ויהי ביום השמיני.
בשמיני למילואים צוה משה לאהרן להקריב קרבנות דלהלן:
קרבנות אהרן (ויאמר אל אהרן קח לך וגו'):
א. עגל לחטאת
ב. איל לעולה
קרבנות בני ישראל (ואל בני ישראל תדבר לאמר וגו'):
א. שעיר עזים לחטאת
ב. עגל וכבש לעולה
ג. שור ואיל לשלמים
ד. מנחה
הנה, קרבנותיו של אהרן מפורש בראש הפרשה מה עשו עמהם, ונפטרם אחת לאחת.
א. עגל לחטאת - נשרף.
פסוק ח-יא: ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו... ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה.
ב. איל לעולה - נקטר כליל כדין עולה.
פסוק יב: וישחט את העולה [האיל לעולה של אהרן]... ויקטר על המזבח.
עתה נדון מה עשו עם קרבנות בני ישראל, אלו המפורשים בקרא ואלו שאינם.
קרבן השלמים והמנחה צוה ה' להקריב ולאכול אף שהיו אנונים על מיתת נדב ואביהוא, כמבואר להלן בפרשה (ויקרא י יב-יד) וידבר משה אל אהרן וגו' קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה וגו', ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור.
העולה מהפסוקים:
א. שעיר עזים לחטאת.
[ראה להלן - ועליה אנו דנים]
ב. עגל וכבש לעולה - נקטר כליל כדין עולה.
פסוק טז: ויקרב את העולה ויעשה כמשפט.
ג. שור ואיל לשלמים - נשחט ונאכל.
כמפורש בפסוק יח: וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם... ונאכל, כמפורש להלן (י יד) ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור.
ד. מנחה - נאכל.
כמפורש להלן (י יב) ...קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח.
נשאר לעיין מה עשו עם שעיר החטאת של העם [א.]?
בפסוקים מבואר, דכששמע משה שנשרף השעיר של ר"ח ['ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה'] סבר שהיא שעיר החטאת דמילואים של ישראל שפקד עליו ה' לאכלו, וקצף על אהרן, עד שגילה לו טעותו, אם שמעת בקדשי שעה יאמרו בקדשי דורות, וישמע משה וייטב בעיניו.
ובחז"ל מבואר להדיא - מובא ברש"י בשם תו"כ, והיא בגמ' זבחים דף ק"א ע"ב - "תניא, ואת שעיר החטאת דרש דרש משה, שעיר זו שעיר נחשון, חטאת זו חטאת שמיני [שבא חובה לשעה דכתיב קחו שעיר עזים לחטאת - רש"י], דרש שעיר של ראש חודש, יכול שלשתן נשרפו, ת"ל והנה שורף, אחד נשרף ולא שלשתן נשרפו, דרש דרש שתי דרישות ['דרישה לנשרפות, דרישה למונחות, למה מונחות להמתין לערב, ולא נאכלו ביום - רש"י], למה, אמר להו מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות, ואיני יודע איזהו, כשהוא אומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה הוי אומר זה שעיר של ראש חודש.
ולשון רש"י (י טז) בשם תו"כ: "שלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום, שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ר"ח, ומכולן לא נשרף אלא זה [של ר"ח]".
הרי מפורש יוצא שמכל שלש החטאות שהקריבו בו ביום [א. שעיר עזים דישראל. ב. שעיר נחשון. ג. שעיר ר"ח] לא נשרף אלא החטאת של ר"ח.
אך אינו מפורש במקרא מה אכן עשו עם שעיר עזים דחטאת של ישראל, אם קרב ונאכל - כדין השלמים דמילואים, או אם נקטר כדין עולה.
מעתה, צריך עיון גדול, שבפסוק (ט טו) "ויקרב את קרבן העם, ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון", פירש בספורנו וז"ל: כראשון, שנשרף, אף על פי שהיתה חטאת חיצונה.
וצריך עיון, מנא ליה הא שנשרף 'שעיר החטאת אשר לעם'?
וגם שהיא היפוך מדברי חז"ל שמכל ג' החטאות שהקריבו בו ביום "לא נשרף אלא החטאת של ראש חודש", ולא חטאת דמילואים? [ולשון רש"י בזבחים: 'דרישה למונחות, למה מונחות להמתין לערב, ולא נאכלו ביום']