האוכל כדי לברך ולהוציא מין מסופק מדוע אינו נחשב כטפל

[יהודי טבעי]

כשיש לפני האדם מין מאכל מסופק בברכתו, העצה הידועה היא לטעום מין מאכל שברכתו וודאית ופוטר בברכתו את הספק
ויש לתמוה דהא קיימא לן שמברך על העיקר ופוטר את הטפלה. ומאחר שהאדם אין חפץ כלל לאכול מהמין ההוא מדוע אינו נחשב כטפל, אחר שכל עיקר אכילתו היא רק עבור המאכל השני. [והרי זה כאוכל פת עבור המליח שאינו מברך על הפת]

[יעקב כץ]

א. אחרי הכל הוא עושה זאת כדי לפטור בברכה ואם כדי לפטור בברכה המאכל שאוכל צריך להיות עיקר, הרי זה נחשב לעיקר משום שכך כוונתו.
ב. הרעיון של עיקר וטפל הוא שאוכל את העיקר יחד עם הטפל למשל כדי להסיר את מרירותו או משו כזה, אך במקרה דנן הוא מאכל שאין לו כל שייכות למאכל השני שאותו רוצה לפוטרו, ואשר על כן אינו נחשב לעיקר וטפל.

[יורד ומתעה]

להגיד שהמאכל הפוטר הוא טפל לגמרי שאינו טעון ברכה כלל לא מצאנו.
איברא, המג"א סימן קע"ז סק"א מסתפק לומר שאין הפת פוטרת כל מיני מאכלים הטפלים לסעודה, בכהא"ג שאינה באה אלא לפטור.

[הנאמן]

אף שאיני בסוגיא זו כלל, כמודמה שלא קרב זה לזה, דבמקרה דנן אף שבכוונותיו ורעיונותיו רואה את המאכל כטפל למאכל שבא לפטור אך באכילה ובצורת האכילה זו אכילה נפרדת לגמרי משא"כ למשל בפת ומליח שבאכילת הפת גופא -ע"י טעם הפת- מעביר קצת מהמליחות. מקווה שהובנתי

[אפרים זלמן]

חשבתי פעם שהאוכל רק כדי להוציא לכאורה דומה לדין יין שבתוך המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון, כי זה לשתות וזה לשרות, ואמנם הדרכ''מ מביא שאם מכוון להדיא לפטור הרי''ז פוטר, אך נפ''מ במברך על מאכל א' כדי לפטור מאכל ב' ואח''כ רוצה לאכול מאכל ג' שברכתו זהה ולא כיוון עליו בהדיא. אך יש לדון אם זה אכן דומה ליין שבתוך המזון.