ילמדוני רבותי,
שיטת כמה ראשונים חשובים (ר"ת, רמב"ן ועוד) שלאחר תקנת רבי ומנהג בנות ישראל נהגו הנשים לטבול לאחר שבעה (כנדה) בשביל טהרות, ולטבול שוב לאחר שבעה נקיים (כזבה) בשביל בעלה.
אלא, שהסבירו הראשונים (וביניהם אלו שסוברים שתי טבילות, למשל הרמב"ן) שתקנת רבי ומנהג בנות ישראל נתקנו/ננהגו מחמת ספקות וחששות (בלבול במניין ימי נידה וזיבה, ואי-הבחנה במראות בין אדום טהור ואדום טמא). ואם כן, כיצד יכלו להקל לאחר הטבילה הראשונה?