הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 25, 2018 10:59 am
ריב"ק סבור שהמידה של ק"ו היא בעיקר ה"דיו", עיין במועתק.
ערכי תנאים ואמוראים רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול -
כמה קלים וחמורים בתורה ללמוד חמור מקל ויש להקל כמו שנכתוב בעזר השם. ולזה לא הוצרך רבי ישמעאל להשמיענו, שהרי עשרה קלין וחמורין כתובים בתורה, והרי הן כאילו מפורשים אם אין להשיב. ולפי שהן כמפורשין אדם דן קל וחומר מעצמו. דלא נפיק מיניה חורבא, שהרי מעמיד דבריו על דבר המפורש וכתוב כשאין להשיב עליו: וכן נמי אפילו אין להשיב עליו אלא שתחילתו להחמיר מחמת הקל המפורש, אלא סופו להקל יותר מן המפורש אין זה קל וחומר, כההיא דחמץ וסוכה ולידה, (כרבי) [כרבנן דרבי] יהודה, דאמרו לו כל דין שאתה [דן] תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין. וכדמפרש בכל חד וחד. אבל בשאר קלין וחמורין אדם דן מעצמו, שהרי כמפורש הוא, שסומך על הכתוב. וזה לא בא רבי ישמעאל ללמדינו, כי אם על דיו אתא לאשמועינן, שלא תאמר קל וחומר לשכינה ארבעה עשר. וכן הנהו דבכל התלמוד שכתבתי בסדר רבי יוסי בן נהוראי, שלא תוסיף עליו אלא העמידנו על אותו דין שבאת לדונו ממנו, ככל הנהו דכיצד הרגל. והתם יש חילוקין בין היכא דמיפרך דין [ובין] היכא דלא מיפרך דין. מיהו הדיו מחסר את הסברה שבאנו ללמוד הקל וחומר שלא להוסיף עליו אלא לעשות דינו כיוצא בו במלמד, ולא כסברתינו. ולכך הקדים קל וחומר לכל המדות. שכל שאר המדות אינן תלויות בסברא אלא מפי הקבלה חוץ מקל וחומר. ואף על גב דבכמה דוכתי [אמרינן] ואימא תיבה פלונית כלל ושסמוכה לה פרט וכו'. כך בעל התלמוד מקשה שפשוט לתנא ללמוד, כיון דכלל ופרט ושאר מדות דאורייתא מנין לו שלא לדרוש בענין, כמו שבכמה מקומות מקשה על גזירה שוה ולילף מהא מאי חזית דילפת מהאי.