ידוע יסודו של הגר"ח דמלקות הוא דין רק ע"י בי"ד וע"כ לא שייך בזה כאשר עשה
אך בקונטרס הסמיכה (בשו"ת מהרלב"ח תשובה קמז) הביא המהר"י בירב בקונטרס ב מתשובות רב נטרונאי גאון וכן מהאורחות חיים להרא"ש בשם הרמ"ה שאם אדם בא לבי"ד מרצונו ללא עדים ללקות הרי מתכפר לו הכרת (ואין לומר שהכפרה דין אחר לה כיון שהמהר"י בירב סובר שצריך בי"ד של סמוכים בשביל אותה כפרה) ודימה ענין זה לתפיסה בקנס
ואף המהרלב"ח שחולק (קונטרס א וקונטרס ג) סובר שלא מיתכפר כיון שלא מיקרי קלון כיון דאינו דומה מקלה עצמו לנקלה ע"י אחרים (ודימה זה לתענית טו ע"ב) (אמנם בתו"ד אפשר למצוא סברות כעין הגר"ח דהוא דין רק עפ"י בי"ד)
מה דעתכם