בא שאלה היום לבית הוראה שלי (היינו על המאבייל):
א' נתן סך מעות לשליח שיבנה לו בית והשליח הוא שוכר פועלים נכרים בעבור זה ועתה טעו הפועלים בסך המעות ונתן להם פחות ממה שהיה קצוב להם למי מגיע המעות האלו שהרויחו עפ"י טעות עכו"ם לשליח או לבעל המעות?
אבןטובה כתב:וזה אשר רשמתי כעת:
בכתובות צח: תוד"ה אמר רב פפא בא"ד כ' שאל ר' יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו מן העו"כ וטעה העו"כ בחשבון ולא נמצא העכו"ם אח"כ נראה לי שחולקים בין שניהם דהוו המעות כדבר שיש לו קצבה דאמרינן הוסיפו לו אחת יתירה ר' יוסי אומר חולקים ומוקמינן לה בדבר שיש לו קצבה אבל שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא דחולקין לפי שבעל המעות כיון שקיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח אלא אמרינן הואיל וע"י מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא ה"נ גבי טעות בחשבון דהא שוה מנה במאתיים טעות הוה וכו' ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות ולר"י נראה שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה מה טיבו של בעה"ב ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא היא שאם היה רוצה היה מחזיר לעו"כ כל מה שהטעוהו דזהו תימה לומר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו ע"כ.
הנה דקודם היה ס"ל לר"ת דחולקין וחזר בו וס"ל דהכל לבעל המעות ור"י סובר דהכל לשליח.
והנה הרא"ש ב"ק סו"פ הגוזל בתרא בשם רבינו אפרים פסק בא' ששלח לחבירו מעות לשלם לכותי ושכחו הכותי דזכה בו השליח משום דכיון דנתן לו ליתנו לכותי אייאש מרא מיניה וזכה מהפקר וה"ר מההיא דכריתות כד. בשור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק זכה בו, וה"נ אף דלא נתנו לו אלא שישלם הכותי ולא הפקירו לכו"ע אפ"ה הוי הפקר. והביאו בס' שער המשפט סי' כה סק"ב
ובתשב"ץ ח"ב סי' רעב סוף אות ו הביא ירושלמי ב"ב פ"ו ה"א וכן בירו' מס' תרומות פ"ה ה"ב בראובן שנפל לו סאה של שעורים במאה סאה חטים של שמעון ונמכר הכל בדמי חטים כי כן דרך קוני חטים שאין מקפידים במעט תערובת שעורים וקונים אותו כאילו היו חטים מנוקים וראובן טוען שיתן לו בסאה שלו דמי חטים כמו שנמכרה ושמעון טוען לא אתן לך אלא דמי שעורים אסיקו התם שנותן לו דמי שעורים והיותר על דמי שעורים יחלוקו ביניהם ע"ש. ועי' ט"ת ירו' ב"ב שם ובגליוני הש"ס ירו' תרומות שם. מיהו שם י"ל משום דממונא לא בטיל ולא משום דבא לו הנאה ומשתכר בממון חבירו.
ועי' חו"מ סי' קפג ס"ז דשלח שליח לקבל מעות מעכו"ם וטעה העכו"ם הכל לשליח
ובשו"ת תשורת שי ח"ב סי' קצט חילק דהתם שאני שעד שקיבל השליח המעות הוא של העכו"ם, וא"כ כאן שהמעות שנתן לעכו"ם הוא של המשלח א"כ המשלח הוא המסייעו להטעות וצריך לחלק ביניהם, מיהו ציין שם לש"ך סקט"ו דאפילו במסייעו דצ"ע משום די"ל דהכל לשליח לרא"ש לר"י והרא"ש. וגם דהוי כאן השליח מוחזק יע"ש.
וראה עוד שו"ת מנחת שי גרינברג חו"מ סי' ח
ובזה הנני חותם שהכל להשליח כיון שהוא מוחזק וגם המשלח לא ידע מקודם כל הטעות
אבןטובה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 216 אורחים