האם ההלכה תשתנה לעתיד לבוא?

[דעת_האברך]

ידועים דברי חז"ל שאין אליהו בא לטמא ולטהר לא להתיר ולא לאסור. מצד שני תשבי יתרץ קושיות ובעיות. והרבה פעמים נאמר "הלכתא למשיחא?", כלומר ודאי בזמן המשיח תיפסק ההלכה בכל זה.
שאלתי היא [ואני משער שכבר נשאלה בעבר בפורום זה ובספרים רבים, אך לע"ע לא הצלחתי למצוא], האם לעתיד לבוא כשיבואו כל גדולי הדורות עד משה רבינו עמהם, האם תשתנה ההלכה שנפסקה עד היום, כלומר כל המחלוקות בין הראשונים שנפסקו באופן מסוים על ידי הבית יוסף והרמ"א וכו', האם יבואו שוב למנין ותיפסק בהם הלכה ברורה? אם אכן כך, מדוע "הטריחו" את עצמם גאוני ישראל לדורותיהם לפסוק הלכות שאינן שייכות לזמן הזה כמו הלכות המקדש.
הדבר נוגע בין לעניינים שנתחדשה מציאותם במהלך הדורות כגון החשמל, ובין לדברים שהיו שייכים תמיד אלא שנחלקו בהם תנאים ואמוראים.
הדעת והסברא נותנים שאכן ההלכה תשתנה ותתאחד ותתברר לחלוטין, אך אבקש לדעת מקורות בנושא. [יש את הדברים הידועים שלעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, מה הגדר בזה?].
במידה ואכן ייפסקו ההלכות באופן אחיד, האם יתכן שישתנו גם הלכות שכבר הוסכמו על ידי הכל ואין בהם מחלוקת, ואף על פי כן לעתיד לבוא יתברר שנפסקו בטעות, כגון שחד תנא או אמורא אמר מימרא ובדורות שאחריו נתפרשו דבריו באופן אחד, אולם הוא עצמו יקום ויפרש דבריו באופן אחר?

[אריתלמוד]

אבקת רוכל / אוחיון, יוסף בן מרדכי / תשע ב דף מספר 232

[פרי יהושע]

ידועים דברי חז"ל שאין אליהו בא לטמא ולטהר לא להתיר ולא לאסור. מצד שני תשבי יתרץ קושיות ובעיות. והרבה פעמים נאמר "הלכתא למשיחא?", כלומר ודאי בזמן המשיח תיפסק ההלכה בכל זה.
שאלתי היא [ואני משער שכבר נשאלה בעבר בפורום זה ובספרים רבים, אך לע"ע לא הצלחתי למצוא], האם לעתיד לבוא כשיבואו כל גדולי הדורות עד משה רבינו עמהם, האם תשתנה ההלכה שנפסקה עד היום, כלומר כל המחלוקות בין הראשונים שנפסקו באופן מסוים על ידי הבית יוסף והרמ"א וכו', האם יבואו שוב למנין ותיפסק בהם הלכה ברורה? אם אכן כך, מדוע "הטריחו" את עצמם גאוני ישראל לדורותיהם לפסוק הלכות שאינן שייכות לזמן הזה כמו הלכות המקדש.
הדבר נוגע בין לעניינים שנתחדשה מציאותם במהלך הדורות כגון החשמל, ובין לדברים שהיו שייכים תמיד אלא שנחלקו בהם תנאים ואמוראים.
הדעת והסברא נותנים שאכן ההלכה תשתנה ותתאחד ותתברר לחלוטין, אך אבקש לדעת מקורות בנושא. [יש את הדברים הידועים שלעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, מה הגדר בזה?].
במידה ואכן ייפסקו ההלכות באופן אחיד, האם יתכן שישתנו גם הלכות שכבר הוסכמו על ידי הכל ואין בהם מחלוקת, ואף על פי כן לעתיד לבוא יתברר שנפסקו בטעות, כגון שחד תנא או אמורא אמר מימרא ובדורות שאחריו נתפרשו דבריו באופן אחד, אולם הוא עצמו יקום ויפרש דבריו באופן אחר?

בעקרון מעבר למה שהביאו כאן, למה לא?, תמיד אפשר לעמוד למניין מחודש ולבטל אפי' כל גז' ישנות בבי"ד הגדול בחכמה ובמנין.

[פלוריש]

בתחילת הל' ממרים נראה שלביד הדין הגדול אין מעצור מלחלוק על אף אחד, וא"כ אין מניעה שתשתנה הכרעת ההלכה כאשן תחזור סנהדרין אצל מזבח, אפילו כנגד פסיקת התלמוד [כמדומני שחד הטעמים לאיסור כתיבת תושב"ע הוא שבי"ד מבטל דברי בי"ד חברו].
דבר מעניין מצינו ביומא פ ע"א: "אמר רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין". והסביר רש"י ד"ה אי נימא: "האוכל שיעור פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי, שמא יבנה המקדש בימיו ויתחדש בין דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן".

ובכל זאת חכמינו הטריחו עצמם גם בהלכות שאינם נוהגות בזמן הזה, ומכמה סיבות. נראה כי אצל חלקם זו פשוט צורת הלימוד הראויה בעיניהם (כגון 'דינים העולים' אצל החזו"א), לעיתים בפסיקת הלכה בקדשים וטהרות יוצאת נפק"מ לדין באו"ח ויו"ד וכדומה, וחלקם סברו שצריכים אנו להכין עצמנו ליום בו ינהגו ההלכות (ויתכן שתחזור העבודה לפני שיחזור בית הדין הגדול בשיא תפארתו) ולו בתור חומר עזר.
ולגבי הלכה כבית שמאי לעתיד לבוא, כמדומה שלא מצינו זאת בחז"ל ובראשונים (כמדומני שהובא לראשונה בויקהל משה), וגם באחרונים רק בהקשר של דרוש ולא בהקשר של הלכה, כך שאיני בטוח עד כמה יהיו מחוייבים לעת"ל למימרא זו.
ולגבי הדיון על פסיקת ההלכה לאחר תחיית המתים - על זה נאמר 'אז ימלא שחוק פינו' ואשרי המצפה. אין לדעת, יהיה מרתק לחזות בשיח בין רבי עקיבא לרבי עקיא איגר וכו'.

[פלוריש]

יומא פ ע"א: "אמר רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין".

מצאתי מאמר של הגרז"ן על סוגיה זו (במעלין בקודש ב), ויש לה גם קשר לשאלת פותח האשכול

chelev.doc

(88.5 KiB) הורד 308 פעמים

[יבנה]

מדברי משך חכמה המפורסמים ויקרא פרק כו פסוק מד:
"הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים, הלא היה להם להתגדר בתיקון האומה כל אחד לפי דורו - בית דין הגדול היה יכול לבטל את דברי בית דין הקודם. ומה שנדרש ב - י"ג מידות, אף בית דין קטן היה יכול להראות אופן הישר בעיניהם. וראה ביום הכיפורים לענין שעורים מה שאמרו, שבדיני נפשות הוא כל אחד כפי הסכם חכמי דורו איזה שעור קצוב, יעויין שם. ומלבד זה היה תמיד הופעה א - לקית רוחנית, מלבד מקדש ראשון, ששרה עליהם הרוח, והיו נביאים ובני נביאים, ואסיפת בעלי חכמה והטהרה המוכשרים לזה, כאשר כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, והיה אורים ותומים. אף במקדש שני אמרו ששם שואבים רוח הקודש, והיה גלוי אור א - לקי תמיד חופף, אשר לא ידעו הדור מלפנים. ומההנהגה של האומה בענינים הזמניים, כאשר היה המשפט מסור להם לדון להוראת שעה, שהשעה היה צריכה לכך."
ע"ש השאר.

[דרומי]

באופן כללי יהיו שני שינויים כלליים לעתיד לבוא:

ראשית, אכן יהיו שינויים בהלכה וכמו שמביאים בספרים רבים בשם האריז"ל שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי. והפירוש הפשוט בזה הוא שאכן יעמדו אז למנין ורוב חכמי הסנהדרין יפסקו כדעת בית שמאי (ואולי כולם). והדבר מובן ע"פ מה שאמרו שבית שמאי חריפי טפי, אלא שבזמן הזה רוב העולם אינם 'כלים' ראויים לחריפות זו, ולעתיד לבוא יהיו בשלים לקבל חריפות זו וכך תיפסק ההלכה.

שנית, יהיו שינויים במציאות. כך מסבירים האור החיים והחתם סופר (בפ' שמיני) את זה שאמרו חז"ל שעתיד חזיר להיטהר - שאז מציאות החזיר תשתנה והוא יתחיל להעלות גרה, ולכן יהיה מותר.

והשינוי הכי בולט שמפורש בהלכה לגבי לעתיד לבוא הוא מה שכתב הרמב"ם בתחילת פי"א מהל' מלכים, שאז יקויים היעוד "ירחיב ה' אלקיך את גבולך", ולכן יצטרכו להוסיף עוד שלוש ערי מקלט חדשים.

[דעת_האברך]

לכאורה יש מקום לחלק בין שתי תקופות בביאת המשיח; בתקופה הראשונה יתגלו אליהו הנביא ומשיח ויקימו סנהדרין גדולה. בית דין זה יהיה גדול בחכמה ובמנין מכל הדורות הקודמים ועל ידם כל המחלוקות בהלכה יעלו למניין ויוכרעו על ידי הרוב [ועדיין יש לעיין האם יבטלו כל גזרות חז"ל וחכמי הדורות - בעיקר חכמי אשכנז שחששו בכל הלכות איסור והיתר חששות רבים שאינם מן הדין כגון הרחקות בנדה וכו']. בתקופה שניה יקומו וירננו שוכני עפר ויאירו עינינו באור התורה כפי שנתנה ונמסרה למשה מסיני בלי ספקות ומחלוקות ולא יהיה כלל מקום לדעות ולסברות.

[אשר ברא]

באופן כללי יהיו שני שינויים כלליים לעתיד לבוא:

ראשית, אכן יהיו שינויים בהלכה... והפירוש הפשוט בזה הוא שאכן יעמדו אז למנין ורוב חכמי הסנהדרין יפסקו כדעת בית שמאי... והדבר מובן ע"פ... ולעתיד לבוא יהיו בשלים...
שנית, יהיו שינויים במציאות...
והשינוי הכי בולט... "ירחיב ה' אלקיך את גבולך"....

כולם בשורשם הם שינוים במציאות.

ויש להוסיף גם שיבטלו כמה גזירות כיון שיתבטל הטעם כגון במהרה יבנה המקדש.. או זכר לחורבן או זמנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי (ביצה ד).
ופשוט שגם יעמדו למנין על כל הספיקות שעלו עד אז ולא הוכרעו, ובוודאי גם יתקנו תקנות חדשות.
וכן כל הדינים שתלויין זו בזו וזו בזו ישתנו -- וזה כולל הרבה הרבה כשתדקדק בשיטת ב"ש ותלמידי-הם כר"א דשמותי הוא ובפרט בכללי הדרש.
ובזמן שישתנה גם המציאות בענין היצה"ר יש מקום לומר שאז ישתנו כל המשמרת למשמרת שעשו חכמי הדורות לפי כללים אחרים לגמרי ממה שאנו מכירין.
ועל כל זה יש להמליץ תורה (חדשה) מאתי תצא.

[אריתלמוד]

לא בדיוק קשור, אבל מעניין
ימות המשיח בהלכה - ב / גערליצקי, אברהם יצחק ברוך בן משה אליהו / תשע א דף מספר 341

[בסדר]

מונח בזכרוני שיש תשו' במהרי"ק שכ' לבאר למה הרי"ף לא כתב על סדר קדשים והרמב"ם אכן כתב, דדעת הרי"ף שלעתיד לבוא ממילא ישתנה הדין, וא"כ למה יכתוב פסק הלכה. לעומת זה דעת הרמב"ם שלעתיד לבוא לא ישתנו הדינים, וא"כ כתב גם על זה. אם מישהו כאן מכיר את מהרי"ק כזה מכובד לציין מראי מקום

[בברכה המשולשת]

מונח בזכרוני שיש תשו' במהרי"ק שכ' לבאר למה הרי"ף לא כתב על סדר קדשים והרמב"ם אכן כתב, דדעת הרי"ף שלעתיד לבוא ממילא ישתנה הדין, וא"כ למה יכתוב פסק הלכה. לעומת זה דעת הרמב"ם שלעתיד לבוא לא ישתנו הדינים, וא"כ כתב גם על זה. אם מישהו כאן מכיר את מהרי"ק כזה מכובד לציין מראי מקום

המהרי"ק כתב שכללי הפסיקה הרגילים חלים רק בדברים הנוהגים גם בתקופת הגלות, ונכב"ב

[אוצר החכמה]

זה גם מה שכתב הכס"מ על מה שפסק גבי ספק קדם שער לבן לבהרת.

[פלוריש]

הרב עזריה אריאל הוכיח במאמרו שכללי הפסיקה בארבעת הסדרים הראשונים תקפים גם בקדשים וטהרות, ולא כמהרי"ק.
ראו: http://asif.co.il/?wpfb_filepage=zhr-28-21-pdf

[בסדר]

מונח בזכרוני שיש תשו' במהרי"ק שכ' לבאר למה הרי"ף לא כתב על סדר קדשים והרמב"ם אכן כתב, דדעת הרי"ף שלעתיד לבוא ממילא ישתנה הדין, וא"כ למה יכתוב פסק הלכה. לעומת זה דעת הרמב"ם שלעתיד לבוא לא ישתנו הדינים, וא"כ כתב גם על זה. אם מישהו כאן מכיר את מהרי"ק כזה מכובד לציין מראי מקום

המהרי"ק כתב שכללי הפסיקה הרגילים חלים רק בדברים הנוהגים גם בתקופת הגלות, ונכב"ב

ראיתי עכשיו שהחיד"א (שער יוסף וביעיר אוזן מערכת ה' אות י"ג) הוא שכתב שזה מחלוקת הרמב"ם והרי"ף אם זה נכון הנחת המהרי"ק (לא בדברי המהרי"ק כמובן, רק אם נקטו סברא זו). אבל זה תמוה בעיני מה שמונה גם הראב"ד בין אלו הסוברים כהרמב"ם, שהרי ג"כ חיבור על קדשים וטהרות. וזה קצת תמוה שהרי לא כתב חיבור, רק השגות על הרמב"ם, ולא מוכרח כלל שזה ג"כ דעת עצמו

[פלוריש]

לגבי עצם הסברא עצמה, הבאתי כבר את דברי הרב עזריה אריאל.
אמנם מה שמנו את הראב"ד, המעיין בכתביו השונים יראה שבעוד שרוב חכמי מקומו כתבו רק על הרי"ף, הראב"ד כתב על על הספרא ועוד, כך שתחומי עיסוקיו (או לכל הפחות תחומיו כתיבותיו) היו רחבים יותר. ואוסיף שעל המשנה תורה כתב הראב"ד הכי הרבה השגות בספר הטהרה.

[פולסברג]

פ.

האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין.

האם שמענו אפי' גדול א' שנהג כך (שמצאו בין רשימותיו פנקס כזה)?

[יבנה]

ממתי יש לגדולים רגילות לאכול חלב עד שאתה תמה למה לא רשמו זאת בפנקסיהם?

[פולסברג]

קודם כל, ל''ד חלב אלא כ''ד התלוי בשיעור.
אתה טוען שאין הקב''ה מביא תקלה וכו', ולא היה אף פעם בהסטוריה שחכם מישראל חשד א''ע שאכל דבר איסור?
[/size]

[יבנה]

בזמנינו יש רק ד' דברים שחייבים על אכילתם חטאת: חלב, דם, חמץ ויוה"כ. באיזו שכיחות נראה לך שגדולים נכשלו באלו? ואפ' אם נכשלו וכתבו על פנקסיהם, למה שמישהו יפרסם את זה?

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת יומא דף פ עמוד א
"א"ר יוחנן שיעורין ועונשין הל"מ וכו'. הרמב"ם בהלכותיו לא הביא דינו של ר"א שהאוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור וכו'. וצ"ב מדוע השמיטו דבר שאין ע"ז לכאורה כל חולק.
ולבי אומר לי שהבין הרמב"ם דמילתא דר"א במחלוקת שנויה ופליג ר' יוחנן עליה וס"ל לר"י דשיעורים של עונשין הל"מ באופן מוחלט שגם הוקבע בהלכה דהוה כזית, וגם הוקבע מהו שיעור כזית. וא"כ שפיר נקט הרמב"ם להלכה כר"י. ואם כנים דברינו ניחא מה הביא להגמ' להביא דברי ר"י כאן. ולדברינו שפיר דבא לחלוק עליה דר"א.
שו"מ כדברים אלו בארצות החיים. ומוכיח זה מירושלמי מפורש דתנן בחגיגה [פרק א' הלכה ב'] ב"ש אומרים הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף וב"ה אומרים הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף. וקאמר ר' יוחנן התם במעה כסף ושתי כסף דבר תורה. ור' הושעיה תני התם דלעולם מה"ת ראיה בכל שהוא וחכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף, וקאמר התם דר' יוחנן לשיטתו ור' הושעיה לשיטתו, דר' יוחנן לשיטתו דקאמר כל השיעורים הל"מ. ור' הושעיה לשיטתו דקאמר האוכל איסור בזה"ז צריך לרשום לפניו את השיעורין שמא יעמוד בי"ד אחר וישנה עליו את השיעורין וידע אי זה שיעור אכל. הרי בפירוש נקט הירושלמי דר' יוחנן פליג אר' הושעיה וס"ל דשיעורים עצמן הל"מ ור' הושעיה ס"ל דזה נמסר לחכמים. ור' הושעיה דהתם הוא ר"א דהכא דנמי נקט מימרת האוכל כזית בזה"ז וכו'.
ולכאורה מדברי הירושלמי מבואר יותר ממה שביארנו והיינו דלר' הושעיה עיקר השיעור נמי נמסר לחכמים דהרי קאמר דדבר תורה ראיה בכל שהוא ש"מ דעצם השיעור נמי נמסר לחכמים ולא רק כמה הוא שיעור כזית או כביצה וכו'. ומדברי הבבלי לפנינו אין הכרח לזה אלא שנחלקו אם לבר ממה שנמסר ההלכה לשיעור כזית נמסר גם כמה הוא שיעור כזית.
ולפי המבואר בירושלמי יש מקום ליישב הגירסא בברכות [מ"א ב] דאיתא התם אמר רב יוסף ואיתמא ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנא' ארץ חטה ושעורה וגו'. ופליגא דרבי חנן דא"ר חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר וכו'. ומסקנת הגמ' דס"ל לר' יצחק דהני שיעורים לאו בהדיא כתיבא אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. ובסוכה גירסת הגמ' היא אלא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא. ולכאורה לגירסת הגמ' בברכות צ"ב היאך אמרינן בשיעורים דרבנן נינהו, אמנם לדברי הירושלמי ניחא דאיכא ר' הושעיה דס"ל כן דשיעורים מדרבנן נינהו."

[עזריאל ברגר]

פ.

האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין.

האם שמענו אפי' גדול א' שנהג כך (שמצאו בין רשימותיו פנקס כזה)?

ראה בלקו"ש כרך יח שיחת "מסעי - בין המצרים" הערות 50-51: