יש בגרגיר החיטה שלשה חלקים עיקריים (ראה איור):
'אנדוספרם' - החלק שממנו מוציאים את הקמח.
'סובין' - קליפת החיטה (קליפה זו מתחלקת לשנים - 'סובין' ו'מורסן', עיין מ"ב תנד, ב).
'נֶבֶט' - חלק הנמצא בקצה הגרעין.
החלק שממנו מוציאים את הקמח הנקי הוא ה'אנדוספרם' בלבד (בשונה מקמח מלא, שמופק מטחינת האנדוספרם יחד עם הסובין והנבט; ובזמן חז"ל היה הלחם המלא מאכל עניים - ראה שבת עו:).
ה'אנדוספרם' רובו הוא קמח דק, אלא שבאמצעו יש גוש קמח עבה שממנו בלבד מפיקים 'סולת'.
("קרטין שממנו הסלת נעשה" - רש"י מנחות עו: ד"ה בדקה).
כדי להפיק סולת, יש להפריד את הקמח הדק מגוש הקמח העבה הנ"ל (ראה רמב"ן בראשית יח, ו). אם לא מפרידים, הכל ייטחן יחד (ותוצאה של טחינה כזו נקראת גם היא 'קמח' - רש"י סוטה יד. ד"ה קמח).
כדי להפריד גוש זה, צריך לטחון בתחילה טחינה גסה, שטוחנת רק לחלקיקים גסים. טחינה זו נעשית ב'ריחיים של גרוסות' (מנחות סו.) "שלא היו טוחנות דק אלא עבה" (רש"י שם).
לאחר טחינה זו, יש לנפות את הקמח, כדי להפריד בין ה'קמח' (הדק), ל'סולת' (גוש הקמח העבה), וכמו ששנינו (אבות ה, טו): "נפה - שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת" (עיי"ש רש"י, רמב"ם, מאירי, רשב"ץ, ורע"ב).
==============
השאלה היא, מה עושים אחרי שיש לנו ביד את גוש הקמח הנקרא 'סולת';
האם מותירים אותו כצורתו, כמו שהוא, וזו היא הסולת המוזכרת תמיד בתורה (בלחם הפנים ומנחות, ועוד). וכמו שמקובל כיום לקרוא לחלקיקים גסים אלו 'סולת'.
או שחוזרים וטוחנים גם גוש קמח זה לאבקה דקה (כמו הקמח), ונמצא שהסולת אינה שונה בצורתה מהקמח, אלא רק במהותה, שהיא מופקת מגוש הקמח הנקרא 'סולת'.
==============
בגמרא (וברמב"ם) לא מוזכר שחזרו וטחנו לאחר הניפוי. ואדרבא כתב הרמב"ם (הל' איסו"מ ו, יא- יב; והוא ממנחות פה.):
"וכל סולת שנשאר בה קמח פסולה. כיצד בודקים מכניס הגזבר ידו לתוך הסולת, אם עלה בה אבק פסולה, עד שיחזור וינפה אותה".
הרי, שבשעה שמביאים הסולת לביהמ"ק, והגזבר בודק אותה, היא עבה, ואפשר להבחין בינה לבין ה'קמח'.
וראה לשון המאירי (אבות ה, טו):
והסולת הוא גס מן הקמח יותר ועושין פת יפה מן הסולת יותר מן הקמח, וכן שהמנחות מביאין אותם מן הסולת הגס, עד שמעבירין אותו דרך נפה זו, ואותו הקמח דק נקרא אבק מנחות.
וברד"ק (ספר השרשים, שורש 'סלת'):
'סלת חטים' (שמות כט, ב), 'מסלתה ומשמנה' (ויקרא ב, ב), הוא הקמח שהוא טחון טחינה גסה (=היינו ה'קרטין'). וכן אמרו במשנה 'נפה שהיא מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת'.
ובתורת כהנים (ויקרא, דבורא דנדבה, פרשה ט, ז):
מלא קמצו סלת - יכול מקום הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח, תלמוד לומר 'מסלת'; אי 'מסלת' יכול מקום הקמיצה והצדדין יהא סולת השאר יהא קמח, תלמוד לומר 'מסלתה' שתהא כלה סלת.
ומשמע שיש הבדל ניכר בין סולת לקמח (ראיתי מקור זה ב'הארות לדבר שאול' סימן יט, א; ושם כתב שאולי גם אם טוחנים שוב, יש הבדל בצבע).
==============
אמנם ברש"י (מנחות עו: ד"ה בדקה; אבות ה, טו; כתובות קיב. ד"ה סאה - עיי"ש רש"ש) מבואר, שאחרי הפרדת גוש הקמח העבה מהקמח הדק ע"י ניפוי, חוזרים וטוחנים גוש קמח זה (ה'קרטין'), ואחרי הטחינה, התוצאה המתקבלת (היינו אבקה, שנראית כמו קמח רגיל) היא הסולת שבתורה.
- גרגר חיטה.gif (48.62 KiB) נצפה 15240 פעמים