לא ללכת לכותל בתדירות רבה מדי

[מן הדרום]

הרב נבנצל מביא במ"ב בהלכות ביכנ"ס שלו שר' חיים שמואלביץ היה עושה חשבון שלא ללכת לכותל בצורה שמקהה את תחושת המיוחדות, זה בהקשר לדין שיוצאים בבית המקדש ובית הכנסת לא מהפתח שנכנסים, וידועים דברי החסיד יעבץ שהביא ר' חיים בשיחות מוסר, שזה כדי ליצור תחושה של משהו מיוחד. האם ידוע למישהו על הנהגות כאלו אצל גדולים אחרים, או על כל דבר אחר קשור לזה

[ביליצר]

בחלק התורני של המודיע של השבוע מובא על הגאון רב יואל שרייבר זצ"ל בן הרב דקרקא בן החתם סופר שהיה מקפיד לא לעשות שתי שבתות רצופות אצל רבו ומרגלא בפומיה דהרגל נעשה טבע גם בעניינים לו,

[קו ירוק]

ר' בייניש פינקל זצ"ל היה הולך למנין הנץ החמה בכל יום.
ומסתמא הכוונה שתהיה הכנה.

[אפרקסתא דעניא]

דוד המלך שאף לבוא כל בוקר להיכל ה'.

[עזריאל ברגר]

דוד המלך שאף לבוא כל בוקר להיכל ה'.

ע"ד הצחות שמעתי:
מצד אחד ביקש דוד לשבת בבית ה' כל ימיו, ומצד שני הוא ביקש "ולבקר בהיכלו", כלומר להגיע לביקורים לעיתים רחוקות!
וי"ל שזה בדיוק מה שהוא רצה: לשבת כל ימי חייו, אבל לשמור כל הזמן על הרגש של ההתחדשות כאילו עכשיו הגיע לביקור.

וכמובן שאין פירוש זה אמת לאמיתה, כי המשמעות הזאת למילה "ביקור" היא רק בעברית מדוברת ולא בלה"ק...

[דרומי]

החכם מכל אדם אמר: "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים", ו"הוקר רגלך מבית רעך" (קהלת ד, יז. משלי כה, יז) וראה חגיגה ז, א ודו"ק

[אפשר]

בכלל אסור היה לבוא לביהמ"ק סתם, אלא לצורך.
ולהעיר מדברי התוס' ב"ב כא, כי מציון תצא תורה - לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.
וידוע שהמהריל"ד היה בכותל רק פע"א אבל מטעם אחר, כי מרוב מורא התעלף כמה פעמים בפעם היחידה שהלך, ולא היה באפשר לו ללכת.

[לעומקו של דבר]

(מן הסתם נמצא באשכול על הגרח"ש) יש סיפור קצת הפוך על הגרח"ש, שהתפללו לרפואת בישיבה רב אחד יום יום, ואמרו לו שאולי להפסיק קצת כי זה מקלקל את ההתרגשות, ואמר שתפילה צריכה רציפות וזה מעלתה.

[לייטנר]

מסופר על הרב קובלסקי שהיה מקפיד להגיע לכותל. המערבי לעיתים מזומנות, ושאלו מישהו אם זה בגלל החשש שאם לא יהיה שלושים יום בכות יצטרך לקרוא כדין הרואה את בית המקדש בחורבנו. הרב קובלסקי ענה שהסיבה להליכתו לעיתים מזומנות היא מתוך הכרת הטוב לקב"ה אחרי כל השנים שאי אפשר היה להגיע לכותל.

[פרי יהושע]

מסופר על הרב קובלסקי שהיה מקפיד להגיע לכותל המערבי לעיתים מזומנות. ושאלו מישהו אם זה בגלל החשש שאם לא יהיה שלושים יום בכותל יצטרך לקרוע כדין הרואה את בית המקדש בחורבנו. הרב קובלסקי השיב שהסיבה להליכתו לעיתים מזומנות היא מתוך הכרת הטוב לקב"ה אחרי כל השנים שאי אפשר היה להגיע לכותל.

גם רגש הכרת הטובה יכולה לכהות ברבות השנים מתוך ההרגל, אם לא מקדישים לכך מחשבה, וטוב שהקדשת.

[טברייני]

ואדייק במה שכתב ההוא דמן הדרום משמיה דהרב נבנצל
"שלא ללכת לכותל בצורה שמקהה את תחושת המיוחדות"
וכל חד וחד לפום דרגה דיליה
והוא נראה לי פשוט.

[הא לחמא עניא]

דוד המלך שאף לבוא כל בוקר להיכל ה'.

ע"ד הצחות שמעתי:
מצד אחד ביקש דוד לשבת בבית ה' כל ימיו, ומצד שני הוא ביקש "ולבקר בהיכלו", כלומר להגיע לביקורים לעיתים רחוקות!
וי"ל שזה בדיוק מה שהוא רצה: לשבת כל ימי חייו, אבל לשמור כל הזמן על הרגש של ההתחדשות כאילו עכשיו הגיע לביקור.
וכמובן שאין פירוש זה אמת לאמיתה, כי המשמעות הזאת למילה "ביקור" היא רק בעברית מדוברת ולא בלה"ק...

עיין במפרשים שם בתהלים דכוונת המילה "לבקר" היינו מלשון "בוקר", לבוא כל בוקר להיכלו, וא"כ אזדא לה הקושיא שהרבה בונים עליה מהלכים ורעיונות בו בזמן שכלל לא מתחיל השאלה.

[איש בער]

אפשר להביא סימוכין לרעיון כזה מדברי הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ז בטעם דיני הטומאה והטהרה :

כבר ביארנו כי כל המטרה הייתה במקדש להביא את הפונה אליו להתפעלות, ושייראוהו וירהוהו, כמו שאמר ומקדשי תיראו. וכל דבר מרומם, כשיתמיד האדם להמצא בו, ימעט מה שיש בנפש ממנו, ותמעט ההתפעלות שהייתה באה על ידו. וכבר העירו חכמים ז"ל על עניין זה ואמרו, שאין רצוי להכנס למקדש בכל עת, והסמיכו את זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך'.
וכיון שזו הייתה המטרה, הזהיר יתעלה את הטמאים מלהכנס למקדש, עם ריבוי מיני הטומאות, עד שכמעט לא תמצא אדם טהור כי אם מעטים: כי אם ניצול ממגע נבלה, לא ניצול ממגע אחד משמונה שרצים שנופלים הרבה בבתים ובמאכלים ובמשקים ורבות נתקל בהם האדם, ואם ניצול מאלה, לא ינצל ממגע נדה או זבה או זב או מצורע או משכבן, ואם ניצול מאלה, לא ינצל משכיבת אשתו או מקרי, ואף כאשר טהר מכל הטומאות הללו, אינו מותר לו להכנס למקדש עד שיעריב שימשו, ואסור להכנס למקדש בלילה כמו שנתבאר במידות ותמיד, ובאותו הלילה אפשר שישמש מיטתו על הרוב, או יארע לו אחד מגורמי הטומאה, וישכים למחרתו כמצבו אתמול, ויהיה כל זה סיבה להתרחק מן המקדש ושלא ירגיל שם בכל עת.
וכבר ידעת לשונם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. והנה במעשים הללו תתמיד היראה, ותושג ההתפעלות המביאה לכניעה שהיא המטרה.

[יושב ירושלים]

אפשר להביא סימוכין לרעיון כזה מדברי הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ז בטעם דיני הטומאה והטהרה :

כבר ביארנו כי כל המטרה הייתה במקדש להביא את הפונה אליו להתפעלות, ושייראוהו וירהוהו, כמו שאמר ומקדשי תיראו. וכל דבר מרומם, כשיתמיד האדם להמצא בו, ימעט מה שיש בנפש ממנו, ותמעט ההתפעלות שהייתה באה על ידו. וכבר העירו חכמים ז"ל על עניין זה ואמרו, שאין רצוי להכנס למקדש בכל עת, והסמיכו את זה לאמרו 'הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך'.
וכיון שזו הייתה המטרה, הזהיר יתעלה את הטמאים מלהכנס למקדש, עם ריבוי מיני הטומאות, עד שכמעט לא תמצא אדם טהור כי אם מעטים: כי אם ניצול ממגע נבלה, לא ניצול ממגע אחד משמונה שרצים שנופלים הרבה בבתים ובמאכלים ובמשקים ורבות נתקל בהם האדם, ואם ניצול מאלה, לא ינצל ממגע נדה או זבה או זב או מצורע או משכבן, ואם ניצול מאלה, לא ינצל משכיבת אשתו או מקרי, ואף כאשר טהר מכל הטומאות הללו, אינו מותר לו להכנס למקדש עד שיעריב שימשו, ואסור להכנס למקדש בלילה כמו שנתבאר במידות ותמיד, ובאותו הלילה אפשר שישמש מיטתו על הרוב, או יארע לו אחד מגורמי הטומאה, וישכים למחרתו כמצבו אתמול, ויהיה כל זה סיבה להתרחק מן המקדש ושלא ירגיל שם בכל עת.
וכבר ידעת לשונם אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. והנה במעשים הללו תתמיד היראה, ותושג ההתפעלות המביאה לכניעה שהיא המטרה.

האם ידוע המקור למה ש'העירו חכמים ז"ל'?? הרי בתלמוד דרשו מקרא זה על חטאות ואשמות!!

[איש בער]

כעי"ז כתב גם רס"ג בספרו 'הנבחר באמונות ודעות' פ"ג אות ב':

ומתועליות הטומאה והטהרה כדי שישפל האדם בעיני עצמו מעצמו, ושתתחבב עליו התפילה לאחר הפסקתה כמה ימים, ושיכבד בעיניו הקודש לאחר שנמנע ממנו זמן מסוים, וכדי שיתן את לבו ליראה.

[איש גלילי]

שמות לד כג-כד:

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה' אלהי ישראל: כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך.

ופירש שם רש"י ז"ל:

והרחבתי את גבלך. ואתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול לראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלש רגלים הללו.

דייק מזה מו"ר שליט"א, שבאמת רצון ה' שנבוא לפניו תמיד, דהיינו בכל יום, אלא שמפני שאיננו יכולים לעשות את זה חייבנו לכה"פ שלש פעמים בשנה. וא"כ מי שאפשר לו ודאי שראוי שיבוא בכל יום (וכן הוא נוהג בעצמו).