סגי נהור כתב:הערה שאולי יכולה להועיל:
ראיתי בעבר שיש מחלקים בין מגבונים לחים יותר ופחות, עד שיש הסוחטים לפני ש"ק כמות מסוימת של מגבונים לצורך השימוש בשבת. והנה דרך מקרה נתברר לי פעם שהקפאת (ואח"כ הפשרת) המגבונים גורמת לאיבוד חלק ניכר מלחותם, ומשאירה מעט המספיק כדי להשתמש בהם לנקיון אך ללא סחיטה. ואולי זה יכול להיות פתרון טוב ונוח לדעת המחלקים הנ"ל.
אראל כתב:בספר שו"ת מחזה אליהו חלק ב', (להגרפ"א פאלק שליט"א, שי"ל אשתקד ונכנס באוצה"ח) כתב שם תשובה ארוכה לחומרא בענין זה, מבאר היטב כל המציאות של המגבונים [וגם כמה נסיונות שעשה בעצמו], וסתירת כל ההיתרים אחד לאחד
שומע ומשמיע כתב:בלמדנו עתה הסוגיה דדש נאמרה סברא להיתר של מגבונים, ולא מצינו כלל בכל הדנים בענין זה שידונו בסברא זו. אלא רק בשאלות טכניות האם הוי פ"ר, ועל סחיטה לאיבוד וכו'.
ועשיתי חיפוש באתרא קדישא הדין ושמחתי למצוא להרב אבי 1000 שעמד בזה.
ועברתי קצת על מה שהשיבו עליו באשכול זה ולא הבנתי כל כך מה ענו לו.
נ.ב. אני מדבר בקשר לסברא המסוימת כדלהלן. ראיתי שהתווכחו גם האם יש מלבן, אבל זה איני נכנס כעת כי עכ"פ אצל הפוסקים שעסקו בעניין גם האוסרים דנו רק מצד דש.
והנני חוזר על סברתו מתחילת האשכול ביתר ביאור.
מבואר בגמ' ובראשונים בסוגיה דפרק חבית שבשביל שיהיה מלאכת מפרק צריך שיהיה פירוק של דבר מתוך דבר שונה. ולכן אם גם הנסחט וגם היוצא הם אוכל אין כאן פירוק אלא אוכלא דאיפרת. ולכן יש שתי אופנים להתחייב בסחיטת אוכלים, או שמפרק אוכל מתוך פסולת או משקה מתוך אוכל.
עוד מבואר בגמ' קמה. שמי שלקות וכבשים אעפ"י שבאו מבחוץ והם לא חלק טבעי מהמאכל, כיון שעתה כבר אינם משמשים כמשקה אלא עומדים למאכל לא חשיב הפרדותם מהמאכל כפירוק, אלא כחיתוך אוכל לכמה חתיכות [אוכלא דאיפרת].
ועתה ניחזי המציאות במגבונים. הרי המגבון והמים שניהם משמשים ממש כאחד לניקוי, והמים המלאים בסבון בודאי אינם עומדים לשתייה. ויותר מזה שגם באופן שימושם אין עניין להפרידם אלא שצורת השימוש המשותפת היא שהמים יוצאים לצד החיצוני. ואם כן איזה תורת מפרק יש בזה?
אלא שיש עוד לדון מצד איסור דרבנן של כבשים ושלקות, ואכתוב בהמשך בל"נ.
גימפעל כתב:
אזהרה בענין השימוש בממחטות לחות בשבת
השימוש בממחטות לחות בשבת יש בו חשש חילול שבת דאורייתא,
ובכלל זה גם באופן שהלחות שבהן היא מועטת, וכפי שנפסק בשו"ע סי'
תרי"ג סעיף ט'.
והיות שלאחרונה משווקים [גם במקומות של בני תורה] ממחטות לחות
לשימוש בשבת קדש, הרינו לגלות דעתנו שלאחר שראינו ובדקנו את
הסוגים השונים של הממחטות הנ"ל [הן אלו שנכתב על גבי האריזה
שיש בהן רק לחות מועטת, והן אלו הספוגות בשמן ולא במים, והן אלו
המיוצרות מחומרים שאינם גידולי קרקע], כל הממחטות בלי יוצא מן
הכלל אסורות בשימוש, ואין להשתמש בהן בשבת ויום טוב כלל.
והאופן היחיד המותר לנקות תינוקות בשבת וביו"ט הוא על ידי התזת
מים או חומר ניקוי על גוף התינוק ואח"כ לנגבו בדבר יבש.
משה שאול קליין שריאל רוזנברג שבח צבי רוזנבלט צבי ובר
שלום יוסף גלבר יצחק מרדכי הכהן רובין מנחם מנדל לובין
פולסברג כתב:מה יענו על טענת ר' אשר וויס: אם הגרש''ז באמת חזר בו מהתירו, היה צריך להוציא מכתב ע''ז, אחרת הוא מכשיל את כלל ישראל באיסור דאורייתא.
לא היא?
פולסברג כתב:מה יענו על טענת ר' אשר וויס: אם הגרש''ז באמת חזר בו מהתירו, היה צריך להוציא מכתב ע''ז, אחרת הוא מכשיל את כלל ישראל באיסור דאורייתא.
לא היא?
יוצא פוניבז' כתב:פולסברג כתב:מה יענו על טענת ר' אשר וויס: אם הגרש''ז באמת חזר בו מהתירו, היה צריך להוציא מכתב ע''ז, אחרת הוא מכשיל את כלל ישראל באיסור דאורייתא.
לא היא?
מעניין לשמוע שישנם כאלו שההכרעה בסוגיות שונות היא במו"מ אם רב פלוני חזר בו או לא.
לכאו', בדבר שעומד לאכילה או שתיה יש מקום לחילוקים אלו לאסור עכ"פ מדרבנן, אבל אם נחשיב את הממחטה והלחות הספוגה בה כדבר אחד ושימוש אחד, מה זה משנה אם זה נוזלי או מוצק ואם יש לזה שם משקה או לאו, אין כאן אלא הפרדת דבר אחד לשניים שאין בה סרך של מלאכת מפרק.שומע ומשמיע כתב:ולעניין מגבונים. לכאורה לפי הטעם של המג"א יהיה אסור שהרי היה עליהם שם משקה לפני שהתערבו עם סבון
עושה חדשות כתב:לכאו', בדבר שעומד לאכילה או שתיה יש מקום לחילוקים אלו לאסור עכ"פ מדרבנן, אבל אם נחשיב את הממחטה והלחות הספוגה בה כדבר אחד ושימוש אחד, מה זה משנה אם זה נוזלי או מוצק ואם יש לזה שם משקה או לאו, אין כאן אלא הפרדת דבר אחד לשניים שאין בה סרך של מלאכת מפרק.שומע ומשמיע כתב:ולעניין מגבונים. לכאורה לפי הטעם של המג"א יהיה אסור שהרי היה עליהם שם משקה לפני שהתערבו עם סבון
שומע ומשמיע כתב:והנני חוזר על סברתו מתחילת האשכול ביתר ביאור.
מבואר בגמ' ובראשונים בסוגיה דפרק חבית שבשביל שיהיה מלאכת מפרק צריך שיהיה פירוק של דבר מתוך דבר שונה. ולכן אם גם הנסחט וגם היוצא הם אוכל אין כאן פירוק אלא אוכלא דאיפרת. ולכן יש שתי אופנים להתחייב בסחיטת אוכלים, או שמפרק אוכל מתוך פסולת או משקה מתוך אוכל.
עוד מבואר בגמ' קמה. שמי שלקות וכבשים אעפ"י שבאו מבחוץ והם לא חלק טבעי מהמאכל, כיון שעתה כבר אינם משמשים כמשקה אלא עומדים למאכל לא חשיב הפרדותם מהמאכל כפירוק, אלא כחיתוך אוכל לכמה חתיכות [אוכלא דאיפרת].
ועתה ניחזי המציאות במגבונים. הרי המגבון והמים שניהם משמשים ממש כאחד לניקוי, והמים המלאים בסבון בודאי אינם עומדים לשתייה. ויותר מזה שגם באופן שימושם אין עניין להפרידם אלא שצורת השימוש המשותפת היא שהמים יוצאים לצד החיצוני. ואם כן איזה תורת מפרק יש בזה?
מלבב כתב:מה המציאות במגבונים המצויים כיום, יש בהם ג"ק או לא?
שומע ומשמיע כתב:כתבתי [כפי שציטטת] שגם במגבונים שניהם משמשים כאחד ואין עניין להפרידם, אלא רק שהמים עם הסבון יצאו לצד החיצוני והבד ינקה איתם.
מלבב כתב:שומע ומשמיע כתב:כתבתי [כפי שציטטת] שגם במגבונים שניהם משמשים כאחד ואין עניין להפרידם, אלא רק שהמים עם הסבון יצאו לצד החיצוני והבד ינקה איתם.
עדיין אינו דומה, כי שם זה נעשה מאכל אחד, ושניהם אוכל, אבל במגבונים זה משקה וזה בד, והחיבור לא הופך את המים לבד או את הבד למים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 152 אורחים