יכול לכפות עליה לעשות כך. [אבל גם אינך חייב לייעץ לה עצות טובות בשאר שטחי החיים, ובכל אופן אני משער שאתה עושה כך].

ההלכה הפסוקה היא, וכמובא במ"ב וכנהוג כל הדורות, שהעירובין ה׳מפוקפקים׳ כשרים הם.

יש מ"ב ומנהג כל הדורות להכשיר עירובין גדולים שכל הקיפם מצוה"פ? ואפילו לבעל נפש?

יש מקומות ש׳בעל נפש׳ יחמיר, או שיש לאחד הפוסקים גישה שונה בסוגיא המחמרת על המקום הזה, ואלו שמבינים שאכן מסתבר הוא, יכול ויש לו להחמיר.
אבל ענין זה לשחק את הצ׳אנסים בהלכות, להיות ׳יותר בטוח׳ בג"ע, היא גישה של אנשים מגושמים, שמסתכלים על מצוות וג"ע כעל מירוץ ילדים.

יתכן שאתה צודק בחומרות לחשוש לדעת יחיד [וגם זה רק בשיטות שנדחו לגמרי ולא בכל מקום שעיקר ההלכה להקל. ובודאי לא היכן שמקילים רק משום שהנידון בדרבנן]. אבל בנידו"ד חלק מהסיבה להחמיר היא בגלל שהמציאות בשטח היא שיש אחוז מסויים של תקלות [וזה מוסכם לכו"ע אלא שיש ויכוח עד כמה שכיח התקלה והאם חייבים לחוש לזה], ובכל כה"ג ודאי שיש ענין להשתדל ולהיות יותר בטוח בנפשו שלא חילל שבת בשוגג ח"ו.

לייבעדיג יענקל

גם הגרשז"א לא הוי' ניחא דעתיה מאלו שמחמירים באופן אוטומטי, ואמר שההחמרה ראויה רק למי שלמד בעיון את הסוגיא ונתברר לו מתוכה שיש מקום להחמיר (לפי הזכור לי הנידון היה באמת טלטול במקום עירוב).

פרי יהושע

בברכה המשולשת כתב:
פרי יהושע כתב:
בברכה המשולשת כתב:אליבא דמי שאינן סומך כלל על העירוב העירוני ליכא קושיא בזה

לא נכון!, אם לא סומך על המחיצות לחיי,
אבל אם אינו סומך על השיתוף מחמת שאינן ש"ש ולא סומך על חברת החשמל וכו', ועושה עירוב חדש, יתכן שמקלקל כל העירוב שלו ושל כל העיר כמש"כ.
אמנם הנוב"י כתב עפ"י הרא' בסוגי' סוף פ' כל מעברין שמי שאינו יכול לערב אינו פוסל, אבל החזו"א חולק וסובר שרק בחסרון מחיצות מהני, והראיה מגוי שאוסר, וזו סוגי' עמוקה ביותר.

אני דיברתי על מי שאינו סומך על העירוב מחמת דברי הרמב"ם וסייעתו (ולכאורה ה"ה מחמת דברי האגר"מ וכה"ג), שלדידו אכן אין אפשרות כלל לערב.

גם העירובים השכונתיים כמעט תמיד צריכים להסתמך על איזה קולא, כיון ורוב הרחובות [למעט שערי חסד ומאה שערים], רחבים מט"ז אמה.

ולעצם הנידון ראיתי היום בספר "שיורי עירוב", עירובין נ"ט ב' [נמצא באוצר], רוצה לצדד עוד שאם מלכתחילה היה עירוב פגום שמא לא חשיב "כהרגלו", כיון ולא היה עירוב כלל, ועפי"ז לרש"י והרא"ש יש להקל.

עוד חשבתי שעפ"י הרא"ש שמשמע מדבריו שרק עם מערבים אלו ואלו אסור, אבל אם יש רק צוה"פ על הכל ולא עירבו אלו או אלו אינו מקלקל, שיסוד הרא"ש שכיון ובלאו הכי הן אסורים ברשותם חשיבי כנמצאים ברה"ר, [ולפי הרמב"ן והרי"ז הלוי בדעת הרמב"ם, העיקר שמבחינת המחיצות חשיבי כרשות אחת], ולפי זה גם יש להקל.

אולם כ"ז אינו אלא כלפי המערבים השכונתיים, אבל כלפי הסומכים על עירוב העיר, הלא לכא' נתקלקל כל עירובם, שהרי הן בוודאי סברי שגם העירוב השכונתי עירוב מעליא הוא.

והעיצה לזה, שהמערבים השכונתיים יעשו תנאי, שאם העירוב העירוני טוב עפ"י ההלכה עירובם בטל, ואם אינו טוב כך שאינו יכול בין כה להתקלקל, הרי עירובם במקומו, אם כך ינהגו, אולי נקל על הבעיה.

לייבעדיג יענקל

לגבי קטנים, אפשר להשוות את מ"ש בבית יוסף אורח חיים סימן רסט

והמקדש בבית הכנסת אין לו לשתות מיין של קידוש ... וכתבו הגהות (מיימוניות) בפרק כ"ט (אות מ) שיכולין להשקותו לקטנים דהא דאמרינן בפרק חרש (יבמות קיד.) דבידים לא ספינן להו איסורא היינו נבלות וטרפות ובהאי גוונא דנפקא לן מלא תאכלו[ם] (ויקרא יא מב) אבל קידוש היום מצות עשה הוא ולא נפקא לן מהתם עכ"ל, ולדברי האומרים דאפילו איסורי דרבנן לא ספינן להו לקטנים בידים כמו שאכתוב ב[סוף] סימן שמ"ג אפשר דכיון שיש מתירין לשתות בבית הכנסת אפילו לגדולים אף על פי שהגדולים נוהגים כדברי האוסרים מכל מקום לא חשיב איסור כולי האי שיאסר להשקותו לקטנים

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ו' פברואר 24, 2017 12:03 am

פרי יהושע כתב:והעיצה לזה, שהמערבים השכונתיים יעשו תנאי, שאם העירוב העירוני טוב עפ"י ההלכה עירובם בטל, ואם אינו טוב כך שאינו יכול בין כה להתקלקל, הרי עירובם במקומו, אם כך ינהגו, אולי נקל על הבעיה.

הזכרתני סיפור: מעשה ברמת בית שמש בעירוב שכונתי שנקרע והרב הביא גוי שיקשור בעניבה. ואמר: אם העירוב העירוני כשר הרי שזו אינה מחיצה המתרת, ואם העירוב השכונתי פסול הרי שזה צורך מצוה דרבים. והיו שדרשו לגנאי והיו שדרשו לשבח.

פרי יהושע

פלוריש כתב:
פרי יהושע כתב:והעיצה לזה, שהמערבים השכונתיים יעשו תנאי, שאם העירוב העירוני טוב עפ"י ההלכה עירובם בטל, ואם אינו טוב כך שאינו יכול בין כה להתקלקל, הרי עירובם במקומו, אם כך ינהגו, אולי נקל על הבעיה.

הזכרתני סיפור: מעשה ברמת בית שמש בעירוב שכונתי שנקרע והרב הביא גוי שיקשור בעניבה. ואמר: אם העירוב העירוני כשר הרי שזו אינה מחיצה המתרת, ואם העירוב השכונתי פסול הרי שזה צורך מצוה דרבים. והיו שדרשו לגנאי והיו שדרשו לשבח.

לא הבנתי מה הממנ"פ רלוונטי כאן, עכ"פ היה כאן התר של שבות דשבות אבל אינו במקום מצווה לכא', אלא צורך רבים, והעיטור והראבי"ה מתירים.

שומע ומשמיע

היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ו' פברואר 24, 2017 1:21 am

שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

לא הייתי אומר "אין שום קלקול", כפי שכתבתי לעיל יש צורך להסתמך על כמה עיקולי ופשורי שאינם ברורים לגמרי.
ועוד שהנוסח שהבאת איני בטוח שמשמעתו ביטול שלו אם באמת מקלקל, עכ"פ טוב להיות מודע לעניין, לא כן?

אנושי · הודעהעל ידי **אנושי** » ו' פברואר 24, 2017 2:43 am

יוצא פוניבז' כתב:
דעת_האברך כתב:כשהייתי בחור צעיר אחרי בר מצוה והתחלתי להחמיר לא לטלטל גם במקום שיש ערוב כמנהג אבותי, הלכתי פעם בשבת לאחר תפילת שחרית ולידי צעדה אשה מבוגרת לבית הכנסת עם שקיות בידה להביא לקידוש בבית הכנסת. האשה בקשה ממני עזרה, אולם אני אמרתי לה שאני לא מטלטל גם במקום שיש ערוב. לאשה שאינה מחרדי אמוני ישראל חרה הדבר מאד, והיא דברה בחריפות על אלה שמחמירים על חשבון אחרים וכדומ'.

ובאמת לאחר זמן הסתפקתי, ועד היום הדבר אינו ברור לי לגמרי, האם נהגתי כשורה כשלא עזרתי לה מחמת המנהג שלי, או שמא הייתי צריך לחרוג ממנהגי ולעזור לה.
צדדי הספק הם האם מנהג שנוהגים להחמיר, יכול לעמוד גם במקום של חילול ה', ובמקום של מצוות גמילות חסד דאורייתא. ואולי נאמר שהדבר נחשב מעין נדר של מצוה ויש לו תוקף של נדר דאורייתא, ועם כל הרצון לעזור אסור להפר את הנדר מה"ת.

היום אני חושב שהייתי יכול לעזור באופן של פחות פחות מד' אמות, ואז לסמוך על המקילים לסמוך על הערוב.

כמה חבל שאנשים מרגישים רגשי נחיתות על "העזתם" להחמיר בדבר שהוא חיוב סקילה לפי הרבה ראשונים.
ופשוט שאין כאן חילול ה' ח"ו, כי אם קידוש שם שמים! שלמרות חוסר הנעימות הגדול כל כך, ציווי ה' עומד מעל הכל! ירבו כמותך בישראל!
(ובמקום לדון על "המחמירים" על חשבון אחרים כביכול, יש לדון על "המקילים" על חשבון אחרים, ומסוגלים לבזות ולהשפיל מי שאינו מיקל כמותם!)

וגם אם מדובר במקום שיש עירוב מהודר ושאין חשש רה"ר דאורייתא וכו', גם בזה קי"ל שכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען, אבל מי שמחמיר לעצמו שלא לטלטל גם בשעת הדחק וגם במקרים שקשה לו מאד, אין שום סיבה שלכבוד מצות "ריצוי הסביבה" יצטרך להקל בזה. ופשוט.

תדע שמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא מסכים איתך לכאו' ומעשה באדם שהחמיר כנ"ל לא לטלטל במקום עירוב והוא נתן לאביו שלא החמיר שיקח עבורו איזה חפץ ומרן ז"ל התרעם על הזנחת כיבוד אב ואם דאו' תמורת חומרה ונכון שבמקרה של הבחור הנ"ל לא מדובר בכיבוד אב ואם מ"מ יש מקום לדמות

שומע ומשמיע

פרי יהושע כתב:
שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

לא הייתי אומר "אין שום קלקול", כפי שכתבתי לעיל יש צורך להסתמך על כמה עיקולי ופשורי שאינם ברורים לגמרי.
ועוד שהנוסח שהבאת איני בטוח שמשמעתו ביטול שלו אם באמת מקלקל, עכ"פ טוב להיות מודע לעניין, לא כן?

לא הבנתי מה הבעיה אחרי הנוסח הזה.

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » ו' פברואר 24, 2017 7:41 am

שומע ומשמיע כתב:
פרי יהושע כתב:
שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

לא הייתי אומר "אין שום קלקול", כפי שכתבתי לעיל יש צורך להסתמך על כמה עיקולי ופשורי שאינם ברורים לגמרי.
ועוד שהנוסח שהבאת איני בטוח שמשמעתו ביטול שלו אם באמת מקלקל, עכ"פ טוב להיות מודע לעניין, לא כן?

לא הבנתי מה הבעיה אחרי הנוסח הזה.

כי המשמעות שלי למי שיועיל דהיינו שזה בוודאי מועיל רק השאלה למי, ואינו כך, אלא שיתכן שלכו"ע הוא קלקול ואינו מועיל אלא מזיק.

עזריאל ברגר

דרומי כתב:וביותר יקשה ביום הכפורים, שהנשים באות במסירות נפש להתפלל עם עגלות הילדים וכו', ומי יודע אם יצא שכרם בהפסדם [והרי יוהכ"פ אינו מכפר על כרת דיומא] והוא רחום יכפר עון כי לכל העם בשגגה

להלכה נפסק שיוהכ"פ מכפר אף על כרת דיומא - רמב"ם הלכות שגגות.
יוהכ"פ אינו מכפר - רק למבעטים בו, או למי שאומר "אחטא ויוהכ"פ מכפר".

שומע ומשמיע

פרי יהושע כתב:
שומע ומשמיע כתב:
שומע ומשמיע כתב:היום כל מי שעושה עירוב שכונתי ולבניין אומר 'למי שמועיל ויועיל לו' וממילא אין שום קלקול.

כי המשמעות שלי למי שיועיל דהיינו שזה בוודאי מועיל רק השאלה למי, ואינו כך, אלא שיתכן שלכו"ע הוא קלקול ואינו מועיל אלא מזיק.

מהיכי תיתי שזו המשמעות?
בפרט שדשלב"ל ובלב כל אדם שכוונתו בעיקר למנוע בעיות כמו שהזכיר מר.

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ו' אוגוסט 11, 2017 6:25 am

דרומי כתב:וביותר יקשה ביום הכפורים, שהנשים באות במסירות נפש להתפלל עם עגלות הילדים וכו', ומי יודע אם יצא שכרם בהפסדם [והרי יוהכ"פ אינו מכפר על כרת דיומא] והוא רחום יכפר עון כי לכל העם בשגגה

יש שפסקו כרפרם שאין עירוב והוצאה ביו"כ.

אנושי כתב:
יוצא פוניבז' כתב:
דעת_האברך כתב:כשהייתי בחור צעיר אחרי בר מצוה והתחלתי להחמיר לא לטלטל גם במקום שיש ערוב כמנהג אבותי, הלכתי פעם בשבת לאחר תפילת שחרית ולידי צעדה אשה מבוגרת לבית הכנסת עם שקיות בידה להביא לקידוש בבית הכנסת. האשה בקשה ממני עזרה, אולם אני אמרתי לה שאני לא מטלטל גם במקום שיש ערוב. לאשה שאינה מחרדי אמוני ישראל חרה הדבר מאד, והיא דברה בחריפות על אלה שמחמירים על חשבון אחרים וכדומ'.

ובאמת לאחר זמן הסתפקתי, ועד היום הדבר אינו ברור לי לגמרי, האם נהגתי כשורה כשלא עזרתי לה מחמת המנהג שלי, או שמא הייתי צריך לחרוג ממנהגי ולעזור לה.
צדדי הספק הם האם מנהג שנוהגים להחמיר, יכול לעמוד גם במקום של חילול ה', ובמקום של מצוות גמילות חסד דאורייתא. ואולי נאמר שהדבר נחשב מעין נדר של מצוה ויש לו תוקף של נדר דאורייתא, ועם כל הרצון לעזור אסור להפר את הנדר מה"ת.

היום אני חושב שהייתי יכול לעזור באופן של פחות פחות מד' אמות, ואז לסמוך על המקילים לסמוך על הערוב.

כמה חבל שאנשים מרגישים רגשי נחיתות על "העזתם" להחמיר בדבר שהוא חיוב סקילה לפי הרבה ראשונים.
ופשוט שאין כאן חילול ה' ח"ו, כי אם קידוש שם שמים! שלמרות חוסר הנעימות הגדול כל כך, ציווי ה' עומד מעל הכל! ירבו כמותך בישראל!
(ובמקום לדון על "המחמירים" על חשבון אחרים כביכול, יש לדון על "המקילים" על חשבון אחרים, ומסוגלים לבזות ולהשפיל מי שאינו מיקל כמותם!)

וגם אם מדובר במקום שיש עירוב מהודר ושאין חשש רה"ר דאורייתא וכו', גם בזה קי"ל שכל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען, אבל מי שמחמיר לעצמו שלא לטלטל גם בשעת הדחק וגם במקרים שקשה לו מאד, אין שום סיבה שלכבוד מצות "ריצוי הסביבה" יצטרך להקל בזה. ופשוט.

תדע שמרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא מסכים איתך לכאו' ומעשה באדם שהחמיר כנ"ל לא לטלטל במקום עירוב והוא נתן לאביו שלא החמיר שיקח עבורו איזה חפץ ומרן ז"ל התרעם על הזנחת כיבוד אב ואם דאו' תמורת חומרה ונכון שבמקרה של הבחור הנ"ל לא מדובר בכיבוד אב ואם מ"מ יש מקום לדמות

אין לדמות בכלל. מי שמחמיר לא לטלטל גם לא נותן לאביו לטלטל עבורו. כיוון שמחמיר וחושש לשיטות הראשונים שס"ל שהוא איסור סקילה הכי סובר שאביו הוא שבת גוי. מה שאין כן המקרה הזה שכיוון שאין צריך ואין ראוי שיעזור לה.

לעצם העניין תלוי אם נהג בזה כמידת חסידות בעלמא שאז יש מקום למשקל החסידות או שבאמת חשש לשיטות הראשונים האוסרים. במנהג על פי דין אין עניין של חילול השם בגלל שאינה מקבלת את זה.

גלרשטיין · הודעהעל ידי **גלרשטיין** » ה' דצמבר 28, 2017 2:34 pm

76-4wz98A7cxB (dragged).pdf: (145.44 KiB) הורד 364 פעמים

גלרשטיין · הודעהעל ידי **גלרשטיין** » ב' ינואר 22, 2018 5:32 pm

76-4wz98A7cxB (dragged).pdf: (145.31 KiB) הורד 387 פעמים

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ג' נובמבר 17, 2020 3:26 am

פרנקל תאומים כתב:המעשה עם קפידתו של הגרש"ז על הבן שהניח לאביו לסחוב את הספסל נמצא גם ב'הליכות שלמה' בהערות (אאל"ט) וכמדומה שמובא שם שהגרש"ז כ"כ התרגש והצטער מהעניין, עד שהוא מצא לנכון לספר זאת בשיעורו בישיבת 'קול תורה' ביום ראשון שלמחרת אותה שבת.

אכן ('הליכות שלמה - תפלה' ע' נה הע' 95).

002 · הודעהעל ידי **002** » ג' נובמבר 17, 2020 12:03 pm

לבי במערב כתב:
פרנקל תאומים כתב:המעשה עם קפידתו של הגרש"ז על הבן שהניח לאביו לסחוב את הספסל נמצא גם ב'הליכות שלמה' בהערות (אאל"ט) וכמדומה שמובא שם שהגרש"ז כ"כ התרגש והצטער מהעניין, עד שהוא מצא לנכון לספר זאת בשיעורו בישיבת 'קול תורה' ביום ראשון שלמחרת אותה שבת.
אכן ('הליכות שלמה - תפלה' ע' נה הע' 95).

פורום אוצר החכמה

מי מחובר