האם מותר לעשות ניתוח ועי"ז לא יהא ביכולתו לאכול הכזית מצה?

[דיוניםבהלכה]

מה הגדר של לדרוש בהלכות הפסח ל' יום קודם החג? ראה בב"ח שהביא בשם הרשב"א דכבר יש להכין עצמו לכל צרכי וחיובי החג - א"כ לכאו' לפי"ז אסור לעשות ניתוח שאפשר לדחות לזמן אחר (כגון לקצר הבטן וכדו') באופן שלא יהא יכול לאכול הכזית מצה

[רון]

לקצר הבטן..... או וי ד' ישמור,
התכונת לקיצור קיבה בודאי,....

ועכשו ברצינות,
ביסוד השאלה דנו האחרונים בזה ועיקר הראיה בגמ' בסוכה כה' כמדומה בעמוד ב' מהא דהותר ליטמא לפני פסח אף שבזה נדחה ממצות קרבן פסח ויבואו הלמדנים ויאריכו כיד ד' הטובה עליהם

[פרי יהושע]

יש לחלק מהגמ' סוכה ששם הוי לשם מצוה והוי מצוה העומדת כעת לפתחו, וגם הרי לשם כך נצטוו בפסח שני, משא"כ הכא יש מקום לומר למה לא יחכה לאחר הפסח, ויקיים מצות עשה מה"ת, אבל אם יש אסור בדבר זה כבר איני יודע, איני חושב דזה חשיב כביטול מצות עשה בידים, ואשמח להחכים עוד.

[בברכה המשולשת]

לכאורה קשור גם למחלוקת הראשונים (בעה"מ ורמב"ן) על גדרי מילה בשבת ועל יציאה לדרך בשיירא או בספינה וכו' (אא"כ נחלק בין לאוין למ"ע)

[כדכד]

לכאורה קשור גם למחלוקת הראשונים (בעה"מ ורמב"ן) על גדרי מילה בשבת ועל יציאה לדרך בשיירא או בספינה וכו' (אא"כ נחלק בין לאוין למ"ע)

כוונת מר למחלוקת על היתר מילה בשבת כשיצטרך לחלל שבת אח"כ משום פקו"נ. היינו כשנשפכו המים החמים שבהם יש לרחוץ התינוק לאחר המילה למניעת סכנה ואם ימולו יצטרך להתיר לחמם בשבת?

[בברכה המשולשת]

לכאורה קשור גם למחלוקת הראשונים (בעה"מ ורמב"ן) על גדרי מילה בשבת ועל יציאה לדרך בשיירא או בספינה וכו' (אא"כ נחלק בין לאוין למ"ע)

כוונת מר למחלוקת על היתר מילה בשבת כשיצטרך לחלל שבת אח"כ משום פקו"נ. היינו כשנשפכו המים החמים שבהם יש לרחוץ התינוק לאחר המילה למניעת סכנה ואם ימולו יצטרך להתיר לחמם בשבת?

כן

[דרומי]

ראה דבר חידוש בזה בצפנת פענח הל' שבועות פ"ה הט"ו:

"יש מ"ע שהחיוב חל עליו רק בזמנו אבל קודם לכן אין עליו חיוב כלל שיעשה המצוה בזמנו .. במצה אין עליו חיוב כלל קודם הזמן שיאכל בזמנו"!

וראה לקח טוב להר"י ענגיל כלל ו אות ג

ועוד דנו בזה האחרונים

[כדכד]

לכאורה קשור גם למחלוקת הראשונים (בעה"מ ורמב"ן) על גדרי מילה בשבת ועל יציאה לדרך בשיירא או בספינה וכו' (אא"כ נחלק בין לאוין למ"ע)

כוונת מר למחלוקת על היתר מילה בשבת כשיצטרך לחלל שבת אח"כ משום פקו"נ. היינו כשנשפכו המים החמים שבהם יש לרחוץ התינוק לאחר המילה למניעת סכנה ואם ימולו יצטרך להתיר לחמם בשבת?

כן

אי הכי אין הנדון דומה לראיה כי שם טעם המתירים הוא שצריך לעשות את המצוה המוטלת עליו כעת אף שייגרר מזה צורך לדחיית שבת מפני פקו"נ וטעם האוסרים הוא שצריך להתחשב בתוצאות העתידיות וכאן המצןה שתידחה איהנה לפניו אך הדבר הדוחה אותה אינו מצוה כ"א רשות

[בברכה המשולשת]

אי הכי אין הנדון דומה לראיה כי שם טעם המתירים הוא שצריך לעשות את המצוה המוטלת עליו כעת אף שייגרר מזה צורך לדחיית שבת מפני פקו"נ וטעם האוסרים הוא שצריך להתחשב בתוצאות העתידיות וכאן המצןה שתידחה איהנה לפניו אך הדבר הדוחה אותה אינו מצוה כ"א רשות

גם יציאה לשיירה אינה בהכרח לדבר מצוה (ולמיטב זכרוני, שמעתי פעם בשיעור מהגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שהריב"ש דן לדמות)

[במסתרים]

ראה דבר חידוש בזה בצפנת פענח הל' שבועות פ"ה הט"ו:

"יש מ"ע שהחיוב חל עליו רק בזמנו אבל קודם לכן אין עליו חיוב כלל שיעשה המצוה בזמנו .. במצה אין עליו חיוב כלל קודם הזמן שיאכל בזמנו"!

וראה לקח טוב להר"י ענגיל כלל ו אות ג

ועוד דנו בזה האחרונים

אם כן אין חיוב לקצור חטים למצה?

[רון]

הלא באמת דבר פלא הוא,
דאימת חייב במצות אתרוג למשל, האם לפני היו"ט, ודאי שלא, רק ביו"ט עצמו,
וא"כ בערב יו"ט יהא יושב ובטל, וכשיגיע יו"ט יתקע בלי אתרוג, ולא יחשב שביטל עשה כיון שאז הוא אנוס, האם יתכן כן. מסברא ודאי שלא, רק צריך לחפש את הגדר בזה

[דרומי]

מדין תורה יכול לקצור ביו"ט (ידוע השקו"ט בזה) ולאפות ביו"ט עצמו וכו'

ואולי כשחל בשבת באמת חל עליו החיוב לטפל בזה בערב שבת

[דרומי]

וזה כנראה ההסבר בצפנת פענח שם שמחלק בין מצה לסוכה, שבמצה החיוב רק בחג עצמו ואילו בסוכה החיוב מתחיל קודם (עיין שם שמתבסס על לשונות הרמב"ם), דכנראה כוונתו שבסוכה על כרחו צריך לבנותה לפני החג וממילא חל עליו החיוב אז, משא"כ במצה שיכול מעיקר הדין לעשות הכל בחג עצמו

[כדכד]

אי הכי אין הנדון דומה לראיה כי שם טעם המתירים הוא שצריך לעשות את המצוה המוטלת עליו כעת אף שייגרר מזה צורך לדחיית שבת מפני פקו"נ וטעם האוסרים הוא שצריך להתחשב בתוצאות העתידיות וכאן המצןה שתידחה איהנה לפניו אך הדבר הדוחה אותה אינו מצוה כ"א רשות

גם יציאה לשיירה אינה בהכרח לדבר מצוה (ולמיטב זכרוני, שמעתי פעם בשיעור מהגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א שהריב"ש דן לדמות)

עם מיטב זכרונך איני טכול להתווכח אולם לענ"ד יש לחלק כי המחלוקת על מילה אם לעשות מצוה המוטלת עליו למרות שזה יוצר פקו"נ או להתחשב בעתיד. הדיון בשיירא וכן בנדון האשכול הוא אם ותר לעשות דבר רשות שימנע ממנו לעשות מצוה בעתיד שעדיין לא נתחייב בה.

[רבותיי]

ראו אבני נזר שכא שדן בזה. מדבריו עולה שבעיקרון אדם אמור להזהר ולהימנע מלהאנס שלא לקיים המצווה שעדיין לא חל חיובה עליו מכוח שבועת הר סיני המחייבתו לעשות ככל שביכלתו לקיים המצווה.
הגמ' בסוכה מדברת בפירוש בעוסק במצווה ולכן נפטר ממצווה, ומשם יש להוכיח שככל שאינו עוסק במצווה אסור לו להפטר מן המצווה. (אלא שלגבי טומאה מביא הוא שתלוי בב' דעות בגדר פסח שני, האם טומאה הוא מצב פטור של אונס, או שמפקיע לגמרי את החיוב.)
ואף במקרה ומה''ת אין איסור להכניס עצמו לידי מצב פטור (וכגון טומאה לכמה שיטות), קבעו חז''ל את הל' יום שמדרבנן עליו להכין את עצמו.