גרמא-גרמי, מהו ההבדל בפירוש במילים?

[עושה חדשות]

כידוע (לדעת הרבה ראשונים) המזיק ב"גרמא" פטור, וב"גרמי" חייב.

והאריכו לבאר את החילוק ביניהם, מהי הדרגה של גרמי היוצאת מכלל גרמא.

אבל לא הבנתי כיצד זה משתלב במילים עצמם, למה "גרמי" זה יותר ישיר מ"גרמא".

ואולי בכלל צריך להסביר את המילה "גרמי" ואיך מנקדים אותה.

[סגי נהור]

בפשוטו, גרמי הוא צורת הרבים של גרמא, והניקוד הוא גרָמָא לעומת גְרָמֵי. וק"ל. אלא שמזה שמצינו בגמרא ב' לשונות, גרמא בנזקין ודינא דגרמי (ומצד החילוק בתוכן כמובן, שבגרמא פטור לכו"ע ובגרמי נחלקו), הבינו הראשונים שהם שני ענינים.

אמנם בלבוש (חו"מ ריש סי' שפו) ביאר שגרמא בקמץ מורה על פעולה קלה ורפה, וגרמי בפתח (כפי שמקובל להגות היום) מורה על פעולה מודגשת. וזה שייך לכאורה לחלק הדרש שבדקדוק שמצינו בכ"מ, נושא שמצדיק אשכול נפרד...

[סגי נהור]

ועיין גם סמ"ע שם סוף סק"א.

[בברכה המשולשת]

באמת לפי רש"י זה בדיוק אותו דבר

[עושה חדשות]

תודה לכולכם!

ז"ל הסמ"ע הנ"ל - ולע"ד היה נראה לומר דבהני גרמות דפטרי בהו רבנן מלשלם קראוהו גרמא "בניזקין", וכאילו אמרו הגרמות באו מכח הניזקין וכאילו באו מעצמן ולא מכח האדם המזיק, ובהני דמחייבי בהו רבנן קראוהו "דיני" דגרמי, ור"ל הגרמות לא באו מעצמן אלא מאדם המזיק שגרם להו. וזה אתי שפיר גם לדברי המרדכי הנ"ל, שאף שס"ל ששוין הן, מ"מ בדבר השכיח וקנסו עליו רבנן קראו הגרמות על שם המזיק. ובדבר שאינו שכיח לא קראו הגרמות על שם המזיק, ואפשר לומר שגם כונת עיר שושן היתה גם כן לזה ומשו"ה הוצרך לשנות המלות והנקודות בשביל זה, ודו"ק.

להסוברים שהקנס של גרמי הוא מחמת היותו מצוי יותר, כבר ממש ניחא להישאר בדברי הרב סגי נהור על חילוק בין רבים ליחיד.

[עושה חדשות]

כנ"ל: ספרא-ספרי, מה ההבדל בפי' המילים, ואיך מנקדים "ספרי"?

[סגי נהור]

גם כאן, ספרי (בריש צרויה) פירושו ספרים (השם המלא הוא ספרי דבי רב), לעומת ספרא שפירושו ספר.

ראיתי פעם הסבר, שספרי הוא שני ספרים (במדבר דברים) לעומת ספרא שהוא ספר אחד (ויקרא).

[פלגינן]

כנ"ל: ספרא-ספרי, מה ההבדל בפי' המילים, ואיך מנקדים "ספרי"?

ככל הידוע לי מקובל לנקד ספרֵי [=ספרים, אוסף ספרים הלכתיים] וספרא משמעו 'ספר'.
דומני שעיון במבואות המהדירים, יחכים.

[עיניו כיונים]

ספרא דבי רב - הספר, הוא ספר ויקרא שכולו הלכות ומדרשו גדול.
שאר ספרי דבי רב - שאר הספרים (בישיבות בבל של תקופת הגאונים כללו בכינוי זה גם את מדרש ההלכה לספר שמות שהיו תנאי הישיבות שונים. מדרש זה הוא מה שנקרא מאוחר יותר מכילתא דרשב"י או מכילתא דסניא=הסנה ע"ש תחילתו. המכילתא הרגילה, מכילתא דר"י, נתכנתה בבבל מכילתא דא"י).
המונח 'ספר' התייחס במקור לחומשים עצמם ולא למדרשים שנשנו ע"פ. א"כ 'ספרא/ספרי דבי רב' היינו מדרש הספר/הספרים.

[אוצר החכמה]

ההבדל בין ספרא לספרי מבוסס על לשון הגמרא שאר ספרי דבי רב.

[איש טלז]

קבלתי מחכם אחד
א. בספר הערוך לר' נתן ב"ר יחיאל בר אברהם הרומי (נו' ד'תתצ"ח, נפ' ד'תתס"ו (1038-1106 למנ') בן דורו וחברו של רבינו גרשום, ככ' בשם הגדולים לחיד"א ורבותיו הרי הם אביו, ורבינו מצליח, ורבינו משה הדרשן, אשר למד מפיהם, ואילו מרבינו חננאל ומרגמ"ה למד מפי כתבם, ככ' במבוא לס'), כתוב באחד מערכי גרם, וז"ל, ופי' דינא דגרמי לישנא דמגרם כמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל גורם גלות לבניו וגו', וצריך ביאור מהו לישנא דמגרם שנקט, ומדוע לא התייחס למילה גרמא בערך זה.
הפירוש האפשרי הראשון ללישנא דמגרם הוא שמגרם הוא צורת בינוני (הווה) של בנין הכבד, כדוג' משבר. ברם, לא ברור א"כ מהו הקשר לדוגמאות שהובאו מלה"ק, וגם לא מוסברת עובדת היעדר המילה גרמא בערך זה, או בערך נפרד, להסבר הביטוי גרמא בניזקין, כדוגמת ההסבר דנן לדינא דגרמי. לפיכך נראה יותר לומר שהמילה מגרם שנקט ס' הערוך היא מצד צורת המקור של השורש גרם בבניין הקל בארמית, (ל)מ(י)גרם, וכמו צורת המקור 'לגרום' בבניין הקל בלה"ק, כאשר אות ל' ואות י' פעמים נמצאות ופעמים נשמטות [ר' ס' דיקא נמי לר' יצחק פרנק שליט"א] כדוגמת (ל)מ(י)כתב. באופן זה ישנה התאמה בין הפירוש, דהיינו לישנא דמגרם, ובין הדוגמאות, שכן שניהם בבניין הקל.
עוד י"ל שבעל ס' הערוך נאלץ להביא דוגמאות דווקא בצורת הפועל 'גורם' בשל היעדר צורת שם העצם 'גורם' במקורותינו. המילה גרמי היא א"כ צורת הרבים של שם העצם גרמא, ולפיכך לא היה צורך להזכיר גם את צורת היחיד גרמא. ניקודו של גרמי אליבא ס' הערוך צ"ל א"כ כך: ג' בשווא, ר' בקמץ ומ' בצירה, וכדוג' מזונא-מזוני, יקרא-יקרי, שלמא-שלמי, שטרא-שטרי ועוד.
ב. [לפ"ז ניתן היה לכא' לנקד גם בגמ' ב"ק נ"ט ע"ב וריש דף ס' ע"א את האות ג' בשווא (ובמלרע), אמר ר"ל משמיה דחזקיה וכו' אבל מסר לו שלהבת חייב, מ"ט מעשיו קא גרמו לו, ור"י אמר אפילו וכו' צבתא דחרש גרמה לו וגו'. ולא מחייב עד שימסור וכו' דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו. ברם, ארמית דא"י לישנא קלילא, ויתכן שבבבלי הובאו דברי ר"ל ור"י בניקוד כפי שאמרום אמוראי א"י, שכן בלשון חז"ל (חוץ מתלמוד בבלי) מופיע לשון גרם בבניין קל נוכח בזמן עבר גם בפתח או קמץ תחת הג', כמו למשל בתרגום מגילת אסתר פרק ו' פסוק א', אנת גרמת (בקמץ תחת הגימל והתיו) לנא ית כל בישתא הדא, ויל"ע שמא גם במקרה זה בהעדר הסיומת הרגילה 'תא' (גרמתא) אולי הניקוד המקורי היה גם כאן הגימל והתיו בשווא.]
[ע"פ ס' דיקא נמי, לר' יצחק פרנק שליט"א, הסופית בבניין קל בארמית לנוכח בזמן עבר מסתיים בתלמוד בבלי בשווא תחת התיו, ואילו בתרגום אונקלוס [ובלשון חז"ל] גם בסיומת 'תא', עם תיו בקמץ].
ג. חיזוק לדברים נמצא בקונטרס גרמא וגרמי לרבינו אפרים מרגשבורג, בנו של רבינו יצחק (חי בתקופת השנים שבין ד'תת"ע לד'תתקל"ה (בתקופה שבין ש' 1110 ל-1175 למנ'), ר' במבוא בערך רבינו בס' אהל ישעיהו), מבעלי התוס' ומתלמידי רבינו תם, ומכונה במרדכי בשם רבינו יקיר, וז"ל (אהל ישעיהו, ע' כ"ה), ועוד ראייה לדבריי שאין כל הגרמות שוות, ואין ר' מאיר מחייב בכל הגרמות. תידע וכו' ולאו היינו טעמא דבכל הגרמות מודה ר' מאיר דפטורים וכו' אבל דיני גרמות דר' מאיר אינו קנסאלא דין גמור, הילכך לא מוקמינן כרשב"ג דהיהו סבר קנס וגו'.
ד. חיזוק נוסף נמצא גם בספר התשבי לר' אליהו בחור ז"ל [ר' אליהו בן אשר הלוי אשכנזי (1468-1549 למנ')]. בערך גרם, כתב, וז"ל, זה הלשון לא נמצא במקרא כי אם בלשון עצם כמו חמור גרם, אבל רבותינו ז"ל שמשו בו לסבת הדבר [וה"עזר אור" ליעב"ץ הוסיף במקומו וביאר, וז"ל, ויש לקרבו לענין ראשון שהוא לשון עצם וכו' לכן יקראו לסבת הדבר שהוא יסודו ועלת היותו גרם וגו'] וכן תרגום אנכי סב(ו)תי בכל [נפש] בית אביך (שמוא'-א', כ"ב, כ"ב) אנא גרמית [לאסתקפא/צ.ג.] [וכן בתרגום שה"ש א' י"ב, אינון גרמו לאסתקפא, עי"ש], ובדברי רבותינו ז"ל והוא גרם לו כל הכבוד הזה (רש"י, שמות י"ח י"ב), וכן ג[ו]רם לשכינה שתסתלק מישראל (יבמות ס"ד ע"א) וכן הרבה [גם ברכות ה ע"ב, כ"ז ע"ב (ע"פ הגהות הגרי"פ לר' ישעיה ברלין (פיק), (שם)), ויש להוסיף גם ב"ק נ"ט ע"ב ו-ס' ע"א, כנ"ל בהערה], וכלם בבניין הקל ואין לשמש בו בבניין אחר. עכ"ל. [וצ"ל שכוונתו שגרם שמשמש רק בבניין הקל הוא רק באותו השימוש של סיבת הדבר, שכן שימוש במובן הקשור לעצם ישנו גם בבניין הכבד (פיעל) כמו עצמותיהם יגרם (במדבר כ"ד ח'), וכמו את חרשיה (לשון חרס) תגרמו (יחזק' כ"ג ל"ד)].
גם בספר ים של שלמה (ב"ק פ"ט, סוף סי' כ"ו) עולים הדברים בקנה אחד עם המסקנה הלשונית שהעלינו מדברי ס' הערוך, וז"ל (שם), נ"ל דלשון התלמוד מורה על הדין, מדאמר ר' מאיר הוא דדאין דינא דגרמי, ולא אמר דמחייב דיני דגרמי. אלא כלומר, דן דינא, ונחית לעומקו של הלכה, עד שדן לחיוב, כמו שמצינו גבי ר' נתן דיינא הוא כו' ומשום הכי הלכה כוותיה, אף דבכל דוכתא אין הלכה כרבי מאיר לגבי רבנן וגו'. משמע מדבריו שכל המקרים שם אחד להם וכל מקרה דן ר' מאיר לגופו.
ה. לעומת זאת, בספר לבוש עיר שושן (סי' שפ"ו), חידש הר"מ יפה ז"ל מסברה את החילוק שלשון גרמי הוא מבניין הכבד, כפרוש הראשון שהובא לעיל ללישנא דמגרם שבס' הערוך, וניקודו בפת"ח תחת הג' וביו"ד בסוף וחיריק תחת המ"ם [ותרגומו עצמי בלה"ק], להבדיל מלשון גרמא שהוא מבניין הקל, אך ראיה לסברתו בעניין זה אין, וגם לא מתיישבים הדברים עם דברי הראשונים הנ"ל.
לעומת ס' לע"ש נוקט הסמ"ע (סי' שפ"ו סוף ס"ק א') לכל מגוון הגורמים בלשון "גרמות", כרבינו אפרים מרגשנבורג, למשל, בנוגע לדברי המרדכי, וז"ל, וזה א"ש גם לדברי המרדכי הנ"ל שאף שי"ל ששוין הן מ"מ בדבר השכיח וקנסו עליו רבנן קראו הגרמות ע"ש המזיק וכו'.
לסיכום, ס' לבוש עיר שושן סבר לחלק בין גרמא לגרמי במשמעות הלשונית, אך ניכר מפירושי גאונים וראשונים שלשון גרמא וגרמי משמעות אחת ולשון אחד הוא, ומתאים הדבר לצורות היחיד והרבים של שם העצם גורם שבלה"ק, וכדוג' הנ"ל שטרא-שטרי וכו'.
ידיעה נכבדה מספר הערוך, בערך משמעות גרם וגרמי
גרם [פעראורזאכין]. (ב"ק ק') מאן דדאין דינא דגרמי רבי מאיר וסבירא לן כוותיה ומסקנ' מיהא דתנן מחיצת הכרם שנפרצה אומר לבעל הכרם גדור גדרך נתייאש ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחרי[ו]תו פי' חייב לשלם הזרע דקימא לן זה סומך לגדר וזורע וזה סומך לגדר ונוטע וכיון שנפרץ הגדר נתערבו ונאסרו תבואת הכרם והזרע ומפני שלא גדר גרם לזרע להאסר לפיכך נתחייב בעל הגדר לשלם דמי הזרע שנאסר נתברר כי אע"פ שלא עשה מעשה בידים אלא ישב ולא גדר וגרם היזק לחבירו חייב וכן הלכה. ופי' דינא דגרמי לישנא דמגרם כמו גורם לשכינה שתסתלק מישראל גורם גלות לבניו. ותנן בזה הפ' הבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו כו' עד ואם מחמת המכה נפל חייב וקיימא לן הלכה כי האי סתמא (א"ב תרגום אנכי סבותי אנא גרמית).

[יהודי טבעי]

גם כאן, ספרי (בריש צרויה) פירושו ספרים (השם המלא הוא ספרי דבי רב), לעומת ספרא שפירושו ספר.

ראיתי פעם הסבר, שספרי הוא שני ספרים (במדבר דברים) לעומת ספרא שהוא ספר אחד (ויקרא).

לשון הרשב"ם בבא בתרא דף קכד, ב
בשאר ספרי דבי רב - ספרא דבי רב היינו תורת כהנים ברייתא של ספר ויקרא שאר ספרי דבי רב קרי למדרש של ספר במדבר מוישלחו מן המחנה עד סוף הספר אלה הדברי' כו' ומכילתא דהיינו מדרש אלה שמות מהחדש הזה לכם עד סוף הספר כולהו אקרי שאר ספרי דבי רב והיינו דאמרינן בעלמא (סנהדרין דף פו) סתם מתני' רבי מאיר סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון סתם סדר עולם ר' יוסי סתם תוספתא רבי נחמיה וכולן אליבא דר' עקיבא:

[עושה חדשות]

תודה לכולם, ובפרט לאיש טלז.
(זה שייך לדרך הלימוד של טלז?)

אם כבר חיריק וצירה, נראה לי שהרמב"ם ניקד את שמו של רב אשי בצירה ולא בחיריק,
שימו לב לחרוזים בתחילת איגרת תימן -
וכל היום הוגים בתורת משה, הולכים בדרך הורה רב אשי.

[א גאליציאנער]

אמנם בלבוש (חו"מ ריש סי' שפו) ביאר שגרמא בקמץ מורה על פעולה קלה ורפה, וגרמי בפתח (כפי שמקובל להגות היום) מורה על פעולה מודגשת. וזה שייך לכאורה לחלק הדרש שבדקדוק שמצינו בכ"מ, נושא שמצדיק אשכול נפרד...

בישיבות שבהן למדתי פעם ובאחרות בהן הנני מסתובב היום, נהגה הגרמי בחיריק תחת המ"ם.
[וברוך שכיוונתי בדבר זה לדעתו, לומר שהפעולה מודגשת לציין שההיזק הוא יותר קרוב מהאדם לממון חבירו מאשר בגרמא, [אם מחמת שנעשה ע"י עצמו או מחמת שנעשה מייד ולא אח"כ כחילוקי הר"י בתוס' וכו'.]
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[סגי נהור]

אמנם בלבוש (חו"מ ריש סי' שפו) ביאר שגרמא בקמץ מורה על פעולה קלה ורפה, וגרמי בפתח (כפי שמקובל להגות היום) מורה על פעולה מודגשת. וזה שייך לכאורה לחלק הדרש שבדקדוק שמצינו בכ"מ, נושא שמצדיק אשכול נפרד...

בישיבות שבהן למדתי פעם ובאחרות בהן הנני מסתובב היום, נהגה הגרמי בחיריק תחת המ"ם.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

הוא אשר התכוונתי - גַרְמִי.

[שמואל דוד]

רמב"ן מכות ב. בא"ד דגרמא בעלמא הוא ופטור, חדא כי הזיקא בדינא דגרמי כו'
פתח בגרמא וסיים בגרמי

[עושה חדשות]

אם כבר חיריק וצירה, נראה לי שהרמב"ם ניקד את שמו של רב אשי בצירה ולא בחיריק,
שימו לב לחרוזים בתחילת איגרת תימן -
וכל היום הוגים בתורת משה, הולכים בדרך הורה רב אשי.

כך משמע גם בגמ' ב"מ פו. "רב אשי ורבינא סוף הוראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם", ודו"ק.