הערות ברמב"ם הלכות דעות

[שמואל דוד]

פרק ד הלכה ט - יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם--כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות
לכאורה צע"ק מדוע הפסיק בכמהין ופטריות בין מאכלים מלוחים וישנים. והאם אפשר לומר שכוונתו להפסיק בין בשר לחלב?

[שמואל דוד]

הלכה ט"ז ובודק עצמו קודם שיכנס למרחץ ואחר שיצא שמא יהא צריך לנקביו וכן בודק אדם עצמו תמיד קודם אכילה ואחר אכילה וקודם בעילה ואחר בעילה וקודם שייגע ויתעמל ואחר שייגע ויתעמל וקודם שיישן ואחר שיישן וכשיעור "הכל עשרה"
מה כוונתו בזה, וכי מנינא אתא לאשמועינן?

[אוצר החכמה]

סימן כמו כל המניינים.

[שמואל דוד]

סימן כמו כל המניינים.

שו"ר שכ"כ בעלים לתרופה להמלבי"ם ז"ל וע"ע בספר שערי דעה

[עזריאל ברגר]

הלכה ט"ז ובודק עצמו קודם שיכנס למרחץ ואחר שיצא שמא יהא צריך לנקביו וכן בודק אדם עצמו תמיד קודם אכילה ואחר אכילה וקודם בעילה ואחר בעילה וקודם שייגע ויתעמל ואחר שייגע ויתעמל וקודם שיישן ואחר שיישן וכשיעור "הכל עשרה"
מה כוונתו בזה, וכי מנינא אתא לאשמועינן?

הרגיל בלימוד הרמב"ם אין לו קושיא מלכתחילה, שכן היא דרכו למנות ולספור הרבה דברים עד כי חדל הסופר לספור כמה פעמים הרמב"ם סופר...

[מתישהוא]

פרק ד הלכה ט - יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם--כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות
לכאורה צע"ק מדוע הפסיק בכמהין ופטריות בין מאכלים מלוחים וישנים. והאם אפשר לומר שכוונתו להפסיק בין בשר לחלב?

דיוקים מוזרים.

ולדבריך יש ללמוד גם מכך שלא הפסיק בין "הדגים הגדולים המלוחים" ובין "הגבינה המלוחה הישנה" - שלדעת הרמב"ם אין צורך להפסיק בין דגים וגבינה.

אך בעיקר איני מבין, מדוע לדעתך היה צריך לעשות הפסק בין הבשר והחלב, אם בלאו הכי כבר כתב הרמב"ם לפנ"ז ש"ראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם", והיאך תתקיים ההפסקה?

[שמואל דוד]

אני רק שואל מדוע הכניס כמהון ופטריות בין בשר לחלב