כתיבת חידו"ת - שיטת רבי נתן אדלר זי"ע

[עושה חדשות]

אי' בחוט המשולש -

חוט המשולש.png (33.4 KiB) נצפה 3637 פעמים

ואמנם צ"ע האם ס"ל שכך הוא הדין, או שגם לשיטתו אין כאן אלא מנהג חסידות, ול"ה איסור גמור מדינא.
ואולי יש לבאר עפמש"כ בפחד יצחק חנוכה מאמר א, ענין הברית על תושבע"פ, או כיו"ב.

אבל בדברי תלמידו החת"ס מצינו דבר חריף יותר, לכאו'.

ז"ל בשו"ת או"ח סי' רח -
כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו, רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות [פ"א מי"ג] נגיד שמא אבד שמא, ולא תעשה ידיו תושיה להוציא מחשבתו אל הפועל כי יבואו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו, מלבד שהוא עובר איסור דאורייתא דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן ולא הותר אלא משום עת לעשות לה' [כגיטין ס' ע"א] ואם איננו עושה לה' הרי איסורו במקומו עומד

מה עסקו בזה?

[לעומקו של דבר]

בהקדמות הספרים והתנצלויות המחברים...

[בקרו טלה]

מחשבות חרוץ [לר' צדוק הכהן] - אות טו
ואף על פי שכל תורה שבעל פה האידנא גם כן כתיבא ומנחא כבר, מכל מקום גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל הוא בכלל תורה שבעל פה שנגלה למשה רבינו ע"ה כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"ב, א'), ומשחידשו בעולם הזה צריך שישאר הדברים לעולמי עד בעולם הזה גם כן על ידי הכתיבה, ועל כן הזהירו הקדמונים לכתוב כל מה שמחדש כמו שכתב בספר חסידים (סימן תק"ל) והמגיד להבית יוסף וכדומה, כי אין אדם יודע איזה יכשר ואולי הוא החידוש של תורה שבעל פה השייך לחלקו שלא נגלה עדיין לשום אדם בעולם. והוא לכך נוצר להביא חידוש תורה לעולם הזה וצריך שלא יאבד באבדו חס ושלום, דאז חס ושלום יצטרך להתגלגל, רק יוציאנו בפועל בעולם הזה על ידי דיבור פה לתלמידים או על ידי כתיבה, וראיתי כתוב על שם חכם גדול אחד שלא כתב שום דבר מחידושיו באומרו כי לא הותר לו הכתיבה, כי הוא זוכר הכל ולא שכח שום דבר ממשנתו ומחידושיו מעודו, וטעה כפי מה שנתבאר כי אין כוונת הכתיבה לעצמו לבד רק לדורות הבאים:

[מה שנכון נכון]

ראה בספר הכתב והמכתב.

[עושה חדשות]

יש"כ, ספר שלם! ובכל זאת צירפתי קטע אחד מסויים על המדובר כאן -

הכתב והמכתב.png (80.29 KiB) נצפה 3612 פעמים

וכן צירפתי בירור נפלא בנושא זה, ושמועה מהגרי"ז, מתוך הספר "אמרי חן" -

אמרי חן.PDF

(344.4 KiB) הורד 353 פעמים

[יוצא פוניבז']

וכבר אמרו שזהו היתרון ההלכתי שבכתיבת חידו"ת במחשב דווקא...

[עושה חדשות]

אגב, ז"ל המדרש, שמות רבה מז -
א [לד, כז] כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (הושע ח) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקדוש ברוך הוא למשה באותה שעה, מאחר שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא אמר לו למדה לישראל, אמר לפניו רבש"ע אכתוב אותה להם, אמר לו איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בזוים בעובדי כוכבים אלא המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם יהיו מובדלים מהם, אמר לנביא אם אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ומה אני עושה להם נותן את המקרא בכתב והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה, כתב זה המקרא, כי על פי הדברים האלה זו המשנה והתלמוד שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים.
האם זוהי הסיבה שדברים שבע"פ א"א רשאי לכותבן?

[בברכה המשולשת]

אגב, ז"ל המדרש, שמות רבה מז -
א [לד, כז] כתב לך את הדברים האלה, הה"ד (הושע ח) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקדוש ברוך הוא למשה באותה שעה, מאחר שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא אמר לו למדה לישראל, אמר לפניו רבש"ע אכתוב אותה להם, אמר לו איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בזוים בעובדי כוכבים אלא המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם יהיו מובדלים מהם, אמר לנביא אם אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, ומה אני עושה להם נותן את המקרא בכתב והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה, כתב זה המקרא, כי על פי הדברים האלה זו המשנה והתלמוד שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים.
האם זוהי הסיבה שדברים שבע"פ א"א רשאי לכותבן?

יעויין בהקדמת הסמ"ג

[אבי 1000]

לכל דיני התורה ותקנות חז"ל מצינו כלל גדול לא פלוג רבנן ואין לחלק בלא טעם שישנה את גוף ההגדרה ולכן כל עוד שאינו עושה בצורה אחרת ממה שהתירו חז"ל מותר בכל צורה.

ולכן ברור שמי שזוכר הרי הוא בכלל תקנת ההיתר.

ותמוה קצת מדוע רבי נתן אדלר לא רצה לכתוב בשביל אחרים גם לשיטתו שהחמיר בזה.

ודברי החת"ס הינם רק במי שעושה בכדי להגדיל שמו ולא בשביל ללמוד או ללמד ולכן יצא מכלל ההיתר של חז"ל שהותר כל עוד שעוסק בדברי תורה.

[יבנה]

כל האיסור של דברים שבע"פ כו' היינו שאחרים ילמדו מהכתב, אבל לעצמו מותר וכפי שמצינו אצל כמה מחז"ל שהיה להם פנקס שכתבו שם דברים לעצמם לזכרון. שבת קנו., ירו' כלאים א' א', ירו' מעשרות ב' ג'. ועי' יסוד המשנה ועריכתה בירורים ב' בזה.

[עושה חדשות]

יש כאלו שלא כתבו/הדפיסו מחמת טעם אחר -

שו"ת רמ"א סי' כה: וכן קבלתי הלכה למעשה מאדוני מורי אבי הגאון רבן ומאורן של כל בני הגולה מהר"ר שלום המכונה שכנ"ו זקצ"ל ה"ה הכ"מ אשר העמיד תלמידים הרבה מסוף העולם ועד סופו מפיו חיים ומימיו שותים. וחי נפשי עולמים דזמנין סגיאין בקשתי עם הרבה לומדים ממנו שיעשה פוסק ותשובתו היתה מחמת רוב חסידותו וענותנותו אשר היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה. ואמר יודע אני דשוב לא יפסקו כ"א כאשר אכתוב מטעם דהלכה כבתרא, ואין רצוני שיסמכו העולם עלי, ר"ל כגון היכא דאיכא פלוגתא ביני רבוותא והוא יכריע או לפעמים יחלוק ואין לדיין כי אם מה שעיניו רואות, לכן יעשה כל אחד כפי הוראת שעה כאשר עם לבבו. ומה"ט לא עשה נמי רבו הגאון מהרי"ף שום ספר גם שום תשובה ששלחו למרחוק לא העתיקו בביתם אלו הגאונים מה"ט אף כי היה נחשב בעיניהם כיוהרא.

[בברכה המשולשת]

יש כאלו שלא כתבו/הדפיסו מחמת טעם אחר -

שו"ת רמ"א סי' כה: וכן קבלתי הלכה למעשה מאדוני מורי אבי הגאון רבן ומאורן של כל בני הגולה מהר"ר שלום המכונה שכנ"ו זקצ"ל ה"ה הכ"מ אשר העמיד תלמידים הרבה מסוף העולם ועד סופו מפיו חיים ומימיו שותים. וחי נפשי עולמים דזמנין סגיאין בקשתי עם הרבה לומדים ממנו שיעשה פוסק ותשובתו היתה מחמת רוב חסידותו וענותנותו אשר היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה. ואמר יודע אני דשוב לא יפסקו כ"א כאשר אכתוב מטעם דהלכה כבתרא, ואין רצוני שיסמכו העולם עלי, ר"ל כגון היכא דאיכא פלוגתא ביני רבוותא והוא יכריע או לפעמים יחלוק ואין לדיין כי אם מה שעיניו רואות, לכן יעשה כל אחד כפי הוראת שעה כאשר עם לבבו. ומה"ט לא עשה נמי רבו הגאון מהרי"ף שום ספר גם שום תשובה ששלחו למרחוק לא העתיקו בביתם אלו הגאונים מה"ט אף כי היה נחשב בעיניהם כיוהרא.

ויעויין במש"כ הגאון רבי חיים ב"ר בצלאל אחי מרנא המהר"ל להסביר אחרת את דברי רבם הגאון הנ"ל (בהקדמת ספרו מים חיים)

[ש. ספראי]

מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל טען לי בשנת תשנ"ח שכשאדם עומד בצד הבימה בשעת קריאת התורה, כגון לאחר שעלה לתורה או בהיותו גבאי העומד במקום זה וכו', עליו להביט בשעת הקריאה בס"ת ולא לקרוא בחומש, ומפני שההיתר לקרוא "דברים שבכתב" בעל פה נלמד ונגזר מקרא ד"עת לעשות לה' הפרו תורתך", אך העומד ליד ס"ת וישנה לפניו אפשרות קלה ונגישה לקרות בתורה שבכתב ולא בע"פ (דהא דין חומש שלנו כהקורא בע"פ, ועי' לקמן), א"כ בכה"ג לא הותר לו לקרות דברים שבכתב בע"פ. ואמנם אמר הגרש"מ זצ"ל דאפשר וכששומע את קריאת התורה והוא קוראה ג"כ מן החומש, דנחשב כהקורא בס"ת, וכקריאת המגילה שיוצא בה בשמיעת הקורא, וממילא נחשבת קריאתו כקריאה מתוך הכתב. ושוב הדפיס הגרש"מ זצ"ל הדברים בס' משאת המלך הערות והארות.
ואמנם אני עני טענתי לעומתו שאחר שאמרו חז"ל דשרי לקרות דברים שבכתב בע"פ ולקרות דברים שבע"פ בכתב, וכמש"כ בש"ס, א"כ הותרה הרצועה וא"צ לבדוק בכל רגע האם השתא הכא, במקרה מסוים זה, יש בו משום "עת לעשות לה'" או לא.
ראו מש"כ בנושא זה בספרי הקט ויאמר שמואל, שם גם הובררה שיטת רבי נתן אדלר זצ"ל בענין. מצו"ב הסימן.

[בקרו טלה]

עי' בהע' דוגמא לפרש כוונתו בנקודות

[יזל מדליו]

כל האיסור של דברים שבע"פ כו' היינו שאחרים ילמדו מהכתב, אבל לעצמו מותר וכפי שמצינו אצל כמה מחז"ל שהיה להם פנקס שכתבו שם דברים לעצמם לזכרון. שבת קנו., ירו' כלאים א' א', ירו' מעשרות ב' ג'. ועי' יסוד המשנה ועריכתה בירורים ב' בזה.

דברים נפלאים, וכך כתב הנצי"ב בדברים ל, י"ד. ועוד הוסיף שמצווה לכתוב. [וידועים דברי המהרש"א על אשרי מי שבא ותלמודו בידו]
והנה בב"מ דף צ"ב עמוד א' רש"י ד"ה מגילת סתרים, מגילה טמונה לפי שאסור לכתוב הלכות וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו היה כותבו ומסתיר מן העין.

והנה בפשטות האיסור לכתוב, זה משום שהצורה ללמד את התלמיד זה רק בפה ולא ע"י הכתב, ולכן אסור לכתוב לאחרים אלא רק לעצמו. [ועי' הגר"א על שיר השירים על הפסוק "ישקני מנשיקות פיהו".]

אך לפי"ז קשה מנהגו של ר"נ אדלר.
ואולי אפשר שסבר שחילול הוא לתורה לכתוב על דבר חולין דהיינו הנייר, כלומר הנייר מחלל את התורה, ולכן רב הסתיר מן העין שלא ייראה שהתורה מחוללת אפילו כלפי עצמו. [ואולי זה דומה דמיון רחוק לס"ת שמונח על הרצפה שאין בזה ביזוי כל עוד שום אדם לא רואה את הס"ת כך.] ויש עוד להאריך.